בתשובה לדב אנשלוביץ, 13/10/04 14:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זו אינה תיאוריה משונה כל כך. וגם אין צורך "להאמין" בבלבניזם, או בשום תפיסה פוליטית כלשהי - צריך רק להאמין שבמקרה המסוים הזה, שרון פועל בניגוד להצהרותיו הפומביות, ולא שכל פוליטיקאי נוהג כך. מה אומרת התיאוריה? נקודת המוצא היא ששרון החזיק כל שנותיו הפוליטיות, עד לבחירות האחרונות לכנסת (וגם קצת לאחריהן) בעמדות ימניות עקביות ששללו נסיגה מהשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים. לכן, נדרש להאמין רק ששרון לא שינה את עמדותיו משכבר הימים. אלא מה? לאחר שעלה על כסא ראש הממשלה, והחל להחזיק בו בלי ממשלת אחדות (שסיפקה את העמדת הפנים הפייסנית כלפי חוץ), הוא החל להרגיש בלחץ של אירופה ועוד יותר מכך ארצות הברית, להתקדמות במשא ומתן עם הפלסטינים ומימוש מפת הדרכים. כיוון ששרון אינו רוצה במשא ומתן, או התקדמות במפת הדרכים (שם הוא אינו קובע את הויתורים הנדרשים מישראל, אלא מחויב לבצע את מה שסיכמו עליו הממשלות הקודמות עם ארה"ב), ובשילוב עם הלחץ מכיוון פרשת האי היווני, הוא החליט לבצע הסחת דעת גרנדיוזית: להכריז על מהלך חד צדדי, אשר תלוי לחלוטין בישראל ולא בשום גורם זר, ויפנה את צומת הלב הן מהדרישה למשא ומתן והן מחקירות השחיתות למיניהן. היתרונות במהלך הם ברורים: בניגוד למפת הדרכים, תוכנית ההתנתקות אינה משאירה מקום לפעילות מדינית של הרשות הפלסטינאית. כמו כן, ההתנתקות היא מהלך פנימי של ישראל, שאינה מחויבת עליו בהסכמים בינלאומיים או התחיבויות מדיניות שונות, ולכן לא ניתן לאלץ אותה ללוחות זמנים קשיחים (אם כי, כפי שהתברר, האמריקאים כן הצליחו לגרום לשרון להכריז על לוח זמנים לפינוי. אלא שבינתיים לוח הזמנים לא מאושר, ובדרך יכולות להיות בחירות...). ודבר אחרון, לכל ההכרזות על התוכנית אין משמעות מדינית - עד שלא פונה מתיישב אחד, כאילו לא קרה דבר. אז מה היה לנו? שרון, עד כה, נכנס לכל עיכוב אפשרי בתוכנית. קודם כל, הוא החליט על מהלך מוזר של משאל מתפקדי ליכוד, שעיכב אותו בחודשיים בערך (אם הוא החליט ממילא על ההתנתקות, עד כדי שיתעלם מתוצאות המשאל, למה להיכנס אליו בכלל? ולמה לא הרים קמפיין פרסומי בקרב מתפקדי ליכוד? ואם רצה להראות שיש תמיכה לתוכנית ההתנתקות, למה לא משאל עם, שהיה לו בוודאות יותר סיכוי לזכות בו?). שרון לא קבע תאריך יעד להתנתקות, כמו אהוד ברק בזמנו, שהיה מזרז משמעותית את קיום התוכנית. שרון עדיין לא העביר חוק אחד בכנסת שקובע שישראל הולכת לסגת מרצועת עזה (שהרי חוקי הכנסת, בניגוד להחלטות ממשלה, מחייבות גם את הממשלות הבאות), וחשוב מכל, הוא מעולם לא העמיד את תוכנית ההתנתקות במבחן בו היא בטוח תעמוד - הצבעה בכנסת, למשל (בניגוד להודעתו המדינית, שלא כללה את פרטי התוכנית עצמה אלא הודעה מעורפלת עליה, שלה הודיעה העבודה מראש שתתנגד. מדוע לא שינה שרון את נוסח ההודעה שלו?). מה שגורם לחשוב, ששרון רוצה שתוכנית ההתנתקות תיכשל בכל מבחן פומבי, בכדי לגרום שלא תתבצע לעולם. כמובן שכל אלה אינם הוכחות. כי באמת קיימת עדיין האפשרות ששרון אכן מעוניין בהגשמת תוכנית ההתנתקות, ופשוט לא מצליח לו. גם אני קצת מתלבט בקשר לתיאוריה הזו, ביחוד מאז שהוקמה מנהלת ההתנתקות. אבל העובדה היא שלמעלה מחצי שנה מאז ההכרזה על הנסיגה עברה, וכל זכר לה יכול להיעלם עם פיזור הכנסת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי שרון רוצה לבצע את ההתנתקות, אך לעשות זאת עם כל-כך הרבה התנגדות במערכת הפוליטית ובימין כך שיצליח לשכנע את האמריקאים שזה המקסימום המקסימלי שהוא בכלל יכול לעשות מבחינת פינוי, וכך לדאוג לכך שלא יהיה כל פינוי נוסף. זאת בנוסף ליתרונות של לוח זמנים פנימי שהזכיר אורי, ובנוסף לכך שמטריית ההתנתקות מאפשרת לו להפעיל את צה''ל באורח מאסיבי בשטחים מבלי עם הרבה פחות גינוי מהאמריקנים ומהשמאל. במלים אחרות, ההתנתקות עבור שרון היא טקטיקה ולא פוליטיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העמדה שלך תואמת את הראיון של ויסגלס ב"הארץ" (איני זוכר, אך האם זו הייתה עמדתך תמיד, או שעברת מעמדה של "שרון לא רוצה בהתנתקות" לעמדה של "שרון רוצה בהתנתקות כדי שלא יהיה פינוי נוסף" ?) מכל מקום, הדעה שלי היא ששאלת "אחרי ההתנתקות" כלל וכלל לא מטרידה את שרון, שהוא אדם שחף מכל אידיאולוגיה. מבחינתו זה יהיה האקט שירשום אותו בהיסטוריה כאיש שלום ויקיר השמאל, ובכך יראה את סוף הקריירה שלו, כשמטרתו זו הושגה. מבחינת התבונה שבעמדה כזאת, כמובן שמדובר בשטות מוחלטת. ההתנתקות רק תגביר את הלחץ לסיים את מה שהתחלנו. מעניין שהאירופים ממהרים, וכבר אומרים שעזה לא מספיקה להם, והם אפילו מאיימים בסנקציות (כבר היום הם מתחילים באיומים), אם לא יהיה המשך . . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה גורם לך לחשוב שמה שהכי חשוב לשרון הוא להתחבב על השמאל ולהרשם בהיסטוריה כאיש של שלום? מה הפריע לשרון להצטרף לשמאל באופן רשמי, אם זה כל מה שמעניין אותו? או, במילים אחרות, כל הסקפטיות שאתה הטלת על התאוריה ששרון לא רוצה התנתקות, אני מטיל על התאוריה ששרון בסך הכל רוצה שהשמאל יעשה לו "טובה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשיצחק מרדכי השתחרר הוא עשה סיבוב בעבודה, ושם הציעו לו שורה אחרונה ביציע. אחר כך הוא הלך לנתניהו ושם הציעו לו להיות שר ביטחון, והוא בחר במשרה היותר מכובדת. יוסי פלד התחיל בליכוד אבל לא קיבל מנתניהו מה שציפה לקבל ממנו והלך לעבודה. מופז צנח ישר מהצבא למשרת שר הביטחון. לו היו זורקים אותו מהליכוד ומקבלים אותו בזרועות פתוחות בעבודה כוללת הצעת עבודה מכובדת, הוא היה רץ לשם ללא שום בעייה. אין לי שום ספק בכך. שרון התחיל את דרכו הפוליטית כשהקים את שלומציון, שלא הייתה מזוהה כלל כמפלגה ימנית, והוא הציע אפילו ליוסי שריד להצטרף אליו. שלומציון לא העלתה אותו לשורות הראשונות והוא חיפש מקום אחר שיקלוט אותו, והקים את מחל והליכוד, ושם בצלו של בגין באה לידי ביטוי יכולתו המעשית בהקמת התיישבות. אבל מלחמת לבנון והתדמית שבנה לו השמאל עצרה את התקדמותו ובהגיעו לחלק האחרון בחייו העמיד לעצמו מטרה להיות יקיר השמאל ששולט אצלנו במערכות המשפט והתקשורת, כדי לסלק את הסתימה. להצטרף לשמאל ? פרס ירשה לו להיות שם מעליו ? הגזמת. למרות כל מה שכתבתי עליו, האיש הזה בעל יכולות ביצועיות בלתי רגילות, ומה שעשה לאחרונה בדחפו את ההתנתקות ובהצלחתו להכניע ממש לבדו את כל הסובבים אותו, כשהצלחתו היא בעיקר פרי של עקשות ונחישות ולא דווקא של מהלכים מי יודע מה חכמים, הוא מעל ומעבר למה שיכולתי לתאר לעצמי. כנראה שעם דבקות במטרה, ובחירת מטרה שבה תומכת האופוזיציה, כשהמתנגדים הם סמרטוטי הליכוד, אפשר להגיע רחוק. איני מעלה בדעתי שום אישיות פוליטית לא בשמאל ולא בימין שהייתה מצליחה להוביל מהלך כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שרון היה ממקימי הליכוד והיה חבר כנסת מטעמה ורק לאחר מכן הקים את שלומציון http://images.maariv.co.il/images/elect2001/biosharo... http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%9... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שמבחינת סדר העניינים טעיתי, אך את הרעיון הכללי הטעות הזאת לא מחלישה ואולי אפילו מחזקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"סיסמת הבחירות של מפלגת 'שלומציון' בבחירות 1977 היתה 'שלומציון - הדרך להגשמה'. יש הסבורים כי הסיסמה האמיתית היתה צריכה להיות: "שלומציון - הדרך להגשמת אריאל שרון'. על פרק נשכח בקריירה הפוליטית של ראש הממשלה" גלעד כץ, מקור ראשון http://www.makorrishon.co.il/article.php?id=4280 (ואני חייב לשאול את עצמי אם מקור ראשון היו מפרסמים כתבה כזו לפני הבחירות) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התיאוריה שלך ברובה עוסקת לא במעשיו של שרון בקשר לתכנית ההתנתקות, אלא בניתוח דעותיו הידועות מתמיד, וההשערה שהוא כלל לא שינה אותן אלא פנה לביצוע תרגיל כל שהוא עקב לחץ חיצוני. אני, כמובן, חולק גם על כך. שרון היה איש הביצוע העיקרי של מנחם בגין בעת פינוי ימית ולכן ברור שכבר מזמן אינו שולל "נסיגה מהשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים". את דעתי זו על שרון הבעתי באייל החל משנת 2000 כשהתפרסם מאמרי "גנרלים כמדינאים", וחזרתי עליה כשהתמודד בבחירות מול ברק וחשבתי שאין הבדל בין השקפות שני האישים, וגם כשהתמודד לאחרונה מול מצנע, וכתבתי ששניהם יפעלו בדיוק באותה צורה (1), וגם בעוד מקומות. אבל בניגוד לבעלי התיאוריה הזאת גם באייל וגם ב. מיכאל מחוץ לאייל, אתה לא מסתפק בכך, ומנסה גם להתמודד (כפי שבאמת צריך) עם ניתוח מעשיו של שרון בקשר למימוש תכניתו. אבל החלק הזה בדבריך מאד חלש. אם נלך מעט אחורנית וננסה להיזכר במצב לפני משאל המתפקדים, נראה שהיינו אז, לפני רעידת אדמה שהתחוללה אחר כך בתוך סיעת הליכוד בכנסת. חברי כנסת חשובים כמו נתניהו לימור לבנת וסילוון שלום היו במוצהר בפרוש נגד תכניתו של ראש הממשלה, והם היוו נציגים של רוב חברי הכנסת של הליכוד אז. בפרוש לא היה לשרון רוב בכנסת כי הליכוד הוא סיעה בת ארבעים חברי כנסת. שרון ביקש לעקוף את חולשתו בכנסת ע"י משאל. תחילה חשב על משאל עם, אבל בגלל שהדבר הזה היה עלול לעכב אותו, והוא מיהר, הלך על משאל מתפקדי הליכוד. באותה העת הראו הסקרים רוב גדול בקרב המתפקדים שיתמוך בשרון. אם תנסה לחפש בתגובות באייל באותה עת תראה שהדעה הרווחת הייתה ששרון עומד לנצח. אני הייתי מהבודדים שהססו ואמרו שעם הסברה מתאימה ייתכן והמצב הזה יתהפך. לכן הליכה למשאל המתפקדים הייתה צעד מאד הגיוני בנתונים שהיו אז. נסה לחשוב איך היית פועל אתה באין לך רוב בכנסת (היום הרוב הזה הוא מובן מאליו, אבל זה בגלל שקרה משהו מאד מהותי ובלתי צפוי מאז) לו היית בנעליו ? אבל בניגוד למהפכה החיובית (מבחינתי) הזאת בקרב מתפדי הליכוד חלה מהפיכה שלילית, מאד מוזרה שאיני יכול להבינה עד היום בקרב חברי הכנסת של הליכוד. אחד אחד ובעין רואה נסוגו חברי הכנסת מעמדתם הראשונית ופנו לתמוך בהתנתקות (נתניהו כבר הוכיח בעבר את סמרטוטיותו, בעת "מהומות הכותל" מדבר על התנתקות "מדורגת". נראה שהעניין עצמו כלל לא חשוב לו, אלא רק איך ייראה בקרב מצביעיו, והוא מציב עצמו בעמדה של "קצת נגד" כדי לקבל עוד נקודות.). כרגע שרון לא צריך שום משאל עם. יש לו רוב בכנסת, והוא הולך ישר לעבר מטרתו. כלל וכלל אין זה בטוח שבמשאל עם יזכה. אני חושב שבהחלט ייתכן שבעקבות הסברה חזקה של אנשי גוש קטיף יתהפכו היוצרות, ויתברר שלקלפי הולכים רק מתנגדי ההתנתקות שבטוחים בדרכם, והיתר שמהססים נשארים בבית. בשביל מה הוא צריך את זה ? פעם אחת הוא כבר חטף . . . רוני מילוא הצטרף בראיון ברדיו לדעתי זו, ומעניינת עמדתה של יולי תמיר: היא מצדדת במשאל עם ובטוחה כביכול שההתנתקות תזכה שם, אבל בכל זאת ממליצה על משאל מייעץ ולא קובע (שמשאיר לה את האופציה לקבל אותו רק אם ימליץ על התנתקות [דמוקרטיה במיטבה. . .] זה מראה בעליל שגם היא לא בטוחה לגמרי . . .) לא הבנתי כל כך את הניתוח שלך בקשר להצבעה. אתה כותב שהוא הביא להצבעה החלטה לא חשובה, שלא היה אכפת לו להיכשל בה. אבל זה מראה דווקא שהוא כן רוצה התנתקות ולכן לא הביא הצעה חשובה. . . לא מבין את הנקודה. אבל כך או כך, בעוד שבועיים יציג בכנסת הצעה כן חשובה להתנתקות, והיא תתקבל בתמיכת העבודה ללא ספק. ואם יעשה זאת כפי שהבטיח, וההצעה תתקבל, האם הדבר הזה יגרום לך לשלול את התיאוריה הזאת ? (1) זאת הייתה, אגב, טעות. מצנע לא היה עושה לעולם צעד כה קיצוני וכה חסר טעם. לא היה עולה דבר כזה על דעתו. כאן הייתה ממש הפתעה נוראה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |