|
||||
|
||||
מסכים, אבל יש סדרי עדיפויות, ונשאלת השאלה מדוע לא לתת עדיפות לענפים שמבטיחים רווחים גדולים מההימורים, ורק אחר כך בענפים אזוטריים יותר (שוב - כל הכסף אמור לחזור לספורט, השאלה היא בדיוק להיכן). אני גם לא מסכים עם השורה האחרונה, פשוט מכיוון שלדעתי יש למועצה תפקיד חשוב נוסף - להסדיר הימורים שיתרחשו בכל מקרה, כך שהכסף שמבוזבז בהם יתועל לטובת הספורט, במקום שיתועל לרווחה של מארגני הימורים פרטיים. דהיינו - גם אם המדינה לא הייתה צריכה להשקיע כסף בספורט, עדיין אין סיבה מדוע המועצה להסדר ההימורים בספורט לא תשקיע כסף (שאינו של המדינה, אלא של המהמרים) בספורט. |
|
||||
|
||||
לגבי פיסקה I: משום שבספורט המדד צריך להיות הישגיות ולא הכנסה כספית (ביחוד כאשר אין למדינת ישראל באמת הכנסה כספית מבחוץ בכדורגל, בשל עליבות הענף בקנה המידה העולמי). אם ההצדקה בהשקעה היא הרווח הכספי, מדובר במטרה שמצדיקה את עצמה (מכונת כסף חסרת מהות). אם הכסף היה מגיע מבחוץ, אל תוך מדינת ישראל, עוד הייתי מבין את משמעות בצע הכסף, אבל כאשר מדובר בהעברת כסף ישראלי מיד ליד, אני לא מבין את התועלת (בטח שלא את התועלת לספורט). לגבי פיסקה II: אם הייתי מאמין שזה תפקידה של המועצה (קטרזיס הימורים), הייתי תומך בפירוקה (או לפחות מוחק את היומרות הבומבסטיות לקידום הספורט בישראל מתקנונה וישא"ק). בכל מקרה: הכסף הוא בשום פנים ואופן לא של המהמרים. הכסף הוא של כולנו ולא של המהמרים - הם בחרו להיפטר מן הכסף הזה למען הסיכוי (או תקוות השווא) לזכות בפרס כספי גדול. דעתם של המהמרים "מה צריך לעשות עם הכסף" שווה לדעתו של כל אחד אחר. קריא: הכסף בקופה הוא של המדינה ולא של המהמרים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |