בתשובה לאביב י., 19/09/04 22:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מעניינת השורה "פעם גם תמכתי יותר בשוק חופשי". ידועה האימרה המיוחסת (בין היתר) לסרטר, על כך שמי שלא היה קומוניסט בגיל 20 אין לו לב, מי שנשאר קומוניסט גם בגיל 40 אין לו שכל. משום מה (לפחות) כאן באייל התומכים הנלהבים ביותר של כלכלת השוק החופשי בצורתה הפראית ביותר, הם (לפחות זה הרושם שאני מקבל) דווקא הצעירים יותר. ואגב, מה זאת אומרת *אולי* יהונתן אורן בכל זאת צודק? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כי האמירה הזאת היא פשוט מקרה פרטי. המציאות היא שצעירים יותר נוטים לקיצוניות - לכל הכיוונים - וככל שמתבגרים (שלא לאמר מזדקנים), יש רגרסיה לממוצע. (דובי, מזדקן במהירות מפליאה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעולם לא הייתי קומוניסט, וגם ליברטן-כלכלי לא, אבל בכל אותן דעות רדיקליות שבהן כן תמכתי בצעירותי אני תומך עד היום, וביתר מרץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אז? ממתי מקרה אחד מהווה שלילה של נטייה כללית באוכלוסיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבוב, עד שלא תוכיח אחרת, _אתה_ זה המקרה הפרטי. רוב האנשים שאני מכיר לא התבגרו מעולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאז''נ, התפלגות הבוחרים של המפלגות השונות מראה באופן עקבי נטיה של צעירים להצביע לקיצוניות. אם הנטיה היא קבועה לאורך זמן, ניתן להניח שאותם מצביעים שהצביעו לרצ בצעירותם, למשל, הפכו למצביעי עבודה בבגרותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בהכרח מוכיח את הטענה של דובי. דבר ראשון, צריך לבדוק הבדל בין דעותיו של אותו אדם בין גילאים שונים ולא של אנשים שונים באותו זמן. תפיסות פוליטיות משתנות לאורך זמן. דבר שני, אדם יכול להצביע עבור רצ או עבור העבודה בגלל אותן דעות בדיוק. במיוחד בדוגמה אני חושד בשיקולים קואליציונים, שאפשר לדמיין שהם שיקולים שמפתחים יותר תחכום או מקבלים יותר משקל בגילאים מאוחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם שיקולים קואליציונים מקבלים יותר משקל בגיל מאוחר, הרי שחל שינוי בדעה הפוליטית של המצביע (לדעתי הצבעה משיקולים קואליציונים היא הדוגמא הטובה ביותר להתמתנות הדעות הפוליטיות). חייבת לחול התמתנות בכדי שסדר העדיפויות של מישהו ישתנה מספיק עד להצבעה למפלגה אחרת בבגרותו ("סדר העדיפויות" הוא, למשל, העדפת שיקולים קואליציונים על-פני מפלגה שתייצג בדיוק את העמדות שלי לגבי X). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זו שאלה של הגדרות. אני הייתי מגדיר עמדה פוליטית כ''אני בעד ג'נבה'', למשל, שיכולה להתבטא בהצבעה למרצ, עבודה או ליכוד, בימינו, בהנתן מספיק מלח בהצהרות הפוליטיקאים או ציפיה לתמרונים פוליטיים כאלה או אחרים של הפוליטיקאים מצד המצביע. הצבעה שונה, עמדה זהה. קומוניסט שמצביע עמיר פרץ הוא עדיין קומוניסט. (ותודה על הסולם) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סולם, נו. את מאפשרת לי לרדת מעמדה עם תמיכה עובדתית רעועה בויכוח מול אנשים בעלי תארים אקדמיים בתחום באמצעות פטירת חוסר ההסכמה כהגדרות לא-תואמות גרידא. לפחות חשבתי שזה מה שניסית לעשות. לא משנה, בינתיים חירבשתי את זה (ולא הייתי מסוגל להימנע מוויכוח סמנטי גם לו היו משלמים לי, מה שבעצם הוא המצב בפועל לפחות עד 17:30). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בואי נגיד ככה: בשבילי "עמדה פוליטית" = "מדיניות ממשלתית רצויה". יכולים להיות אנשים בעלי עמדות פוליטיות זהות שמצביעים למפלגות שונות, כמו שיכולים להיות אנשים בעלי עמדות פוליטיות שונות שמצביעים לאותה מפלגה. הרי לא תגידי שלמי שהצביע שרון כי צריך מנהיג מהימין כדי לעשות שלום בקונצנזוס, ושלמי שהצביע שרון כדי שייכנס בהם כמו שצריך יש אותה עמדה פוליטית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל לא בהכרח רלוונטי. השאלה היא האם רובנו עוברים התמתנות. התחושה שלי היא שכן. אולי אני עדיין קומוניסטית ושמאלנית (באופן היפותטי), אבל אני לא יכולה בכנות להצביע לעבודה משיקולים קואליציונים ולטעון שהדעות החברתיות/כלכליות שלי לא התמתנו. וכל כמה שאולי נדמה לי שאני עדיין אותה קומונישמאלנית לוחמנית מפעם, הרי שבכל ההגינות, לו הייתי אותה לוחמנית מפעם, לא הייתי אפילו שוקלת להצביע לעבודה. כך שאולי - כן - התמתנתי? ואולי כמוני - אחרים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי ההצבעה שלך כבר לא הצהרתית אלא פרקטית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם להפוך לפרקטי זה סוג של התמתנות. זו הנכונות לוותר קצת על הערכים כדי לקבל פשרה, במקום ללכת עם הראש בקיר ולא לקבל כלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בן כמה אתה (בערך)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מת ב-1910, זה נראה לי קצת לא סביר. הציטוט המדויק של שו הוא: I am of the opinion that my life belongs to the whole community, and as long as I live, it is my privilege to do for my fellows, whatever I can. אני מודה, זה לא בדיוק אותו הדבר...
And any man who is not a communist at the age of twenty is a fool. And yet any man who is still a communist at the age of thirty is an even bigger fool. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הסבר הרבה יותר טוב מזה של דובי. הצעירים כאן הם חסרי לב וכך הם תמיד ישארו. ככל שהם מתבגרים יותר, הם גם מאבדים את השכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהתמיכה בשוק חופשי (ובחופש בכלל) קשורה למידת הבטחון העצמי של הכותב ולתועלת שהכותב סבור שהוא יפיק מהחירות. ישנה תיאוריה ליברלית (שכחתי מי המקור לה) שטוענת שהתמיכה הרחבה יחסית של אינטלקטואלים במשטרים סוציאליסטיים ומשטרי רווחה קשורה בעובדה שבמשטרים כאלו יש ביקוש רחב מאוד לשירותיהם כמומחים לעניינים כאלו ואחרים. במשטרים ליברליים, לעומת זאת, הצורך בשירותי הייעוץ והניהול שלהם הרבה פחות חיוני. אני לא לגמרי בטוח שזה נכון, אבל אם זה היה נכון, היינו מן הסתם רואים גם התמפות יחסית של האינטלקטואלים לפי מידת תמיכתם בשוק חופשי בהתאם לביקוש ולגובה השכר שהם יכולים להפיק כתוצר של לימודים אקדמאיים בתחומים שונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אכנס לפסיכולוגיזם. אבל אם מנפים את המחשבה הליברלית, נראה לי שרובה נובעת דווקא מפחד ולא מביטחון. הניסיון הוא להגביל את השלטון בגלל חשש מכוחו. בד''כ זה גם הרעיון מאחורי תפיסת הזכויות (נכון שיש את רעיון ''הזכויות הטבעיות'' אבל הוא יונק ממקורות דתיים, ויש אסכולות שעוסקות בחירות ליברלית כיישום עקרונות של צדק, אבל הן במיעוט). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והשאלה המתבקשת היא, כמובן: מדוע הליברלים מעוניינים בקיום שלטון מלכתחילה, אם הם מפחדים כל-כך מכוחו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי שיהיה את מי להאשים. אי אפשר להאשים את אשתך בכל מה שקורה לך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור מאליו: השלטון הוא רע הכרחי שנועד למנוע פגיעה בחירות אדם אחד על ידי אדם אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שכתבו כאן, בעיקר להגנת החירות. הגדרה שמאוד מוצאת חן בעיניי, היא זאת של ג'ודית שקלאר: "ליברליזם הוא דוקטרינה פוליטית, ולא פילוסופיית-חיים. יש לו מטרה אחת: להבטיח את התנאים הפוליטיים שהכרחיים למימוש החופש האישי. כל בוגר זכאי ליצור החלטות ביחס לאספקטים רבים ככל האפשר מחייו, ללא חשש או פחד, כל זמן שהדבר לא פוגע בחירותו של הזולת. זוהי ההגדרה המקורית של הליברליזם, והיחידה שניתנת להגנה. לבד משמירת החירות מפגיעה, לליברליזם אין אף מטרה פוזיטיבית או דוקטרינה שנוגעת לאופן שבו בני-אדם צריכים לנהל את חייהם ואילו החלטות עליהם לבצע". שקלאר עצמה אינה ליברטאנית. היא מקבלת את הטענה שחלק מהסוכנים הממשלתיים יתנהגו בברוטליות כלפי אינדיבידואלים אם לא ימנעו מהם לעשות זאת, אבל טוענת שזה נכון גם לגבי אנשים ומוסדות לא-ממשלתיים שיש להם כוח רב. כך שכדי שחופש יוכל להתממש בחברה מאורגנת פוליטית, צריכים להתקיים שני התנאים: גם ממשל מוגבל, וגם שליטה על חוסר השוויון. כדי להגשים חופש צריך לחלק את הכוח בין קבוצות מוחלשות, ולחסום אי-שוויון קיצוני שחושף אנשים לפרקטיקות מדכאות. לדעתה, הצורך בחסימת אי-שוויון קיצוני נובע מההגדרה שהבאתי למעלה. מה שמעניין זה מה שלא נובע מההגדרה: לא רק שניסיון ליישם תפיסה של "צדק חברתי" לא נובעת ממנה, אלא גם ניסיון ליישם תפיסה של "זכויות טבעיות" כמטרה פוזיטיבית הוא פסול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת בשנת 2004, תשסד למניינינו, ששקלר אינה ליברטנית. מאז 1992, שנת תשנב למניינינו, בה היא נפטרה מעולמנו אל עולם שכולו טוב, שקלר לא היתה כלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהיכן התחילה ׳ספירת היהודים׳ ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיאוריה מופרכת לחלוטין משום שלליברלים אין מה לחשוש מפגיעת השלטון כי פגיעה כזו -- ממשית ועכשווית -- שרירה וקיימת כמעט בכל מקום. ליברל שמשלם שישים אחוז למס הכנסה אינו אחוז אימה מאפשרות הטלת מיסים, או פשוט מתנגד להם כחלק מהתנגדותו הטבעית לעריצות. דווקא בגישות הקולקטיביסטיות יש אלמנט חזק הרבה יותר של חרדה היסטרית, לפחות ככל שניתן היה לי ללמוד מרמת הדמגוגיות והמתקפות האישיות של הקולקטיביסטים לכותבים תומכי חופש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה את הקשר בין התגובה שלך לתגובה שלי. תגובתי לא עסקה בליברלים ובמניעיהם, אלא באבחנה לגבי רוב התורות הליברליות. בפסקה השנייה איבדת אותי. אין לי מושג על מה אתה מדבר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |