בתשובה לאסף עמית, 03/06/01 16:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא טענתי לרגע שהתסריט שהצגתי אופטימי. דעתי היא שלמנהיגי ישראל הנוכחיים יש תסביך עליונות מול הפלסטינים ועמדה פטרונית זו אינה עומדת להשתנות. כיון שהפלסטינים לא יהיו מוכנים שנכתיב להם תנאים לקבלת עצמאות, סביר שהנהגתם בהווה ובעתיד תדחה כל פשרה מלבד התקפלות ישראלית ולכן תחול לבסוף הדרדרות למלחמה כוללת. אם אתה טוען שזו ניתנת למניעה, כלומר שתתכן פשרה ללא שפיכות דמים, אולי תצביע על כוחות בחברה הישראלית שפעולתם מעידה על הבנה נכונה של דרך החשיבה בצד השני. אני לא מתרשם שיש כאלו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא טוען שאפשר למנוע שפיכות דמים במאה אחוז, אלא שלא יתכן מצב בו מלחמה כוללת היא האופציה היחידה. אני מוצא בדברים שלך גישה בינארית-משהו (או מלחמה או שלום ושום דבר באמצע) וכידוע המציאות לא פועלת ככה. רק לפני עשר שנים ישראלי שהיה מדבר עם נציג אש"ף, לא חשוב על מה, היה נשלח לכלא, ופלסטינאי שהיה מדבר עם ישראלי היה מוקע כבוגד. האינתיפאדה הראשונה גרמה אפילו ליצחק שמיר ובמיוחד ליצחק רבין, שני דינוזאורים שקשה היה להאמין שאפשר להזיז אצלם משהו בקיבעון המחשבתי, להשתנות. עד כמה שזה פרדוקסלי במבט ראשון, גם פיגועים קשים במיוחד נוסח זה שהיה בערב שבת משרתים בסופו של דבר את האינטרס ההדדי של הגעה להסכם כלשהו, כי הם מלמדים את שני הצדדים "דרך הרגליים" שהגישה הפטרונית והמזלזלת מחד ועמדת הכל-או-לא-כלום מאידך מובילות למבוי סתום. את סימני השינוי אפשר לראות למשל אצל ראש הממשלה שלנו שרק לפני כמה חודשים נאם בכל הזדמנות נגד מדיניות ההבלגה ועכשיו הוא פתאום האדבוקט מספר אחד במדינה למען הבלגה ואיפוק. אמירתו במסיבת העיתונאים אתמול בערב, לפיה האיפוק הוא ביטוי של כוח, היא צעד בכיוון הנכון וכן ירבו כמותו. האלטרנטיבה, אם כן, למלחמה כוללת, היא בליעת רוק הדדית והתפשרות *חלקית* משני הצדדים שתאפשר בשלב כלשהו בניית הסכם מסגרת שמטרתו להחזיר נורמליזציה לאזור. אסור להתבלבל מצעדים טקטיים שמציגים תהליך הפוך של הקצנה, כי לפי דעתי הם בסופו של דבר רק אמצעים לשיפור עמדות במשא ומתן עתידי כלשהו שמטרתו האולטימטיבית היא מניעת מלחמה כוללת שעלולה לחסל את שתי הישויות, הישראלית והפלסטינאית, גם יחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי נכון, אתה טוען שיש התפכחות הדרגתית בשני הצדדים לכיוון של התפשרות ומוצא בזה סיבה לאופטימיות. הלוואי ויכולתי להסכים איתך. הן ישראל והן האמריקאים מפגינים כלפי הפלסטינים גישה פטרונית המנסה להכתיב להם מהלכים - מנטליות שברק היה אולי הנציג המובהק ביותר שלה. ולא מדובר רק בהתייחסות מזלזלת באופן אישי כלפי מישהו, אלא ברצון להכתיב מראש את חוקיה של המדינה הפלסטינית על ידי מדינות זרות. זו הבעיה שעליה ניסיתי להצביע ושלא הבחנתי בסימנים (זולת ההפרדה החד-צדדית) לשינוי גישה כלשהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעמי, גישה פטרונית היא בהחלט מוצדקת במקרה זה - מדובר בשתי מדינות לעומת עם חסר מדינה, אשר נמצא בשטח שנתון לאחריותה של אחת מהן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |