בתשובה לרמי נוי, 17/11/04 13:34
אחלה כתבה. 261985
אתה מוכן להסביר למה לדעתך "בקונטקסט בה היא נוצרה, יצירתו של מאנזוני היא אמנות"?
הקשר 261995
יחסי הציבור המגדירים פעולה כאומנותית, הם היוצרים את הקונטקסט האומנותי של תוצאתה, ללא צורך ביכולות מיוחדות מצד היוצר.

מכאן שכדאי אולי ללכת לשירותים רק בליווית איש יחסי ציבור שיעניק ערך מוסף ואף מחיר לרגעים בנאליים (:
תמה טרנדית וצבירת החשיבות 262004
מתוך http://www.nrg.co.il/online/5/ART/822/384.html :
"אולי בגלל הקיבעון המתסכל הזה בחר מספר לא מבוטל של אמנים לעסוק
בתמה הציורית של חרא: לפחות שתי עבודות עסקו באופן ישיר בנושא
וכמה אחרות פשוט נראו, באופן מילולי, כמו חרא. לצד מכונה שמחקה
באופן משכנע למדי תנועות מעיים מגלריה אחת (וזאת אולי עבודת האמנות
היחידה שזכתה להיות מוצגת גם ב-Frieze וגם בתוכנית הקאלט האנגלית
"Eurotrash"), ניתן היה לראות אמנית מגלריה אחרת שבאמצעות דיאטה
מיוחדת מאוזנת היטב, עשתה והציגה את צרכיה, שלמרבה הפלא לא
הסריחו כלל, למרות שהאמנות ככלל כן.
...
הנקודה היא שהתהליך המפרך הזה של סלקציה, שיפוט, עריכה ומקצוע
הוא זה שמייצר משמעות בעבודת האמנות. יכול להיות ש-Girls Aloud
בכלל מקשיבות בבית רק לאינדי קנדי, אבל בחוץ הן מה שהן כי ככה יצרו
אותן. אלה בסופו של דבר השמות שיגידו לכם משהו באמנות, לא בגלל
שהאמנות שלהם טובה יותר או רלוונטית יותר אלא בגלל שדרך תהליך
השיפוט הזה העבודה שלהם קיבלה נפח, צורה והקשר. להגיד על משהו
שהוא חשוב הרבה פעמים יהפוך אותו בסופו של דבר לחשוב."
הקשר 262056
רצית להגיד רגעים אנאליים.
הקשר 262060
דווקא לא, אבל הזכרת לי פרק בעברי (תגובה 157259).

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים