בתשובה לרועי, 19/06/01 21:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני כמעט מצטער על התגובה הבאה: במבחני הדסה הציון הממוצע "ביי דפינישן" (כמאמר סטודנטים לפיסיקה) הוא 5, עם התפלגות גאוסיאנית, ובכל מקרה, הציון 9+ אינו אפשרי, כי המקסימלי הוא 9. נו? אז מה עושים? "משוויץ יוצא מיץ". __________________ אוקיי, לאחר החלק המעניין של המלבן מגיע וידוי אישי: אני לא דיסלקט - סתם עצלן. מכיוון שלמדתי בכיתה שבה המורות ניחנו בחוש כבוד מפותח, אפשר אולי לומר שהשגי הנמוכים פגעו בהם מבחינה מקצועית, ולכן זכיתי פעם אחר פעם להקלות, הסברים אישיים, פגישות עם היועצת וכו' וכו'. יש לציין כי אולי לא הייתה להן כוונה פושעת - היה לי כתב יד זוועתי. אני כל כך עצלן שכל האותיות שלי נראות אותו דבר - אני לא טורח להרים את העט. וכך, קיבלתי זכות שיכתוב במבחני המגן והבגרות. זה היה נטל מרגיז. בבחינה בהיסטוריה (דווקא נהניתי מהמקצוע לכשלעצמו, במתכונת של שומע חופשי) סיימתי את שירבוטיי ההוריזונטליים כמחצית השעה לפני השמע הגונג. ניצלתי את הזכות הזו, דהיינו ישיבה מול איזו גימלאית בעלת רצון טוב במשך שעה לפחות והקראה בקצב הכתבה (אגב, כתבתי שם כאלה שטויות, שלא היה לי נעים להגיד אותן בקול רם). לקראת הסוף נגמרה לי הסבלנות. התחלתי לקצר משפטים, להשמיט פסקאות, והכל כדי לא להחמיץ עוד ארוחה עם חברים בדוקטור סנדוויץ' - אחת מני רבות. היו לי עוד כמה מקצועות שבהם הותר לי להקריא לגימלאית, ובחלקם החלטתי לוותר על "שעת סיפור" אפרורית זו, ובחרתי במפלטו האחרון של העצל - הרעת הכתב באופן שיטתי ומכוון. לא קשה לדמיין בוחן, יושב כפוף בחדרו החשוך, על שולחנו מונחות שתי ערמות של זבל: מבחנים בדוקים (שניים) ומבחנים לא בדוקים (ארבע מאות). הוא מושך מחברת בחינה מהערמה הגבוהה ומתחיל לקרוא את הנזלת האינטלקטואלית הזו. לפתע מתחוור לו שהוא לא קורא כלום: על הדפים יש דברים שנראים כמו זבובים מעוכים. כדי שהוא לא יצטרך לקרוא את זה שוב, בערעור, הוא כותב באדום על הדף הראשון "80". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אל תשאיר אותנו במתח... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני גאה בכך שאני אפילו לא זוכר. את תעודת הבגרות עצמה לא קיבלתי מעולם, ואת הפתקיות הקטנות אני מקווה שזרקתי לפח. אבל מבחינת תמונה כללית: זה עבד יופי. אולי תתפלא לשמוע, זה עוזר גם בלימודים האקדמיים. אגב, תודה על תגובתך ועל תשומת הלב! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום הברכה. אם כך הזיכרון שלי הוא לא משהו כיוון שזה אכן קרה בכיתה ו. זכרתי שהייתי מעל הממוצא ושייך לקבוצה של ה9, אני עדיין זוכר זאת כך אולם לא אתווכח איתך על הנושא. אני גם זוכר שוב שהממוצא הוא 6-7 או 7-8 אבל שוב לא אתווכח כי זה היה בכיתה שוב ו. בכל מקרה לי גם היה שיכתוב ולא מסיבות של עצלנות כל שהיא אלא בגלל שלא היה אז וגם היום כמעט ניתן לקרוא את כתב ידי. לי לא היו זקנות אלא מורות מבית הספר שעשו את העבודה באופן מסביע רצון. אני דווקא לא אהבתי הסטוריה אולם לאחר השכתוב עברתי גם את הבחינה הזאת כאשר אלמלא השכתוב לא הייתי עובר אותה. ולא כתבתי את שכתבתי כדי להשוויץ אלא כדי להסביר שבין יכולת לדיסגרפיה יש לפעמים הבדל גדול. ובדרך כלל זה שאומרים שאדם עצלן מבלי לבדוק זאת זה שטות. רועי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מורות מבית הספר? בבגרות?! אצלי אלה היו הבוחנות. מהסוג הרע - "מה זה פרולטריון?" אחרי שלוש ומשהו שעות מבחן. היא לא הייתה קרובה כלכך לאבד את חייה כבר המון שנים. ואני משוכנע שהמשעתק בחיבור היה הסיבה העיקרית שלי לאיבוד נקודות. באנגלית זה סיפור אחר - הארכת זמן, ופטור מטעויות כתיב - כשהסיבה היחידה להארכת הזמן הם טעויות הכתיב. יצאתי 3 ומשהו שעות לפני סיום הבחינה. ונראה לי שאתה מדבר על מבחן אחר, כי הזכרון (הקלוש) שלי קובע שבמבחני הדסה נבחנו בסוף כיתה ט', לכבוד המעבר לתיכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אני הרווחתי, אצלי היו מורים שלא עזרו מבחינת הידע אבל בהחלט ניסו לעזור לעשות את מה שאפשר על מנת שהמבחן לא יהיה לי שונה מאחרים. (אגב גם אני בגרך כלל מסיים מבחן מוקדם והסיבה להארכות היא על מנת שהמשכתב יצליח לשכתב עד תום הזמן. צר לי אבל אני די בטוח בנושא כיתה ו ולא כיתה ט כיוון שכיתה ט זה כבר בית ספר שונה מזה שבו ביצעתי את הבחינות הללו. אצלי האנגלית הייתה עם קלטת מה שלא הצריך הארכת זמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מבחני הדסה, ויש מבחני טיל (או משהו כזה). מבחני טיל, אם זכרוני אינו מטעני, נועדו כדי לבחון לאיזה מקצועות אני מתאים, כדי שאוכל להתרכז בהם. לי, למשל, כתבו בין השאר ברשימת המקצועות שיש לי התאמה מצויינת בהם ''מעצב אופנה''. אני עיוור צבעים. אני לא יכול להתאים ג'ינס לטי-שירט ציבעוני... זה פחות או יותר מסכם את מה שאני חושב על המבחנים הללו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני זוכר נכון מבחני הדסה מראים על יכולות באופן כללי יותר. בכל מקרה את מבחני טיל אני לא מכיר. גם בצבא הקב''א נקבעת לפי מבחנים שלפי הבנתי דומים למבחני הדסה ועוד מספר דברים נוספים וגם שם הקב''א שלי הייתה גבוהה. הכוונה שוב היא לא להשתחצן אלא להראות כי דיסגרפיה ואו דיסלקציה זו אינה עצלנות או חוסר יכולת אלא סוג של נכות שיכול להיות קיים בכל אחד מבלי שיראה באופן מודע כמו נכות גופנית כל שהיא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה חלקך בעיצוב צבעי "האייל"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הלך ככה: טל: "אין לי זמן לעיצוב. שלח לי עיצוב ואני אוסיף אותו לאתר." אני: "אה... טוב. (שולח עיצוב)" טל: "(נאנח) טוב, אני אעשה את זה." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נזכרתי עכשיו - המבחנים של סוף כיתה ט' נקראו 'פסיכוטכני' (אבל נראה לי שהם הופעלו ע''י חברת הדסה, כך שהייתי קרוב...). וכנראה שהחוקים השתנו מאוד בין תקופתך לתקופתי - אצלי השכתובים לא היו על חשבון המבחן, אלא לאחריו. כלומר, הייתי צריך לחכות עד שיתפנה בוחן שיוכל לבצע את השכתוב (שלוש פעמים זו הייתה 'מנהלת העבודה' שלהם. ופעם אחת חברה של אימי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שגוי או מזויף? יש הבדל. אין בעל מקצוע שלא טועה. יכול גם להיות שיש לך ליקוי למידה קל ועצלות קשה. אם אין קשר בין עצלות לליקויי למידה, זה אומר שהסיכוי של לקויי למידה להיות עצלן, דומה לזה של מי שלא לקויי למידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כותב עכשיו בשיא הרצינות שעצלות היא ליקוי למידה. ולשאלתך, ככל הנראה אין לי שום צורה של דיסלקציה או דיסגרפיה. מה שאולי יש לי זה "הפרעת קשב" - אם זה זה - אני שואל לעיתים תכופות "מה אמרת?", גם כשמדברים די ברור. ובקשר לכותרת: האבחון שלי לא שגוי - הוא מזויף. המחנכת שלי (מבלי שביקשתי וללא ידיעתי) הדיחה לפשע את יועצת השכבה. לי לא הייתה יד בעניין, מבד אופורטוניזם (ואני לא בחור אופורטוניסט - היו לי קצת רגשות אשם). בכל מקרה השתמשתי בזכות השכתוב מספר מועט של פעמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפירוש, חד משמעית, ללא סייג ותנאי: כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חזרתי מהמילואים והשלמתי הרבה שעות וימי עבודה. כעת התפנתי לקרוא את תשובתך. אשמח אם תתן לי עוד פרטים על העניין, בתנאי שחלפו 7 שנים מהמקרה שלך. לפי חוק ההתישנות, שבע השנים האלה ימנעו ממך להפליל את עצמך. אם אותה יועצת עדיין עובדת כך, הגיע הזמן שהיא תעבור ממשרד החינוך לשירות בתי הסוהר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכי מדויק להגיד שלא נעשה לי אבחון כלל. חשוב להזכיר שלא ביקשתי את ההכרה. לא עברו שבע שנים, אבל באמת שאין לי בעיה למסור עוד פרטים, אני דווקא מוצא את הסיפור, חוץ מ(אולי) חשוב, גם מאוד משעשע, או לפחות מגוחך, ובכל מקרה שופך אור על חלקים מדיון זה. אין לי עוד הרבה מה להוסיף, אבל שאל את אשר אתה רוצה לדעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, בעצם השורה העליונה היא ''סייג''. אבל הרעיון הוא אותו רעיון - אף אחד לא בדק אם אכן יש לי ליקוי למידה - קיבלתי את ההקלות (אם לסגת מהצהרות דרמטיות ולעבור למישור טכני), שהן זכויות שכתוב במבחני בגרות ומגן שונים (ואולי גם במבחנים רגילים, את זה אני לא זוכר) מבלי שאני לוקה בדיסלקציה או דיסגרפיה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |