 |
כפי שמן הסתם התרמז מדברי, שאלת האבחון קשורה בעיני בשאלת הפתרון. מאחר ולדעתי אין אפשרות לדעת מי נפגעה כך ומי אחרת בלי פגיעה קשה בזכויות פרט, אני סבור שיש להמנע מפעולה מכל וכל. היתרון האפשרי – וגם הוא בבחינת משאלת-לב יותר מידיעה – שיכול לנבוע מטיפול כלשהו בבעיה, אינו שקול כנגד הסכנה האפשרית לזכויותיהם של פרטים רבים לאין שיעור משחקניות פורנו.
אם אם נתעלם לרגע משאלה זו, עדיין כף המאזניים נוטה בבירור ובאופן חד-משמעי כנגד פעולה ולטובת המנעות מפעולה. יש לכך כמה טעמים:
א. כל עוד מתקיימים תנאי יסוד – בעיקר, שהשחקניות תהיינה בגירות הכשירות להחליט בגורלן – הגבלת חירותן בשם מה שאנחנו סבורים שהוא טובתן הוא תהליך מסוכן מאוד שקל לדעת איפה הוא מתחיל וקשה לדעת היכן הוא נגמר.
ב. מאוד-מאוד קשה להחליט מיהם אותם "אנחנו" ומה העניק "לנו" את היכולת לדעת טוב יותר מאזרחים שווי-זכויות לנו מה טוב להם. ר' סעיף א' שוב.
ג. קשה לדעת מה צריך להיות טיבה של ההתערבות. לעתים קרובות מדי היא לובשת צורה של התערבות לשם התערבות כי "זה מזעזע מה שהולך שם" בלי שהעניין יגובה בדרך מספקת בידיעה מה צריך לעשות.
ד. אם מפיקי סרטי פורנו מנצלים נשים צעירות, הפעולה צריכה להתבצע כנגד אותם מפיקים ובערוץ של מעצרם והרשעתם בעבירה פלילית. אין לזה נגיעה כלשהי לשחקניות עצמן (לבד מבמובן היותן הקרבן). עבריינותם של מפיקים אינה יכולה לשמש הצדקה לפגיעה בזכויותיהן של השחקניות.
ה. ישנה סכנה לא מבוטלת שלמערכת הטיפול תתגנב גישה מוסרית, שאינה צריכה להיות שם. פעמים רבות, נוסף לטיפול גם שיפוט ערכי ביחס למטופלים – התפתחות שאינה רצויה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש