בתשובה לאורי רדלר, 20/10/04 4:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מתעייף מהר ממך מפרשנויות הגוגל ומאמירת "הכל עובר עליך וקקה בידיך" בעשר פסקאות, ומאחר ונראה לי שהעניין הציבורי ממילא אפסי, נסכם זאת כאן. בקשר לאנטישמיות, דווקא יש לי מה לומר. הטיעון שלך הוא בלתי ניתן להפרכה. אתה פשוט חוזר בהרבה יותר מילים על התזה העיקרית של משרד החוץ הישראלי ו"אוהבי ישראל" (במרכאות משום שהם תומכים נמרצות באיון של כל מה שחשוב באמת לאומה הישראלית). כל מי שמתנגד לישראל הוא אנטישמי. זו שטות שנועדה לגייס תמיכה ומזכירה לי צעקות "גוועלד" מימים עברו. זו איננה אנטישמיות לטעון שישראל מעולם לא השלימה עם תוכנית החלוקה (ולא "לא קיבלה" במובן שהיא הכריזה על כך באופן פומבי), זו איננה אנטישמיות לציין שישראל דחפה את אפה לעניינם של אחרים ועזרה לדיכוי ולהרג מסביב לגלובוס (אם כי אני לא חושב שזה מתוך מדיניות חוץ מסוימת, אלא פשוט כקבלן משנה של ארה"ב), וזה אפילו לא רחוק מן האמת לומר שישראל יודעת לנצל אנטישמיות. לא בקום המדינה, ולא כיום כאשר אנו עדים לגילויי אנטישמיות בצרפת למשל. מאנטישמיות אמיתית סבלו סבי וסבתי, ואכן למרבה הצער לא ניתן לומר שהאנטישמיות הזו נעלמה כיום. הפרופוגנדה של משרד החוץ של מדינת החסות האמריקאית שהפכנו להיות עם השנים איננה קשורה לנושא. ודרך אגב, כשממשלות ישראל טוענות ש"אין עם פלסתיני", כשהן מדברות על חברה רצחנית המקדשת את המוות, מלמדות שקרים באשר לסכסוך הישראלי פלסתיני במערכת החינוך, כשראש ממשלת ישראל משקר בכנסת ומסביר ש"אף יחידת צה"ל לא נעדרה מבסיסה", שלא לדבר על הקשקושים של דוברי צה"ל למיניהם לאורך השנים, אז זו גזענות מתוחכמת כנגד מוסלמים שמוסווית כ"מלחמה בטרור"? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האמת, גיל, זו שגיאה שלי מלמעלה-למטה. כתבתי הודעה המעלה נושא מהותי ורציני, עם תיזה מסויימת שלדעתי יש לה ערך, וההודעה לא משכה עניין ותגובות מסיבה זו או אחרת. קורה. ייתכן והתיזה לא הייתה מעניינת, או שאופן כתיבתי לא היה מעניין, או כל סיבה אחרת. לא עבד. השגיאה שלי כאן היא שהתפתיתי פעם נוספת להכנס עמך לדיון. אם היה איזה סיכוי שהולך על שתיים שבינתו איתו יקרה אל הדיון, כאן הוא הלך לעזאזל. בלי כוונה להעליב או להתנשא, גיל, אלא סתם כעצה – אתה חייב לשנות את הפורמולה: ההודעות שלך ארוכות, מבולגנות, לא קוהרנטיות, סותרות את עצמן, ומדלגות בלי שליטה מנושא אחד למשנהו, עד שהרעיונות הטובים שיש לך (ויש לך לפעמים רעיונות טובים) פשוט הולכים לאיבוד. אתה מקלקל לעצמך במו מקלדתך. ככל שהבנתי משגת, הבעיה אינה של ידע או יכולת כתיבה – בסך הכל יש לך משניהם – אלא של עיבוד חומרים רשלני. אתה עולה, פותח הודעה ושופך את מה שעולה בראשך באותו רגע. התוצאות, בהתאם. עניין אחר הוא ההתנשאויות הקטנות שלך. כל ה"אין עניין לציבור" או "מאמרו המזהיר של [הכנס שם זוכה פרס נובל]" או "אפתח בהתנצלות" ושאר נפנופים. אתה כולה כותב בחופזה הודעה לפורום דיונים אינטרנטי. אדרת הניסוחים הכאילו-מתנשאים הללו פשוט מציגה אותך באור מגוחך. אם מוסיפים לתבשיל היעדר מוחלט של חוש הומור*1* ואת הכתיבה החצי-אפויה מקודם, התוצאה הסופית נשמעת לעתים קרובות כמו פסטיש. מתן את הנ"ל וייטב לכולנו. עניין שלישי הוא ההשלכה. אף אחד לא אוהב שממיינים אותו למגירות לנוחות הממיין, אך כולנו עושים זאת. עם זאת, כשזה חוזר ונשנה באותן נקודות ממש שבהן הממיין חלש במיוחד, השלכת הפגם הזו הופכת מהר מאוד להפוסל-במומו-פוסל. אם אתה מקבל את עיקר המידע שלך מהעיתון ואתה קורא בשטחיות את ההפניות שאתה נותן או מקבל – טוב ויפה. אבל כשאתה חוזר וטוען כי עמיתיך לדיון עושים זאת, אתה לכל היותר חושף את ערוות בורותך. אחרי נקודה מסוימת, זה הופך למביך ופוגע בך פעם שלישית. מתיאורי האוניברסיטה הנלהבים שלך אני יכול להקיש שאתה מעט יותר מנער. גילי קרוב יותר לכפול מגילך מאשר לגילך ואתה יכול להניח, בלי שתחוש שכבודך נפגע, שבמהלך השנים האלו הצלחתי לקרוא, ללמוד, לצבור ידע, לראות ולעבוד מעט יותר משהיה סיפק בידך – ואפילו סתם מתוקף עודף שנותי – כך שאפשר גם בלי להשליך את אי הנחת שלך מעצמך עלי. אני (ואחרים שביחס אליהם אתה מפגין התנשאות המגחכת אותך) יודע מעט גם בלי "לרמות." *1*אני יודע. רוב בני האדם ובתוכם גם אתה סבורים שיש להם חוש הומור. לרובם אין. לך אין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה לגיל. אתה בטח תדע לא לתת לביקורת של אורי מקום מעבר לזה הראוי לה, ובכל זאת: התגובות שלך הן המעניינות ביותר והמחכימות ביותר באתר, עבורי לפחות, ולא רק בגלל הקרבה הרעיונית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם שתדע: הודעתך המקורית לא התבזבזה. הנושא שהעלית אכן מעניין, וכרגיל אין טעם לשפוט "הצלחה" של תגובה כיוצרת עניין דרך ספירת התגובות אליה. הביקורת שלך על כתיבתו של גיל היא בעיני מוצדקת לפחות בחלקה, אם כי גם על הניסוחים העוקצניים שלך אפשר לפעמים לוותר. ללא האריזה, מעניין לקרוא את שניכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. גם על הניסוחים העוקצניים שלי אפשר לוותר לפעמים. כאן, עשיתי נסיון להוציא גם אותי וגם אותו מהשטאנץ הרגיל ואולי להעלות את הדיון רמה אחת למעלה, אם אפשר. ירצו, יאכלו. לא ירצו, לא יאכלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מוצא טעם בוויכוח על השאלה האם אני ניחן ביכולת הומוריסטית מקורית, אבל הודעתך בהחלט הוכיחה שלכל הפחות אני ניחן ביכולת להבין סיטואציות משעשעות. הפוזה הפלצנית והנפוחה של איש העולם הגדול המבוגר והמנוסה אשר מבצע ניתוח פסיכולוגי מלומד של בן שיחו הצעיר בהחלט העלתה על שפתי חיוך. כהערת אגב, זה גם מה ששיעשע אותי כל כך אצל אותו דניאל דורון...התאטרליות הזו שכאילו נלקחה מסרטי הדרכה לסוכני מכירות אמריקאיים. נדרשת אומנם יומרנות וחוסר טעם טוב על מנת לבצע ניתוח פסיכולוגי בגרוש שכזה, אבל אם אנחנו כבר בעניין, אני אשחק את המשחק. אני אסביר לך היכן מבחינתי הבעיה העיקרית אצלך, ומדוע לעולם לא יכול דיון איתך להגיע לרמה גבוהה באמת (אם כי, במאמר מוסגר, הדעה הזו נובעת בחלקה הגדול מדפוס אישיותי ומתחום עיסוקי לעומת זה שלך): חוץ מהדיאלוגים של טרי פראטצ'ט, אתה מזכיר לי איזה משפט קטן אחד מ"עולם אמיץ וחדש", בו ג'ון סבג' הפרא (כמדומני) טוען כלפי המנהל כי "הכל כאן כל כך זול" (וזה משיב לו שהוא מדבר שטויות, משום שעלות מפעל הרבייה נמדדת במליוני דולרים). למה הכוונה? דעתי עליך התגבשה בעיקר משני מקרים ספציפיים (זה לא ממש בסיס לאקסטרפולציה, אבל ממילא זהו סוג של משחק). ראשון היה כאשר דנו על הבסיס התאורטי של נושא מסויים בכלכלה (בפרט, אני הזכרתי את מחלוקת קיימברידג'), ולא יכולתי שלא לשים לב שקיימת אצלך רתיעה חזקה מכל מה שקשור להסברים כמותיים ומודלים מתמטיים. כלומר, אתה יכול לדבר עליהם, להזכיר אותם, לדעת איזה מודל אופנתי ואיזה אבד עליו הכלח, אולי אפילו לצטט אותם. אבל אני בספק גדול אם אתה מחונן ביכולת להפשיל את השרוולים וממש לעקוב אחרי הסברים כמותיים-מתמטיים. הפעם השניה היתה כאשר גיליתי כי אתה הוא זה העומד מאחורי הדמות שכינתה את עצמה "אופנהיימר". לא ניסיתי להעליב אותך ולא להתנשא כשאמרתי שהופתעתי לגלות זאת. הדמות הזו לא סתם טענה דברים שטותיים (מטבעו של האדם הוא "אנוכי", וכל מה שהוא עושה איננו אלא מופע של ה"אנוכיות"), אלא דברים חסרי מובן. כל מי שקרא משהו על לוגיקה ו-הבין- את מה שקרא יכול היה לראות שבסך הכל הדמות הזו נתנה שני שמות לאותו המושג, מה שכמובן מייתר לחלוטין את ההגדרה השניה. לא רק אני שמתי לב לכך, אלא מספר כותבים אחרים שהשתתפו בדיון. השגיאה הזו בהגיוני הדברים הינה כל כך בסיסית, עד שלא טרחתי אפילו להתעמת יותר מדי עם אותה דמות, משום שהייתי בטוח שמדובר בתלמיד בית ספר ללא נטייה חזקה לפילוסופיה. בכנות אני יכול לומר שהופתעתי כאשר גיליתי שזה אותו אדם אשר נוהג לפרש בידענות את הגל ואת מרקס. ומכאן אני מגיע לרושם שאתה מותיר אצלי לאחר מספר לא קטן של דיונים. אתה מחזיק באומנות מהאומנויות ביניהן מנה סוקרטס את הבישול, הקוסמטיקה, הסופיסטיקה, וחשוב מכל, את הרטוריקה. האומנויות הזולות. אולי אני מרגיש כך משום שבשנים האחרונות עיסוקי העיקרי הוא בלימוד מתמטיקה, אותה אני אוהב בעיקר משום ההפרדה החדה שהיא עושה בין רצינות והבנה עמוקה לבין נפנופי ידיים ומריחות. אתה ניחן בכישרון אותו אני רואה כזול שבזולים. זהו הכשרון של פרסומאים, של מרבית העיתונאים, של שדרנים בגלגל"צ, של סופרים בינוניים או של אנשים שאומנותם פטפטנותם. אתה ניחן במה שסוקרטס מכנה "בקיאות-מתוך-נסיון". אתה מסוגל לקרוא ברפרוף (ומהר, אני מנחש) טקסטים ארוכים, למצות מהם מספר עובדות יסודיות, וחשוב מכל, לצרף אותם יחד לכדי פיסקה מסוגננת ושובת-לב אשר מן הסתם יכולה להרשים אנשים חסרי השכלה וידע אותו אני רואה כבעל ערך אמיתי. זה מספיק בהחלט כשמדובר על פטפוטים לשם התנצחות, אבל מונע מדיון בעל "בשר" להפוך לדיון אינטלגנטי. אתה מסוגל לדבר על התאוריות של איינשטיין וניוטון אולם אני בספק אם אתה מסוגל לפתור משוואה ריבועית. יש לך מן הסתם מנוי על עיתוני מדע פופולארי וטכנולוגיה, אולם המתודה המדעית זרה לך. אתה יכול לדבר על מי הוא קיינסיאני ואתה יודע (לפעמים) איזו תאוריה אופנתית כיום, אולם אין בך את הרצינות והיכולת לפתוח ספר ולהבין את המודלים עליהם מדברת התאוריה. אתה יודע לצטט פילוסופים, אולם המחשבה הפילוסופית הינה ממך והלאה, ואתה אינך מסוגל לעקוב בריכוז אחרי היקשים לוגיים. בכל פעם שאני קורא את הניסוחים המתלהבים יתר על המידה שלך אני מקבל את הרושם שאתה יכול לכתוב באותו הלהט בעד או נגד גבינה צהובה. כאמור, אין ספר שהכשרון הזה איננו נטל-ערך לחלוטין. הוא חשוב עבור מנהלים, עבור סוכני מכירות ואנשי שיווק, או עבור אנשים שתפקידם לשעשע אנשים אחרים ולספק מה שקרוי "בידור אינטלגנטי" ברמה אשר לא תביך או תבייש את המעמד הבינוני-גבוה המשכיל. זו אומנות נחוצה ושימושית. אולם האומנות הזו היא עדיין זולה, היא מספקת מראית עין של אינטלקטואליות ותו לא. זהו לדעתי החסם העיקרי ליכולת שלך להיות חלק מדיון מעמיק באמת. השאר הינן זוטות, יחסית. אתה נוטה לראות בכל דבר העלבה או פגיעה אישית (לכך בעצם ניסיתי לרמוז כאשר ציטטתי את פראטצ'ט. כאשר אתה אדם לא גבוה במיוחד, גם אנשים רגילים נראים לך כמתנשאים מעליך). נראה לי גם שזו הסיבה העיקרית לכך שיותר מכל משתתף לא אלמוני אחר ב'אייל' אתה נוטה להיכנס לתקלים, להעלבות הדדיות, ולתלונות בכייניות. למרות מה שאתה חושב אתה מעט אטום מבחינה חברתית, מה שמוביל לפעמים לחוסר רגישות מופרז (אני עוד זוכר כמה השתוממתי למקרא ההערות הדקדוקיות שלך בתגובה לדבריה של אם נרגשת לילד אוטיסט). נמוך יותר ברשימה נמצאת העובדה שכמו כל אדם אתה ניחן בביטחון מופרז למדי בקשר לדברים שאתה מחשיב את עצמך ככשרוני בהם, ולכן לפעמים אתה עושה טעויות נמהרות שלא היית עושה באופן נורמלי. אתה סומך יותר מדי על כשרונך ללקט מידע במהירות ולהציג אותו בצורה מסוגננת כידע אמיתי, ולפעמים זה בעוכריך. אישית, זה נראה לי הזלזול הגדול ביותר שיכול אדם לנקוט כלפי עצמו. רק אדם המחשיב מעט מאוד את הידע האמיתי שצבר יכול להאמין שהוא מסוגל לכתוב על נושא עליו ליקט מידע באופן שטחי דברים בעלי ערך באותה מידה. הרי זו הדגמה חיה לאימרה הידועה שרק אדם בינוני נמצא תמיד במיטבו. בסוף הרשימה של המגבלות אשר אתה מטיל על התפתחותו של דיון אינטלגנטי נמצאת הנטיה שלך לתוקפנות ולגסות רוח, אשר לדעתי איננה אלא גרסא שונה במקצת של הבעיה הראשונה - אתה רואה מתקפות ומלחמות במקום בו לא נמצא דבר. אם תכונה זו היתה באה בנפרד מהאחרות לא היתה לדידי שום בעיה, רגזנות מעולם לא הפריעה לי לדון עם אדם אשר מחזיק בידע אותו אני מעריך. ביחד עם כל השאר, בוודאי שזה לא מוסיף לתענוג של לדבר איתך. דרך אגב, מה שאתה רואה כהתנשאות וכיהירות הינה בדרך כלל סתם כתיבה משועשעת שלא לוקחת את עצמה ברצינות יתרה (ואכן, לא פעם אני מצטער על סיגנון שכזה כאשר בן השיח כן לוקח את הדברים ברצינות). אני כותב בגלגולים השונים של אתרי דיונים כשלוש-עשרה שנה בערך, עוד ממה שהיה מן הסתם אחד ממקורותיו של ה'אייל' (אם וויכוחים על מדע בדיוני עם איזה אחד אדם קלין ב "Out of time" נחשבים. פעם ניר יניב אפילו העלה לי את ה Security בזכות זה :). בקיצור, כבר היה לי זמן להתרגש מזה שקוראים אותי באינטרנט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחיי שאתה אקזמפלר. כתבתי הודעה שבעיני לפחות הייתה עצה אופציונית – תרצה תאכל, לא תרצה, לא תאכל – ואתה משיב לי בהודעה שנראית כמו מצגת הדגמה של כל הבעיות האלה. ========== לעניין עצמו, שמחתי לראות כי דעתך עלי התגבשה כה מאוחר (שני המקרים שאתה מזכיר התרחשו בחודש האחרון, כמדומני). דעתי שלי עליך התגבשה כבר באפריל 2003, באחד הדיונים הראשונים שבהם השתתפתי. אם זכרוני עדיין משרת אותי בצייתנות, הייתה זו הסתעפות מן הדיון הראשי שהגיחה מדוגמה שנתת – בפסקנות החלטית, כהרגלך – על סוגיית ה"גידור" במאה ה-18 באנגליה. מאחר ולמדתי מספר קורסים באוניברסיטה על נושאים מקורבים וקראתי או תרגמתי כמה ספרים ומאמרים התעורר ענייני, אבל מאחר והייתי קצת "חלוד" הלכתי וקראתי את ההפניה שנתת, קצת בספרים שיש עמי ועוד במאמרים נוספים בנושא וכתבתי הודעה. בתשובה שלך "זרקת" אותי לקרוא מקורות נוספים. הלכתי וקראתי בצייתנות. וכתבתי תשובה. וכתבת תשובה. וכתבתי תשובה. וכתבת תשובה. בין לבין החלה מפעפעת בי ההכרה הפנימית שאין לך מושג ירוק על מה אתה כותב. וזה נמשך. כלומר, ככל שהדיון התסעף והסוגיות שעלו בו הפכו מורכבות יותר, התחלת להתבחבש בצורה מביכה בסוגיות שידעת בהן פחות-ופחות, אך הרגשת "מחוייב" להמשיך ולתמוך בעמדה המקורית שלך, אף שיסודותיה התערערו יותר ויותר. כשהרגשת שאין לך בעצם שום נקודת אחיזה ממשית או טיעון שעומד על רגליו, נאלמת דום ונעלמת מהדיון. בפעם הראשונה עוד הייתי "טיפש" וחשבתי שמדובר במקרה, שכן לעתים מזומנות נהגת לשוב לדיונים במיני הצהרות שלא יכולת לענות בגלל עיסוקים חשובים יותר שעמדו בדרכך לדיונים. בדיון השני בינינו, זמן לא רב אחרי-כן, עלתה סוגיית האינפלציה. שם הסתבכת בחוסר הידע הגמור שלך (גם אני לא ידעתי כמעט דבר על הנושא לפני כן – אך להבדיל ממך, קראתי ולמדתי), עד שלבסוף קראת לעזרה את "אחי שלומד לתואר שני בכלכלה" וכאשר אף הוא לא הועיל לך, נעלמת שוב. אחרי הפעם העשירית שביצעת את התרגיל, גיליתי שמדובר בדפוס קבוע: אתה מפציץ בהודעה ארוכה. אם הכל הולך כשורה, אתה קוצר את תשואות החן של מגיבים שלא קראו את ההודעה וממשיך בדרכך. אם, לעומת זאת, אתה נתקל להוותך בנודניקים המטורפים והתמהונים מהעדה החופשיסטית, אתה מתפרק בהדרגה לגורמים. כשכלים כל הקיצין, אתה נעלם. =================== עניין ההשכלה: אני הולך ומתחזק בדעתי שיש לך בעיה קשה של בטחון עצמי נמוך, עד שאתה רואה במקום הזה זירה תראפויטית לעניינו. אחרת, קשה לי להבין כיצד אתה מתעקש "להדביק" לי – בין שאר אפיונים שחלקם נכונים, ר' בהמשך – גם כל מיני דברים שאינם מתיישבים לא עם דברי ולא עם יומרותי. הדוגמה כאן היא מתמטיקה. כפי שאתה חוזר ומזכיר לנו, אתה לומד מתמטיקה ומתוך כך, דומני, אתה חש שזו זירת התגוששות נוחה עבורך. מקובל וסביר. אבל על מה ולמה החלטת שאני מתיימר להכיר מודלים מתמטיים, כמותיים, והסתברותיים ו"מדבר על התיאוריות של איינשטיין וניוטון"? כחדל אישים כמעט גמור במתמטיקה מתקדמת (כלומר, מעבר לשתי נקודות במתמטיקה, הכשרתי המקצועית בתחום) אינני מבין דבר בנושא ואני מקפיד לא להשתמש במונחים מתחום זה. אני יכול לדבר על מאזני חברות או אינפלציה או ביקוש והיצע – אך אלו עניינים הדורשים ידע מתמטי של כיתה ז' בערך – מה הבצע בהצבתי כדילטנט בתחום בו לא התיימרתי להבין, אלא אם כן הדבר מאפשר לך להציג את עצמך כמי שכן מבין? בעיני, זו בעיית בטחון עצמי. כדי לנקות את השולחן בענייני ידע, הריני להצהיר בזאת כי אני מחזיק בידע ברמת לימודי תואר ראשון ושני (לימודים ופרקטיקה) בתחומים הבאים: היסטוריה כללית, הסטוריה יהודית, הסטוריה של המזה"ת, חינוך, כלכלה (רק קצת), ניהול אתרים (ניהול BBS במשך שש שנים נחשב? אם לא, מחק), ספרות, ספרות אנגלית, עיתונאות, עריכה, עיצוב גרפי (התמחיתי בגרוע), פילוסופיה, פילוסופיה של הדתות, ציור, קולנוע, קליגרפיה ועיצוב הכתב העברי, קרימינולוגיה, תולדות האמנות, תסריטאות, תרגום. באלו, אני מבין לפחות דבר מה. בכל השאר, צא מנקודת הנחה שאיני מבין כלום, ייסר אותי בשוטים ועקרבים, ואקבל זאת בהכנעה. אני, מצדי, ארכין ראש ואצחצח מדי בוקר את הפדסטל שעליו ניצב פסלך, אוחז ביד אחת עפרון וביד השנייה מלהטט בנוסחאות מתמטיות. לא אכנס איתך ראש בשום סוגיה הקשורה בחישובים אלגבריים שמעבר למשוואה בשני נעלמים. פיטים? ========== עניין שלישי הוא מה שאתה מכנה "רטוריקה" או אספקת "בידור אינטליגנטי" – כאן אני מודה באשמה ככתבה וכלשונה. אין ספק שרבות מהודעותי מיוסדות על קריאה מהירה וכתיבה מהירה, הנשענים על יכולתי להפיק ידע שטחי בעל מראית-עין מסוגננת. אני עושה זאת בכוונה משתי סיבות. ראשית, לדעתי זה טיבו של המדיום. תגובות בפורום אינטרנטי הפתוח לכל צריכות לטעמי להיות בהירות, מהירות, תיאטרליות ואם אפשר, שנונות. היעד הוא "בידור אינטליגנטי" ותו לא, וכך יש להתייחס אליו. אני לא מקדיש ארבעה ימים נטולי שינה לכתיבת הודעה. גם אתה לא. אני כותב אותה על בסיס הידע העומד לרשותי באותו רגע, לא מקפיד מי-יודע-כמה על מבנה, משליך זיקוקין די-נור רטוריים כאן ושם ואודרוב, כפתור "שלח" נכנס לפעולה. היעד הנוסף היחידי לחלק מהודעותי הוא למידה. לעתים, הידע שלי בנושא מסויים חלקי מאוד או אינטואיטיבי. אני שואל ושומע תשובות ולעתים שולח הודעה המבוססת על תחושת בטן בתקווה שהמערערים על תוכנה יאפשרו לי להבהיר לעצמי באיזו מידה תחושת הבטן שלי מבוססת, לחדד את הבנתי בתחום, ללמוד ולחזק את דעתי או לשנות אותה. אם הדיון תובע זאת, אני הולך ולומד את הנושא באופן מעמיק יותר. אם ידיעותי או יכולת הבנתי אינן מספיקות, אני קורא בכתביהם של מומחים שאני מעריך ומסייג את דברי בהתאם. דיון "משועשע," כדבריך, אינו מצדיק קריאת כל כתבי מארקס או הגל מחדש לצורך כך, במיוחד כשגם כשלמדתי את כתביהם טרחתי לקרוא רק קטעים נבחרים. אפילו אם מדובר בפילוסופים שאני בקי בכתביהם – בנעורי החזקתי מאוד משטירנר, יום ומיל – אחרי חמש עשרה שנים מאז הפעם האחרונה שבה קראתי אותם נותרו אצלי רק שרידי ידע ואינני מחזק אותם בקריאה מלאה של הכתבים מחדש אלא ברפרוף קל בתוכן וקריאה בעיון של עשרים או שלושים עמודים בלבד. זה היקף ההשקעה הסביר בעיני. ========== עניין אחרון: עברית. אגב ההערה "הדקדוקית" שאיזכרת, אני מודה שזה נושא רגיש ולא לגמרי רציונלי אצלי. אני לא מבין תחת בדקדוק ואין לי השכלה רשמית כלשהי בתחום, אבל עם השנים והעיסוק המקצועי פיתחתי עוינות לעברית קלוקלת. שכלית, אני יודע שזה לא לגמרי נשלט ואפשר אפילו לראות בזה תוצר טבעי של כתיבה אינטרנטית, אבל בפועל זה פשוט מחרפן את המוח. במלים פשוטות, ייתכן ומשהו מהבוטות שלי כלפיך הייתה תוצר של רוגזה לא רציונלית על איך שאתה כותב במקום על מה שאתה כותב. לדוגמה, כשאתה חוזר וכותב "אינטלגנטי" במקום "אינטליגנטי" זה מעצבן אותי, במיוחד כשהדברים נארזים תחת ההנחה שאתה אדם אינטליגנטי. כשאתה כותב "מה שאתה רואה כהתנשאות וכיהירות הינה..." אני מתקשה להמשיך ולקרוא מה הינו. כשאתה בוחר להשתמש בביטוי כמו "בטחון מופרז למדי" ומתעקש לתחוב את האות כ' (במשמעות כמו) בכל המקומות הלא נכונים, זה פשוט עולה לי על העצבים. כאמור, זו לא אשמתך אלא חולשה שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מותר לשפוך מנה של רשעות קטנה? התפעלתי מאוד מאדם שמצליח להוציא את הדבר הזה: "כדי לנקות את השולחן בענייני ידע, הריני להצהיר בזאת כי אני מחזיק בידע ברמת לימודי תואר ראשון ושני (לימודים ופרקטיקה) בתחומים הבאים: היסטוריה כללית, הסטוריה יהודית, הסטוריה של המזה"ת, חינוך, כלכלה (רק קצת), ניהול אתרים (ניהול BBS במשך שש שנים נחשב? אם לא, מחק), ספרות, ספרות אנגלית, עיתונאות, עריכה, עיצוב גרפי (התמחיתי בגרוע), פילוסופיה, פילוסופיה של הדתות, ציור, קולנוע, קליגרפיה ועיצוב הכתב העברי, קרימינולוגיה, תולדות האמנות, תסריטאות, תרגום." אדם כזה או שיש לו חוש הומור מפותח להפליא, או (וזאת אפשרות שיותר נראית לי) שהוא מתוסבך בצורה מאוד קשה. רק שתהיה לי בריא. עולה במוחי זכרון מעורפל: בתכנית טריוויה כלשהי (אחת מאלו שכנראה עלו המון כסף ולא החזיקו מעמד זמן רב) האנשים נתבקשו להציג את עצמם. משהו בסגנון: "רוני, רואה חשבון מחדרה", "שרית, מורה מבאר שבע", "גדי, סטודנט לפילוסופיה מפתח תקוה" - ואז הגיעו לבחור ששיערו היה ארוך ומאוד מושקע, וצורת הלבוש שלו היתה שונה משל השאר (ככה זכור לי), והוא אמר בערך משהו כזה: "יוסי, סופר, משורר, מחזאי, במאי, שחקן, מוזיקאי, זמר, רקדן, מדריך, הוגה, פילוסוף..." כולם חייכו, וזאת שאחריו אמרה: "מירי, *רק* עורכת דין", ואז צחקו. נדמה לי שאני לא צריכה לציין שהבחור ברוך הכשרונות עף מיד, אחרי השאלה השניה או השלישית. נו טוב, כאן ממליצים על שוק חופשי, ואם נשים את הדגש על העניין ה"חופשי" - כל אחד חופשי להיות כל מה שהוא רוצה - או לפחות להגיד שהוא כל מה שהיה רוצה להיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלמנה ויתום יקרים, ממתי אתם צריכים לשאול אם מותרת מנת רשעות? הרי זו לא חסרה לכם אף פעם. לעולם אינכם מחמיצים הזדמנות להשתלח, גם כשחילופי הדברים אישיים ואינם נוגעים לכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אייל ואלמוני יקרים, הסירו דאגה מליבכם, אני לא אלמנה. תודה לאל, לילדים שלי יש אבא חי וקיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חילופי דברים אישיים? בניגוד לי, לשניים הנ"ל יש דוא"ל והם מתגוששים תוך פזילה לקהל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמח שהצלחתי לגרום לך לצחוק בשעות קשות אלו. הדברים אכן נשמעים מופרכים, אך אם תאמצי את מוחך קלות ותחשבי על זה, תגלי שישנה דרך מאוד מאוד ברורה ומאוד מאוד פשוטה להגיע למאסטרים בשפע מקצועות בפרק זמן לא ארוך במיוחד... (צריך רק להיות שטחיים ולא להבין הרבה, בדיוק כמו שגיל אמר). אגב, לא נראה לך דפ"רי לחלוטין מצידי שאומר דבר כזה כאשר שמי האמיתי וכתובתי האמיתית ידועים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אימצתי את מוחי קלות, אימצתי אותו גם כבדות אבל המוח הקטן והריק הזה פישל, כתמיד, ולא גיליתי את הדרך. אולי הדרך של אברהם בן שבת? אצלו זה נגמר רע, אבל אתה טיפוס הווינר ולך כנראה לא יקרה מה שקרה לו. אני מבינה שלא תגלה לי באיזו דרך מדובר (תנאי היסוד שתיארת בסוגריים כבר קיימים אצלי, אבל נראה לי שזה לא מספיק). לא נורא, מאז ומעולם העדפתי את הדרך היותר שגרתית, זו שבה עושים רק מאסטר אחד, לכל היותר שניים, אבל אמיתיים - אלה שהולכים עם תעודה רשמית, מאושרת וניתנת לאימות - כזאת שאפשר, בלב שקט, לתלות אותה על קיר חדר האמבטיה. עניין של טעם וגם של, אני מניחה, מרובעות מסויימת בענייני אמת ובלוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הלכתי בדרכו של אברהם בן שבת לא הייתי מחזיק בידע, רק בנייר, כך שזה אינו הפתרון (מה שכן, לפחות עלית על איזור המיקוד). ציון לשבח מיוחד מגיע לך על הדרך שעשית מההשערה הלא בדוקה ("אולי הדרך של אברהם בן שבת?") אל הוודאות הגמורה והגינוי המוסרי כאשת האמת ל"ענייני אמת ובלוף." בצד, ישנם כמה תחומים שציינתי שלמיטב ידיעתי לא ניתן לתלות תעודת גמר שלהם, באמבטיה או מחוצה לה. לימודי תרגום הם עניין חדש (בכל אופן, לא זכור לי שהיו כשהתחלתי לעסוק בנושא) ורוב המתרגמים החשובים מהדור הקודם לא עברו בדרך זו. המצב יכול להיות אפילו יותר חמור בתחום הקליגרפיה והכתב העברי. יש בארץ 15-20 איש שעוסקים בתחום ברצינות (אחד גם חצי-מתפרנס מזה) ולמיטב ידיעתי אף אחד מהם לא למד את הנושא אפילו בהכשרת שוליה (רובם, כמוני בזמנו, נפלו לזה יום אחד באופן די אקראי). תחומים אחרים, כמו עריכה או עיתונאות נלמדים בעיקר בשיטת השולייה (אם בכלל, עריכה בעייתית מאוד במובן זה) ועוד כמה תחומים (קולנוע, ציור) ראוי היה שיילמדו כך. תקראי לי מרובע, אבל אין דרך להבין מה ההבדלים בין לבן צינק וטיטניום או כחול פרוסי ואולטרמארין בלי לערבב אותם, ואי אפשר להבין את תהומות האושר ופסגות היגון שחווה אמן בלי להתמסטל מטרפנטין ולהגעל מפיקסטיב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני חוויתי משהו מהרפתקות הטרפנטין והפיקסטיב. להגיד על אלה - "ידע ברמת תואר ראשון ושני" - זהו נסיון (אומלל) לפזר מסך עשן סביב נסיבות חיים שנתגלגלו באופן שונה מכפי שאדם רצה וקיווה שיתגלגלו. אינני רואה בכך אי-מוסריות אלא תולדה של נסיבות פסיכולוגיות לא משמחות. סליחה אם פגעתי בך, אבל אתה עצמך, בנסיונותיך לשחוק עד דק את בן הפלוגתא 1 שלך - קבעת במו מקלדתך את הסולם ואת הקשת המלודית. אדם החש תסכול מכך שהשכלתו הפורמלית אינה מספקת, לטעמו - אינו חייב לפרוק את תסכוליו על מישהו המצוי בעצם תהליך רכישתה של השכלה כזו. אני מסיימת בזאת ולא אוסיף להטריד אותך. ----- 1 שבמקרה אני נהנית מרבות מתגובותיו, אבל סגנון הורדת הכפפות שלך כלפיו היה מקומם אותי גם אילולא כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המצחיק הוא שמישהו כבר כתב קודם שמדובר באלמנה והיתום ואני עוד נתתי קרדיט. אין ספק, איילת צוחקת, מדובר בנסיבות פסיכולוגיות מאוד לא משמחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיטים. יאללה, נגמר, להתפזר כולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה נגמר, מי להתפזר? בדיוק כשהתחיל להיות מעניין? חוץ מזה, אם אתם פיטים אז נדרשת הארכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מעוניין בהארכה, אני יכול להפנות אותך להצעות שאני מקבל באחרונה לתיבת הדואר האלקטרוני שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |