 |
|
 |
||
|
||||
 |
לפני איזה שנה ומשהו התפרסם באקנומיסט מאמר שטען שקרוב לוודאי שהבעייה היא לא בשכ"ל אלא באמצעי מימון שלו, קרי, הלוואות למימון שכ"ל. לימודים חינם גורמים לאיכולוס הכיתות באנשים שלא ממש בזין שלהם ללמוד (pardon my french) אבל כיף להם לבוא לאונ' ולהנות מהטבות לסטודנטים, לדוגמה הנחות בתחבורה ציבורית וכדומה (נדמה לי שנתו שם את הדוגמאות של מערכת החינוך הגבוה בצרפת וגרמניה, אבל לא לתפוס אותי כאן במילה). הדבר גורר עומס בכיתות ופגיעה ברמת ההוראה. כאשר הסטודנט משלם שכ"ל והוא נקבע לפי איכות האונ' והמרצים, מתאפשרת תחרות בין מוסדות על התלמידים. שכר לימוד כזה בא יחד עם שכר דיפרנציאלי למרצים. מה שבזמנו המליצו באקונומיסט היה לבנות מערכת הלוואות שסטודנט שהתקבל ללימודים יכול לקבל ללא קשיים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש בעיה כלל עולמית: אינפלציה של תארים. כאשר תעודת בגרות אינה מספיקה כדי להחשב למשכיל ובעל יכולת לימוד עצמי מספקת, נוהרים כולם ללמוד תואר ראשון שגם הוא איבד ממעמדו. מבלי להאריך - לא פלא שרבים מבעלי תואר שני ושלישי כיום מבצעים (פעמים רבות באופן כושל) עבודות שבעבר ביצעו טכנאים ופקידים. למדינה נמאס להשתתף בשכ"ל שהרי יש סדר חברתי חדש: חסרי האמצעים נאלצים לקבל כל עבודה לרוב ללא זכויות סוציאליות ובהעדר הגנה בסיסית. בעלי היכולת ירכשו השכלה במחיר מלא וכך יוכלו להשתלב במשרות היותר טובות. לאצולת הממון זה כלל לא משנה שכן אינם צריכים השכלה כאמצעי לשיפור מעמדם שהרי הם ממילא יכולים לרכוש כיום בכספם כל דבר שירצו. וכך לכולם תהיה עבודה, יכולת קניה, והשכלה בהתאם למעמדם. הקצבאות יפחתו, והמיסים יורדו וכל אחד יחיה וימות בהתאם למעמדו הכלכלי (כמו באמריקה !). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, איך זה קשור למה שכתבתי למעלה? או שאולי התכוונת להגיב למאמר ובטעות הגבת לתגובה שלי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת: לימודים חינם גורמים לאיכולוס הכיתות באנשים שלא ממש בזין שלהם ללמוד (pardon my french) אבל כיף להם לבוא לאונ' ולהנות מהטבות לסטודנטים.... הטענה שלי: אין להם ברירה - חייבים לפחות תואר ראשון. (אבל לא חייבים ללמוד - כפי שציינת) שאר התגובה היא דעתי בנושא השכלה הגבוהה לאור ריבוי הסטודנטים. והגישה של ישראל בנידון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי שקראתי למעלה שלוחם משוחרר מקבל בערך 40,000 ש"ח כדי ללמוד באונ', אני לא מבין בכלל על מה אתה מדבר. גם האדם העני ביותר יכול ללמוד באונ' עם כזה מענק. אני לא מקבל את הטענה שלך שאין לאנשים ממעמד כלכלי נמוך אפשרות ללמוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאנשים ממעמד כלכלי נמוך קשה להתקבל לאוניברסיטה בגלל שרובם קיבלו חינוך תיכוני סוג ב' ובתנאים של מצוקה כלכלית מענק השחרור הולך הרבה פעמים להחזיר חובות של המשפחה או לצרכים דחופים אחרים. עבורם אפילו לימודים בחינם יועילו בקושי. במקרים אלו צריך לטפל ראשית במצוקות הקיום. רב האנשים העניים ממילא אינם יכולים ללמוד באוניברסיטה ולכן למרבית הצער אינם רלונטיים לנושא הדיון. צה''ל ממילא משחרר רבים מהם משרות צבאי ולכן את מענק השחרור הזה הם לא יקבלו. גובה שכ''ל צריך להתאים לרמת החיים, וליכולת לקבל הלוואה. אבל מה לעשות שתואר ראשון לא שווה בימנו הרבה ורבים מבעלי התואר הראשון לא שיפרו באופן משמעותי את כושר השתכרותם. כעת כיצד יוכלו לקחת הלוואה למימון הלימודים. האמן לי צב מעבדה חביב שאוניברסיטה פתוחה כמעט רק למעמד הביניים ולעשירים. לעניים אין כל סיכוי. תבדוק כמה תלמידים יש באוניברסיטאות למשל מהעיר לוד, נתיבות, קריית מלאכי יחסית לערים מבוססות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי דעתי הבעייה היותר גדולה היא המוטיבציה ללמוד באונ'. אסביר. כאשר אדם צריך להפריש חלק ניכר ממהכנסה המעטה שיש לו לשכר לימוד (או הוצאות אחרות שכרוכות בלימודים, אבל בוא נקרא להכל 'שכר לימוד' ונפשט עניינים) הוא צריך להיות הרבה יותר נחרץ בהכרה שלו את הצורך בלימודים, בהשוואה לאדם אחר שאבא ואמא מממנים לו את הלימודים ללא הרבה מאמץ. אבל, אם יש לאותו בחור או בחורה את ההבנה שזה מה שעליו לעשות, אז עם 40,000 ש"ח מענק + מלגת פרח בגובה חצי שכר לימוד עבור 4 שעות שבועיות (20,000) + עבודה אחרת של עוד 4 שעות בשבוע + עבודה בכל מה שרק אפשר בחופש, הוא יכול בהחלט לממן את הלימודים, וזה עוד מבלי לקחת הלוואה. אם הבחור לוקח הלוואה הוא יכול ללמוד בראש שקט. בקיצור, מהפרטים שדליתי מהתגובות כאן על מענקי השיחרור למינהם, אני לא חושב שהבעייה היא בגובה שכר הלימוד, הבעייה היא במודעות לצורך בהשכלה גבוהה. אם אנחנו מדברים על אותו אחוז קטן באוכלוסיה שהמדינה לא מגייסת מסיבות סוציואקונומית, אנחנו מדברים גם על אנשים עם מודעות נמוכה מאוד ללימודים אקדמים, שבדרך כלל גם יעדיפו להשתמש במענק לדברים אחרים מאשר השכלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם רוב דבריך אבל את הביטוי ''מודעות לצורך בהשכלה גבוהה'' הייתי מחליף ב ''סדר עדיפויות''. אני מקווה שתסכים איתי שלצורך לימודים לתואר יש צורך בהבטחת תנאי קיום מינימליים ובראש פנוי ללימודים. לדעתי אין להתייחס לבני משפחות מצוקה במנותק ממשפחותיהם. מי שצריך לעבוד כדי לסייע בפרנסת משפחתו ולהתמודד עם בעיות רבות בהם בריאותיות דיור ושאר צרות של משפחות מצוקה - ראשו אינו פנוי ללימודים וגם לא כיסו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנזכיר שוב שלא כולנו לוחמים משוחררים? בשביל לקבל את ה -40,000 המדוברים (אתה סגור על הסכום? משום מה הוא נשמע לי קצת מופרז ולא סביר. לפחות לפי מה שאני זוכרת מכנס המשתחררים שלי שהיה ממש לא מזמן) בחורה שמשרתת שנתיים זכאית למענק שחרור של פחות או יותר 3,000 או 4,000 שקלים, תלוי בסוג התפקיד שהיא ביצעה. הפיקדון (שזה משהו אחר לגמרי!) לחיילת שעשתה תפקיד במטה (שזה, גם היום, המצב של רוב החיילות ויסלחו לי השניים וחצי אחוזי לוחמות שמסתובבות בצבא) מכסה שנת לימודים אחת. זה מקסים, שהצבא נותן לי שנת לימודים אחת, אני לא אומרת שלא. אבל אני צריכה שלוש וחצי שנים. ומעונות.1 ולנסוע הביתה מדי פעם. אפילו באוטובוס. ולאכול. ולצלם מאמרים. לא כי אני לא מסכמת יפה יפה בשיעורים, אלא כי המורים כבר לא מחלקים את החומרים ("האוניברסיטה בקיצוצים") ובספריה.. טוב, באמת שהנושא הזה נטחן מכל הכיוונים. אז אם מישהו מוכן לעדכן אותי לגבי מילגות לבחורה אשכנזיה, לא עולה חדשה ולא לוחמת במילואים, שלא גרה בשכונת מצוקה ופשוט לא רוצה לחיות על חשבון ההורים שלה, בכיף.2 1כי אפילו אם נורא היה מתחשק לי להשאר בבית וללמוד קרוב, הפקולטה הרלוונטית פשוט לא קיימת באזור. 2כן, פר"ח זאת אפשרות. אבל זה גם זמן, ככה שאם מורידים את המישור האידיאולוגי, ברוב הפעמים עדיף פשוט למצוא עבודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב להודות שהסכום שנקבתי בתגובה נלקח מתוך הדיון הזה עצמו, אני רוצה להאמין שהוא נכון. אני מסכים איתך שעם סכום קטן מזה החיים באמת קשים מאוד. טענתי שמי שכן מקבל 40,000 ש"ח אל לו להתלונן על כך שלא ניתנת לו אפשרות ללמוד. לגבי עבודה עם שכר גבוה לשעה, אם אני זוכר נכון אז בחישוב של שקלים לשעה המשכורת של פרח הייתה בין האופציות היותר טובות בזמני, אני לא יודע מה קורה היום. (ניסית עבודה בהדרכה או הוראת שעוריי העשרה? הם משלמים לא רע). לגבי מלגות, אם ההורים שלך במצב כלכלי שפיר והם יכולים לסייע לך, קשה לי לראות איך את מצליחה לקבל תמיכה (ולדעתי בצדק). מה שכן, אם ההורים שלך מוכנים לחתום לך ערבות, את תוכלי הרבה יותר בקלות לקבל הלוואה מהבנק ולהחזיר אותה בעצמך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מישהו מקבל 40,000 ש"ח, אז הלכה למעשה זה מממן לו את רוב התארים באופן כמעט מלא. מה שמשאיר לו רק צרכי קיום (מגורים, תחבורה, אוכל וכאלה). לגיטימי לחלוטין. העניין הוא שאני באמת לא חושבת שיש הרבה אנשים כאלו. כלומר, חוץ מאלו שהצליחו להשתלב בתוכניות מלגה כאלו ואחרות. הבעיה במקצועות ההדרכה זה שהם דורשים לרוב שתהיה פנוי בשעות הבוקר (כשאני לומדת) או אחר הצהרים באמצע השבוע (שגם בהן, הפלא ופלא, אני לומדת). אפשר למצוא עבודה. זה לא הוויכוח. העניין הוא שעבודה, במספר שעות סביר (כזה שלא יפגע לי בלימודים) מאפשרת את צרכי הקיום אחרי עזרה מההורים. זה לא מאפשר לשלם על הלימודים, על התוספות ועל הבסיס. ולמה אני לא זכאית לתמיכה אם ההורים שלי במצב כלכלי שפיר? לא הם רוצים ללמוד. זו אני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין את ההרגשה שלך שאת רוצה לעמוד בזכות עצמך. גם אני, כשלמדתי לתואר ראשון (לפני 8 שנים) הרגשתי רע על התמיכה המאסיבית שקיבלתי מהוריי. היום אני רואה את הדברים קצת אחרת. אני אשמח לתמוך בילדיי (אם/כשיהיו כאלה) באופן מלא כאשר הם ילמדו באוניברסיטה ולאפשר להם ללמוד בלבד, לא לעבוד, וגם לחיות בצורה סבירה. יותר מזה, אני לא רואה בזה פינוק אלא חלק מתפקידי כהורה (במידה ומצבי הכלכלי מאפשר זאת), ובעיני זה הרבה יותר חשוב ונמצא בעדיפות גבוהה יותר מאשר לעזור לילדיי לקנות דירה (מה שכמעט תמיד עושים הורים שיכולים להרשות זאת לעצמם). לכן אני מציע לך להיתמך בהורים בלי להרגיש רע עם זה, להתרכז בלימודים, ולא לדאוג, כי יהיו לך מספיק שנים לעבוד, לפרנס את עצמך ולתמוך באחרים, אם תרצי או לא תרצי. (כל האמור בהנחה שלא יתגלה פתאום נפט באשקלון, המדינה תשחה בכסף ויחליטו לממן שכר לימוד והוצאות מחייה לכל הסטודנטים בארץ). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם ימצאו נפט אני לא חושב שכדאי להפנות את הכסף ללימודים חינם באוניברסיטה, זה רק יגדיש את האונ' בתלמידים שירצו לנצל את הכסף ושלא ממש מתלהבים מנושא הלימודים (ראה תגובה שלי למעלה). אם אכן יום אחד המשיח יגיע וימצאו נפט בארץ, נראה לי שהשקעת הכסף בתיגמול מורים לפי הביצועים שלהם, כמו שוועדת דוברת מציעה, תניב תשואה יותר טובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויישום ההמלצות כנראה בעיצומו. יותר ויותר מורים נשלחים לפריפריה בחוזים אישיים, בהם המשכורת גבוהה ב 80% משכר המורה הרגיל, וחדורים מוטיבציה (ואיכות גבוהה יותר מהמורים שקונים בשני שקלים), מעלים פלאים את אחוז הזכאים לבגרויות שם. פלא כפול: הדבר נובע לא מיוזמה של משרד החינוך המנוון והמשותק, אלא מיוזמה של אותן אוכלוסיות שמתוארות כאן בדיונים כאלו שלא דואגות לילדיהן, ולכן "צריך" לסייע להן. קישור אחד בנושא: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו נו, להסיק מהכתבה הזאת שהגיעו ימות המשיח - זאת אופטימיות פראית. נחזיק להם אצבעות, לשוואהנה ולג'יוסי מג'לג'וליה, שאחרי מאבק של חמש שנים "ניכרים בהם סימני עייפות ושחיקה", ולבתיה קטר משדרות, שכבר "אין לה זמן משפחה", זה מה שאפשר לומר כרגע. גם צמיחה פלאית מאסיבית של זכאי בגרות היא לא מהכתבה הזאת, וגם לא שכר מורים גבוה ב80% מן השכר הרגיל, אבל אני מקווה שאתה יודע על מה אתה מדבר. בכתבה ה*זאת* בהארץ, בכל אופן, מדובר על מלחמה מן הסוג הידוע, מתישה ונושאת פירות מעט מאוד ולאט מאוד, כמו כל המלחמות, עם כמה נטיפי וורוד וסביבם הרבה מאוד אפור, אפור, כרגיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שאין את הקישור לדברים האחרים בכתבה. ראיתי את זה לא מזמן ב themarker, ואני מנסה לאתר אזכור לכך. איני אומר שהמצב ורוד, אבל גם כך הכתבה מפריכה את הטענות הרגילות בדבר נחיצות המדינה בחינוך, ומראה אותה בערוותה, כגורם הגדול ביותר שעוצר את דרכם של אותן שכבות חלשות לחינוך איכותי. בעצם, באופן פרדוקסלי, "חינוך חינם" של המדינה מיטיב עם השכבות החזקות, שנהנות תמיד מבתי ספר ברמה גבוהה ע"י מעורבות של ההורים בניהול, לעומת הפריפריה שאין לה מספיק כוח פוליטי להשיג את המעורבות הזו. בשני המקרים משלמים ההורים אותו דבר עבור החינוך הפורמלי, וכך יוצא שהפריפריה והחלשים מסבסדים את הרמה הגבוהה של החזקים, שבמערכת פרטית דיפרנציאלית היו משלמים עליה יותר. שיטת השוברים, או במדרגה הגבוהה יותר הפרטה מלאה היו פותרות עיוות זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שמעוניין במקור לנתונים בתגובה 262712, מוזמן לבקר בעיתון ידיעות של סופשבוע הקודם (דף ראשי) תחת הכותרת: "מורים בחוזים אישיים מעלים הזכאות לבגרות". לא מצאתי קישור מקוון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאין מי שיחלוק על כך שכשאתה שוכר את המורים הטובים יותר בחוזים אישיים אתה מעלה את מספר הזכאים לבגרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, גם אין מי שיחלוק על המסקנות המתבקשות האחרות: כשאתה מעסיק את כל יתר המורים במשכורת גלובלית וחוזה סטנדרטי, תקבל לרוב חינוך שרמתו נמוכה, אלא אם אתה נמצא בשכונה חזקה, בה ההורים מעורבים (ולכן משפיעים על איכות המורים ותכני הלימודים), וכך נוצר המצב שלכולם יש חינוך "חינם", רק שבמקומות החלשים הוא שווה הרבה הרבה פחות (עד כדי חוסר טעם להגיע לבית הספר), וכך בעצם מעורבות המדינה מייצרת שהעובדים במקומות החלשים מסבסדים את לימודיהם הטובים של העובדים במקומות החזקים. מעבר לשיטת שוברים, שתבטיח שגם במקומות החלשים יהיה להורים ביטוי טוב יותר, ובמקביל (באופן תוצאתי או יזום) הפרטה של רשת החינוך, תעלה את הסטנדרד ותייצר את כל המורים הטובים בחוזים האישיים בכל מקום *באותה עלות בדיוק* (אם לא נמוכה יותר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. על המסקנות האלה יש מי שיחלוק (למשל אני). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיבלת את פרס ווטסון לתשובה המתומצתת ביותר ב 20 בנובמבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה שבשוק חופשי המורים הטובים ילכו לפריפריה, שם ישלמו להם פחות טוב מאשר במרכז? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה לא טובה :) הרעיון הוא שבשוק חופשי, במתאם לא רע, ככל שאתה יותר מוצלח בתחומך, תתוגמל יותר. לא סביר שהפריפריה תדע לתגמל יותר מהמרכז, אבל היא עדיין תדע לתגמל הרבה יותר טוב מהיום. כך שניתן לומר שייתכן שבמרכז יהיו מורים *יותר* טובים בממוצע מהפריפריה (לפחות בהתחלה), אבל בפריפריה יהיו עדיין מורים טובים (בוודאי בהשוואה להיום). הסיבה: בתי הספר הפרטיים מבינים שהאטרקטיביות שלהם היא ברמת החינוך וההוראה, ולכן לא יוציאו אף שקל מיותר על מנגנון, ויקצו כל מה שאפשר למשכורות למשיכת מורים טובים. ההיפך מזה קורה היום בשליטה הממשלתית: כל שקל נוסף מוצא על ועדות, מפקחים ומנגנון, וקיבלנו מורים בשכר מינימום, שרמתם ירודה. שיטת השוברים, דרך אגב, היא מן דרך ביניים בין שוק חופשי לחלוטין לריכוזיות ממשלתית, בה קיים האידיאל של דאגה מרכזית לחינוך ע"י גביית מיסים לחינוך, אולם ההבדל מהמצב כיום הוא שמיסים אלה מועברים ישירות לאזרחים בדמות שוברים, ואלה בוחרים באילו בתי ספר לנצל אותם, וכך מרוויחים גם את האידיאל הרווחתני וגם את היעילות והרמה הגבוהה של השוק הפרטי (כל שובר מקנה יכולת הוראה ברמה גבוהה ללא צורך בתוספת, מאחר והוא מהווה את החלק היחסי של הילד בתקציב החינוך ללא התקורה של המנגנון, הפקחים ושות'). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם כבר פותחים בקטן נושאים שנטחנו בעבר, להלן קישור שאולי יסייע להבין כמה באמת יעילה הרשות להגבלים עסקיים בישראל: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואין פה תקיפה אישית אבל כל מה שאמרת לא מגובה באף תיאוריה כלכלית, "שבשוק חופשי, במתאם לא רע, ככל שאתה יותר מוצלח בתחומך, תתוגמל יותר" ממש לא נכון ככל שאתה מצליח לשכנע אנשים לקנות יותר את המוצר שלך תתוגמל יותר. התועלת השולית היא סובייקטיבית ותלוייה בצורת הצגת הדברים (ראה טברסקי-כהנמן+אישזהי מידה של קריבה למציאות) "בתי הספר הפרטיים מבינים שהאטרקטיביות שלהם היא ברמת החינוך וההוראה, ולכן לא יוציאו אף שקל מיותר על מנגנון, ויקצו כל מה שאפשר למשכורות למשיכת מורים טובים" שוב פעם לא נכון ולא מדוייק משום מה יש את המחשבה שיעילות כלכלית שווה אפקטיביות בימועית על בית הספר פשוט למשוך תלמידים הוא יכול להשקיע את כספו במנגנון משומן של שיווק ויחסי ציבור + לחם להמונים יכול להיות שיעבוד יכול להיות שלא, יכול להיות שיעבוד פחות מבית ספר שמשקיע הכול בחינוך ,אבל אי אפשר לדעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התקשרתי היום לברר משהו באחת מחברות התקשורת הגדולות. הם מפרסמים בשלטי חוצות מספר 1-800 שבו אפשר להצטרף אל שורות המנויים שלהם, ולהרשם לשירותים חדשים. המענה מיידי, הטלפניות שמחות לעזור. תמיכה טכנית: המספר מודפס באותיות קטנות בחשבון החודשי; מענה אחרי כחמש דקות. הטלפנים מוכנים לסייע אם יש צורך. ביטול מנוי: יש מחלקה מיוחדת שיודעת לחולל את הפלא הזה. את מספר הטלפון שלהם יודעים בתמיכה הטכנית. לא, הם לא יכולים להעביר את השיחה; צריך להתקשר. אחרי חצי שעה של מוזיקת מעליות, ויתרתי (המכתב המנומס בדרך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שקורה כשמנויים על שרותיה של חברה ממשלתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שקורה כשמנויים על שרותיה של חברה טובה כל-כך שמחלקת ביטול המינויים שלה התנוונה מחוסר שימוש, ככנפיהם של עופות על איים חסרי טורפים. (לצורך השוואה, נסה לבטל את המנוי שלך בחברה הציבורית ''מס הכנסה'') |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביטלתי. שלחתי להם מכתב בעברית פשוטה, האומר כי העסק בעטיו נפתח המנוי חדל מלהתקיים, והמנוי בוטל. אגב, להבדיל מ''בזק'', מס הכנסה אינו חברה. לא ממשלתית, לא ציבורית (שזה משהו לגמרי אחר) ולא אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המנוי בוטל? אכן. שכחת רק לציין שהוא בוטל אחרי שבע שנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גבית דמי המנוי הופסקה לאלתר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שקרן. הגביה בשעור כך-וכך אחוזים מההכנסות נשארה בתוקף למשך כל אותן שבע השנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כמובן צודק. יתרה מכך, מס הכנסה ממשיך לגבות כך-וכך אחוזים מההכנסות של אותו עסק גם היום, לאחר שחלפו עוד פעמיים שבע שנים, ונראה שהוא ימשיך בכך לנצח. גם הגביה בסך כך-וכך שקלים עבור כל פעימת מונה בקו הטלפון שהיה לי והוסר ע"י חברת "בזק" (לבקשתי) נמשכת עד עצם היום הזה. אפילו במכולת של פאליק, שהלך לעולמו לפני כ-20 שנה אני ממשיך לשלם כך וכך לירות על כל ארטיק שאני קונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי לא נעים להגיד אבל כל מה שאתה אמרת איננו נסמך על יותר מתחושת בטן פרנואידית ובוודאי שלא נסמך על שום תיאוריה כלכלית (סבירה או לא) שמתייחסים אליה ברצינות. בתמצית, ה''תיאוריה'' שעל פיה ניתן להצליח כלכלית על ידי מכירת מוצר מחורבן עם שיווק מוצלח עשויה להראות סבירה למרקסיסטים שבחבורה אבל במציאות המציאותית היא איננה מופעלת על ידי אף גורם מסחרי וממילא מופרכת על ידי העובדה הפשוטה שהמוצרים השונים הנקנים על ידי ההמונים נהנו ונהנים משיפור מתמיד באיכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיר את המאמר של סטיבן ג'יי גולד על "קיטון פילטי בטבלאות שוקולד הרשי"? גולד הראה כיצד, ככל שחלף הזמן, גודל טבלאות השוקולד של הרשי הלכו ונעשו קטנות יותר, בעוד שמחירן הלך ועלה. לא מדובר בתופעה יחודית. לא מזמן קראתי כתבה על ה"חידוש" שעברו מגוון שקיות של חטיפי אוסם - המחיר נשאר כשהיה, אבל משקל החטיף בכל חבילה, אללי, עלה. כלומר, קיבלת פחות מוצר בעבור אותו כסף. ושים לב שעוד לא אמרתי אף מילה על מיקרוסופט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטח מתכוון לומר שמחיר חטיפי אוסם נשאר כשהיה, בעוד שהמשקל *ירד*, ולא כפי שכתבת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אממ... כן, גם זה. (: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר את המאמר של גולד ואני גם מכיר את התופעה באופן כללי, למרות שבמקרה של גולד יש לזכור שהוא מדבר על ירידה הדרגתית במשקלו של החטיף במחיר 15 סנט החל משנת 65 ועד לשנת 75 - המחיר קבוע, למרות האינפלציה - מכאן שמשהו צריך להשתנות אלא אם משיגים שיפור ניכר בפריון, וכנראה שלא. אני מכיר גם עוד נתונים, והרוב המכריע של המוצרים אותם אנחנו צורכים (שלא לדבר על כך שאנחנו צורכים הרבה יותר מוצרים באופן כללי) בהחלט עונים על הכלל. משפחה אמריקאית ממוצעת הוציאה בתחילת המאה שני שליש מהכנסתה על ביגוד, מזון ודיור. היום היא מוציאה בערך שליש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו. ירידה משני שליש לשליש בארבע שנים! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, מגיעה גם מגיעה לך תמיכה ללא שום קשר למצב ההורים שלך. אבל התמיכה שאני מציע היא לא סיבסוד של שכ''ל אלא מתן הלוואה נוחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לאשכנזיה ציונים מספיק טובים ורמה אישית מספיק טובה, היא יכולה לנסות ולקבל מלגות הצטיינות. יש מקומות שבהם רמת ההטבות נראית מוגזמת לחלק מאלו שמקבלים אותן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |