בתשובה לניר יניב, 16/02/00 19:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
באמת, ניר... היינלין נהנה ממגרעות רבות, כסופר וכאדם, ואחת מהידועות שבהן היא היותו פאשיסט מושבע. ''סטארשיפ טרופרז'' היה ספר תעמולתי ממש כמו ''תל-אביב'' של הרצל שלנו, והעובדה שהוא היסווה אותו ללא הצלחה מיוחדת כספר עלילתי לא תרמה רבות לערכו כיצירה ספרותית. נקודת השוני היחידה שאני מסוגל למצוא בין הפאשיזם סטייל מוסוליני לבין הפאשיזם אה לה היינלין היא שהיינלין לא צידד בשלטון יחיד, אלא רק בהגבלה על זכות הבחירה. מלבד זאת, אין שום הבדל שהצלחתי לשים עליו את האצבע. בנוגע לסרט, לעומת זאת, קשה לי להחליט. מצד אחד - יכול להיות שאתה צודק, מאחר ואפילו מדי ה-א' של החיילים שם נראים כמו מדים של קציני אס.אס, וזה כבר מטריד מכדי להיות ברצינות. מצד שני, לעומת זאת, חייבים לציין שהסרט לא הוצג כסאטירה, וכי יש להניח שצעירים שטופי מוח רבים החלו לפתח רעיונות פאשיטסים אחרי הצפיה בסרט, כך שההשפעה שלו שלילית, לטעמי, בכל מקרה. מה שבטוח - זה לא ''סתם'' סרט מד''ב. יש בו איזה שהוא מסר, השאלה היא רק אם הוא בעד או נגד הפאשיזם שמוצג בו. אגב - ב''אמריקן ביוטי'' המתוקשר מוצגת דמות אמריקאית-פטריוטית-פרו-נאצית, בדומה להיינלין עצמו ולרבים מדי מבני דורו. ההבדל הוא שכאן די קל להבין מה המסר שהסרט מנסה להעביר בנוגע לדעותיה, בעוד שב''גברים בחלל'', לא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הפאשיזם שנרמז (בגלוי, יש לציין) בספרו של היינלין, ''לוחמי החלל'', מוחצן ומוקצן בסרט הקולנוע. בעשותו כך, הסרט הצליח לתפוס את רוח הספר - אידיאליזציה של הצבא והמלחמה - ולהשתמש בה כנגדה, ע''י עיצובו כסרט תעמולה נאצי. אני חושב שהצורה המוקצנת שבה בחר הבמאי להציג את הסיפור (עם כל הרדידות, השטחיות, ומשולש האהבה המטופש) מעמידה את הפאשיזם של היינלין באור מגוחך. בכך מעביר הסרט מסר אנטי-פשיסטי מובהק. מעבר לכך, זהו סרט קולנוע עם אקשן סוחף, אפקטים מדהימים שלשם שינוי באמת ''מתאימים'' לעלילה, ושעתיים של כיף לא-נורמלי. מומלץ בחום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין, הסרט ניתן לפירוש כסאטירה אנטי-פאשיסטית רק אם הצופה מבין את הפרודיה, מבין את הנמשל, ועל כן עמיד בפני שטיפת המוח. הצופה הצעיר והקל להשפעה, הווה אומר, רוב הצופים בסרט, לא בהכרח הבין את הסרט כפי שאני או אתה הבנו אותו, ומכאן הדילמה שלי. במאי הסרט דאג בלי ספק במודע לשמור על הסרט בדיוק על קו הגבול שבין הפארודיה לדבר האמיתי, אולי בתקווה לעורר סערה ציבורית בנושא. אמנם לאחר צאת הסרט רבים מהמבקרים ציינו את העובדה שהוא אכן עלול לטפטף למוחות הצופים בו מסרים פרו-פאשיסטים, אך סערה של ממש לא הייתה. אולי מאחר שהם החשיבו את הסרט כחסר חשיבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סטייה חמורה מהנושא, אבל... כמה מספריו של היינלין יצא לך לקרוא? אני מניח שהרבה, לאור נחרצות קביעתך ועל כן אני תמה. ברוב הספרים שלו (קראתי מעל לשלושים, זה אומנם לא רוב הספרים שלו, אבל זה כן רוב המוכרים) הוא דווקא מטיף לחרויות - מחשבתיות ואישיות כאחד. "לוחמי החלל" אכן די קיצוני בעולם שהוא מתאר, אבל הוא רחוק מלשקף את המוסר ההיינליני כפי שהוא משתקף, לדוגמא, בכל סדרת ספרי לאזארוס לונג, מ"החתול" והלאה. מה שכן, היינלין סובל ממגרעת אחת חמורה ביותר (לטעמי) - הוא פטריוט אמיתי. מכיוון שבחלקים נרחבים של העולם, כולל לצערי בישראל, הפטריוטיות נחשבת דווקא ל*מעלה* (אלוהים יודע למה), הרי שניתן לסלוח לו על כך... בנוגע להגבלת האזרחות למי ששירת שירות לאומי כלשהו (בין אם צבא ובין אם אחר), הסיבה היחידה שאני מתנגד לרעיון הזה היא הבעייתיות בלמנוע ניצול לרעה של כזו הגבלה ע"י שלטון שיהיה מעוניין לעשות זאת. כמה מכם מוכנים היו לחתום על חוק שיגרום לחרדים המשתמטים משרות המדינה מזכות ההצבעה שלהם? מצד שני, כמה מכם היו חותמים על חוק שיגרום לכך שערביי ישראל לא יוכלו להצביע (מכיוון שאין היום מסגרת שירות מתאימה להם, מטעמים ברורים)? הפוטנציאל הבעייתי ברור, אני מניח, אבל העקרון נראה לי הגיוני כחלק מהחוזה בין האדם למדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסטיה מהנושא כבר באמת מוגזמת, אבל בכל זאת אנמק את דעותי על היינלין. כפי שוודאי הנחת, היינלין לא כתב את כל ספריו בו זמנית. עברו אי אלו עשרות שנים בין חלק מספריו, ועל כן קיימים הבדלים בין הגישות שהיינלן מציג. הנקודה המשותפת לכל ספריו, לעומת זאת, היא העובדה שהוא תמיד ניסה לשבור פרות קדושות, תמיד ניסה לפגוע, ותמיד ניסה להחדיר למוחו של הקורא דעות שבמצב רגיל הוא לעולם לא היה מסכים איתן. דוגמאות? אין בעיה. בספרי לאזארוס לונג למיניהם, הוא יוצא נגד הטאבו על גילוי עריות, בספרו "הדלת המובילה אל הקיץ" הוא מציג דמות של פדופיל באורך חיובי (להזכירכם, גיבור הספר מוצא את אהבת חייו כשהיא בת 12, ומשכנע אותה להתחתן איתו כשהיא תגיע לגיל 21), ב"מספר החיה" והמשכיו הוא מציג את המונוגמיה באורך שלילי, וכך גם ב"גר בארץ נוכריה". אם היינלין היה עושה זאת מתוך ענין אינטלקטואלי בלבד, הייתי הראשון מהמפארים את שמו וזכרו (הוא עוד חי, אגב?). הבעיה היא שאני חושד בו על כך שאלו באמת דעותיו, ובכך הוא מונע ממני להזדהות איתו. הפאשיזם בסטארשיפ טרופרז, אגב, לא מתבטא רק בהגבלה על זכות הבחירה, אלא גם בעונשים גופניים, עונש מוות כסטנדרט, פיאור המושג "מלחמה", וגלוריפיקציה של השירות הצבאי, המשמעת, והסדר. כלומר, במילה אחת, פאשיזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''מיליטריזם'' היא הגדרה טובה יותר, אני חושב. לפאשיזם יש אלמנט חזק מאד של האלהת המדינה והמנהיג, דבר שלמיטב הבנתי רחוק מאד מדעותיו של היינליין, שבכתיבתו אפשר למצוא גם אלמנטים אנרכיסטיים, אם מתעקשים. ובכל זאת, צריך לזכור שהבנאדם היה קצין צי... זה משפיע על צורת החשיבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סטיות מהנושא, כמובן... תחליט, או שהוא שוחט פרות קדושות בשביל הכיף, או שאלו הדעות האמיתיות שלו. הדעה שאני גיבשתי, לאור קריאה לא רק של ספרות הבדיון שכתב אלא גם של מאמרים עיוניים שפרסם בנושאי חברה דווקא (חלקם מופיעים בספר "Expanded universe") דעתי היא שבדיקת הגבולות אצלו משמשת בספרים בדיוק כמו אפשרויות מדעיות אצל אחרים, מה היה קורה אילו.... וזו היא, הרי, השאלה הבסיסית של כל סופר מד"ב. ועוד נקודה - חלק ניכר של ספרי היינלין הם מה שניתן לקרוא "ספרות מתבגרים צעירים", נועדו לנערים רודפי אקשן (glory road, revolt in 2000), לא צריך לחפש בהם יותר מדי משמעויות ומסרים חברתיים. תחושתי האישית היא ש Starship troopers הוא אחד מהנ"ל, שלא כמו "Job: a comdey of justice" לדוגמא. ועוד סטייה (תרתי משמע?). בקשר לדעתו על גילוי עריות - לולא היו לגילוי עריות כאלו תוצאות בעיתיות מבחינה גנטית, האם היה מתפתח הטאבו החזק כל-כך? אולי בעולם עתידי בו הבעיות הגנטיות יפתרו לחלוטין ע"י המדע יחלש הטאבו עד שיעלם? אני חושב שזו הדעה שהציג היינלין באופן די עקבי ולטעמי הוא צודק בהערכה זו שלו את העתיד. האם זה מוסרי? ע"פ המוסר של זמננו אנו לא ולא, ע"פ המוסר של אנשי העתיד? אני עם רוברט אנסון בנושא הזה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איכסה. לא יודע מה מערכת היחסים שיש לך עם סבתא שלך, אבל אני אסתפק בארוחת צהריים של שבת מדי פעם. גילוי עריות הפך לטאבו הרבה לפני שידעו בכלל על גנטיקה ועל נזקים גנטים. הוא הפך לטאבו מאחר והוא סטיה מזיקה פסיכולוגית אם היא נעשית בגיל צעיר, או בלתי מתקבלת על הדעת (בלי קשר לטאבואים חברתיים) אצל אנשים בוגרים ובריאים בנפשם. לא יודע אם שמת לב, אבל בתי הכלא וחדרי ההמתנה של פסיכולוגים מלאים בגברים ונשים שנוצלו מינית ע"י הוריהם כשהיו צעירים. גם בין אח ואחות, אגב, במצב רגיל, לא קיימת האפשרות של משיכה מינית. לא יודע אם זה מולד או לא, אבל אני עדין מחשיב את זה כסטיה. בנוגע לשחיטת הפרות - היינלין נהנה לשבור מוסכמויות חברתיות ומיניות, אך אין זה אומר שהוא לא עמד מאחורי הדעות שהציג. סטארשיפ טרופרז הראה את דעותיו הפאשיסטיות (אגב, יוסי, אני עדין טוען שהן פאשיסטיות ולא מיליטריסטיות מאחר והוא מקדש את המלחמה כמטרה בפני עצמה, ודוגל בענישה גופנית והשפלה פומבית כאמצעי הרתעה. גם עונש מוות, אגב, לא בהכרח נובע מחשיבה צבאית), ושאר ספריו הראו את העובדה שהוא היה אובססיבי לגבי סקס ביזארי (מישהו פעם תכנן ניתוח שינוי מין ומסע בזמן, כדי שתוכל לשכב עם עצמך?), אפילו יותר מהמקובל אצל אנשי צי לשעבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ונניח שאדם נוצל מינית בילדותו ע"י, נניח, העובדת הסוציאלית שלו, האם אז זה בסדר, או שמא יש גם טאבו חברתי על גילוי סוציאליות? נדמה לי שאתה מבלבל את התקיפה המינית נגד רצונו של ילד, עם האקט המיני בהסכמת שני הצדדים. גם אם שני הצדדים עשויים להיות בני אותה משפחה, אין בכך כל פגיעה פסיכולוגית, מעבר לזו שנגרמת ע"י הטאבו החברתי עצמו. כלומר - אם לא היה טאבו, לא הייתה בעיה. לראיה - בקרב עמים ים-תיכוניים (אהם), נהוגים נישואים בין בני-דודים, דבר שעבור מרבית האנשים בעולם המערבי (חוץ מאנשים באלאבמה, אולי) נחשב גילוי עריות. להם זה לא מפריע - לנו כן. אז מה זה אומר על הפגיעה הפסיכולוגית של גילוי עריות? מה שכן, יש רתיעה טבעית, מושרשת גנטית, מגילוי עריות קרוב מאוד - כמו בין אחים ואחיות, למשל. הנושא הזה נחקר בעבר, ונכתבו עליו מאמרים רבים. אם אני זוכר נכון, כתבתי גם משהו בנושא באייל... הבה נראה... אכן כן: דיון 31 קריאה מהנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם שלי אני נוהג גם לדבר, לשמוע מוזיקה קלאסית, לשבת לעיתים בבתי קפה ועוד כהנה וכהנה עיסוקים שנחשבים נורמליים בחברה המערבית שלנו, לא רק בא לאכול את האוכל שלה בשבת בצהריים כמו טפיל. נו, אני מניח שסבתא שלך אוהבת אותך בכל מקרה... :-) אני לא יודע למה החלטת שזה שאני מצדד בדעתו של היינלין שבעתיד הטאבו על גילוי עריות לא יהיה קיים עוד מעיד על כך שאני דוגל בגילוי עריות בזמננו. המוסר שלי, מה לעשות, הוא המוסר של סביבתי ברובו, כך חונכתי וכך גודלתי ועל כן גם בי, כמו בכל האנשים אותם אני מכיר, טבוע הטאבו הזה במסמרים חזקים במיוחד. אתה מוזמן לותר על הטון האישי בתגובות שלך בעתיד, כפי שאתה יכול לראות מהחלק הראשון של תגובתי הגישה הזו לא תוביל אותנו רחוק... מלבד זאת אני מסכים עם כל מילה בתגובתו של דובי ורק רוצה להוסיף שלא ברור לי מאיפה שלפת את ה"בלתי מתקבלת על הדעת... אצל אנשים בוגרים... ". על איזו דעת בדיוק? גם חיים ביחד לפני החתונה לא מתקבלים על הדעת, החרדית לדוגמא. כמו כן לא מתקבל על הדעת ספר כגון "הארי פוטר", כפי שנודע לנו ממאמר מרתק כאן באייל. אז על איזו דעת מדובר? ואני יכול רק להזכר בשעשוע במשפט האהוב על שר-חוצנו "לא יעלה על הדעת"... נ.ב. סקס עם עצמי נשמע לי אפשרות מרתקת - דבר אחד בטוח, אף אחד לא יודע כמוני מה עושה לי טוב. מצד שני, אני מניח שאני אעלה לעצמי על העצבים די מהר, אז כנראה שזה יהיה רק סטוץ ולא מערכת יחסים ארוכה ותומכת :-). ועכשיו ברצינות - אם אף אחד לא נפגע (גם באופן תת מודע, לא רק בצורה מודעת) מסקס ביזארי ((ע"פ המוסר המקובל בזמנו) כל שהוא, אני לא מוצא בו שום פסול. באופן אישי אני חובב של השיטות הרגילות והטובות(?), אבל זו כבר הסטייה ההטרוסקסואלית שלי ולא בעיה של החברה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המממ... הפתיחה לתגובתי הייתה הומוריסטית בבירור, כך חשבתי. בכל מקרה, לא הייתה שום כוונה להעליב. בכל מקרה, אגיב כאן במשותף גם לך וגם לדובי. דובי - לא התכוונתי אך ורק לאונס. יכול להתקיים מצב שבו הקשר נובע מרצונם של שני הצדדים, ועדין לפגוע, פסיכולוגית, בשני הצדדים וביחוד בצעיר שבינהם. ע"פ פרויד, למיטב ידיעתי, לעיתים מפתח הצאצא משיכה מינית לדמות ההורה שלו, אך היא אמורה להשאר לא ממומשת עד שתעלם, כאשר יגיע לבגרות מינית. אני לא מבין גדול בפסיכואנליזה, וגם לא תומך גדול בה, אבל במקרה זה אני חייב להסכים עם פרויד (על פי מה שידוע לי). לא כל פדופיליה היא אונס, (קראת את "לוליטה", אגב?)אך אי אפשר להניח שהסכמתו של הקטין היא באמת לטובתו. למעשה, אפשר להניח את ההיפך. אגב, אותו הדבר מוחל על פי דעתי עם כל דמות הורה, בין אם היא של אח גדול, מורה בבית הספר, הורה מאמץ או פסיכולוג ילדים. עודד, התכוונתי לאמר שאדם בוגר ובריא בנפשו לא נוטה לחשוב על הוריו בצורה מינית, ואף להיפך. אישית, אני לא יכול לחשוב על שום דבר יותר יעיל להפגת מצבי רוח שכאלה מטלפון מאמא, ונראה לי שכך המצב אצל רוב האנשים. צודק. טעיתי במונח. הכוונה שלי ב-"סקס ביזארי" הייתה במובן של התמקדות מוגזמת ואובססיבית בסקס סוטה רק לשם הסטיה, ולא פשוט עיסוק של שני (או יותר) אנשים בוגרים בשעשועים בהתאם לטעמם האישי. אין לי שום דבר נגד אנשים שהרעיון של סקס עם סבתא שלך שהיא בעצם סבא בתורות עם אחותך שהיא בעצם הכפילה הגנטית של אישתך מדליק אותם, אבל המקרה של היינלין מורכב יותר. היינלין, לפי דעתי, פשוט נהנה הנאה סוטה לנסח את הפנטזיות שלו תחת מסווה עלילתי ולנמק אותם במד"ב. שוב, אין שום דבר רע בזה, אבל אין גם שום דבר טוב. במיוחד אם הקורא התמים מקבל את ערימת הזוועה הספרותית הזו (בלי קשר לסטיות, אגב) ומושפע מהם לחשוב שאין שום דבר רע בפדופיליה, גילוי עריות, או, להבדיל, ענישה גופנית, שלטון החזקים ומלחמות. אם היינלין רצה לנסח את סטיותיו בכתב, הוא יכל לנהל יומן או לחילופין לכתוב ספרי סקס. אם היינלין רצה להפיץ את המשנה הפאשיסטית/אנרכיסטית (תלוי בתקופה) שלו, הוא יכל להפיץ אותה תחת חופש הביטוי כמניפסט פוליטי לכל דבר. העובדה שהוא הסתיר אותם בתוך מסווה של ספרי מד"ב גרועים, היא זו שמפריעה לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה עדיין מבלבל, לדעתי, בין גילוי עריות למין בין בגירים וקטינים (ובכלל, יש עוד אופציות מלבד הורה-ילד, אתה יודע) אבל זו כבר באמת סטיה גדולה מדי (מהדיון). בקשר לאיכות המד''ב של היינלין, זה כבר עניין של טעם. כמו שכבר כתבתי, רבים מספריו הם לא יותר מעלילה (אווילית במרבית המקרים) שנועדה לבני עשרה מפוצצי הורמונים, אבל יש לו מספר לא קטן של ספרים שלדעתי ולדעת אחרים הם דווקא ספרים מצויינים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |