|
||||
|
||||
מה שמגוחח בכל העניין הזה זאת לא ההלכה אלא התנהלות מדינת ישראל שלא ע"פ חוקיה. 1. אי אפשר לחוקק חוק ולהכיל אותו רטרואקטיבית, לכן גם אם היו קובעים שדינו של רוצח ראש ממשלה מיתה, לא היה ניתן להכיל זאת על עמיר. 2. החוק אינו מבחין מבחינת ענישה בין רוצחים בהתאם לסוג הקורבן. שהרי כל בני האדם שווים בפני החוק בזכותם הבסיסית לחיות. 3. עמי פופר רצח הרבה יותר אנשים (אומנם "רק ערבים" אבל בכל זאת בני אדם) ולמרות זאת הוא כבר מהלך חופשי. 4. אם המחוקק מעוניין לתת ביטוי חוקי לסוגי פשיעה שהם בעיניו יותר מתועבים עליו לעבור על ספר החוקים למצא פירצה או סעיף שלדעתם טעון תיקון ולהציע תיקון לחוק, ולא לשבת במזנון הכנסת ולקשקש בלי סוף, ואח"כ לרוץ לנפנף בתקשורת עם הצעת חוק סתמית. 5. לכולנו כדאי להבין שרצח פוליטי אינו יותר מתועב מכל רצח אחר. כל מי שילל אחרי רצח רבין אבל נותר אדיש כשאזרח מקפח את חייו, בקרב בין עבריינים, הוא סתם צבוע. 6. מבחינתי שיתחתנו ושיוולדו להם ילדים. בעיני הם לא יהיו אשמים בשום דבר, כשם שאני לא חש שום סלידה כלפי הילדים של אייכמן או של מחבלי החמס. 7. הנסיון למנוע מיגאל עמיר את הזכויות שיש לרוצחים אחרים בגלל יחס אוהד לקורבן היא ביטוי לתפיסת עולם גזענית מפגרת ומתרפסת, שמעמידה את השליט מעל בני עמו. 8. למיטב ידיעתי אין בישראל חוק שמונע ממשהוא להנשא או שולל ממנו מראש את הזכות להורות. שום נזק לא יגרם לחברה מזה שהם יתחתנו ויהיו להם ילדים. מה שלא נכון כאשר שני נשאי איידס או בעלי גן של CF מחליטים להוליד ילד. 9. גם בלי שני גברים שהיו יכולים לשמש כעדים להסמכת האב כשליח וקידוש הטבעת, יכול להמצא הסדר ע"פ רב זה או אחר. 10. מעבר לשטויות כמו טבעת, עדים, ורב. אם שני אנשים רוצים להנשא ומצהירים על כך אז הם נשואים. כל המשמעות של ביצוע טכס נועדה כדי להפריד בין תקופת הרווקות לתקופת תחילת הנישואים. 11. ונניח שישראל לא תכיר בנישואים? הרי יש כ"כ הרבה ישראלים שאינם יכולים להנשא ע"פ חוקי המדינה - יהיו עוד שניים. |
|
||||
|
||||
נועם תגובתך הנפלאה ראויה לסכם את פרק התגובות. יגאל עמיר הוא רוצח נתעב אך מפורסם. העיתונות הצהובה מצאה אובייקט נוח. |
|
||||
|
||||
יגאל עמיר הוא עוד רוצח. לא יותר נתעב מכל רוצח אחר. סתם עוד רוצח. |
|
||||
|
||||
י. עמיר הוא סתם רוצח כמו שא. דרעי הוא סתם גנב. |
|
||||
|
||||
עמיר הורשע ברצח, דרעי לא הורשע בגניבה. |
|
||||
|
||||
תגובתי הקודמת היתה בלשון סגי נהור. התמיכה הציבורית ממנה נהנה עמיר (בד''כ בצורה של ''הבנה למניעיו'') מבדילה אותו מרוצח סתם. |
|
||||
|
||||
זאת הבנתי. אבל מתגובתך משתמע שדרעי הוא גנב הנהנה מתמיכה ציבורית, ולא היא: דרעי אינו גנב. |
|
||||
|
||||
במשהו הרי הרשיעו אותו. (מעילה?) |
|
||||
|
||||
>. ונניח שישראל לא תכיר בנישואים? הרי יש כ"כ הרבה ישראלים שאינם יכולים להנשא ע"פ חוקי המדינה - יהיו עוד שניים. בדיוק! מי מונע מהם לטוס להתחתן בקפריסין? וישא"ק :-) |
|
||||
|
||||
יש כל מני סוגים של סורגים. גם בישראל חיים רבים שאינם יכולים לנסוע להנשא בחו''ל כי אחד מבני הזוג אינו ישראלי ועלולים למנוע את כניסתו מחדש. |
|
||||
|
||||
1. אפשר להחיל חוקים באופן רטרואקטיבי במקרים מסויימים, למשל כאשר הם לא נוגעים לענישת פושעים שכבר פשעו, אלא לסיוע בחקירה. 2. בוודאי שכן. למשל בישראל חיילים ושוטרים אינם נחשבים לרוצחים או להורגים ברשלנות כשהקרבן הוא פלסטיני חף מפשע שנקלע למקום הלא נכון. בארה"ב, החוק מבחין בין רוצחי שוטרים ורוצחי אזרחים, לא יודעת אם הוא מגן גם על הנשיא ועובדי ציבור אחרים. |
|
||||
|
||||
אני רוצה רגע לתהות על קדושת העיקרון שלא מחילים רטרואקטיבית חוק המשנה ענישה. הרציונל של העיקרון הוא ברור: אפשר לחוקק, נניח, שחריגה מהמהירות המותרת דינה יהיה שנתיים מאסר. לא היה זה הוגן לאסור רטרואקטיבית את מי שנתפס לפני החוק; כי אם הוא היה יודע שזה יהיה העונש, אולי הוא היה נזהר יותר ולא עובר על המהירות. אבל בכך מובלעת ההנחה, שאנחנו כחברה מוכנים לקבל מעבר על המהירות המותרת כהחלטה שאדם יעשה לפעמים, במחיר נתון; זו עבירה על החוק, אבל עבירה שבמובן מסוים היא נורמטיבית, היא חלק מ"המשחק". האם נכון לומר זאת גם על רצח ראש ממשלה? אני לא חושב. אני לא חושב שרצח ראש ממשלה צריך להיות בכלל ב"מחירון לפושע"; אני חושב שאם יחוקק חוק של עונש מוות לרוצחי ראש ממשלה, והוא יוחל רטרואקטיבית על עמיר, לא היה בכך עוול כלפיו יותר מאשר כלפי רוצחי ראשי ממשלה עתידיים (אני נגד, אגב). יכול להיות שעמיר עשה שיקול בנוסח "מאסר עולם אני מוכן, אבל אם מוות אז לא, אני מעדיף לוותר על הרצח"; זה לא שיקול שאנחנו חייבים לכבד. ולשאלה "איפה עובר הגבול בין שני המקרים", או לחילופין "מה שונה רצח ראש ממשלה מכל רצח אחר", תשובתי - אני לא יודע. אין לי בעיה עם טענה שאין הבדל, ושאפשר להחמיר גם רטרואקטיבית ענישה על רוצחים, אנסים, ומה שרוצים. יהיו בוודאי כאלו שיגידו שגם עבירה על חוקי התעבורה היא בלתי-נסלחת (אלו שכותבים מכתבים למערכת ותגובות לאייל על פיהן עברייני תנועה הם רוצחים); אם הם יעבירו גם אותם אל מעל הקו, לא אתווכח. |
|
||||
|
||||
אני מניח שרציונל נוסף הוא למנוע את הסכנה של שריפת מכשפות. חלק נכבד מהמוסדות והתהליכים בדמוקרטיה מודרנית מכוונים למנוע את עריצות הרוב, ולא לשקף את רצון הבוחרים. |
|
||||
|
||||
1. על אילו "מוסדות ותהליכים" מדובר במקרה זה? האם איסור השינוי הרטרו' הוא משהו חוקתי-רשמי, או רק מוסרי? אם הכנסת תחליט לחוקק חוק כזה, האם למישהו יש סמכות לפסול את החוק? 2. מהי, במקרה זה, הסכנה של שריפת מכשפות, ומה הקשר לעריצות הרוב? אם אתה חושב שהחמרה רטרואקטיבית של עונש היא אינהרנטית עריצות, אתה מניח את המבוקש, לא? |
|
||||
|
||||
2. אני מניח שהיא עלולה להיות עריצות, לא שהיא כזאת. עד כמה שידוע לי, איסור השינוי הרטר' קיים בכל שיטות המשפט - חוץ מאחת, שבה בית דין משמש גם כמחוקק. אתה רואה, אולי הדתיים צודקים, ומתחת לכל התרבות הזרה יש בך ניצוץ יהודי שאי אפשר לחסום. "תני: אמר רבי אלעזר בן יעקב: שמעתי שעונשין שלא כהלכה. ועונשין שלא כתורה? עד איכן? רבי אלעזר בי רבי יוסי אמר: עד כדי זמזום. ר' יוסה אומר: בעדים אבל לא בהתרייה. מעשה באחד שיצא לדרך רכוב על סוסו בשבת והביאוהו לבית דין וסקלוהו. והלא שבות הוית. אלא שהיתה השעה צריכה לכך. שוב מעשה באחד שיצא לדרך ואשתו עמו ופנה לאחורי הגדר ועשה צרכיו עמה והביאוהו לבית דין והלקוהו. והלא אשתו היית? אלא שנהג בעצמו בבזיון". |
|
||||
|
||||
לא מוכרחים לפרש שהעונש רטרואקטיבי. אולי פרסמו שגם העובר על שבות ייסקל. |
|
||||
|
||||
לפרסום כשלעצמו אין ערך. בית דין אמור לפסוק לפי ההלכה. אם כבר, השאלה כאן היא של כפל המשמעויות של המושג "בית-דין" במקורות: הוא מופיע כמוסד חקיקתי, ובאופן מובחן כמוסד שיפוטי. יש סיבות טובות לחשוב שהכוונה של ר' אלעזר כאן היא למוסד שיפוטי. גם אופי התקדימים; גם הגדר ששמים לבית הדין (והלא "בית-דין מתנין לעקור דבר מן התורה"); גם הביטוי "שמעתי" שאופייני לשיח המשפטי-עברי ולא ההלכתי. יש לי מאמר של ד"ר חנינא בן-מנחם על נושא החקיקה הר' בידי בית-דין. אם זה חשוב לך, אנסה להעביר לכאן את תמציתו (אבל אני צריך לקרוא אותו קודם). |
|
||||
|
||||
יש נימוק אחר שפעם קראתי1- אצל האמריקאים למשל, יש דרישה (חוקתית?) להימנע מעונש "אכזרי ובלתי רגיל". אפשר לטעון שהחמרת העונש לאחר מעשה ( ולאחר משפט, ערעור וכולי) הוא בעצם עונש מסוג כזה, מכיוון שהנדון בעצם לא יודע מה יקרה לו בהמשך- אפשר להאריך את עונשו באופן בלתי צפוי. 1הדיסקליימר אלע"ד הוא חלש מדי במקרה כזה, וכל מה שאני יודע על החוק הפלילי הוא מסדרות טלוויזיה, סירטי קולנוע וספרות בלשים. |
|
||||
|
||||
זה לא נראה לי נימוק חזק. החמרת עונש לאחר מעשה - כשמדובר על שינוי חוק - היא משהו שמן הסתם יהיה מאוד חריג (כאן, למשל, היא עולה בהקשר של רצח ראש ממשלה - אירוע תקדימי). אם זה יתקיים, אז לנידון אמנם תהיה אי-ודאות, אבל זה כבר נופל בעיני סתם במסגרת האי-ודאות הכללית של החיים; אולי יהיה מנהל כלא מניאק שישלול ממנו חופשות? אולי תהיה רעידת אדמה והכלא יקרוס עליו? |
|
||||
|
||||
בוא לא ניסחף. יש מה שנקרא ''פורס מאז'ור'' והוא בוודאי לא חלק מהעונש המוצהר. |
|
||||
|
||||
בדיוק. ולכן גם האפשרות שהעונש יוחמר אינה חלק מהעונש המוצהר. |
|
||||
|
||||
אתה לא רואה הבדל בין אדם שפוגע בו מטאוריט ואדם שמעיפים עליו בכוונה עציץ? האפשרות שהעונש יוחמר זה לא מכת טבע, זה חלק ממערכת המשפט שלנו, והיא בשליטתנו, אי לכך יש אחריות כלפי האסיר. לגבי רעידות אדמה, האחריות היא לא להקים בית סוהר במקום שמועד באופן מיוחד לכך. |
|
||||
|
||||
בוודאי שיש הבדל, אבל הטענה שלך היתה יותר חזקה: שיש בכך אכזריות, ושהאכזריות נובעת מהאי-ודאות. אני ניסיתי להראות שהאי-ודאות כאן היא לא מיוחדת, שיש ממילא אספקטים של אי-ודאות בעונש (חלקם כן מעשה ידי המערכת), ושאין כאן אכזריות מיוחדת שחורגת מהותית מעצם האכזריות של הענישה. |
|
||||
|
||||
אני כנראה אצטרך לחכות לפרק הבא של ''הפרקליטים'' כדי להשכיל מספיק כדי להתמודד עם טענתך. עד אז, אקבל את עמדתך. |
|
||||
|
||||
אבל האי וודאות של רעידת אדמה אינה בשליטתנו. עד כמה שזה תלוי במערכת המשפט, כן רצוי שהעונש יהיה וודאי ככל האפשר. זה חלק משלטון החוק במובנו הפורמלי - החוק (והעונש) צריך להיות ידוע לכל האזרחים. אם אתה משנה את העונש רטרואקטיבית, אתה בעצם מרמה את האזרח. |
|
||||
|
||||
כמה הערות בקצרה ממש: 1. הרציונל של העקרון "אין עונשין אלא לפי חוק" 1 הוא עקרון עתיק יומין שנובע, ככלל: מהרצון להגן על חירות הפרט ועל החברה. 2. מבחינת הפרט: הפרט צריך לדעת, לפני המעשה, כי מעשיו נוגדים את הנורמות החברתיות. קביעה, בדיעבד, כי המעשה שעשה הוא עבירה פוגעת בזכויות יסוד (חירות, שם טוב וכדומה) אך גם ענישה, בדיעבד, פוגעת, כפי שציינת, בזכויות יסוד שכן הפרט יכול לטעון כנגד החברה כי לולא היה מודע לעונש לא היה פועל כפי שפעל 2. 3. מבחינת החברה: א.הרצון להגביל את כוחו של הריבון. ב. ענישה רטרואקטיבית (עבירה ו/או עונש) פוגעת בתחושת הצדק ועלולה להוביל להתקוממות ואף לעבריינות דווקא. ג.וודאות משפטית. 4.העיקרון איננו חף מביקורת: א. מרבית האנשים אינם מודעים כלל לחוקים ולהגדרות הספיציפיות (על אף הכלל כי החוק ידוע לכולם). קשה איפוא לקבל את הטעון כי אותו אדם ידע כי זוהי הגדרת העבירה או זהו העונש ואלמלא כך לא היה פועל כפי שפעל. ב.ממילא פרשנות החוק מסורה לבית המשפט. מה לי איפוא ההצתדקות כי אין עונשין ללא חוק כאשר גם אם אדם בדק מהי הגדרות העבירה ייתכן שבית המשפט, במועד מאוחר לביצוע העבירה, ייקבע אחרת 3. ג. העיקרון עצמו נסדק כאשר מדברים על עבירות ממשפט העמים. עבירות כאלה (רצח עם וכדומה) לא רק שהוחלו לא פעם באופן רטרואקטיבי בטיעון ,כי הם נוגדים את המוסר באופן מובהק, הם מתקיימות גם במדינות שקמו לאחר ביצוע פשעים. הדוגמא המובהקת לכך היא חוק עשיית דין בנאצים ובעוזריהם משנת 1950 שמחיל את החוק הישראלי על פשעים שהיו עובר להקמת מדינת ישראל4. 5.השאלה איפוא הייתה ונשארה ענין של השקפה ושל קווים - ואידך זיל גמור. ________ 1 שממנו נגזר העקרון כי ניתן להעניש רק על פי א) חוק, ב) שהיה קיים בזמן ביצוע המעשה ג) שהגדיר את העבירה ד) ואת העונש ה) ואת הסמכות הגיאוגרפית (מבחינת תחולה על מקום ביצוע העבירה). 2 מבחינה זו הרציונל מגן הן על התמימים, שלא היו מודעים לחומרת הענישה והן על המתחוכמים - אלה שביררו קוגם לכן ובחרו בכל זאת בביצוע הפשע. 3 בענין זה צריך להעיר מספר הערות משנה: א. קביעת בית המשפט נתפסת בעיני המשפט כקביעה: "כך היה החוק מאז ומתמיד" ולפיכך, מן הבחינה הפורמלית, אין הדבר מהווה קביעה רטרואקטיבית. יחד עם זאת לא ניתן להשתחרר מהתחושה כי מדובר בפיקציה ובכך יש פגיעה בעקרון הרטרואקטיביות. ב. בנימוק זה (כך היה החוק מאז ומתמיד) השתמשו באנגליה שם מתקיים מערכת של המשפט המקובל (common law). ג. הבדיקה של אותו אדם יכולה אף להסתמך על פסיקה בעבר של בית משפט (לרבות בימ"ש עליון) אך, כידוע, גם הלכות, ברבות הימים יכולות להשתנות. מכאן התחושה שהעקרון נפגע עוד יותר. ד. בעניין האחרון יש לציין, כי לאחרונה ניתנו מספר החלטות של בית המשפט העליון (המפורסמת בענין טבע ואלי הורבוביץ) כי הסתמכות על ייעוץ משפטי יכולה להוות הגנה טובה מפני הרשעה פלילית. על מגמה זו יש ביקורת רבה. 4 (ואי אפשר בלי) הערות: א. יש הסוברים, מהנימוק של קיומה של העבירה במשפט העמים, כי למעשה אין המדובר בתחולה רטרואקטיבית של החוק. הנימוק המרכזי לכך הוא כי כל מדינה שקמה מחוייבת לאמץ את משפט העמים לחוקיה. ממילא אין בכך פגיעה בעקרון. ב. גם בפסק דין אייכמן קבעו השופטים כי גם אם לא ניתן היה למצוא עקרון בינלאומי המאפשר את העמדת הנאשם לדין הרי עקרונות המוסר והצדק מחייבים העמדה לדין ג. החוק עצמו סטה מעקרונות נוספים של המשפט הפלילי, כמו למשל סטייה מהעיקרון שלא מענישין פעמיים בשל עבירה. |
|
||||
|
||||
תודותי על הסקירה הממצה, בדיון דומה בפורום אחר טענתי בהיות ישראל חתומה על ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם אסורה החמרת העונש רטרואקטיבית עפ"י המצויין בסעיף יא(2) "לא יוטל עונש חמור מהעונש שהיה נוהג בזמן שעבר את העבירה הפלילית" מה דעתך על פירוש זה? |
|
||||
|
||||
אני חושב שהאיסור על רטרואקטיביות נועד למנוע "ענישה פרטנית" - חקיקת חוק כדי להעניש אדם ספציפי. למשל, נגיד שיעבור חוק על פיו "סטודנטים למשפטים שהורשעו ברצח תשלל מהם הזכות להשלים את לימודיהם מאחורי הסורגים". ברור שמדובר בחוק שנועד לפגוע באדם ספציפי מאוד. אפילו אם היינו מוצאים המון הגיון בקביעה שמן הראוי שהחוק הזה יעבור ויתקיים בישראל, התביעה הדמוקרטית היא שאם החוק הזה כל כך טוב וחשוב, תואילו בטובכם לחוקק אותו רק מעכשיו והלאה, ולא לגבי מי שכבר עשה את מעשיו. אחרת, איך נדע שאתם לא מחוקקים אותו מתוך נקמנות גרידא? (נקמנות נחשבת סיבה לא מספקת לתפוס דפים בספר החוקים). |
|
||||
|
||||
אאל"ט, אני חושב שזה מה שיהונתן אורן אמר (במילים אחרות) בתגובה 244956. זה ההבדל בין חקיקת חוקים נגד כישופים לבין חקיקת חוקים נגד מכשפות. החוק אמור להתמודד עם התנהגות פסולה ולא עם אנשים פסולים. |
|
||||
|
||||
הממ... כן, יש בזה משהו. (אתה רואה ראובן, סתם נשברת). |
|
||||
|
||||
אני חולק במידת מה על תגובה 234736. תיקון טכני, כמו למשל מה בדיוק דרוש להרשעה בחריגה מהמהירות המותרת, אפשר לקבל; שינוי מהותי נראה לי פסול (בעיקר בגלל החשש שהוזכר כאן לחקיקה פרטנית). |
|
||||
|
||||
אדרבא. לטעמי בתיקון טכני קיים חשש גדול יותר לחקיקה פרטנית. |
|
||||
|
||||
לא טענתי שאסור להכיל חוק חדש רטרואקטיבית אלא שלהבנתי החוק מונע זאת מסיבות מעשיות. נניח שמשהוא נשפט ויושב בבית הסוהר. אם המדינה לא מרוצה מהעונש שהוא קיבל, אפשר לערער ולקוות לענישה הולמת. אבל נניח שהחוק משתנה ומעתה מוטל גזר דין מוות על עברה מסוימת הרי אם נרצה להכיל את החוק רטרואקטיבית ולהרוג את כל מי שהחוק החדש מוצא שהוא ראוי לעונש, נצטרך לשדרג את כל הענישה בהתאם. אולי אפילו נאלץ להחזיר לכלא אנשים שכבר השתחררו או אפילו להרוג גם אותם. ולסיום שאלה, שהרי אתה חובב חידות ושאלות: אם יגאל עמיר ולריסה טרימבובלר החסודה ינשאו בשעה טובה ומוצלחת האם נוכל לקרא גם לה בכל עת "רוצחת ראש הממשלה" או שנאלץ להסתפק בכינוי "אשת רוצח ראש הממשלה". |
|
||||
|
||||
אפשר לבדוק לאור הרעיונות האלה גם את שינוי הכללים שהנהיג הנשיא עזר וייצמן, כשהפסיק לקצוב את עונשם של רוצחים שנידונו למאסר עולם. (מה קורה מאז, אגב?) |
|
||||
|
||||
מה לגבי החלה רטרואקטיבית של חוק המקל בענישה? (דוגמת חוק דרעי) |
|
||||
|
||||
קל וחומר שמותר, לא? |
|
||||
|
||||
אבל זה נותן יתרון למחוקקים על פני בני אדם מן השורה. הם יוכלו לנסות להמתיק את עונשם ע''י קשריהם. |
|
||||
|
||||
זה מה שמטריד אותך, כשמראש יש להם חסינות? מה לעשות, הם גם קובעים לעצמם את המשכורת, והם יכולים באופן כללי לשנות חוקים לטובתם. |
|
||||
|
||||
כן, זה מטריד אותי. אבל עזוב, סתם ניסיתי לעורר דיון ללא הצלחה... |
|
||||
|
||||
לדעתי זה אסור מאותו שיקול - הקלה בעונשו של אדם ספציפי ממניעים לא טהורים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |