בתשובה לדובי קננגיסר, 09/11/04 22:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אז אתה תומך בכפייה דתית? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק אחרי שסיימתי את התגובה ההיא חשבתי על תוספת שהייתה יכולה לשמח אותך: אני חושב שאילו הליברלים הקלאסיים היו מקבלים לידיהם הוכחות ברורות שכל בני האדם צריכים לקבל על עצמם את הדת היהודית ולמלא את כל מצוותיה, ובכך ירווח לכולם - הם היו תומכים בכך. גם אני הייתי תומך בכך. לצערי, אין הוכחות כאלו, ולכן אנחנו מחפשים אופציות אחרות, שלא תכלולנה מיני ניסויים בעייתיים. ליברליזם, למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה היית תומך בכך? אתה בטוח? (רמז: "אופיום להמונים" עובד קצת פחות טוב מאופיום ממש, וזה האחרון זמין בהחלט). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא היה מביא לרווחה אמיתית, וכמות הסבל שאנשים מסוימים היו צריכים לספוג לשם כך (הומוסקסואלים, למשל), לא מצדיקה את המאמץ. אבל אופיום של ממש - זה כבר משהו אחר. שאלה: אם היו יכולים לחבר אותך לאלקטרודה שתגרה את "אזור האושר" של המוח שלך באופן כזה שתוכל להיות מאושר לעד - כל עוד לא תתנתק ממנה1, האם היית מסכים לכך? אני כן. התשובה של מרבית האנשים היא ש"אני לא אהיה מאושר באמת" ושזה "לא נחשב". אבל אלו הבלים. אנחנו זה מה שהמוח שלנו חש. אם המוח שלנו חש אושר בגלל אלקטרודה או בגלל הילד המוצלח שגידלנו - זה לא משנה. אושר זה אושר, ומקור הגירוי המוחי לא משנה שום דבר. מרגע שתחבר מישהו לאלקטרודה הזאת, הוא לעולם לא יסכים להתנתק. למעשה - החירות שלו תרד לאפס. הוא תלוי במאה אחוז באלקטרודה. הוא לא יכול ללכת לשום מקום, הוא לא יכול להשיג לעצמו מזון, הוא לא יכול לבצע שום בחירה עצמאית. אבל הוא מאושר, אז מה אכפת לו? זה מה שאני אומר: החירות היא כלי להשגת האושר (the pursuit of happiness, זוכר?), ולא תכלית בפני עצמה. 1 לצורך העניין, נניח שהגוף לא יפתח עמידות הולכת וגוברת לגירוי הזה, ולכן לא תאלץ להגביר את המתח עד למותך מהתחשמלות ו/או הופעת תופעות של קריז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, גם אני קראתי את "The Ringworld Engeeners". אתה היית מוכן להמשך חייך בתור זומבי מאושר, אני בשום אופן לא. למה? יותר חשוב לי לא להיות זומבי מאשר להיות מאושר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(דווקא לא קראתי. למעשה, אפילו לא שמעתי על זה. של מי זה?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את האמת זו גם כל הבעיה כולה בלי להכינס לרעיון החופש* כפי שהוצג פה או הדת, אין כל ספק בעיני, הם שבירים לחלוטין משום שהם מתבססים על אמונה וזאת מה לעשות היא מצרך ריגשי וכטיבעם של מיצרכים ריגשיים היא מתכלה, במיוחד בזמני מצוקה. כנראה אותם אנשים שפינטזו לא הבינו עד לסופו את משמעותה של תופעת החיברות על החופש כפי שהם מגדירים אותו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, אם אני משיג רוב שמשוכנע שקיום המצוות הוא חשוב, אין לך בעייה שנכפה על כולם לשמור שבת ולקיים את שאר המצוות. ולגבי ניסויים בעייתים, לך תדבר עם פושעי אוסלו והסוציאליסטים הארורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב לא מספיק. הוא טוען שכל אחד צריך לרצות את זה (ואז, כמובן, אין צורך בכפיה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הוא רוצה לכפות על העשירים לחנך את הילדים שלהם לטמטום כדי לתת לעניים הזדמנות שווה. אני לא מסכים לזה. זה מספיק או שאני צריך לגייס עוד אנשים? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |