בתשובה לגלעד דנבום, 21/06/01 21:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
את דעתי על עבירות ה"הסתה" וה"המרדה", ועל השימוש שנעשה באישומים כאלה לצורך הגבלת חופש-הביטוי כבר הבעתי כאן בעבר (לאחרונה בשני מקרים: התבטאותו של ח"כ טיבי בדבר הרמטכ"ל ודבריו של ח"כ בשארה בסוריה). גם לגבי אישום ההטרדה ש(אולי) יוחס לדב אנשלוביץ - ברור כי משלוח הודעת דואל בודדת לכתובת שפורסמה בדיוק למטרה זו (באתר הכנסת) איננה הטרדה, יהא אשר יהא תוכן ההודעה (כאן אני נאלץ לסייג את דבריי, מפני שייתכן שהחוק העוסק בהטרדה מינית יכול להחשיב מסרים מסויימים כהטרדה, גם אם אינם חוזרים על עצמם. אינני בטוח). העניין האחרון שעולה הוא עניין האיום. מכתבו של דב אנשלוביץ לא היה מכתב-איום, ולא כלל שום איום על אף אחד. אולם אני יוצא מהנחה כי המשטרה פתחה בחקירה בעקבות מכתבים אחרים שהגיעו לחברי הכנסת, ושכן הכילו איומים. נדמה לי שהחוק הישראלי אכן מגדיר איום כעבירה. האם גם בכך יש לראות, לדעתך, מגבלה על חופש הביטוי, והאם זו מגבלה בלתי-מוצדקת? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם זאת עבירה כשאדם X אומר לאדם Y, "אני אהרוג אותך", למשל? לא, ביטויים שכאלה שגורים מאוד בשפה וע"פ רוב מי שאומר אותם אינו מתכוון לכך כלל. האם ניתן לשפוט באופן אובייקטיבי אם התכוון לכך או לא? בהחלט לא, ובכל מקרה מילים לא יכולות לשבור עצמות, בפראפאזה על הביטוי הנודע. זהו מצב שונה לחלוטין אם לדוגמה אמר אדם X את המשפט הנ"ל כשבידו סכין או אקדח או תוך כדי תקיפתו של אדם Y וכן הלאה. במצב הזה ישנו מעבר ברור ממילים (כלומר, מהתחום הלגיטימי של ביטוי) למעשים (כלומר, לתחום הפלילי של עבירה אלימה על החוק). דוגמת-גבול שאינני בטוח מה דעתי כלפיה: מכתב איום המלווה בקליע אקדח. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |