בתשובה לל.ב.פ., תל אביב, 09/10/04 22:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בודאי. אספן ספרים הוא זה שקונה ספרים שלא על מנת לקרוא אותם, אלא רק כדי להחזיק בהם. אספנות זה סוג מכובד יותר של פטישיזם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואספן יינות? כזה שברור שלעולם לא ישתה את כל היין שברשותו, אבל מדי פעם פותח בקבוק, גם כזה ש"יחסר" לו באוסף? ואספן כסף? כזה שברור (גם לו) שיש לו הרבה יותר ממה שיוציא במשך כל חייו, והוא ממשיך לצבור, אבל לא מהסס גם להשתמש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי מעל מאה ספרי הסטורי צבאית. חלקם ישנים מאוד. קראתי כ 80 אחוז מהם אבל יש כמה שברור לי שלעולם לא אגיע אלהם (תמיד יוצאים יותר ספרים משאני יכול לקרוא) כולל כמה באנגלית שנקנו בחו"ל (אין להם תרגום בעברית). האם זה נחשב אוסף ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אני מניחה שאני לא יכולה לקרוא ל-2000+ הספרים שלי אוסף. בעיקר לאור העובדה שכל כמה חודשים אני מוכרת חלק מהישנים. וגם לא לכמה אלפי הדיסקים (בעיקר רוק כבד). עם זאת, כנראה שאפשר להגיד שיש לי אוסף ספרי כישוף, כי אני כן קונה את הז'אנר הספציפי על מנת להחזיק (גם לקרוא, אבל בעיקר להחזיק, כי אני אוספת גם כאלו שמעצבנים אותי או משעממים אותי). יש כמה מאות כאלו "אמיתיים" בכריכה, לא בטוחה לגבי המספר המדויק. אם מוסיפים את סריקות ה-PDF של ספרי כישוף עתיקים, אפשר להגיע למספר הרבה יותר גבוה. חוץ מזה יש לי שני אוספים "מתים", כלומר כאלו שהפסקתי להוסיף להם פריטים בשנים האחרונות. הראשון הוא אוסף של הזמנות חתונה (כמה מאות), והשני אוסף של קריסטלים/אבנים (בערך 300). את הזמנות החתונה הפסקתי לאסוף בתקופת פמיניזם רדיקלי משהו כשהייתי בצבא. קריסטלים הפסקתי לאסוף כשהבנתי שהם לא "מתנות נוצצות מאמא אדמה" אלא ניצול גס של משאבי טבע וכוח אדם בעולם שלישי. הכל מתועד, ממוין, מקוטלג, וכו' וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם זה לא קשור לסקר, אבל אולי את יכולה לפרט קצת איך הקריסטלים קשורים לניצול הגס של משאבי טבע וכוח אדם בעולם שלישי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקריסטלים אינם תוצאה של ניצול והשחתה, הם מלוקטים ע''י תרנוגולות חופש לאחר שנשרו בעצמם מעצי הקריסטל שבדרום שווייץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחתי לגמרי את "אוסף-ההזמנות-למסיבות-ומועדונים" שאספתי בשקדנות ראויה לציון בשנת שירות. הם שימשו כטפט 1שהלך וגדל עם הזמן על הקיר הצמוד למיטה שלי ואפשרו לכל ילדי השכונה לעלות לרגל לקומונה ולהביא לי עוד. (לא שככה הם לא היו מגיעים אלינו לקומונה ולא שהם חיפשו תרוצים, אבל אין סיבה להתפס לפרטים הלא רלוונטים) ביום שעזבנו, הטרגדיה הגדולה ביותר הייתה כשגיליתי שחדר הבנות יהפוך ל"חדר הבנים" של הקומונה שבאה אחרינו, ושאין להם שום כוונה להשאיר את ההזמנות שלי. היו שם הרבה דמעות. וגם תמונות לתיעוד, כשהבנתי שאני לא אוכל לקחת איתי את האוסף הביתה. 1וגם כסוג של יומן, וגם כתרפיה מעוותת, ודפי זהב. וזה כן היה אוסף, כי באיזשהו שלב היו לי הזמנות שבכלל לא הספיקו להגיע אל הקיר, ועדיין המשכתי לאמץ אל חיקי עוד ועוד ועוד... __________ העלמה עפרונית, אזרחית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |