|
||||
|
||||
1. התשובה היא "לא". נראה לי שזה די מובן מאליו. כמעט כל פרשנות או ביקורת של יצירה מתיימרת להגיד משהו על היוצר או לפחות על הכוונות שלו. האם תמונה מסויימת תזכה לאותה התייחסות אם צויירה ע"י ואן-גוך או שצויירה ע"י יוסי מהקומה הראשונה? 2. יצירה (תוכנה במקרה הזה), היא כאמור רפרזנטציה כלשהי של מי שיצר אותה. כמו שצייר לא היה רוצה שישתמשו בתמונתו כבסיס (כלומר בסיס ממש, לא השראה) לתמונה אחרת (גם לא למטרת רווח), כך גם אין להשתמש בתוכנה בתור "בסיס" לתוכנה או גרסה אחרת, בלא היתר מהיוצר. מי מחליט מהו שימוש הוגן ומהו לא? נדמה לי שכל מה שאינו מהווה "השחתה" של המקור, אפילו במשמעות מאוד רחבה של המילה, הינו שימוש הוגן לאחר שרכשת את "זכות הקניין" על אותה יצירה. |
|
||||
|
||||
1. לא הפכת את היוצרות? ואן-גוך זוכה להתייחסות בגלל שהוא צייר את תמונותיו, ולא תמונותיו זוכות להתייחסות בגלל שהן של ואן-גוך. באיזה מובן יצירה אינה נפרדת מיוצרה? אני חושב שזה דורש הבהרה. אנו בודאי לא מתכוונים כאן למובן חומרי. 2. לא הבנתי. האין סתירה בין הפסקה האמצעית והאחרונה בתגובתך? |
|
||||
|
||||
1. גם וגם. זה מין מחזור שמזין את עצמו. הרי בניסיון לעמוד על טיבה של היצירה, לרוב נתייחס ליוצר, וגם אם לא נדבר על האישיות עצמה, אז לפחות נראה את היצירה בהקשר רחב יותר של שאר יצירותיו. אני מרגיש שאני מסביר כאן את המובן מאליו, אבל בכל זאת ... לדוגמא: קראת בשיר מסויים את השורה "ואני עומד לי בחושך מתמיד", הרי ברור שהתייחסותך לאותו שיר תהיה שונה אם תדע שהמשורר הוא עוור. 2. הפסקה האחרונה הייתה תוספת, אבל אולי היא בלבלה יותר משהבהירה. ככל שאני מבין הרעיון הוא די פשוט, יש שתי סוגי זכויות; זכות יוצרים וזכות קניין. ניתן גם לקרוא לזה זכות חומרית וזכות רוחנית. הזכות החומרית, מאפשרת לקונה להשתמש במוצר או ביצירה שהוא רכש בהתאם לחוזה הקנייה/שימוש, כלומר בד"כ מדובר על שימוש פרטי שאינו פוגם בשלמות המקור (לצורך העניין, יש להכליל גם שכפול/צילום וכו' בקטגוריה הזאת). זכות היוצרים מצד שני היא זכות מהותית על "צלם היצירה". מתי יש חשיבות לאותה זכות יוצרים היא שאלה מעט מסובכת. די ברור לי שאין שום בעייה אם קנית כסא שיוצר במפעל ליצור המוני והשתמשת בו להסקה. מצד שני, שימוש בפסל עץ מהמאה השש עשרה לאותה מטרה הוא פסול, ואולי אפילו כדאי שיוגדר כלא חוקי. כמובן שהתחום האפור פה רחב ובעייתי. |
|
||||
|
||||
1. אני מבין שזה כך בפועל. השאלה אם אין כאן ערבוב תחומים. זה נראה לא הגיוני: אם נקודת המוצא היא היצירה עצמה, ואנחנו מסיקים ממנה על האמן, הרי שזאת הסקה לא-רלוונטית, כי ביקורת צריכה לדבר על היצירה. ואם נקודת המוצא היא האמן וממנו מסיקים על היצירה, נצטרך בכל זאת לחפש את התכונות שאנחנו מייחסים לאמן ביצירה, דבר שהופך את האיגוף דרך הביוגרפיה של האמן למיותר. לענייננו. אז אתה חושב שראוי שלא ניתן יהיה למכור את הזכויות על יצירה? חברה בע"מ לא תוכל לקנות ממך את הזכות להמצאה? |
|
||||
|
||||
זאת אולי אחת הנקודות שבגללה זכויות היוצרים בעיני הן מושג בעייתי. אם מדובר על הגנה על *היוצרים*, כמו שתיארת, זכויות היוצרים צריכות להיות בלתי-ניתנות-להעברה. אבל בעולם שלנו הן משום מה ניתנות להעברה ממש בקלות. |
|
||||
|
||||
למה לא? אם אני בתור יוצר צריך כסף, למה שלא אמכור את הזכויות על יצירותיי? |
|
||||
|
||||
מה הקושי כאן? זכויות קניין באופן כללי הן זכויות שניתנות להעברה, ובכך הן שונות מזכויות אחרות. זה לא מוריד ממעמדן כ"זכויות". |
|
||||
|
||||
(הכותרת מתאימה יופי). קראו את הדיון. התגובה של MRP עליה הגבתי, מתייחסת לזכויות היוצרים במובן של "הזכות להיות ידוע ברבים כמי שיצר את היצירה". מובן שזכות זו אינה ניתנת להעברה. נשאלת השאלה מדוע ומתי נפרדת זכות זו מ"הזכות למנוע מאחרים צריכה של היצירה" ו"הזכות לגבות תשלום על צריכה של היצירה". |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |