בתשובה לדובי קננגיסר, 04/11/04 16:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מעולם לא דרכה כף רגלי בבר אילן, לא התעמקתי בתוכניות הלימודים של בר אילן ולפיכך אני לא מחווה דעתי עליהן. בסה''כ עניתי לקביעה שלך בנוגע ללימודי החינוך בעברית. אם אכן לימודי החינוך והחינוך המיוחד בבר אילן כוללים בתוכם תעודת הוראה הרי זה משובח, הרבה יותר מלימודי החינוך באוניברסיטה העברית. על בסיס לימודי האקדמיים, הכשרות חיצוניות שעברתי ועל בסיס העובדה שלא הייתי מורה מטעם משרד החינוך אלא מטעם גוף חיצוני שמספק שיעורי העשרה בבתי ספר יסודיים. לפני כך וכך שנים, היו מתקבלות לבתי ספר מורות ללא הסמכה, שהתחילו כמורות מחליפות ועל בסיס כישוריהן המעולים, כפי שהוערכו ע''י הנהלת המוסד, לעיתים היו נשארות תקופה ארוכה יותר בתפקידים שונים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לבסוף החלטתי להמשיך ללמוד, לא אני אשנה את השיטה. אני מודעת לכך שפרט לתעודה, ומעט נסיון בשטח, לא אקבל כלום מהמכללה ומשלימה עם זה. בעתיד, אני מקווה, לא אעבוד תחת פיקוחו של משרד החינוך אלא בבתי ספר אלטרנטיביים (אמניות, דימוקרטי וכו'), וכך אחסוך מעצמי את הבריונות והאטימות של המערכת. בנוגע לדיון שמתנהל כאן- כולם כאן מדברים גבוהה גבוהה על השכלתם או אי השכלתם של המורים, על מערכת חינוך ממלכתית, תחת הגדרת חוק חינוך חובה, הממומנת מכספי משלם המיסים מול מערכת מופרטת בה כל אחד בוחר לילדיו את בית הספר על פי ראות עיניו. אף אחד לא ניסה למפות את האלימות עצמה, את הגורמים הפנים בית סיפריים והחברתיים המעודדים אותה וגורמים לה, או את הדרכים בהן ניתן למנוע את את האלימות. נכון, בתחילת הדיון היו שכתבו על סנקציות וקשיחות, אבל לא העלו רעיונות עיוניים כיצד יש להאבק בתופעה. בבתי הספר היסודיים התופעה מינורית יותר, לפחות כלפי מורים. בגילאים הצעירים יותר יש, לדעתי, לחנך את הילדים חינוך מוסרי. אני לא מתכוונת למוסר במובן הצר של "מה ששנוא עליך וגו"' אלא למוסר במובן של אתיקה, ממש להכניס את המוסר למערכת החינוך כשיעור לכל דבר. בשיעור מוסר ילמדו הילדים את המוסר היהודי, היווני, וכן סגנונות חשיבה פילוסופיים מודרנים. את השיעורים יעבירו המורים תוך נגיעה בחומרים הרלוונטיים לחיי הילדים (הצקות בהפסקה, קללות) ולחברה הישראלית, באמצעות עיתונים, ספרים וסרטים. חייב להיות חיבור בין ההוראות המופשטות, הבלתי יעילות, שניתנות לילד (אל תגנוב, למה אתה הורס?) לבין הפנמת החשיבה המוסרית, הכללית ולאו דווקא כישראלי, על ידו. אולי הרעויונות נראים מנותקים מן המציאות אבל איני רואה דרך אחרת. אולי עם הילדים שכבר נמצאים עמוק בתוך המדמנה, תיכון, צריך לפעול בקטגוריות של שכר ועונש אבל לילדים הצעירים יותר אולי ניתן לעזור. אחזור לנקודה הראשונה- המכללה לחינוך אינה תורמת להכשרתי, איני רואה בה סמכות. אמשיך ללמוד שם בכדי לקבל תעודת הוראה, מעבר לחתירה לקבלת התואר הזה הלימוד שם הוא בזבוז של זמן ומשאבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בספק אם ילדים ביסודי מסוגלים להתמודד עם פילוסופיה של המוסר בכל רמה שהיא. בגיל הזה, המוסר צריך להיות הוראות מוחלטות. אסור לגנוב, אסור להרביץ, אסור לקלל. את הדילמות המוסריות המורכבות יותר הם יגלו בעצמם בהמשך. בלי הנחות היסוד, אי אפשר לפתח שום ביקורת. ללמד אותם מוסר (במקום לחנך אותם להתנהגות מוסרית) זה בדיוק סוג החשיבה שהוביל אותנו לאיפה שאנחנו היום: ילדים שיודעים יותר מדי טוב מה הם רוצים, ולא יודעים בכלל מה נדרש מהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני מתכוונת ללימוד עיוני בלבד אלא, כאמור, ללימוד עיוני המלווה בדיונים פתוחים ובצידן מסקנות. שיטת ההוראות המוחלטות אולי מחזיקה אותם צייתנים ומאויימים ברמה מסוימת, אבל ברגע שעולות וצצות השאלות למה לא לגנוב? למה לא להרביץ? לנו, כמבוגרים, אין תשובה חד משמעית או משכנעת. החינוך שאני מציעה אינו חינוך להתנהגות מוסרית אלא חינוך לחשיבה מוסרית ממנה תגזר באופן חלקי התנהגותם. ההוראות המוחלטות אפקטיביות, אם בכלל, רק כאשר הילד רואה במורה סמכות. תחום זה פרוץ, כפי שאנחנו יודעים. מה עושים בישיבות, כיצד מלמדים שם מוסר? באופן כזה שהמוסר התפס כמכלול ולא בצורה של הוראות מוחלטות ושרירותיות שהצלחתן היא נגזרת ישירה של החומרה של הוראה מסוימת או של המבוגר שנתן אותה. מה שאני מציעה שונה מן היסוד. התלמיד לא יחשוש מן המורה, לא יהיה אלים מאחורי גבה של מורה, מתי שהיא לא רואה. לילה טוב |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, אבל בישיבות מלמדים בדיוק הוראות מוחלטות ושרירותיות - ומגבים אותן בסמכותו של האל. תלמיד ישיבה שלא מאמין באלוהים, לא יחזיק בעמדות המוסריות המקובלות במקומותיו, כי הסמכות להן לא תתקיים עבורו. ילדים שלא חינכו אותם להתנהגות מוסרית אלא ל"חשיבה" מוסרית יתדרדרו חיש קל לניהיליזם ו/או הדוניזם. אי אפשר לפתח מחשבה מוסרית בלי יסוד מוסרי פרטי שנמצא ברבדים עמוקים יותר של הנפש. מוסר הוא לא עניין לקורטקס, אלא לחלקים הבסיסיים, הקדמוניים יותר של המוח. אחרת הוא לא באמת עובד. המוסר לא יכול להתבסס על טיעונים לוגיים (שהם היסוד למחשבה מוסרית, כמו לכל מחשבה אחרת), משום שמוסר הוא תכלית, ולפיכך אינו עומד בתנאים של הלוגיקה - הלוגיקה היא הדרך להשיג תכלית, אבל לא יכולה להכתיב אותה. לפיכך, כל מחשבה מוסרית שאינה מתבססת על מערכת מוסרית קיימת ומושרשת מראש, תגיע לתועלתנות אגואיסטית גרידא. החינוך למוסר צריך להיות, במידה מסויימת, כמו ה"חינוך" של אלכס בתפוז המכני: אדם צריך להרגיש בחילה כשהוא פוצע אדם אחר, להרגיש פרפורים בבטן כשהוא גונב משהו. מוסר צריך לבוא מהבטן, או, אם להשתמש בדימוי העברי - מהכליות. החשיבה המוסרית באה רק אחרי שהיסוד הזה קיים אצלנו. הבעיה, הרי, היא לא בשאלה "למה אסור לגנוב?" ילד שלימדו אותו שאסור לגנוב, לא יגנוב. הבעיה מתחילה כאשר עקרונות מוסריים מתחילים להתנגש זה בזה. "למה אסור לי לגנוב כדי שלמשפחה שלי יהיה מה לאכול?" או "למה אסור לי להרביץ למישהו שהרביץ לי?" או, בגיל מאוחר יותר, "למה אסור לי להרוג מחבל כפות, למרות שהוא רצח עשרות חפים מפשע?". מי שאין לו את הבסיס המוסרי ה"כלייתי" לא ישאל את השאלות הללו מלכתחילה, כי אין שום התנגשות - מה שהוא רוצה, זה מה שנכון לעשות, ותו לא. אנשים, ואקדמאים שעוסקים בחינוך בעיקר, נורא אוהבים לחשוב שבעצם ילדים הם מבוגרים נמוכים, ולכן צריך להתייחס אליהם כמו שמתייחסים אל מבוגרים. לא כך הוא. ילדים הם ילדים, שעושים את דרך החתחתים הארוכה אל עבר המטרה שהיא להפוך למבוגר נורמטיבי. חלק מהדרך הזאת היא הקניית *הרגלים* מוסריים, כאלו שיגרמו להם ליסורי מצפון כשהם יעשו דבר-מה לא נורמטיבי. רק אחרי השלב הזה, נוכל להתפנות ללמד אותם על כל החריגים מהכללים הבסיסיים הללו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי לנפץ לך את הבועה, אך בסופו של דבר, כל בתי הספר בארץ נתונים לפיקוח משרד החינוך ברמה זו או אחרת. ובנוגע לבריונות ואטימות של מערכות - את עלולה להיווכח שכל מערכת, במידה ואת לא מסכימה איתה ולא מציעה אלטרנטיבה, היא בריונית ואטומה. ההתמודדות וההצלחה הם בעיקר פונקציה של התבגרות. בבתי הספר היסודיים, בעית האלימות אולי לא חמורה מבחינת התוצאות שלה, אך היא בהחלט לא מינורית הואיל וילד אלים בכיתות הנמוכות, סביר להניח שיהיה אלים יותר בכיתות הגבוהות. הואיל וגם סטודנטים לפילוסופיה לא תמיד מבינים סוגיות במוסר יווני, לא כל שכן סטודנטים לחינוך, הרעיון של להכניס לימודי מוסר לבית הספר היסודי הוא מגוחך. מה שכן, אולי כדאי להעביר סדנאות מוסר בשיטת "התפוז המכני" דווקא להורים, שמגבים את הילד *נגד* המורה כבר מגיל 6. אלמנט מרכזי במערכת היחסים מורה-תלמיד בבית הספר היסודיד מוכתב על ידי ההורה שמשדר לילד למי להתייחס בכבוד וזהו שורש הבעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לנפץ לך את הבועה"? יש לי הרגשה שאת מעדיפה חופש על שוויון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההיטמעות והפשרנות הן בעיקר פונקציות של התבגרות, אבל אני לא רוצה להכנס לזה. ברור לי שילד שמתנהג בצורה אלימה בבית הספר היסודי (כמו גם בגו), סביר שימשיך להתנהג כך גם בכיתות הגבוהות. בבתי הספר היסודיים נוטים לראות בילדים תמימים, בלתי אחראיים למעשיהם,עדיים ''ילדים''. הלגטימציה שניתנת לילדים בגילאים הצעירים רבה. מאוחר יותר, כשהם מתבגרים ונעשים לבריונים, ההורים והמורים חסרי אונים וכלים להתמודד עם התופעה. לכן יש לטפל ברצינות בכל מקרה של אלימות בבתי הספר היסודיים, מינורי ככל שיהיה. איני מאמינה שסדנאות בשיטת התפוז המכני עשויות להפחית רת רמת האלימות בבתי הספר. התופעה של אלימות רחבה הרבה יותר. חלקה נגזר משיטת החינוך המודרנית, ההומניסטית, המאמינה בבגרותם של הילדים, וחלקה מהתרופפות האמונה הדתית והשתתת המוסר על חוקיות אימננטית. הזלזול בסטודנטים לחינוך, המובע אצלך בין השורות, אינו במקומו. זוהי עבודה שוחקת ובלתי מתוגמלת. נכון, מפני שהשכר נמוך כל כך והתנאים אינם אידאליים, מעטים הם האנשים האיכותיים הנמצאים בתחום, אך הם קיימים. כנראה שאת לא הבנת את כוונתי. אני לא מעוניינת להכניס את אריסטו ואפלטון לבתי הספר היסודיים, אלא רק משהו מהרוח של האתיקה שלהם. יחד עם הילדים, בדיון, אני מאמינה שניתן להגיע לסוגיות מורכבות במוסר, באמצעות הנחיה זהירה ומתן מקרים מחיייהם האישיים. אין לי עדיין תוכנית או רעיון איך זה יראה אבל אני סבורה שלימודים מסוג זה לא יזיקו. שעות המחנך, כפי שאני זוכרת אותן, מנוצלות בעיקר למשחקים, משמעת, איומים, החלפת מקומות ישיבה וכיו''ב, ולכן ניתן וכדאי להמיר אותן בשעות תוכן חוויתיות הנוגעות בתחום ש''בין האדם לחברו''. טועה מי שחושב שנכון להתייחס לילד כמו אל מבוגר. ילד, להבדיל ממבוגר, נמצא עדיין בשלבים הראשונים של הסוציאליזציה. הנורמות התחוקתיות והתרבותיות עודן מעורפלות אצלו ולכן שומה עלינו, כמחנכים, לעזור לו לסגלן ברמה שהוא יוכל לתפקד מאוחר יותר, כאדם בוגר, אך, וזה לא פחות חשוב, לאפשר לו את חופש המחשבה ולתת לו את הרשות לערער על המאובנים התרבותיים שסביבו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הואיל ואני סטודנטית לחינוך בדימוס לא זלזלתי בהם. שימי לב שמדובר בסטודנטים לחינוך ולא במורים, ולכן העבודה אינה שוחקת אותם. מה גם שסטודנט לחינוך בישראל לא זכאי לתעודת הוראה. סטודנט להוראה כן. אני כן רואה סתירה בין הרצון שלך להתרחק מהבריונות והמבניות כביכול של משרד החינוך מצד אחד אך לחנך ילדים לפי השקפת העולם שאת מנמקת בפסקה האחרונה של דבריך מצד שני. זוהי ודאי לא התפיסה המקובלת בבתי ספר דמוקרטיים וכדאי שתלמדי את השיטה אם באמת תרצי להיות חלק ממנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי זה תשלחי אותם לצבא להרוג פלסטינים והם יתחילו לשאול שאלות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את השאלות אשאל יחד איתם, המובן מאליו מחביא צביעות, אעזור להם להסתכל מעבר למילים המצהירות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |