בתשובה ליהונתן אורן, 22/10/04 19:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
""אנשי החירות", במקרה זה, גם פועלים למנוע הפצת ידע. במקום בשם האל, הם עושים זאת בשם אליל אחר." איך הם בדיוק פועלים למנוע? הם תומכים בכל לב בהפצת ידע, רק שידע שבוקבק באופן מסוים (ספר, פטנט) צריך להיות מופץ לדעתם באישורו של היוצר והמבקבק. אתן דוגמה נוספת: נאמר שמומי עפיה עורך הופעה באיצטדיון הכדורגל בקריית-עמקים. כחסיד מובהק של עפיה (שכפלת את כל התקליטורים) אתה אץ-רץ לך לאיצטדיון הכדורגל המעטיר ולפתע – צרה שכזו – קמים עליך סדרנים ותובעים ממך לשלם כסף(!) עבור הצפיה בהופעה. כסף! חוצפה שכזו! ועל-מה הם רוצים כסף? על הפצת ידע! ותעשיית הנכלים הזידונית הזו אינה נעצרת כאן. מתברר שבהיעדרך מזירת הלחימה למען חירות הידע קמו ידידיהם של הנוגשים הנאו-קפיטליסטים של עפיה והחלו פועלים למנוע הפצת ידע בשם אלילים כמו "מאיר שלו חי מזה" (בכניסה להרצאת הסופר בבית-העם בפסגת-גאיות); או "אם אתה רוצה הדרכה, אתה צריך לשלם" (המדריך בקורס תכנות); "לא, אתה לא יכול לקחת אחת חינם הביתה גם אם תלמד מזה המון" (בעלת הגלריה בתערוכה ברחוב גורדון); וכן הלאה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא דומה המשל לנמשל. בוא נשתמש לרגע בדוגמא של מושיק עפיה. למר עפיה יש מגבר נטען, והוא מעמיד אותו בפינת הרחוב, מחבר אליו גיטרה ומתחיל לשיר. האם הוא יכול לחייב אותי בתשלום על כך שאני נעמד לידו ומקשיב לשיריו? ומקרה אחר: נגיד שתקעתי צמר-גפן באוזניי, ואני לא שומע כלום. האם מותר לי להיכנס לאיצטדיון כשמר עפיה מופיע שם והוא לא יהיה זכאי לגבות ממני תשלום, כי אני לא שומע את היצירות? התשובה לשתי השאלות שלילית. מכאן אני למד שהיכולת של מר עפיה לחייב אותי בתשלום אינה תלויה בזכויות על היצירות שלו. היא נוצרה קודם כל בגלל שמר עפיה שכר את האיצטדיון ולפיכך רשאי להחליט את מי להכניס פנימה ואת מי להשאיר בחוץ. בוא ניקח דוגמא אף יותר קיצונית. יצאתי מהופעה של מר עפיה כשאני מזמזם את שיריו. האם מר עפיה זכאי להתנפל עלי ולקרוא "שלם לי או השתתק"? כאן לא סתם הקשבתי, אלא אפילו שרתי! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחזור להתחלה: "היכולת של מר עפיה לחייב אותי בתשלום אינה תלויה בזכויות על היצירות שלו. היא נוצרה קודם כל בגלל שמר עפיה שכר את האיצטדיון" זו טענה שגויה, לדעתי. מה שמעניק למר עפיה זכות לחייב אותך בתשלום הוא הזכות שיש לו להשמיע את יצירותיו (או אלמנט אחר הקשור ליצירה). האצטדיון, שכירתו, הסדרנים, וכו' הם רק האמצעי המאפשר זאת. באותו מטבע, היית יכול לטעון כי "מר עפיה יכול לחייב אותי בתשלום על רכישת תקליטור משום שיש לו מפעל לייצור תקליטורים," בעוד שברור שזכותו לחייב אותך נובעת מכך שהוא ייצר את הדיסק ומפעל התקליטורים הוא רק האמצעי כדי ליצור עותקים. את הדוגמה הקיצונית שלך יש לפסול משום גדר אי-הסבירות והיעדר המסחריות. אם אתה יוצא מהופעתו ומזמזם את שיריו, אתה מממש זכות המוקנית לך. אם אתה יוצא מהופעתו ומשם הולך להופעתך אתה ומבצע את שיריו על הבמה בלי רשותו, אתה מפר את זכויותיו (בהנחה שהוא כותב השירים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זמזום שירים אינו מהווה הפרה של זכויות יוצרים (גם אם היתה יכולת לאכוף אותה), שכן היא רק בגדר שימוש פרטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמאות שנתתי בתגובה הקודמת שלי (נגינה ברחוב, פקקים באוזניים) לא היו דרך לתת צבע לתגובה. הן היו מקרים לבחון באמצעותם את הטענה שהזכות של מר עפיה לכספי נוצרת בגלל שאני שומע את יצירותיו. אני סבור שהן מראות שהתשלום בכניסה לאיצטדיון אינו נובע מזכויות היוצרים, אלא מיחסי קניין מוחשיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת התבלבלת. הזכות של מר עפיה לגבות כסף על השמעת יצירותיו נוצרת מתוקף העובדה שהוא יצר אותן, לא משום שאתה שומע את היצירה. הנסיון שלך להבחין בין יחסי קניין מוחשיים (קניית כרטיס להופעה) לבלתי מוחשיים לא מחזיק מים, לדעתי. ההבדל המהותי היחידי בין שני המקרים הוא במידת הקושי היחסית של התפלחות להופעה מול הורדה בקאזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מדוע אם אני שומע אותן ברחוב אינני צריך לשלם למר עפיה? ומדוע אינני יכול להכנס להופעה בחינם כשאני עם אטמי אוזניים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומדוע מותר לתיאטרון לגבות כסף כאשר הוא מעלה הצגות שחבריו לא כתבו? ומדוע מותר לתזמורת לגבות כסף על הקשבה ליצירה שהולחנה לפני מאות שנים? (ובעצם, השאלות הרטוריות האלו הן תירוץ כדי להגיד שאין ממש טעם להתווכח עם אנשים המחזיקים בדעות הדומות לאלו של אורי רדלר, משום שהכלים בהם הם משתמשים כדי לשפוט את המציאות - תרבותיים, כלכליים - מוכוונים כך שהתוצאה שתתקבל זהה למטרה הראשונית שלהם.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון לטעון שרציונליזם הוא סוג של טאוטולוגיה. נו, כל יום לומדים משהו חדש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כשאתה שומע יצירה ברחוב מפי מר עפיה אינך צריך לשלם עבור הביצוע משום שבהופיעו ברשות הכלל ביטא מר עפיה הסכמה מצידו לכך שתשמע את את שירתו בלא תשלום. ב. אטימת האוזניים שלך היא בחירתך ואין היא משליכה על זכותו של מר עפיה לדרוש ממך תשלום. באותה מידה של הגיון יכולת לטעון כי אתה זכאי לתשלום מופחת בבית קולנוע כי הפופקורן באולם זוועתי, כי יש לך אקזמה באיזור רגיש המונעת ממך לשבת במקום בנחת, בגלל שהמיזוג קר לך מדי, כי מישהו דיבר בסלולרי באמצע ההצגה, או כי בסרט דיברו אנגלית ואתה שולט רק ברומנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשארנו עם התזמורת הפילהרמונית שגובה כסף עבור האזנה למוזיקה חוברה לפני מאות שנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום לך מר וינגייט, התזמורת הפילהרמונית גובה כסף עבור האזנה לביצוע הספציפי שלה למוסיקה, בדיוק כמו שהוצאת ספרים גובה כסף על הוצאה של שירי היינריך היינה. בהעדר זכויות יוצרים, כמובן שאתה יכול לבצע אותן יצירות או להוציא מהדורה חגיגית של השירים בלי כל הגבלה (וזה אגב קורה -- אם תשים לב למגוון המהדורות המחודשות לשירי רחל או לספריו של פרנץ קפקא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, מה שטענת ב תגובה 255637 זה לא נכון. כשמושיק עפיה או התזמורת הפילהרמונית מופיעים בהיכל התרבות וגובים ממך כסף, זה לא קשור לזכויות יוצרים או להגנה על מידע אלא לביצוע ספציפי של יצירה. (כל אחד יכול להמהם את הסמפוניה הבלתי גמורה, הידע הזה הוא נחלת הכלל ואפשר להוריד אותו חופשי באינטרנט בפורמטים שונים אבל הביצוע הספציפי באולם, הוא מוגן מתוקף חוקים אחרים לחלוטין). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקצרה: גם על ביצוע יש זכויות יוצרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואין קשר בין זכויות יוצרים על ביצוע וזכויות יוצרים על המוזיקה עצמה. כלומר הדוגמא שנתת מופרכת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי אמר שאין קשר? זו הצבה שגויה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הפתיל הזה היה נסיון שלי לחלוב ממך שמץ של צל של הסבר לגבי מהות הקשר. בהתחלה עלה עניין הנגינה בחוץ, טענת שהזמר שמבצע יצירות בחוץ נותן הסכמתו לכך שישמעו אותו בלי לשלם, כשעלה עניין השמיעה ללא הסכמת הזמר, מלמלת משהו על נגינה מתחת לפני הים וביצה שלא נולדה בערב חג. טענת שאין הבדל בין צריבת דיסקים של מומי עפיה להתפלחות לאולם. ניסיתי להראות לך שגם הפילהרמונית שיצירותיה אינן מוגנות בזכויות יוצרים מונעת ממתפלחים לחדור לאולמותיה וכאן אתה זורק תגובות בנות שורה אחת בתקוה שאם נתרחק מספיק ממקור הדיון השאלה המקורית תשכח או משהו כזה. אני מודה, יפית ממני יצאת צדיק ואני עדיין לא מבין מה הקשר בין התפלחות לאולם הפילהרמונית מנגנת בטהובן לבין התפלחות להופעת הפילהרמונית מארחת את שלומי סרנגה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לחלוב כשאפשר לשאול שאלה מפורטת ולקבל תשובה מפורטת? (אתה מוסיף בלבול קל: לא אני זה שהעיר לגבי ביצים שלא נולדו ונגינה מתחת לפני הים) טענתי כי אין הבדל מבחינת הפגיעה בזכויות היוצרים בין צריבת דיסקים של מומי עפיה והתפלחות לאולם: בשני המקרים, המאזין מתגנב ושומע את היצירה למרות שבעל הזכויות הגביל במסגרת זכויותיו את השמיעה רק למשלמים. לעניין זכויות היוצרים, אין זה משנה אם היצירה המוגנת נכתבה על ידי המבצע או לא, כיוון שההגנה ניתנת גם ליצירה וגם לביצוע. למעשה, בתחומי יצירה הביצוע הוא הדבר העיקרי שמגנים עליו. לדוגמה, עיקר הטעם בתיאטרון או במחול אינו בתרשים התנועות או מלל המחזה אלא באופן הייחודי בו הוא מפורש על ידי המבצעים – הרקדנים והשחקנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה את זה ככה. התפלחות לאולם קונצרטים הופעת פופ או משחק כדורסל היא כניסה ללא רשות למקום פרטי והנאה משירות ש שמי שנותן אותו דורש תמורתו תשלום. אין לה שום קשר לזכויות יוצרים וההוכחה היא שאופן המניעה וההתיחסות זהה בשלושת המקרים למרות שרק בראשון יש זכויות יוצרים ובשלישי לא מעורבת בכלל יצירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אם אתה סבור שהופעה של שחקן בתיאטרון, רקדן על במה או נגן ג'ז המאלתר במועדון הם מקרים בהם ''לא מעורבת בכלל יצירה'' אין לנו הרבה על מה לדון מעבר בהקשר זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה נתפס לקטנות. אז נניח שהתפלחתי לגן חיות. זכויות היוצרים על הדב פגו 70 שנה אחרי שניטשה קבע את מותו של אלוהים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משחק כדורסל (או לצורך העניין גם כניסה לבריכת שחיה) אינם יצירה, בודאי לא כזו המוגנת על ידי זכויות יוצרית מתוקף איזשהו חוק. מוזיקה קלאסית היא יצירה שאינה מוגנת בזכויות יוצרים. מוזיקת פופ עכשוית כן מוגנת בזכויות יוצרים. אדם שמתפלח למשחק כדורסל/ בריכת שחיה/ קונצרט פילהרמוני/הופעת פופ/ יזכה לטיפול זהה מכל היבט בכל אחד מהמקרים, למרות שבאחד יש עניין של זכויות יוצרים על יצירה, באחר יש רק זכויות על ביצוע ובשני הראשונים אין בכלל יצירה (אם אתה חושב שמשחק כדורסל ובריכת שחיה הם יצירת אומנות אז כנראה שבאמת אין לנו בסיס לדיון הזה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז נתקדם עוד צעד: אני יכול לשכור את יד אליהו לערב, לא להציג שם *שום דבר* - ולגבות תשלום מכל משוגע שרוצה בכל זאת להיכנס לאולם הריק. ואם איזה משוגע בכל זאת יתפלח - הוא יעבור על החוק בדיוק כאילו הופיע שם מומי עפיה וביצע מיצירתו היחודית. עכשיו באמת אין שום יצירה מעורבת בעניין - רק זכות הקניין הבנאלית של בעלי האולם. אז אתה יכול לטעון שברגע שמבוצעת שם יצירה כלשהו מדובר בתסריט שונה מהותית, אבל העובדה היא שמכל בחינה חוקית-מעשית מה שקורה הוא בדיוק אותו דבר; ויתרה מכך, קל לשרטט רצף בין שני התסריטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר הרבה זמן אני מוטרד מהשאלה הזאת,נניח שקניתי דירה בקומה השביעית בבית דירות בחיפה,ומהמרפסת ניתן לצפות ביצירה המכונה קונצרט השערים של גוסטבו בוקולי בקריית אליעזר,ונניח שאני מזמין למרפסת גם חברים ואולי הם גם משלמים לי על הזכות להתארח במרפסתי,האם אני פוגע בזכות הקנין של יעקב שחר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה היא: לא. הבית שלך במקומו עומד. האצטדיון במקומו עומד ואם מר שחר לא מעוניין שתראה את המשחקים, שיתכבד ויעביר אותם לאצטדיון בג'בליה. אם אתה גובה כסף עבור כניסה למרפסת שלך, גם כאן אינך מפר את זכויות הקניין של יעקב שחר (אם כי מעל עשרה אנשים אתה עשוי להפר באופן טראגי את זכויות הקניין של דיירי הקומה השישית) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אז נתקדם עוד צעד: אני יכול לשכור את יד אליהו לערב, לא להציג שם *שום דבר* - ולגבות תשלום מכל משוגע שרוצה בכל זאת להיכנס לאולם הריק. ואם איזה משוגע בכל זאת יתפלח - הוא יעבור על החוק בדיוק כאילו הופיע שם מומי עפיה וביצע מיצירתו היחודית. עכשיו באמת אין שום יצירה מעורבת בעניין" מר מ. דושאן שהיה אמור לשאת דברים הערב נתקע בחדר הטואליטה וביקש ממני למלא את מקומו במובן האפיפני-סטרוקטורלי של המילה. ובכן, אהמ, הרשה לי לברך אותך, מר ניר-בוכבינדר, על המיצג האמנותי המרתק – פורץ דרך אפילו, אם יורשה לי – שאתה מתכנן להעלות בקרוב. אמנם יהיו שילעיזו כי קו של דמיון – חוט דק מעין – נמתח בין רעיונך המיצגי הנאה לשירה הנושן של הגברת ח. אלברשטיין אך כמו שנוהג מר מ. דושאן לומר: "ילעיזו המלעיזים כאשר ילעיזו, אני את הכסף שלי עשיתי." וזו אכן השאלה העומדת על הפרק, מר ניר-בוכבינדר, ירדן. אף כי למיצג שאתה מתכנן להעלות יש על פניו רק ערך אמנותי במובנו הפרוקטולוגי-פלטוסיטי, אין הדבר משנה כלל את שיערוך ערכו האמנותי האינטרינסי. שוב, כפי שמציין ידידי הטוב מר דושאן: "זאת אמנות אם יש מספיק אידיוטים שחושבים שזאת אמנות." מאחר ושפתו של רעי לירית משהו ונטועה בספירות הרוחניות של עולם היצירה, אפרש במלים פשוטות יותר: אם יש אנשים שמוכנים לשלם או לנסות להתפלח, סימן שבעיניהם המיצג הוא בעל ערך. אם אתה חושב שזאת רמאות, זה עניין שלך אבל לא רלוונטי לעניין שלנו. שירה של חוה אלברשטיין זה סיפור שסיפר לי אבא כשהייתי ילדה קטנה למה נזכרתי בו היום אני פשוט לא מבינה האם הסיפור קרה באמת? גם זה עוד לא ברור אין לי את מי לשאול כעת נשאר רק הסיפור לעיירה אחת הגיע קרקס של צוענים קרקס קטן, קרקס צנוע קרקס של עניים. היו שם עז וחמור ונמר קטן, דוכן עם הגרלות בולע עשן, אישה עם זקן וקורע שרשראות. ובכיכר העמידו אוהל סיפרו שיש בו סוד אנשים חיכו שעות בתור - כולם רצו לראות והסוד לא התגלה אלא אחרי שנים רבות באוהל הגדול ישב בריון בריון מפחיד מאוד וכל מי שנכנס לאוהל חטף סטירה אדירה בפנים והוא ברח מהר ולא סיפר דבר לאחרים "לא יאמינו לי לא יאמינו לי" חשב מי שחטף "הם לא הזהירו אותי אז למה לי להזהיר אותם עכשיו" והקרקס ממשיך לנסוע והאוהל עוד מסקרן והבריון ממשיך לפגוע אך איש לא מתלונן יש הצגות בחושך ובאור והלב נשבר בפנים לראות בין המחכים בתור את כל הילדים ואי אפשר לצעוק להם "רגע" אי אפשר לעצור בעדם לא יאמינו לך לא יאזינו לך הם שומעים רק את עצמם כן, אי אפשר לצעוק להם "זהירות" אי אפשר לעצור אותם אף אחד לא לומד מאף אחד אנשים מלמדים את עצמם והקרקס ממשיך לנסוע והאוהל עוד מסקרן והבריון ממשיך לפגוע אך איש לא מתלונן זה סיפור שסיפר לי אבא כשהייתי ילדה קטנה למה נזכרתי בו היום אני פשוט לא מבינה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמת לב שזו כבר הפעם השנייה השבוע שדווקא *אתה* מכולם מפר זכויות יוצרים בהעתקת מילות שירים שלמים לתגובות באייל, ואפילו לא עומד בתנאי השימוש ההוגן המקובלים? כמה אירוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שאתה מפעיל את מנוע האירוניה העל-חללי, שמא בדקת אם אכן ההעתקה בלתי חוקית או בלתי הוגנת? השיר נמצא בכמה מקומות באינטרנט ובאתר שירונט (http://www.shiron.net/homepage.aspx) ממנו נטלתי אותו קובעים תנאי השימוש של אקו"ם: "הצפייה ביצירות באתר נועדה לשימוש פרטי וביתי בלבד. אין להעתיק או להפיץ את היצירות לכל מטרה אחרת." אני סבור שההעתקה כאן הייתה לשימוש פרטי וביתי מובהק ולכן למיטב הבנתי לא הפרתי זכויות יוצרים או תנאי שימוש הוגן מקובלים. מאחר וחוה אלברשטיין כתבה את המלים והלחן, ניתן לה גם קרדיט נאות. אגב, מתי הייתה הפעם הראשונה השבוע? שמא התבלבלת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה מתחמק. אני לא מציג את האולם הריק כיצירה או מופע. אין לי רצון ואין לי הצדקה לטעון נגד מי שיעתיק את הרעיון ויסגור לערב ריק את הסינרמה. אותו דבר במשחקי הכדורסל שם; תצטרך לעבוד די קשה כדי לטעון שמשחק כדורסל הוא סוג של יצירה, עם זכויות יוצרים וכל זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה שרציתי להעלות היא שאין זה מענייני או מעניינך לקבוע מהי יצירה הראויה לתשלום -- זהו עניין שבין היוצרים לבין קהלם. ההבדל היחידי בין משחק כדורסל וספר לענייננו הוא בהיות משחק הכדורסל סוג של אירוע שבו היצירה מאולתרת בזמן ביצועה על בסיס מתווה כללי כזה או אחר. בכך, משחק הכדורסל הוא יצירה הדומה לתיאטרון, מחול או לאילתור ג'זי. כללי זכויות היוצרים, בהתאם, מופעלים ומוחלים באופן שונה ובגישה שונה, אך הם קיימים באותה מידה. אגב, אני לא בטוח אם התכוונת לזה, אבל המשעול שבו אתה פוסע מוביל לקביעת הזכאות לזכויות יוצרים בהתאם לאיכות היצירה בעיניך. אני מתקשה להבין לאן אתה רוצה ללכת עם זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רוצה ללכת עם זה לשום מקום; רק לטעון שבתיאור סביר של המציאות החברתית והחוקית כיום (איני מדבר בכלל על מה ראוי ורצוי), הזכות שבשמה מכריחים אותי לשלם כדי להיכנס להופעה של מושיק עפיה בסירנמה היא זכות הקניין של בעלי הסינרמה, ולא זכויות היוצרים של עפיה; ואם אני מתפלח לסינרמה, אני לא עבריין על זכויות היוצרים, אלא (כפי שציין ידידי(ה) המלומד) מסיג גבול. זכויות היוצרים כבודן במקומן מונח, אבל במקרה זה הן פשוט לא רלוונטיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי, עכשיו אני מבין את הטיעון. ודוחה אותו. כשאתה מתפלח להופעה של מר עפיה אתה מפר את זכויות היוצרים שלו, אבל בגלל הנסיבות המיוחדות של המקרה – העובדה שהביטוי היצירתי (ההופעה) הוא חד-פעמי וייחודי ואין דרך לשעתקו הופכת אותו דומה בעיניך למקרה של הסגת גבול פשיטא. אבל, בוא נניח את המקרה הבא: מר עפיה עורך את הופעתו ואתה לא מתפלח אליה אלא משלם ונכנס אליה כחוק ותוך כדי ההופעה אתה לא רק נהנה אלא גם מקליט אותה להנאתך על מכשיר הקלטה משוכלל. אחרי ההופעה, בעוד עפיה מנגב את זיעתו ושואל את כל פועלי הבמה באופן אישי "איך הייתי?" אתה כבר בדרכך למפעל לייצור תקליטורים שבבעלותך... למחרת, מופצים אלפי עותקים של "מושיק עפיה בהופעה" בהפקת היוקרה של תקליטי ניר-בוכבינדר בע"מ. עתה, לפי תפישתך, מאחר ובכניסה להופעה לא הפרת את זכויות הקניין של בעלי הסינרמה ולא את זכויות היוצרים של עפיה, הרי שהתקליטור שיצרת אינו מהווה עבירה כלל – וזו הרי מסקנה אבסורדית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"על-פי תפישתך, מאחר ובכניסה להופעה לא הפרת את זכויות הקניין של בעלי הסינרמה ולא את זכויות היוצרים של עפיה, הרי שהתקליטור שיצרת אינו מהווה עבירה כלל" מה פתאום? העובדה שנכנסתי כחוק לא נותנת לי רשות לעשות בפנים מה שאני רוצה: אסור לי לקחת קולה מהמזנון בלי לשלם, ואסור לי לעבור על זכויות היוצרים של עפיה; הקלטתו והפצת ההקלטה הן עברה כזו - ואת זה אפשר ללמוד מהדמיון שלה להקלטת שידור רדיו שלו והפצת ההקלטה (גם כאן, ההאזנה היא חוקית בעליל, ואילו ההפצה בלתי-חוקית בעליל). הטענה שלי היא שזו עבירה שונה מהעבירה של מי שמתפלח לאולם. תראה, שנינו מסכימים שלהתפלח לאולם זו עבירה. השאלה היא עבירה על איזה חוק. זה עניין של פרשנות. כפי שראינו בפתיל, מבחינת הטיפול החוקי זה מאוד מאוד דומה לעבירות שהן בבירור הסגת גבול ולא הפרת זכויות יוצרים (כניסה לסינרמה כשלא מוצג שם כלום), ולא כל כך דומה למקרים *הברורים* של הפרת זכויות יוצרים (שאינם הסגת גבול), כמו העתקה והפצה לא-מורשות. ואם זה נראה כמו ברווז ועושה קולות של ברווז, אני מציע להכריז עליו כעל ברווז. או, דרך אחרת להסתכל על זה: נניח שאנחנו צריכים להסביר למה ההתפלחות היא לא חוקית ולא מוסרית. אנחנו מתלבטים האם להסביר זאת באמצעות זכויות יוצרים או באמצעות זכות הקניין. זכויות היוצרים (כפי שאנו רואים בפתיל הזה) הם עניין פחות חד משמעי ויותר חמקמק ונתון לפרשנות ולהחלטות שרירותיות במידת-מה. זכות הקניין (כשהיא נוגעת לזכות בעלי האולם להגביל את הגישה אליו) היא מובנת לכל, לא שנויה במחלוקת ונותנת כאן תשובה ברורה. מה עדיף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הקלטת המופע בלי אישור היא הפרת זכויות יוצרים והאזנה לה בלי אישור אינה הפרת זכויות יוצרים? אם ההופעה עצמה אינה אקט שיש עליו זכויות יוצרים, מדוע יש זכויות כאלו על שכפולה? אין ספק שאם המקרה שלפנינו היה פריצה לחנות וגניבת ספר, הרי שקריאתו כשלעצמה לא הייתה עבירה על זכויות היוצרים ואילו שכפולו כן. המקרה שלפנינו, כפי שהדגשתי, שונה, משום שהיצירה כאן היא מה שמתקיים על הבמה ברגע ההופעה והוא הדבר הדורש הגנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"האם הקלטת המופע בלי אישור היא הפרת זכויות יוצרים והאזנה לה בלי אישור אינה הפרת זכויות יוצרים?" בדיוק. כפי שראינו בפתיל, יש כל מיני דוגאמות להאזנה בלי אישור שאינך מתנגד להן (אני עומד מחוץ לאולם ומאזין למה שאני מצליח לשמוע). כפי שאמרתי בתגובה הקודמת, באמצעות מספיק מאמץ פרשני תוכל לטעון שבכל הדוגמאות האלו אני מאזין עם אישור-משתמע (המופיע מרשה למי שמצליח לשמוע מחוץ לאולם), אבל הרי אתה תהיה הראשון שחושב על זה כך. נראה לי שהפרשנות הטבעית והפשוטה ביותר היא, שכאשר עפיה בחר להופיע באולם פרטי וסגור ובתשלום, הוא בחר להפעיל את זכות הקניין (ולא את זכות היוצרים) כדי להרוויח מיצירתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ירדן, אתה משנה את הטיעון שלך בכל הודעה, כך שאין לי נקודה להמשיך ממנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי הטיעון שלי דווקא נשאר עקבי במידה מפתיעה. הנה הוא שוב, אבל ברשותך - מתומצת: הויכוח הוא האם זכותו של הזמר לגבות תשלום על כניסה לאולם שבו הוא מופיע (או לחילופין: הפשע שאני מבצע אם אני מתפלח לאולם בלי לשלם) נובעת מזכויות יוצרים שלו על הביצוע (אורי), או מזכות הקניין של בעלי האולם (ירדן ושות'). הטיעון שלי 1: המנגנון שמופעל כאן אינו משתנה כאשר אני משנה את ההופעה לכל מיני דברים שבבירור אינם יצירה, אבל משאיר קבוע את עניין הקניין: מישהו שוכר את האולם מבעליו לערב, ודורש תשלום על הכניסה. לעומת זאת, הוא משתנה דרסטית כאשר אנו משנים את עניין שכירת האולם, ומשאירים קבוע (במידת האפשר) את עניין ההאזנה ליצירה (למשל, ברחוב). 1 התחילו אותו הרבה מגיבים לפני בפתיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד מתחומי המשפט שמטפך בסוגיה זו הוא ''עשית עושר ולא במשפט'', שבבסיסו מונח העיקרון של התעשרות שלא כדין כתוצאה ממעשה נפרד של צד אחר. למעשה, הרבה מהדוגמאות המובאות כאן, והשימוש בזכויות היוצרים בעידן המודרני, יכולות (ונפתרות בפועל) להיפתר תחת מטריה משפטית זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה יכול לפרט? האם "עשיית עושר ולא במשפט" יכולה להחליף את זכויות היוצרים (ולו בחלק מהמקרים)? כיצד? אני הייתי מנחש שהחלק של "שלא כדין" מתבסס (באותם מקרים) בעצמו על זכויות יוצרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כעורך דין שלא עובד במקצוע, אני חייב לומר שאני לא זוכר בדיוק את כל ההבטים הקשורים לתחום זה. אבל לאחר חיפוש קל ניתן לציין את הדברים הבאים: במדינת ישראל נחקק, בשנת 1979, חוק עשיית עושר ולא במשפט.הוראת סעיף 1 בו קובעתשלושה תנאים לתחולת החוק: קבלת נכס, שירות או טובת הנאה; שההתעשרות באה לזוכה מהמזכה; שההתעשרות נתקבלה ע"י הזוכה שלא עפ"י זכות שבדין. בעצם, נוצר מסלול חלופי לדיני הקניין הרוחני. במסלול זה ניתן להסתמך על עילות של צדק ויושר. בד"כ הסעד הניתן לזוכה הוא השבה של ההתעשרות. בתחום משפטי זה יש חשיבות רבה יותר להתנהגות, לתום הלב, ולעקרונות הצדק, בעוד שעל פי דיני הקניין הרוחני עצם ההפרה מקימה את הזכות לסעד וסוגית תום הלב אינה כה חשובה (ולעיתים כלל אינה רלוונטית). על קצה המזלג. חיפוש קצר בגוגל יעלה דוגמאות רבות לפסיקה בתחום הקניין הרוחני המבוססת על עילות בעעו"ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. מהמעט שאתה כותב כאן זה נראה לי מסוג החוקים שאני לא אוהב, מטעמי אי-קונקרטיות (''לא יתנהג אדם באופן בלתי-מוסרי''), אבל יכול להיות שזה נובע מהקיצור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שתקנה בנוסח המקובל בבריכות שחיה (בעלי שער ארוך חייבים לאוספו) אינה מקובלת עליך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילו היתה אפשרות שעבריינים על התקנה היו מגיעים לדין פלילי, הייתי מעדיף שסעיף קטן בתקנה יגיד משהו על סנטימטרים או קו הכתפיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מדבר כאן על הגדרות אופרציונליות. החקיקה בישראל בורכה בחוקים לאקוניים, שניתן להבינם לכאן ולכאן. וכבר אמר מי שאמר (ובעצם איש לא אמר זאת): 70 פנים למשפט העברי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העבירה אותה עובר המתגנב לאולם ההופעות, אם ריק ואם מלא, היא הסגת גבול. בדומה לכך, המינוח ההלכתי המקובל להפרת זכויות יוצרים הינו ''הסגת גבול'', ולא ''גזל''. בספרי קודש רבים מופיעה אזהרה אשר על פיה המעתיק עובר על ''ארור מסיג גבול רעהו''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם יש או אין קשר, אבל מדובר בדברים שונים. בביצוע ליצירה אסור להשתמש ללא רשות המבצע. לעומת זאת, יצירה שכבר בוצעה (בפומבי) רשאי כל אחד להקליט גירסה משלו לאותה יצירה, ובלבד שישלם תמלוגים ליוצרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם אני יושב על ספסל ברחוב ושומע את היצירה מבעד לחלון פתוח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי פתח את החלון? אם זה המבצע, הרי שבפעולתו זו הוא נתן לך היתר לשמוע את פרי עמלו חינם אין כסף. מעניין מה תהיה השאלה הבאה. אני צופה פתיל מעניין ורב דמיון שיכלול קונצרטים על הירח, מופעי שירה מתחת לפני הים, והשאלה המעניינת מכל: אם אני נוסע במהירות תוך כדי האזנה, האם אפקט דופלר משנה את היצירה באופן מהותי, או שעלי לשלם למבצע בכל זאת? ומה אם אני משנה את המהירות כך שכל טון משתנה באופן אחר? הה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא המבצע, מישהו שקנה את הדיסק שלו. ונרחיב, אני התיישבתי דוקא בספסל הזה כי שמעתי את המוזיקה ואני נהנה ממנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחת לציין אם זה היה מתחת לפני הים או על הירח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתחת לפני הים שעל הירח. אתה מתכוון לרמוז שיש מקום כלשהו ביקום שבו זכויות היוצרים אינן תקפות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתכוון לרמוז שעיסוק ב''ביצה שלא נולדה בערב חג'' הוא, בעיני, סוג של אוננות אינטלקטואלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני מספר שבועות קראתי שחברות הסרטים מנסות למצוא דרך לחייב את מי שצופים ב DVD בהתקנים המיועדים לצפיה ברכב, לשלם להן על הפגיעה בזכויות היוצרים הנגרמת מכך שמכוניות חולפות יכולות לצפות בקטעים מהסרט, כך שלא מדובר בביצה שלא נולדה בערב חג אלא בביצת זהב שטרם נחלבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקרה זהה למקרה השמיעה ברחוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא רואה הבדל בין מומי עפיה מחליט לשחרר את יבבותיו לאזני כל דיכפין לבין מעריץ של מומי עפיה מחליט לשתף את כל תושבי השכונה בשיריו שלא בהסכמתו של הזמיר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלו שני מקרים שונים בתכלית, אך מבחינת זכויות יוצרים אין ביניהם הבדל. אבל, באמת, אנחנו נכנסים כאן למסכת שו''ת מיותרת. אני מציע שבשלב זה, אם אין קושיה עקרונית באמת, אולי כדאי לרכז את השאלות ולהשאר לפי שעה בהמתנה דרוכה לתשבי שיבוא ויתרצן במרוכז. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |