מאבק עוטף ישראל

בתשובה לצבי, 02/10/04 18:27

עובדי קבלן

250159

גיל לדרמן • בתשובה לצבי

שבת, 2/10/2004, 21:30

רק פרט אחד שנראה לי לא מדויק מתוך הדברים החשובים שאתה מעלה: לא "נותני השירות" נפגעים בהכרח, ראשונים או לא. גם ההרצאות של נתניהו הן שרות, והאחוזים של עו"ד שקשוקה (עו"ד רם כספי, הנושא ונותן מטעם החברה לישראל בבעלות קבוצת עופר שהשיג עיסקה טובה כל כך עם הממשלה, אשר העבירה לבעלותם את מניות המדינה ב"צים" בחמישית לכל היותר מערכן האמיתי) הם תשלום עבור שרות. העבודה הקשה והיום-יומית של מר אדרי לעומת זאת, הייתה עבודת ייצור לכל דבר.
בקפיטליזם ה"מבוגר" אין כל משמעות כמעט להבדל בין ייצור לשרות, ודווקא סקטור השרותים הוא הצומח במהירות הגדולה מבין השניים.

עובדי קבלן

250241

צבי • בתשובה לגיל לדרמן

יום א', 3/10/2004, 3:55

נכון, לא הסברתי למה אני מתכוון. התעשייה הכבדה והחקלאות עברו מן העולם הראשון (והועברו לעולם השלישי). רוב התעשייה כיום היא תעשייה עתירת ידע. הסקטור השירותי - טלמרקטינג, עו''ד, וכו'- הינו רווחי לציבור ומצוין לתל''ג כטי הוא מגלגל כספים, אך ישנו תחום שירותי אחר, אליו התכוונתי, שהוא בעיקרו רווחתי- קופ''ח, רווחה, ביה''ס- ולכן תקציביו מקוצצים ונפתחים, למען התחרות המקודשת, מוסדות פרטיים, שהופכים גם תחומים אלמנטריים אלו לתחומים בהם מתרחשת תחרות. האזרח הקטן ישלם בגדול.

עבודות הייצור עוברות למדינות נחשלות כמו תאילנד ואינדונזיה, עוברות לידי קבלן מקומי שמנהיג במפעלים משמעת סמי צבאית ומשלם לעובדים סכומי רעב עלובים. הדברים נעשים רחוק מעיניו של הצרכן וגם במקרה זה, כאשר מישהו ''מלשין'' על ארגון בינלאומי ומדווח למערב כיצד מבוצעת עבודתו שם, דובר הארגון מוסר שהעובדים שם הם עובדי קבלן ולארגון עצמו אין קשר לתנאי העסקתם, כלומר מסיר מעל הארגון את האחריות. בשנים האחרונות ארגוני זכויות אדם גרמו למבוכה ולהפסדים בקרב ארגוני על שכאלו וחייבו אותם לשקיפות מסוימת. העבודה מעבר לים התאפשרה עקב חוזים בינלאומיים אשר נכתבים בישיבותיו של ארגון הסחר העולמי. המפסידים הגדולים של החוזים הללו הן המדינות החלשות וכן אנשי מעמד הבניים והמעמדות הנמוכים במדינות המפותחות. העבודה יוצאת החוצה, מתרחשת בריחת משרות, רוב המשאבים, שנחסכים בזכות מיקור החוץ, מופנים לבניית המותג באמצעות פרסום, השקת אירועי תרבות ומתן חסות. הצרכן קונה את המוצר ביותר כסף, אין פיקוח על עלות המוצר. הצרכן משלם עבור שם, אידיאה שעומדת מאחורי נעלי ספורט.

אך לא בזה העניין, העניין הוא בכך שהדמוקרטיה נכשלה, שתהליכי הגלובליזציה הקפיטליסטים כבר קורים, שאין לנו דרך לעצור אותם, שהכלכלה אינה הומנית ולמעשה יוצרת מעין פדיאוליזם מזן חדש, שמדינות הלאום שכחו את יעודן וכאשר אינן מגינות על האזרח הן יכולות פשוט להתקפל.

השיטה הכלכלית הנוכחית היא אסון, הקפיטליזם הינה שיטה כלכלית גרועה, שאולי מטיבה עם מדינות מסוימות אך לא עם האזרחים שלהם. הפער המעמדי בין השכבות השונות לא רוצה להצתמצם, החינוך מופרט ומוכן שגופים, שלא מתעניינים בחינוך, יממנו אותו, עובדי חברות כוח אדם וכן עובדי קבלן מנוצלים וחסרי הגנה.

נדוש, נדוש.

250310

צדק • בתשובה לצבי

יום א', 3/10/2004, 14:25

הטענה הרגילה של משכורות רעב במדינות המתפתחות חוזרת על עצמה פעם אחר פעם, וכל פעם מפספסת את הנקודה.

אם ננתח את הטענה היא בנויה על הנחות היסוד הבאות:
- אין לאנשים יכולת בחירה בעבודה במפעל והם משועבדים אליו על ידי משטר צבאי.
- כיון שמשכורת מנימום במדינת ישראל שווה לבערך 3 דולר, משכורת נמוכה ממנה ב1-2 דולר איננה מאפשרת קיום ונקראת משכורת רעב.
(- מפעלים בין לאומיים לא תורמים לפיתוח הכלכלי במדינות האלו)
ומצירוף טענות אלו עולה כתב אישום נגד המערכת הבין לאומית.

כדי להפיל את כתב האישום נפיל את שני הטענות.

- כדי למדוד את יכולת הבחירה של אנשים כדאי למדוד במדד היעיל ביותר- הרגליים שלהם. אנשים שלא נוח להם במקום מגוריהם, מרימים את הרגליים, והולכים. דוגמא טובה לכך היא ישראל. למרות כל הדיבורים על ציוניות וחלוציות התקיימה במקביל לעלייה המתמדת לארץ גם ירידה מתמדת, מהעליה השניה, ולאורך כל תקופת ההתיישבות והקמת המדינה. היתה תקופה אחת שבה הפסיקה הירידה, והיא תקופת הסכמי השלום 1993-2000, לתשומת לב הימניים שבינינו. עכשיו פרצה מלחמה והירידה חזרה, כפי שמעידות כל הפרסומות בדוא"ל שלי.
גם בימינו אנשים הולכים, הם עוברים מצפון אפריקה לאירופה, מרוסיה לישראל, ומהעולם כולו לארה"ב. אולם זהו רק פן אחד של הגירה. פן נוסף הוא ההגירה מהכפר לעיר. תהליך האורבנזיציה שעד לפני מאה שנה הקיף את העולם המערבי התרחב כיום לעולם כולו. וגם כאן הסיבה היא דומה, לאנשים אין עבודה בכפרים והם הולכים למצוא אותה בערים. הם מוצאים אותה באותם בתי חרושת בין לאומיים. הם גם מקבלים משכורות גבוהות יותר מהבן דוד שלהם בכפר. להם בבית יש טלויזיה הוא צריך להסתכל בטלויזיה הכללית של הכפר. אם לא היה שווה להם לעבוד באותם בתי חרושת, הם היו מרימים את הרגליים ונעלמים מהאיזור. הם לא, בכיוון ההפוך, הם מרימים את הרגליים ומגיעים לעבודה מידי יום. כנראה זה שווה להם.

- הנחה שנייה משכורת מקומית במדינות המפותחות איננה מאפשרת יכולת קיום. גם הנחה הזאת מופרכת. היא אולי לא מאפשרת יכולת קיום בישראל, אולם יחסית ליכולת קיום של אנשים באזור, זאת משכורת מכובדת מאד. צריך תמיד לזכור כי את ההשוואה בין המשכורות צריך לעשות מול המשכורות המקומיות ולא מול המשכורות בארצות המפותחות.
גם כמות שעות העבודה היא עניין יחסי. בעולם המערבי הורגלנו בעשרות השנים האחרונות לזמן עבודה מוגבל. זו ראייה מאד מוגבלת של היכולת האנושית. בתחילת המהפכה התעשייתית אנשים גם במערב עבדו שעות מרובות בהרבה ושרדו אותם. כיום אנחנו מפונקים ולא מאמינים שהאדם יכול לעבוד כל כך קשה אולם "שאל אביך ויגדך זקנך ויאמרו לך".

ואולי החיסרון של חוקי תאונות עבודה ופנסיה הוא הבעייתי כאן מבחינה מוסרית? האם המערב צריך לכוף על המדינות המתפתחות את החוקים האלו?
כאן נכנס הגורם של "נהמא דכיסופא" (לחם של בושה). אנשים מעדיפים לאכול את לחמם בעקבות פועלם ולא לקבל אותו בחינם מאנשים אחרים. לדעתי, אנשים יעדיפו להשיג את החוקים האלו בעצמם ולא מתוך פרטנליזים של מדינות המערב.

נדוש, נדוש.

250395

יעקב • בתשובה לצדק

יום א', 3/10/2004, 22:49

נא הבא את נתוני הירידה מהארץ. כדי שנוכל לעשות קורלציה עם העובדות.