 |
|
 |
||
|
||||
 |
מסתבר שאחת הסיבות להיותו של "השטן במוסקבה" רב-מכר בתקופה בה יצא לאור (1969) היא שהכיל (שמץ) מסיפור חייו של "אותו האיש", ואנשים בארץ, שחלקם לפחות *רצו* לדעת יותר אבל לא היו להם מקורות מידע אחרים, קראו את הספר בשקיקה. הגירסה המוצגת בספר, אגב, אינה מדוייקת: בולגקוב לקח "חופש אומנותי" מסויים. מעניין כמה מאי-הדיוקים הללו התקבלו על-ידי חסרי ידע נוסף כעובדות... וכאן אנו חוזרים לדיון על חופש אומנותי בנוגע לדמויות היסטוריות. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר דיברנו על חופש אמנותי, אני ממליץ בכל לשון על "הבשורה על פי ישו", של סראמאגו. אחד הספרים היותר טובים שקראתי בכלל, ופרשנות מרתקת לחייו של ישוע בפרט. עם זאת, כדי להינות מהספר, רצוי קודם כל לקרוא את הבשורות שבברית החדשה, כיוון שהספר מנהל איתן דיאלוג בלתי פוסק. הדמות ההסטורית של ישוע היא נושא מרתק בפני עצמו; סביר להניח שזהו הנושא ההסטורי שקיבל את הטיפול האינטנסיבי ביותר. אינני חושב שהבשורות הן מקור הסטורי טוב לדעותיו של ישוע עצמו - אבל מצד שני, אין לנו מקור טוב יותר. כך שפרשנות אמנותית בהחלט מקובלת עלי (מה שמזכיר לי סיפור קצר של מייקל מורקוק, Behold the Man, שנותן פרשנות ייחודית על כל הסיפור). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תוהה האם קראת את ספרם של פרנק הרברט וביל רנסום "חלליה" (The Jesus Incident""). ספר מופלא לחלוטין, שאת נגיעתו לעניין ישו הנוצרי עדיין איני מבין במלואה, כנראה לנוכח חוסר מסוים בידע שלי בנושא (למרות שקראתי את הברית החדשה). אם לא, אתה מוזמן לשאול את העותק שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את הספר, ולא הצלחתי להבין אותו. הוא נשגב מבינתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אהבתי את ''השטן ממוסקבה'' הרבה יותר מאשר ''האמן ומרגריטה'' כפי שהוא תורגם לאחרונה לספר מנופח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספר מנופח? זה הספר המקורי. וראוי גם לציין שהספר עצמו הוא הרבה פחות גדול משהוא נראה מבחוץ - בשל הכמות האדירה של עמודי הערות שהוסיף לו קריקסונוב. אתה לא חייב לקרוא אותן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חייב לקרוא, אבל זה מוסיף לחויה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההערה הזאת נכונה לא רק להערות, אלא לספר כולו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם לספר הבישול שנכתב בהשראתו ''האומן ומרגרינה'' שהפך להיות התנך חובבי המרגרינה בעולם כולו ובמיוחד של הקונדיטורים שמתמחים בעוגות לאירועים מיוחדים במטבחים כשרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולזכר דודו דותן המנוח, שיש לו מערכון על שבוע הספר, נזכיר את ספר הבישול האירוטי שמופיע שם: "כמה סוכרה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק היום מתייחס אליו מיכאל הנדלזלץ במאמרו השבועי: |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |