|
||||
|
||||
נשמע חזק. אתה מציע חברה שלא רק שהיא לא מפסידה יותר מדי על כליאת אזרחים (יממן האזרח חלק נכבד מכליאתו), אתה מציע חברה שגם תרויח מכליאת אזרחים (כח עבודה זול). אני מעדיף לחיות בחברה שסובלת (ולא אדישה או חס וחלילה נהנת) מכליאת אזרחים, ואתה? לשאלת ה-"איזו זכות" אין תשובה ברורה ופשוטה של "הזכות X", משום שהפגיעה היא לא פגיעה בזכות ספציפית נוספת אלא פגיעה מידתית נוספת בזכות שכבר פגענו בה די והותר. לא מספיק שאתה שולל מאדם את הזכות לחופש, אתה כופה עליו עבודה בניגוד לרצונו (עבודת כפיה, קוראים לזה). אי אפשר להגיד שהעבודה לא נכפת על האסיר, בשל מעמדו. בטח שלא ניתן להגיד שהעבודה בכלא היא וולנטרית, כאשר אתה תולה בעבודה את מחיתו של האסיר (אני מניח שלא תרשה לו לבחור את מקצועו, לגדל ירקות בגינת הכלא במקום לעבוד או לסחור ב-EBAY). במילים אחרות: איזו זכות בסיסית נפר אם במקום לכלוא אנשים בכלא נמכור אותם לעבדות, למשך תקופת הענישה? האם יש הבדל מהותי בין שאלה זו לשאלתך? אם אנו מודאגים מיחס לא הומני לעבדים, זה פתיר, אפשר לחוקק חוקי עבד (אפילו מקורות במשפט העברי כבר יש לנו). אם העבודה היא חלק מתהליך שיקומי, היא וולנטרית והיא אינה מסירה מן החברה את האחריות למחיתו של האסיר(אלא מאפשרת מימון צ'ופרים בכלא), אז זה עקרונית בסדר (אבל אז מדובר בדוגמה של איילת), למרות שגם אז יש להזהר מבעיית "כח העבודה הזול". האחריות של הכלוא היא על העברה שהוא עבר, לא על עונשו. המדינה כן שולחת את האדם לכלא "כי בא לה". הענישה היא תוצר של רצון החברה ולא תוצר של רצון מפר החוק. |
|
||||
|
||||
"אתה מציע חברה שגם תרויח מכליאת אזרחים (כח עבודה זול)." היכן בדיוק כתבתי דבר שכזה? ההפך. "כוח עבודה זול" זה מה שקיים כבר היום, רק שהאנשים שמרווחים מזה (כלכלית) הם בדיוק אלו שמעסיקים את האסירים, ולא אף אחד אחר. הרעיון, למקרה שזה לא ברור, הוא זה: האסירים עובדים *תמורת שכר הוגן* ולא הגרושים שהם מקבלים כיום, והכסף שהם מרוויחים *שייך להם*, בניכוי הכסף שהולך להוצאת מחייה *שלהם* (ולא, נניח, תקציב הסיגרים של מנהל הכלא). אפשר לדרוש שהכסף ייכנס לקרן חיסכון מיוחדת שתועמד לרשות האסירים כשישתחררו (לפחות במקרה של אלו שהולכים להשתחרר) ובכך לסייע לשיקום שלהם לאחר שיצאו מהכלא. אני מעדיף לחיות בחברה שהסבל שנגרם לה מכליאת אנשים לא נגרם בשל הנזק הכלכלי לכיס של האזרחים שלה - או שלדעתך כלכלה היא חזות הכל? (הייתי גם אומר את הגישה הקיצונית "מי שיש לו כסף, שלא יעבוד, אבל יממן את הכליאה שלו", אבל אז כבר בכלל יצלבו אותי, כי יש כאן אפליה מרושעת בין אסיר לאסיר). "האחריות של הכלוא היא על העברה שהוא עבר, לא על עונשו" זה פחות או יותר מסכם את כל שאר מה שאמרת. לא שכנעת אותי שזה נכון, ולא ברור לי למה אני כן צריך לחשוב שזה נכון. באותה המידה, אגב, אפשר לטעון מדבריך שאי מתן קצבאות לעניים פירושם שכופים עליהם את העבודה, ובכך מרסקים לרסיסים את זכויותיהם. (מה עוד יכול לעשות עני חסר קצבאות, ללכת לבית תמחוי? נהדר, אם מישהו רוצה לתרום לכלא לרווחת האסירים, אני האחרון שיגיד משהו נגד זה). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |