בתשובה לאייל אבישר, 18/11/04 13:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אולי - אם אין בחירה חופשית (חופש כנגזרת של רמת כפיה) אז עדיין יש אחריות (אדם יכול להיות אחראי למעשה שעשה) ו-וודאי שיש טוב ורע - במסגרת חיי חברה (נתון קבוע). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מבין את דבריך, - ''רמת כפיה'' כלומר, יחסים עם אחרים, אז לא לזה התכוונתי. התכוונתי לכך שהחופש אינו קיים כלל - אוטומטונים. אם אנחנו אוטומטונים, הרי שכושר שיפוטנו הוא פיקטיבי ואין לנו אחריות. מכיוון שממילא איננו שולטים במעשינו (לפי הגישה הזו) הרי שאיננו שולטים באופן השיפוט שלהם (זה גם מעשה) ובכך שאנו רואים את עצמנו כאחראים למעשים וכו' וכו'. זה כמו שתאשים דמות בספר על מה שהסופר כתב שהיא עושה, ואת שאר הדמויות על כך שהן שופטות אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אנחנו אוטומטים עם תודעה. התודעה הזאת היא מה שממוטטת את ההשוואה שלך לגיבורים ספרותיים, והיא זאת שמטילה עלינו את האחריות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה משפט מעניין. אני יושב, מסתכל עליו ומחייך. אין ספק שיש לנו הבדלים בתפיסת השפה. אם אנחנו אוטומטים, הרי שהתודעה לא נותנת הבדל בביצוע. כלומר, נטילת האחריות היא דבר שנעשה בין כך או בין כך ושיפוט מוסרי הוא פיקציה. נניח שגיבור ספרותי א' וגיבור ספרותי ב' מבצעים את אותו המעשה בסיפורים מקבילים. הרגשות שלהם אינם זהים בדיוק אבל ההשפעה של הרגשות על הסביבה וההתבטאות של הרגשות בהתנהגות ההמשכית שלהם היא זהה (כי הם אוטומטים זהים). זה אומנם נשמע מוזר, אבל או שהסיפורים המקבילים נרשמו כך, או שתניח ששני בני אדם שונים קוראים את אותו סיפור דל בפרטים ושניהם מייחסים לגיבור תפיסות שונות במידה מסויימת. הגיבור עדיין כלוא בין הדפים ועושה את אותם הדברים. אנחנו נמצאים ברמת מציאות מעל הגיבור. נאמר שלגיבור יש תודעה, והיא כמובן באותה רמת המציאות שלו, איך זה משנה את מה שכתוב בספר? זה מקנה לו הרגשה של אחריות לכאורה, אבל לא משנה את התרחשות האירועים בדבר. כשאני חושב על תודעה אני חושב על משהו אוטונומי או שאינו תלוי בסביבתו באופן מוחלט. הסביבה היא הן פנימית והן חיצונית, הרי איש לא בחר את הגנים שלו ואת החברה אליה הוא בא. היות ונראה לי שאנחנו אינטראקציה של כלל הגורמים האלה, ואין לנו חופש מהאינטראקציה, אז פשוט אין חופש. אני לא קורא לשחרור המוני של רוצחים וכו' מבתי הכלא, כמובן שלא. הרי אם אין לנו חופש נטילת האחריות היא אומנם מדומה אבל מתחייבת. אנו עושים את הדברים שאנו עושים מתוך כורח, מעצם היותנו, בין אם זה לרצוח או לכלוא וכו' וכו'. בסופו של דבר (כמו בכל דבר) מדובר בעניין של אמונה. אולי אתה צודק - למרות שאז צריך להבהיר מה זה אוטומטון לגביך, ואולי אני, בכל מקרה, לא ניתן להוכיח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אנו עושים את הדברים שאנו עושים מתוך כורח" - אכן כך. אבל הכורח הזה נובע ממה שאנחנו, מהתודעה שלנו, ולכן גם האחריות נשארת שם. באותה רמה בה לגיבור שלך יש תודעה, קיימת אצלו גם האחריות (אלא שזאת רמה פיקטיבית לגמרי, שהרי הוא אינו אלא גיבור ספרותי). מהרמה שלי, שיודע שאין שם באמת שום תודעה, כמובן שאין גם שום אחריות. אם אתה מתכוון לשהגיד שהכורח הזה הופך את ה*הרגשה* שמתעוררת בנו לגבי אותם מעשים למשהו לא-מוצדק-הגיונית אתה צודק חלקית. ההרגשה הזאת היא חלק מאותה הרגשה כללית של רצון חופשי שמוטבעת בנו. ההרגשה קיימת, כמובן, גם אצל מי שסובר שזה כל מה שהיא: הרגשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני חושב שיש ויכוח בינינו. איני טוען שאין הרגשה של רצון חופשי. גם איני טוען שאין הרגשת אחריות. בכלל, כל המושגים האלה טבועים בשפה ולא ניתן להתחמק מהם. אם אין רצון חופשי באמת הרי שאין גם הגיון. אני חולק על הרמה הפיקטיבית, כשם שהגיבור אינו יודע שהוא מצוי ברמה פיקטיבית כך גם אתה לא יכול לדעת זאת לגביך. נראה לי שאתה מבדיל מהותית בין מעשים, תחושות, רגשות ומחשבות ומבחינתי הם כולם תוצר לוואי של אותו הדבר, ''שדה ביולוגי''. מבחינתי, ברגע שהודית בכורח, הודית בכך שהכל מראית עין. אם אני מבין אותך נכון, לאדם יש חופש פעולה ברמה שלו, זה בדיוק כמו לומר שחפץ נופל לקרקע כי הוא רוצה בכך. אבל די קשה להתחמק מאמירה כזו, בגלל ההרגשה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |