בתשובה לדב אנשלוביץ, 27/10/04 6:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שרון אולי ינסה להעביר את כל ההחלטות בממשלה ולא בכנסת, אבל לכנסת עדיין יש מספיק אפשרויות לפעול כנגד החלטות ממשלה - החל מהצגת הצעות חוק שמנוגדות להחלטות הממשלה (ליו"ר הכנסת, להזכירך, נמנה על מחנה המתנגדים, ולכן הוא יפעל לקדם הצעות שכאלו במסגרת תפקידו, ולא יקבור אותן), וכלה בהצבעות אי-אמון. אם שרון יאבד את אמונם של רוב חברי מפלגתו, אין כח בעולם שיכול למנוע את הפלתו. לכן הטענות כאילו מעתה שרון הוא היחיד שמחליט ולא ניתן לעוצרו היא חסרת משמעות. הרי אם מפלגת העבודה הייתה נכנסת לקואליציה, והממשלה כבר לא הייתה ממשלת מיעוט - האם זה היה משנה את עמדותיך? כמובן שלא. אז מה אכפת לך אם הם תומכים מבפנים או מבחוץ? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במצב הקיים כשנתניהו את לבנת נורא רוצים כאילו במשאל עם כדי לבקש מהבוחר להצביע עבור ה''התנתקות המדורגת'' שלהם, כלומר גם הם בעד ההתנתקות, ודני נווה מצביע בעד התנתקות כאילו כדי להילחם בהתנתקות, והעבודה והערבים שכל כך כמהים להתנתקות עד שיהיו מוכנים לוותר על המון דברים אחרים רק כדי שהבריחה הזאת לא תיעצר, הכנסת לא תיזום שום דבר שיפיל את הממשלה. היא יכולה, אבל בגלל סיבות רבות, וככל שהדבר נוגע לחברי הכנסת של הליכוד, לא ענייניות, היא לא רוצה. לגבי החלק השני של דבריך, נראה לי שאתה מתפרץ דרך פתח פתוח. כששרון התחיל עם ההתנתקות היו לי טענות רבות על פגיעה בדמוקרטיה. אז לא היה לו רוב בכנסת ולכן הוא לא פנה אליה כלל. והוא עשה כל מיני צעדים עוקפים כמו משאל המתפקדים שהוא התחייב לקבל את תוצאותיו ולא עמד בהבטחתו, פיטורי השרים וכדומה. עדיין אני חושב שצעד כה קיצוני של ראש ממשלה יחסית למה שנראה לפני הבחירות מחייב הליכה לבחירות. אבל כרגע כשלשרון יש רוב ברור בכנסת טענותיי אלה פחות חזקות, ועקר כעסי מופנה היום לחברי הכנסת של הליכוד שתמיכתם, לדעתי נובעת מסיבות לא ענייניות - ''סיבות גולדפרב את שגב''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהערת אגב לפסקה השניה שלך, עלי לומר שהיא גורמת לי להעריך את היושר שלך כשותף לדיון. אתה הראשון ממתנגדי ההתנתקות שמבהיר כי ההצבעה בכנסת אכן מקהה חלק מהטיעונים שהבאתם בעבר לגבי ''התנהלות לא דמוקרטית''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מודה לך על דבריך, אך כדי להיות מדויק, לא אמרתי שההצבעה בכנסת מקהה את טיעוני העבר שלי בעניין הפגיעה בדמוקרטיה. הטיעונים היו נכונים בזמנם, אך בגלל שינוי שחל במצב עם מעברם של חברי כנסת חשובים מהליכוד מהצד האחד לשני, איני טוען שכרגע שרון עושה מהלכים שפוגעים בדמוקרטיה (גם אין לו צורך בכך). זה גם לא אומר שאני סולח לו על שעשה כך בעבר, אבל מבחינה מעשית היום זה לא רלוונטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, אסתפק ב"הופכת אותם לפחות רלבנטיים". או בעצם, אומר משהו אחר: אי-ההבאה של התכנית לכנסת עד כה היה בעיני בעייה בהתנהלות של שרון; כעת, משהובאה ואושרה, אינני מוצא צורך לאישור דמוקרטי נוסף (בחירות או משאל עם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מחמיץ את הנקודה, ואיני יודע אם אתה עושה זאת בתמימות או בכוונה. כששרון הביא את התכנית שלו לא היה לו רוב בכנסת ! לו הביא את הדבר לכנסת, כל שרי הליכוד למעט הוא עצמו ואולי אולמרט ושטרית היו היחידים שהיו מצביעים בעד (בעצם, אני מאמין שאולמרט ושיטרית לא היו משאירים עצמם בודדים והיו מצטרפים למתנגדים), והיתר היו מצביעים בפרוש נגד, ולליכוד יש 40 חברי כנסת ! הכנסת הייתה מפילה את התכנית, ובכך היה נסתם עליה הגולל. בגלל המצב בכנסת בדק שרון בתחילה אפשרות של משאל עם, אבל אחר כך בגלל שמיהר פנה למשאל מתפקדי הליכוד על מנת שיורו לחברי הכנסת של הליכוד לשנות את דעתם, וכך לשנות את המאזן בכנסת. ה"בעיה בהתנהלות" שאתה מייחס לשרון היא בדיוק עניין הכן התנתקות לא התנתקות. מה שקרה אחר כך אצל חברי הכנסת של הליכוד הוא שילוב בין מה שאני קורא לו "תופעת הוירוס" (לאחר שעלתה התוכנית, שבעיני היא חסרת היגיון לחלוטין וחוץ ממחלות אוסלו אין בה דבר, היא צברה בהתמדה תמיכה רק בגלל שהייתה על סדר היום, והסדק הלך והתרחב, בגלל תופעה אנושית שקשה לי להבינה. זה פעל כנראה גם בקרב חברי הכנסת), לבין שיקולי כיסא (הליך פיטורי השרים כנראה הפחיד את השרים המתנגדים שלא רצו להיפרד מהוולוו). היה שם מהפך ענקי (למרות שלא לווה ברעש). ועכשיו, בגלל המהפך הזה המצב שונה, ואני מסכים עמך שאין נימוקים חזקים עבור משאל עם, למעט הנימוק שכבר כתבתי אותו, שבדעותיהם של חברי הכנסת קריטיים שולט עניין הוולוו שהוא בלתי מוסרי בעליל, ואסור שהחלטות כה חשובות תתקבלנה בגלל סיבות כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אין זה לגיטימי מצד מנהיג שמביא תוכנית חדשה לקחת קצת זמן למסע שכנועים, ולו בתנאי שאינו מיישם את התוכנית קודם לקבלת אישור הכנסת? האם כל תוכנית שעולה על סדר היום צריכה להגיע לכנסת מיד עם כתיבת האות האחרונה שלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אתה בתמימים ? בודאי ובודאי ש"שיכנוע" באמצעות איום בפיטורין מהממשלה אינו לגיטימי. זה בפרוש ניצול של חולשות אנושיות, ובעצם, מעשה של סחיטה. (זה שהייתי מצפה מחברי כנסת שלא יתנו עצמם לסחיטה זה עניין אחר.) בצורת "שכנוע" זאת נקט אחרי שתכניתו לכפות על חברי הכנסת של הליכוד את החלטת המתפקדים לא צלחה. וכשההחלטה הייתה נגדו הוא פשוט זרק אותה לפח. הוא ראה בה מכשיר שמותר להשתמש בו רק כשהתוצאה לטובתו. לא היה שום נוהל דמוקרטי מסודר במעשיו של שרון. כאשר העביר את אותה החלטה בממשלה, לא שמענו אף מילה על כך שההחלטה הזאת כפופה לאישור הכנסת, והבאתה לכנסת הוזכרה לראשונה לפני כשבועיים כשהוברר לפתע לשרון שיש לו בשבילה רוב. וההחלטה הזאת, פורמלית אינה כוללת פינוי ישובים, ובכל זאת שרון אומר היום שהפינוי ייעשה ללא שהחלטה נוספת תובא לכנסת. ברור שאם יראה שיש לו גם רוב להחלטה כזאת הוא יביאה בשמחה ובששון לכנסת, למרות טענתו זו. מעשיו נעדרי הגינות ואחריות, למרות שהוא מגלה תכונה נדירה של דבקות במטרה. "שכנוע" הינו, בעיני, הבאת נימוקים מילוליים שתומכים בתכנית. דבר כזה מפיו של שרון לא היה לא ישנו ולא יהיה. אז אל תספר לי שהוא צריך זמן לשכנועים . . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שופטי בג"ץ התירו לקיים את ההצבעה בכנסת, וקבעו: לשרון מותר לפטר שרים או לאיים לפטרם בשל סיבות פוליטיות "שופטי בג"ץ קובעים בפסק הדין בקביעה חדשנית כי לראש הממשלה יש סמכות להעביר מכהונתו שר אם הוא משוכנע "כי יש בכך לשבש את יכולת הממשלה לתפקד כראוי כרשות המבצעת של המדינה ולהגשים את יעדיה המדיניים". השופטים קובעים, שבמסגרת סמכותו, "יכול ראש הממשלה להביא בחשבון גם שיקולים פוליטיים, כגון הצורך לקיים קואליציה ולהבטיח את המשך כהונת הכנסת". עוד קובעים השופטים כי ראש הממשלה רשאי להעביר מכהונתו שר בשל עמדותיו המדיניות ובשל התנגדותו למהלך מדיני של ראש הממשלה, "אם רה"מ משוכנע שיש בהעברה מהכהונה כדי לקדם את יכולת הממשלה לתפקד כראוי". השופטים מציינים כי "שיקולים פוליטיים שכאלו אינם פסולים", ומבהירים כי העברה כזו מכהונה יכולה להתבצע "גם ערב החלטה גורלית, וכי רה"מ אינו כבול לקווי היסוד של הממשלה כאשר הוא עושה שימוש בסמכותו לפטר שר". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן נאמר שהעתירות נדחו פה אחד: וכאן נאמר שהשופט אדמונד לוי חלק על דעת הנשיא, וטען שהיה על ראש הממשלה לפטר את השרים רק לאחר ההצבעה: כמו כן מצוין בכתבה זו שהשופט טירקל ביקר גם הוא את מעשהו של שרון, אף כי לא פסל את חוקיותו. לא הצלחתי למצוא את פסק הדין באתר בתי המשפט. אודה למי שיוכל להעמיד את הדברים על דיוקם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעבר כבר היה כאן ויכוח על עניין החוקיות. אני טענתי שבחוק, אותו תיקון לחוק הממשלה, יש פגם. השופטים חייבים להתייחס לחוק כפי שהוא. חוץ מזה אני רחוק מלכבד את בית המשפט הזה כשהוא דן בעניינים שיש עליהם ויכוח ציבורי. את החץ הם תוקעים לפי דעותיהם הפוליטיות, ואת המטרה הם מציירים אחר כך. לא פלא שטירקל ואדמונד לוי שהם חריגים בנוף הפוליטי של בית המשפט, לא התיישרו באופן מלא עם הרוב. לא קראתי את פסקי הדין, אך מאד מסקרנת אותי נקודה מסויימת. האם הייתה התייחסות לנקודה שנראית לי כרגע הכי חמורה: אותו מצב של סחיטה שבו שרים שהם גם חברי כנסת מצביעים כנגד מצפונם רק בגלל עניינם האישי - שמירת כסאם. דני נוה לא התבייש לומר זאת בפרוש: אצביע בכנסת בעד למרות שאני נגד, כי חשוב לי להיות בממשלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התיאור שאתה נותן אינו מדויק. חשוב להזכיר שבמהלך הזמן שעבר מאז שהוגשה התכנית לראשונה, היא השתנתה לא מעט, ובין השאר תוך פשרות עם המתנגדים. ההצעה שעברה בכנסת היא הגרסא הידועה בשם ''פשרת לבני'', אותה הביאה הזרה לבני כתנאי לתמיכתה בתכנית, וגם נתניהו, לבנת ואחרים קבלו אותה, לפחות טנטטיבית. אני לא רואה שום דבר לא לגיטימי בכך שראש הממשלה לקח את הזמן בהבאת התכנית לכנסת, ובו בזמו זה גם ניסה לשכנע את חברי הכנסת וגם שינה את התכנית במקומות שונים כדי לזכות בתמיכה. זמן אישור התכנית לא רלוונטי, בפרט בהתחשב בכך שעד החלטת הכנסת לא ננקטה שום פעולה בשטח ליישום התכנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני איני מייחס חשיבות לפשרת לבני. כביכול פינוי יישובים מותנה בהחלטת ממשלה נוספת, אבל הדבר הזה חסר ערך. ברגע שישנה הסכמה עקרונית הפור נפל. אני גם חושב שהסיבה שטיפוס כנתניהו הסכים לתמוך בתכנית רק כשהיא כוללת את הפשרה היא שיקול פוליטי אישי: הוא מקווה בדרך זו להיות גם בעד התכנית ולקבל את תמיכת מצדדיה וגם להיראות יותר "טוב" משרון, ולקבל כך את תמיכת המתנגדים, כשהם באים להכריע בינו ובין שרון. על גוש קטיף הוא ויתר ברגע שהסכים לתוכנית, וכרגע הנושא הזה כבר לא מעניין אותו. כל המלחמה שלו בעד משאל עם (שבה הוא יקרא לעם לתמוך בתכנית, שכן הוא בעדה), היא מלחמה בלתי עניינית שנובעת מאותם מניעים עצמם שעליהם דיברתי. על עניין הזמן לשכנועים דברתי בתשובתי לדובי. מעולם לא ראיתי את שרון מנסה לשכנע מישהו במשהו, ואיני חושב שהוא בכלל מסוגל לעשות את הפעולה הזאת מבחינת הכישורים האישיים. וזמן אישור הכנסת בודאי רלוונטי. היא אושרה לאחר שחברי כנסת חשובים נבהלו מאיומיו ונחישותו. אני כמעט בטוח שהוא עצמו לא העריך בתחילה שיקרה דבר כזה, ותכנן לבצע את מעשיו איך שהוא ללא הכנסת, בדיוק כטענתו עכשיו שאין צורך יותר בכנסת למרות שהחלטת הממשלה שאושרה בכנסת אינה כוללת, פורמלית, פינוי ישובים. אם יראה שיש לו רוב יביא זאת ברוב נדיבותו לכנסת, אבל אם לא יהיה לו רוב, ישתדל לעשות זאת ללא החלטת כנסת, כפי שהוא מבטיח היום לעשות. מעשיו חסרי התחשבות ובלתי דמוקרטיים בעליל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין נתניהו ושיקוליו: מניעיו של פוליטיקאי הם שילוב של רצון אמיתי וכן בטובת המדינה, כפי שהוא רואה אותה, ומניעים אישיים - כמו תאוות שלטון, כוח, בצע ונקמנות פנים ישראלית. להערכתי, אצל בנימין נתניהו היה היחס בין הרצון בטובת המדינה למניעים האישיים הנמוך ביותר, מכל ראשי הממשלה שהיו לישראל. לא שלא איכפת לו מן המדינה. להיפך, אך הוא נתן לשיקולים פסולים לגבור על איכפתיות זו פעם אחר פעם. אני כולל בזאת ראש ממשלה שהיה לדעתי מוצלח באופן מדהים - כמו שמעון בפרס בממשלת האחדות כמו גם ראש ממשלה שהיה לדעתי גרוע באופן מחריד - כמו שמיר (שדחה את הסכם לונדון למשל). אפשר לפתוח על זה ויכוח עמוס דוגמאות ושיקלולים, אבל אסתפק בדברים אלו ובמקום זאת, הנה אלגוריתם שפיתח אבינו שבשמים. לא ברור למה. כנראה שאין לנו על מי לסמוך: http://www.redbrick.dcu.ie/~keno/jpegs/save/Formulao... (צריך ללחוץ עם העכבר כדי שהמצגת תתקדם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שרון היום מתנהג כדמוקרטור (מלה שהמציאה סילבי קשת לתאר את רבין בזמנו) - הוא נבחר בצורה דמוקרטית, אך התנהלותו השלטונית דיקטטורית (וההצבעה אתמול היא דוגמה לכך). מכיון שהוא פועל בכיוון שנחשב רצוי ע''י מי שאמורים להיות כלבי השמירה של הדמוקרטיה, הם לא יוצאים נגד התנהגות זו. סיבות אלו גורמות לכך שהוא יכול היום ''לקפל'' את סיעת הליכוד, את השרים, ואת יו''ר הכנסת, ולעשות ככל העולה על רוחו. שרון הרי איבד את אמונם של רוב חברי מפלגתו (במשאל המתפקדים) ושל המרכז (בהחלטה נגד צירוף העבודה) וזה לא עצר בעדו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
You keep using that word. I do not think it means what you think it means.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו מהן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"word" היא ביחיד, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הציטוט, זיהית? (לא) אז לא משנה. החלף word ב-words. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
you killed my father, prepare to die
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואז תענה באופן ענייני (או לא. אתה יכול להמשיך להשתמש במילים דמוקרטי ודיקטטורה, במקום מסכים איתו, ולא מסכים איתו בהתאמה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב חברי סיעתו של שרון הצביעו אתמול בעד התוכנית שלו. רוב החברים הרשומים במפלגה כלל לא הצביע במשאל, וחברי המרכז, לדידי, הרבה פחות מעניינים מאשר חברי הסיעה. אף אחד לא שאל את *מצביעי* הליכוד. הדבר הקרוב ביותר שאני מכיר למצביעי הליכוד הם נבחרי הליכוד. ואידך זיל גמור. מדוע ההצבעה אתמול היא הוכחה לדיקטטורה של שרון? זו הייתה דווקא הזדמנות פז למתנגדים להוכיח את כוחם. החרדים פעלו לרעת שרון, הערבים לא התערבו, זה היה קרב פשוט של הימין מול השמאל, ואף אחד לא מנע מרוב מוחלט של חברי הליכוד להראות לשרון מאיפה משתין הדג. לכנסת, להזכירך, יש את היכולת להחליף את שרון בראש ממשלה אחר בכל רגע שתחפוץ בכך, בעזרת אי-אמון קונסטרוקטיבי: הימין היה יכול להכריז על נתניהו, נגיד, כראש הממשלה, ואם היה משיג רוב - כך היה. אין צורך בבחירות, אין דאגה לאובדן כיסאות, אין בלאגן מיותר. למה הימין לא עשה זאת? למה רוב חברי הכנסת של הליכוד העדיפו "להכנע" לשרון? אולי כי הם תומכים בתוכנית שלו, וחושבים שהיא עדיפה על ההזיות המשיחיות של הימין של אפי איתם וצבי הנדל? אגב, שאלה: אחד מחברי הכנסת של האיחוד הלאומי הצביע *בעד* התוכנית. למישהו יש מושג למה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ח"כ נודלמן עזב דה-פקטו את האיחוד הלאומי כבר לפני כמה חודשים. ממה שאני זוכר, הוא התבטא בסגנון של "ראש ממשלה יודע מה טוב למדינה"1 או משהו כזה, אבל יכול להיות שהוא גם נתן נימוק רציני יותר שלא שמתי לב אליו. 1 אגב, פעילי הליכוד שמתגייסים עכשיו לתמיכה בהתנתקות מדברים כל הזמן על תמיכה ב*שרון* האיש, ולא מזכירים את צידקתה או אי-צידקתה של תוכניתו. מצד שני, אולי הם כן מזכירים והתקשורת מעדיפה להתעלם מהחלק הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פסקה שניה בשני המאמרים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תשכח ששרון איים לפטר את השרים וסגני השרים שיצביעו נגד, ומצד שני לח''כ שמצביע בעד יש סיכוי טוב להכנס להשתדרג לשר (או סגן שר). האיום גם גובה במעשים. ובוא לא נשכח שכך הוא גם העביר את ההחלטה בממשלה (ע''י פיטורי השרים שרצו להצביע נגד). מצד שני, אני מסכים עם דב. עיקר הכעס הוא לא כלפי שרון, אלא כלפי אלו שנכנעו ללחצים והוכיחו עד כמה האינטרס האישי שלהם גובר על האינטרס הממלכתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שאתה מתכוון למושג דמוקטטורה אותה טבע פרופ' יעקב טלמון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, לו אני הייתי אתה, לא הייתי נתלה ב''אילן גבוה'' כמו סילבי קשת. האשה הזאת לא מסוגלת להוציא דבר שאינו דמגוגיה אווילית מפיה. והבנתי את זה הרבה לפני שהבנתי משהו בפוליטיקה הישראלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם שעון עומד צודק פעמיים ביום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אתה לא יכול להכחיש שהיא משעשעת ומלאת חרון. לפעמים תיאוריה ודעותיה, על אף פשטנותם, קולעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכחיש, מכחיש. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |