|
||||
|
||||
כיון שלאורי (באופן חריג) לא היה הרבה מה לאמר, נענה לשאלות שלך בנפרד: תעיין בתגובה 242625 שם הסברתי איפה נכנסה השחיתות. לריגולציה של אותו הגוף אין קשר למניעת התחרות. מניעת התחרות נוצרה כאשר החברות מסרו את ניירות הערך שלהן לחברה אחת כללית שהפכה להיות הטראסט המנהל אותן. במצב כזה נוצרה חברה אחת וממילא לא היה תחרות. מרוב שנאתך לריגולציה סמאו עיניך מראות את האמת. שוק הסוללרי אולי מרוגלץ, אך כיון שעד עכשיו לאולמרט לא היתה חשובה התחרות וטובת הצרכן, וגם החברות הצליחו להקים כאן מונפול מתחת לאף שלנו אז הריגלוץ לא עבד. מייקרסופט אינו מונפול הודות לחוק אנטי טרסטים כי אלמלא החוק היא הייתה כבר קונה ומתאחדת עם כל חברות המחשבים בעולם כבר בשנות ה90. לפעמים קיומו של החוק גם בלי הפעלתו הממשית מרתיע את החברה להפוך למונפול. |
|
||||
|
||||
"לריגולציה של אותו הגוף אין קשר למניעת התחרות. מניעת התחרות נוצרה כאשר החברות מסרו את ניירות הערך שלהן לחברה אחת כללית שהפכה להיות הטראסט המנהל אותן. במצב כזה נוצרה חברה אחת וממילא לא היה תחרות." האמת היא שהICC קמה במטרה לרגלץ את חברות הרכבות והעובדה היא שהיא לא מנעה את המהלך הזה. "מרוב שנאתך לריגולציה סמאו עיניך מראות את האמת." זה לא עניין של אהבה או שנאה. אם הרגולציה היא כל כך מוצלחת למה היא לא עובדת כמו שצריך. מדוע התחרותיות בתחומים מרוגלצים היא תמיד קטנה יותר מתחומים שאינם מרוגלצים? "שוק הסוללרי אולי מרוגלץ, אך כיון שעד עכשיו לאולמרט לא היתה חשובה התחרות וטובת הצרכן, וגם החברות הצליחו להקים כאן מונפול מתחת לאף שלנו אז הריגלוץ לא עבד." זה בדיוק מה שאמרתי. לטעון שהמצב בשוק היום הוא תוצאה של "שוק חופשי" בשעה שהשוק מרוגלץ בצורה ברורה זה טיעון מגוחך. אני שמח שאתה מכיר בכך. |
|
||||
|
||||
לפעמים באמת אין לריגולציה שיניים. אתמול, לדוגמא, עיינתי בהיסטוריה של אמריקה (ספרם של מוריסון) וגיליתי כי למרות שהחוק נגד טרסטים נחקק כבר ב1890 כוחו נשאר מוגבל עד תיאדור רוזבלט. כלומר קיומה של מערכת של ריגולציה לא מבטיח את התחרות היא גם צריכה שיניים (איסור על איחוד והשתלטות של חברות, פיצול חברות וכדומה). האם התחרות במצב של ריגולציה נמוכה יותר? לדעתי לא. כפי שהראתי הייתה נטיה אצל חברות ליצור טרסטים עוד לפני קיומה של הריגולציה כדי למקסם רווחים. ברור שקיימים מצבים בהם הריגולציה הופכת למצב בו היא מעדיפה חברות מסוימות על אחרות ואז במקום לעודד את התחרות במשק היא נלחמת בו (נראה לי שביפן לפני מלחמת העולם השנייה היה מצב כזה), אולם ריגולציה, במיוחד כאשר היא בנויה על חוקים נגד טרסטים ומונופלים, בעיקר מעודדת את התחרות ולא מחלישה אותו. נחמד לשמוע את דעתי בצורה ההפוכה: אני הראתי בעזרת חברות הסוללרי כיצד השוק החופשי יוצר מונפול מבלי משים בגלל חוסר תשומת הלב של הריגולציה. באת והפכת את זה לרעיון שהריגלוץ הורג את התחרות כיון שהריגלוץ גרם לכך שחברות הסוללרי ישתפו פעולה ויקבעו את מחירי הקישוריות. לא נראה לי. נראה לי שחברות הסוללרי שתפו פעולה לא בגלל שהריגולץ גרם להם לשתף פעולה, אלא בגלל הרצון שלהם לגבות כמה שיותר רווחים מהצרכן. |
|
||||
|
||||
"כלומר קיומה של מערכת של ריגולציה לא מבטיח את התחרות היא גם צריכה שיניים (איסור על איחוד והשתלטות של חברות, פיצול חברות וכדומה)." את זה אתה אמרת וזה דורש ביסוס. ייתכן וישנם מקרים בהם דרושה התערבות ממשלתית כדי להבטיח את התחרות, הנסיון מראה שרגולציה איננה פותרת את הבעיות ויוצרת, ברוב המקרים, בעיות אחרות, חמורות בהרבה. "כפי שהראתי הייתה נטיה אצל חברות ליצור טרסטים עוד לפני קיומה של הריגולציה כדי למקסם רווחים." אתה מתבלבל בין האינטרס והיכולת של החברות ליצור את הטרסט. כאשר השוק חופשי באמת, כל אחד יכול להכנס ולא ניתן לכפות את מדיניות הטרסט. גם חברות הטרסט עצמן עשויות להתפתות ולהפר את ההסכמה (בלי ידיעת החברות האחרות). זה לא מקרה שאין כמעט שום דוגמה לטרסט "וולנטרי" שהחזיק הרבה זמן - כוחות השוק מנוגדים לרעיון וסופם של טרסטים מעין אלו ליפול, אלא אם מצליחים לגייס את הממשלה כדי לאכוף את כללי הטרסט. גם במקרה הרכבות בארה"ב היו בעיות דומות והICC *פתר* את הבעיה - בשביל חברות הרכבות. בשביל אותם שחקנים שכבר נמצאים בשוק, אין כמו רגולציה ממשלתית כדי לכפות את חוקי הטרסט על השחקנים האחרים. רגולציה ממשלתית מאפשרת להם להעלות את רף הכניסה לשוק ומכאן סלולה הדרך להסכמה בשתיקה על חלוקת השוק. מאחר והציבור בכללו איננו נוטה להתעניין יתר על המידה בנעשה אצל הרגולטור (אמנם כולנו נוסעים ברכבות אבל כמה מאיתנו יהיו מוכנים לעקוב אחרי דיוני הוועדות השונות או לבחור ולהבחר למוסדות?) ומכאן גם שהרגולטור עתיד, במוקדם או במאוחר, להיות נשלט על ידי החברות שהוא מפקח עליהם. (וזה, כזכור, בדיוק מה שקרה עם הICC) ההיסטוריה של הICC היא ממש מקרה קלאסי של מה שאני מדבר עליו. א. היא הוקמה במידה רבה בעידוד חברות הרכבות. ב. התוצאה הסופית של פעולתה היא הריגת שוק הרכבות. ג. כאשר, בשנות ה-30, קמה התחרות רצינית ל"מונופול הטבעי" שכביכול התקיים בשוק הרכבות - ואני מדבר על המשאיות - התוצאה הייתה לא פירוק הICC אלא הכפפת תעבורת המשאיות לחוקי הICC. זה מראה לך שמרגע שהתחלת את הרגולציה, ולו בגלל שהיתה כאן בעיה *אמיתית*, יהיה לך מאוד קשה להפטר ממנה. "באת והפכת את זה לרעיון שהריגלוץ הורג את התחרות כיון שהריגלוץ גרם לכך שחברות הסוללרי ישתפו פעולה ויקבעו את מחירי הקישוריות." אני לא טענתי את זה. אני בסה"כ טענתי שתיאור שוק התקשורת הסללורית בישראל כ"שוק חופשי" הוא בדיחה לאור הריגלוץ הברור. אני לא יודע אם יש או אין פתרון "שוק חופשי" לבעיית "דמי הקישוריות" אבל אני משוכנע שהידוק הרגולציה רק מזיק. מי ששולט ברגולטור הן חברות הסלולר ולא הציבור (למרות הפסדה שנועדה לצייר מצב הפוך). כפי שאמרתי, הרגולציה יוצרת בעיות משל עצמה (והן אינהרנטיות) והבעיה הספציפית הזאת היא בוודאי לא חמורה מספיק. |
|
||||
|
||||
הריגלוץ גורם לכך שאין יותר חברות סלולריות, ובכך מונע תחרות אמיתית. |
|
||||
|
||||
אותם "דמי קישוריות" הם בדיוק פתולוגיה מהסוג שמראה את כשל היד הנעלמה במקרים מסויימים. שום תחרות לא תעזור כי המחיר לא מוטל על לקוחות החברה אלא דוקא על הלקוחות של המתחרים. איך תחרות יכולה להועיל כאן? |
|
||||
|
||||
אני חושב שאתה מגזים קצת. השוק בהחלט מייצר לחצים גם בכיוון ההפוך, אם לא להורדה אז לפחות לכך שהמחיר לא יעלה מעבר לגבול מסויים. אם, לצורך הפשטות של המודל, חברה סלולרית מרוויחה *רק* משיחות יוצאות ומדמי קישוריות נקובים על שיחות נכנסות וקיימות חברות אחרות אזי בשלב הראשון בהחלט ייתכן שהיא תנסה להעלות את דמי הקישוריות, מצד שני, מחיר השיחות היוצאות נשאר נמוך (מאחר וזה המחיר שהלקוח משלם ברור שהתחרות מושכת את המחירים למטה). לכאורה בעיה, מי שמשלם זה לא הלקוח הישיר ומכאן שלא צריך להיות אכפת לו. האמנם? בוא נניח שסלקום מעלים את דמי הקישוריות ל15 ש"ח לשיחה, האם לא נכון יהיה להגיד שכל לקוח של סלקום יחווה ירידה משמעותית בכמות השיחות הנכנסות? כל ידידיו בעלי הפרטנר או הפלאפון יגלו מהר מאוד שהידידות הזאת יקרה למדי ויעדיפו לא להתקשר אליו אלא שהוא יתקשר אליהם. סלקום כמובן, עדיין מרוויחים (ואולי יותר משום שהם מקבלים כסף עבור זמן אוויר) אבל פרטנר ופלאפון יגלו מהר מאוד שכמות השיחות היוצאות מהן יורדת. כתגובה הם כמובן יעלו את דמי הקישוריות מול סלקום. מכאן שלדמי הקישוריות תהיה נטיה להיות אחידים. עכשיו כולם גובים 15 ש"ח לשיחה. ומכיוון שכך, כמות השיחות מתחילה לרדת אצל כולם, מאחר ויש אלטרנטיבה (תקשורת קווית) יעדיפו רבים *לא* לבצע שיחות בסלולר, אלא במקרה חירום. זה כמובן לא ממש רעיון טוב בשביל חברות הסלולר שרוצות שתדבר ללא הפסקה ויאלץ אותם לנסות להוריד את המחיר לצרכן על ידי קיצוץ במחיר השיחות היוצאות. אבל כמה אפשר כבר לקצץ? מרחב הרווחים בשיחות היוצאות הוא ממילא נמוך בגלל התחרות. מהר מאוד יתגלה כי מחיר הקישוריות פוגע בענף כולו ויווצר לחץ להגיע להסכמה על תעריפים נמוכים יותר. כל זה, כמובן, בלי להכנס לשאלות אחרות כמו האם ניתן לקרוא לשוק הסלולר שוק חופשי כאשר אין לחברות הסלולר שליטה במבנה התמחור של השירותים שלהם? |
|
||||
|
||||
אני עוד חייב לך תשובה במקום אחר, ולכן אקצר, אבל זה מריח שוב כמו דילמות האחו שנטחנו כאן. היתרון הכלכלי של חברה קטנה להפר את ה''הסכמה ההדדית'' הוא אולי גדול יותר כל עוד שאר החברות מנסות לשמור על ההסכמה שהיגיעו אליה. |
|
||||
|
||||
לא הצלחתי להבין את כוונתך. אתה בטוח שאין כאן טעות בניסוח? |
|
||||
|
||||
כל חברות הסלולרי הקטינו את דמי הקישוריות, כדי למנוע זליגה לכיוון בזק, כן? עכשיו חברה אחת בלבד מעלה קצת את דמי הקישוריות. לקוחותיה לא נפגעים, והיא מרוויחה מעט יותר, אולי היא אפילו יכולה להוריד מחירים ללקוחותיה וכך לזנב בחברות האחרות. שאר החברות צריכות להחליט - להבליג, או להעלות גם אצלם את דמי הקישורית ובכך לדחוף את כל צרכניהם לבזק. נראה לי כמו שיווי משקל לא יציב. |
|
||||
|
||||
אתה מתעלם מהעובדה שהשימושיות של טלפון סלולרי, עבור הלקוח, נגזרת הן מהשיחות היוצאות והן מהשיחות הנכנסות. אם חברה א' מעלה את דמי הקישוריות מעל ל"מחיר השוק" היא אולי יכולה לגבות פחות מלקוחותיה ויותר מאחרים בטווח הקצר אבל הכדאיות של ההתקשרות אל לקוחותיה יורדת ועמה יורדת גם השימושיות של השירות שהיא מציעה להם. לכן הטענה ש"לקוחותיה לא נפגעים" איננה מדוייקת. (לצורך הדוגמה המופרזת, מה היה קורה אילו חברה X הייתה מבטלת לחלוטין את הקישוריות פנימה, כך שניתן יהיה לנהל רק שיחות יוצאות?) החברה המורדת תגרור, מן הסתם, העלאת תעריפים מולה אבל לתעריפים האלו יש גג (הזליגה לבזק שממילא יותר זולה בגלל הטכנולוגיה, לפחות לעת עתה), אז גם אם יקחו כמה שנים (לדעתי, הרבה הרבה פחות) עד שלכולם "יפול האסימון" והשוק יתבגר ברור שיש כאן איזושהיא נקודת שיווי משקל. |
|
||||
|
||||
אני לא מתעלם, אני רק חוזר על ניתוח הסיטואציה שאתה הבאת. ברור שיש עוד הרבה עובדות נילוות שאפשר לנסות לקחת בחשבון ולראות איך כל עובדה תתקן את התסריט הקודם וכולי וכולי. הטענה ''ברור שיש כאן איזושהי נקודת שיווי משקל'' אינה ברורה לי כלל, מה גם שכסוף-סוף מוצאים כזאת, מיד מזכירים לנו איך שלא מדובר כאן על משחק סכום אפס ושכמות המשאבים איננה קבועה. |
|
||||
|
||||
"אני לא מתעלם, אני רק חוזר על ניתוח הסיטואציה שאתה הבאת. ברור שיש עוד הרבה עובדות נילוות שאפשר לנסות לקחת בחשבון ולראות איך כל עובדה תתקן את התסריט הקודם וכולי וכולי." אני חושב שהנקודה שהעלתי (הירידה בשימושיות עם ההקשיה על השיחות הנכנסות) יחד עם השיקולים הגלובליים (תחרות עם בזק) הן בהחלט עובדות מהותיות לנסיון לקבוע האם מדובר כאן בכשל שוק או לא. "...מיד מזכירים לנו איך שלא מדובר כאן על משחק סכום אפס ושכמות המשאבים איננה קבועה..." איך זה קשור ל"משחק סכום אפס"? זו בוודאי לא הנחת הבסיס של הדיון משום שהדיון הוא דיון ליברלי במהותו. הנחת היסוד היא שתחרות חופשית היא דבר טוב והשאלה האם יש כאן "כשל שוק" (ואם כן, מה עושים) היא בהחלט שאלה חשובה. |
|
||||
|
||||
קודם כל בו נעשה סדר טרמינולוגי קטן לפחות אצלי. יש מושג שנקרא משחק סכום אפס שפירושו, כדי שמשתתף א ירוויח סכום כלשהו, כל שאר המשתתפים חייבים להפסיד בסך הכל את אותו הסכום. חוץ מזה, אפשר לדבר על מצב של שיווי משקל : יש מנגנון כלשהו, שדוחף מערכת (כלכלית ,לצורך העניין) ובנקודה מסויימת - "נקודת שיווי המשקל", המנגנון הזה מפסיק לדחוף. במקרים של סטיה משיווי המשקל, המנגנון עשוי להפעיל לחץ בחזרה לשיווי המשקל מה שמאפשר לנו לקוות שהמערכת לא תזוז הרבה מנקודת שיווי המשקל, מין נידנוד מחזורי כזה. אם חוץ מזה יש כל מיני גורמי חיכוך, אולי המערכת אפילו תעצר בנקודת שיווי המשקל. אפשרות אחרת, וזה המצב היותר מדאיג, כל שינוי משיווי המשקל עשוי להגביר את עצמו ( עיפרון שעומד על השפיץ). זה שיווי משקל לא יציב. ידועים גם מקרים יותר מפותלים - המערכת מסתובבת מסביב ל"נקודת שיווי המשקל" באופן לא מחזורי ופרוע, ולא מצליחה להנעל עליה. לזה אוהבים לקרוא "כאוס" אני לא כלכלן או מומחה לתורת משחקים, אבל יש לי תחושה עמומה שכאשר מערכת נמצאת בשיווי משקל עם נדנודים קלים בלבד, אפשר לנסח משחק סכום אפס שמתאר אותו, כי היציבות נובעת כנראה מחוק שימור כלשהו. בכל אופן הנקודה שלי היא שידוע שאפילו מודלים פשוטים למדי מפגינים התנהגות די מוטרפת דווקא כאשר *אין שימור של משאבים*, אז הייתי נזהר מלקבוע שהשוק יגיע לשיווי משקל (יציב). |
|
||||
|
||||
"חוץ מזה, אפשר לדבר על מצב של שיווי משקל : יש מנגנון כלשהו, שדוחף מערכת (כלכלית ,לצורך העניין) ובנקודה מסויימת - "נקודת שיווי המשקל", המנגנון הזה מפסיק לדחוף." זה לא תיאור נכון. תחשוב על מאזניים של ירקן (טוב, לפני עשרים שנה). אתה יכול לשים משקולת של קילו בצד אחד ומשקולת של קילו בצד השני והמאזניים יתנודדו עד שיגיעו למצב בו הלשונית מצביעה בדיוק על האמצע (אם זה לא ירקן רמאי). המאזניים נמצאים ב"שיווי משקל" אבל המשקולות עדיין לוחצות על כל אחת מהכפות. המנגנון לא מפסיק לדחוף אבל יש מנגנונים שמנוגדים לו ונקודת שיווי המשקל נמצאת במקום בו הלחצים מתאזנים. הקישור שאתה עושה בין שיווי המשקל למשחק סכום אפס לא ברור לי. "בכל אופן הנקודה שלי היא שידוע שאפילו מודלים פשוטים למדי מפגינים התנהגות די מוטרפת דווקא כאשר *אין שימור של משאבים*, אז הייתי נזהר מלקבוע שהשוק יגיע לשיווי משקל (יציב)." לא הבנתי את הנקודה של "שימור המשאבים". מה שאתה פיספסת כאן לדעתי הוא שהוויכוח הוא על השאלה האם דמי הקישוריות מהווים "כשל שוק" ולא האם ניתן להגיע למצב של שיווי משקל באופן כללי משום שזאת הנחת המוצא (לדיון המסויים). |
|
||||
|
||||
"זה לא תיאור נכון." זה תאור כן נכון, רק צריך להגדיר נכון דברים. זה ששני צדדים מאזנים אחד את השני אומר שסך כל הכוח הוא אפס. על הסך הכל הזה אני מדבר. הקישור הוא לא חד, אם תרצה, אני חוזר בי מההצהרה לגבי הקשר בין שיווי משקל ומשחק סכום אפס, אולי מישהו שיותר מבין יוכל להסביר לשנינו. כל מה שניסיתי להגיד, זה שהמודל שהצגת לשיווי משקל בתחום דמי הקישורית נראה לי לא יציב כי מה שמשמר את המחיר הנמוך זה אינטרסים שמתבססים על ההנחה ש*כולם* ישתפו פעולה, בעוד שהמצב שרק הרוב ישתף פעולה, הוא לא יציב- המיעוט עשוי להרוויח, כמו שדיברנו כבר בדוגמאות אחרות של ניצול משאב משותף. מצד שני, המערכת שתארת היא כל כך מסובכת עד שבעצם לא ברור בכלל שקיימת נקודת שיווי משקל יציבה. |
|
||||
|
||||
אתה משום מה נדבקת לעניין השיווי משקל והדבקת אליו את עניין "משחק סכום אפס" שני אלו אינם קשורים ואינם נחוצים כדי להבין את המודל שלי שנועד להסביר למה אין כאן כשל שוק לדעתי. "מה שמשמר את המחיר הנמוך זה אינטרסים שמתבססים על ההנחה ש*כולם* ישתפו פעולה" לא. מה שנותן למחיר לחץ מלמעלה הוא העובדה שלמרות שהכסף על דמי החיבוריות איננו יוצא ישירות מכיסו של המנוי עדיין יש לו אינטרס ברור לשמור עליו ברמה סבירה. העובדה שהאינטרס הזה חזק פחות מהאינטרס לשמור על תעריף זמן אוויר נמוך עדיין לא אומרת שהאינטרס לא קיים ומכאן שאין כאן כשל שוק. אם מחיר הקישוריות של החברה בה אתה מנוי היה 50 ש"ח לשיחה, היית מגלה מהר מאוד שאף אחד מידידך הקבועים לא מתקשר אליך ושאתה נאלץ לבצע את כל השיחות בעצמך (ולשלם עליהן זמן אוויר). ההכרה הזאת הייתה דוחפת אותך לעבור לחברה אחרת וזו עובדה שתהיה ברורה מאוד ובניגוד מוחלט לאינטרס של החברה בה אתה מנוי. |
|
||||
|
||||
דווקא לא נדבקתי לעניינים הללו אלא מייד זנחתי אותם, ואני מרשה גם לך לזנוח אותם. אגב, האם תוכל להסביר מה זה "כשל שוק"? אני לא מכיר את המונח. ננסה שוב: לכל החברות יש דמי קישוריות בסך 5 שקל. זה הרבה, אבל לא מספיק כדי לעבור לבזק. עכשיו, אחת מהחברות מעלה ל5 וחצי שקל אבל מורידה מעט את המחיר לדקת אוויר ועוד פרק( perk )אחד או שניים. אם החברה הזאת קטנה מספיק, אפילו אם מספר הלקוחות שלה יגדל פי שתיים בשל ההנחות, מספר השיחות הנכנסות לא משתנה משמעותית ( התוספת הזאת אינה משמעותית מספיק כדי לא לבחור באינסטלטור מסויים). כך שלחברה קטנה עשויה להיות תועלת בהעלאת דמי הקישוריות במעט, אפילו אם מחיר הקישוריות של הרוב כבר הגיע לשיווי משקל. ברור שהתהליך הזה בונה את עצמו. אני לא אומר שהתסריט הזה יקרה בוודאות, רק שאי אפשר לעשות שיקולים נאיביים ולטעון שבהכרח שיווי המשקל שיושג יהיה א. יציב ו ב. אופטימלי. |
|
||||
|
||||
"אגב, האם תוכל להסביר מה זה "כשל שוק"? אני לא מכיר את המונח" "כשל שוק" הוא מצב תיאורטי בו התחרות איננה מתקיימת מסיבות שאינן תלויות בהגבלה מטעם המדינה ומאפשר לחברה אחת לתפוס מעמד מונופוליסטי. למשל, נהוג להתייחס אל אספקת החשמל כאל תחום בו יש "כשל שוק", כביכול אין הצדקה כלכלית להשקעה בתשתיות כפולות/משולשות/וכו שיאפשרו לצרכן לבחור בין חברות החשמל ומכאן שמתן חופש לכוחות השוק בתחום אספקת החשמל יוביל למונופול פרטי אשר יעלה את המחירים ויתן חרא של שירות. "ננסה שוב:" אני הבנתי את הדוגמה שלך היטב גם בפעם הקודמת והיא הייתה לא משכנעת גם בפעם הקודמת. יש כאן שתי טענות: א. ההעלאה של חברה אחת תגרום לסחרור אינפלציוני. הבעיה בטענה הזאת היא שיש חסם עליון לאותו סחרור. החברות יכולות "להתחרות" ביניהם על העלאת מחיר הקישוריות אבל ברור שיש נקודה בה כל העלאה נוספת לא תגרור עליה מקבילה ברווחים אלא להיפך. מכאן שגם אם השוק "יסתחרר" לכיוון החסם העליון הוא חסום ולא יתכן מצב בו נשלם עשרים אלף ש"ח לחודש עבור המנוי שלנו. ב. העלאה במחיר מייצרת "יתרון לא הוגן" לחברה שמעלה את המחיר ומאפשר לה להשתלט על השוק. הבעיה בטענה הזאת היא שהיתרון הזה איננו יתרון אמיתי. יתרון אמיתי הוא דבר שיש לך ושהשגתו תדרוש זמן וכסף מהמתחרים שלך. יתרון אמיתי הוא דבר כמו תשתית המבוססת על טכנולוגיה טובה/זולה יותר, צורת ארגון יעילה יותר וכו. העלאת מחיר הקישוריות איננה מהווה "יתרון אמיתי" משום שכל חברות הסלולר יכולות להעלות, מתי שהן רוצות, את מחיר הקישוריות. מאחר והחברות המתחרות יכולות למחוק את ה"יתרון" הזה בשניה, אין שום הגיון בנסיון לייצר אותו. דרושה מידה רבה של תמימות לחשוב שצעד כזה יכול באמת להעניק יתרון לאיזושהיא חברה. עכשיו, בוא נניח שאנחנו מצויים במצב בו כל החברות גובות את דמי הקישוריות המקסימליים (כלומר הגבוהים ביותר ללא "זליגה" לבזק) ונניח שיש לנו חברה המנוהלת על ידי טמבלים גמורים שחושבים שהם "ינצחו את השיטה" מתעלמים מטיעון ב' לעיל והם בכל זאת מעלים את המחיר בטיפה מעל הסף. עכשיו נמצאים מנהלי החברות המתחרות בדילמה, כביכול, אם גם הם יעלו את המחיר הדבר יוביל למעבר הלקוחות לבזק, אם ישאירו אותו על כנו, הרי שמוענק ייתרון למתחרה שלהם והם גם יאבדו לקוחות. חברות הסלולר עומדות אחת מול השניה ומחכות לראות מי ימצמץ ראשון. מה עושים? הפתרון הוא מאוד פשוט. מאחר ומחיר הקישוריות הגבוה גורם לכל השיחות בשוק להיות מאוד לא כדאיות ומכאן שכמותן מעטה ואורכן גדול (שהרי מחירי "זמן האוויר" ירדו משמעותית) אפשר למשוך לקוחות על ידי קיצוץ מסיבי בדמי הקישוריות והעלאה מסויימת בדמי השימוש. התוצאה של אלו תהיה נהירה של לקוחות (שתעזר כמובן במבצע פרסום תואם) תחת ההבטחה שמחיר השיחות היוצאות הוא אולי גבוה כמו המתחרים אבל לעומת זאת, מאוד מאוד כדאי להתקשר אליך. ידידך ורעיך יתקשרו אליך ללא הרף לאור זמן האוויר הנמוך שהם משלמים והקישוריות הנמוכה ואתה בסה"כ משלם סכום קבוע כל חודש. עסקה מצויינת. כמובן שהמתחרים שלך לא יאהבו את זה, הם הרי טרחו במשך שנים לבנות חומות גבוהות בכניסה ונמוכות ביציאה ועכשיו אתה חולב אותם... |
|
||||
|
||||
תודה על ההסבר. אז זהו, שבכלל לא ברור שהורדת מחיר הקישוריות והעלאת מחיר השירות תעשה מה שאתה חושב שהיא תעשה. גם היום, עם כל הפיקוח, נדמה לי שאף אחד לא מונע מהחברות להוריד את מחיר הקישוריות. לשכנע לקוח שלמרות שמחיר השיחה הפנימית שלו יקר יותר, יותר אנשים יתקשרו אליו נראה די מסובך. אתה מבין, אפילו במערכת יחסית פשוטה כמו זאת נכנסים כל הזמן עוד ועוד שיקולים. תאר לך מצב שכל אדם יחזיק שני מכשירים: אחד של הרשת של הקישוריות הנמוכה לשיחות נכנסות, ואחד לשיחות יוצאות, מהרשת עם זמן האוויר הזול. לך תנסה לנתח את יציבות שיווי המשקל במצב כזה... |
|
||||
|
||||
"אז זהו, שבכלל לא ברור שהורדת מחיר הקישוריות והעלאת מחיר השירות תעשה מה שאתה חושב שהיא תעשה" וזה *כן* ברור שהעלאת תעריף הקישוריות בקצת תכסה את ההורדה בזמן האוויר כפי שהמודל שלך מציע? זה מתחיל להיות קצת מגוחך. "גם היום, עם כל הפיקוח, נדמה לי שאף אחד לא מונע מהחברות להוריד את מחיר הקישוריות." כאשר הממשלה נוקבת בתעריף מסויים, כולם ייתיישרו על התעריף הזה. התירוץ - ככה החוק דורש. זה מאוד נוח. זאת הסיבה שחברות הסלולר מעונינות ברגולציה. אתה גם לא ממש קורא את מה שאני כותב, ה"טריק" של ההורדה הוא אפשרות עקיפה של ההסתחררות כלפי מעלה, מאחר והתעריף היום הוא כנראה נמוך בהרבה מהגג, ממילא אין אינטרס להוריד. ובכל מקרה, העלאת התעריף מתוך רצון לצבור יתרון היא פשוט מעשה שטות מבחינה עסקית, זה צעד דבילי שאיננו יכול להביא לתוצאות טובות, אני בסה"כ ניסיתי להראות לך שגם כאשר מגיעים לסיטואציה קיצונית יש עוד אפשרויות מעבר להמשך הסחרור. "לשכנע לקוח שלמרות שמחיר השיחה הפנימית שלו יקר יותר, יותר אנשים יתקשרו אליו נראה די מסובך." מאחר והתסריט שלך דיבר על הסיטואציה בה כבר הגענו למקסימום ודמי הקישוריות כל כך גבוהים ממילא ברור שיהיה קל לשכנע את הלקוחות שלו. אם מחיר כל שיחה בסלולר היה חמישה שקלים האמן לי שכולם היו יודעים. ואם אפשר היה לפחות לקבל שיחות נכנסות במחיר נמוך בהרבה יש כאן עסקה אטרקטיבית ביותר. "אתה מבין, אפילו במערכת יחסית פשוטה כמו זאת נכנסים כל הזמן עוד ועוד שיקולים. תאר לך מצב שכל אדם יחזיק שני מכשירים: אחד של הרשת של הקישוריות הנמוכה לשיחות נכנסות, ואחד לשיחות יוצאות, מהרשת עם זמן האוויר הזול. לך תנסה לנתח את יציבות שיווי המשקל במצב כזה..." זה כבר נהיה ממש ממש ממש דחוק ראובן. מה יקרה אם יהיו כמה לקוחות שלא אכפת להם לשלם הרבה יותר? ומה אם לסבתא היו גלגלים? |
|
||||
|
||||
נדמה לי כי איבדנו את נושא הדיון. ההגדרה שנתת ל"כשל שוק" בתור מצב שבו הלחצים הכלכליים פועלים בכיון אחד בלבד, היא לטעמי: א) לא מאד מענינת, מאחר ויש מעט מאד כשלי שוק לפי ההגדרה הזו, כיון שכמעט תמיד ניתן למצוא איזשהו גורם שידחוף בכיון המנוגד. ב) לא רלוונטית לדיון, כי זה לא מענין (אותי לפחות) אם יש כשל שוק או שיווי משקל או מה-שלא-יהיה. מה שמענין אותי זה לקבל מצב "טוב". במקרה של שוק הסלולר מצב "טוב" הוא כאשר הלקוחות משלמים פחות ומקבלים יותר. השאלה היא האם שוק חופשי לחלוטין ממגבלות מוביל למצב טוב יותר מאשר שוק עם רגולציה (לאו דווקא זו הנוכחית). עכשיו כל מה שנותר לך הוא לשכנע אותנו כי זה המצב. אני צופה קשיים בכך בהנתן אי ידיעתך המוצהרת על מה שיקרה בשוק כזה. |
|
||||
|
||||
"כשל שוק" הוא מונח מוכר וידוע מתחום הכלכלה. אם ההגדרה שלי לא מתאימה לטקסט בוק אז חבל מאוד, אתה מוזמן להביא הגדרה אחרת. השאלה האם יש כאן כשל שוק היא השאלה ה*יחידה* שרלוונטית לדיון המסויים הזה. היא לב ליבו של הדיון והיא הטענה היחידה שעומדת בבסיס הקריאה לרגולטור לפעול. תפקידו הנומינלי של הרגולטור הוא *לעודד* את התחרות ולהבטיח את קיומה על ידי טיפול נקודתי ב"כשלי שוק". מכאן שהתפיסה מאחורי קיומו של רגולטור היא שתחרות היא דבר *טוב* אם ההנחה הייתה שונה אזי וודאי היה עדיף להלאים וחסל. עכשיו אתה מכניס עז חדשה. בעצם תחרות היא לא דבר טוב. זה אולי נכון ועשוי לשמש חומר נאה לדיון אחר, בזמן אחר, אבל זאת לא הייתה הנחת היסוד של הדיון. "...זה לא מענין (אותי לפחות) אם יש כשל שוק או שיווי משקל או מה-שלא-יהיה. מה שמענין אותי זה לקבל מצב "טוב". במקרה של שוק הסלולר מצב "טוב" הוא כאשר הלקוחות משלמים פחות ומקבלים יותר." לא. אני חושב שמצב טוב הוא מצב בו הלקוחות משלמים *הרבה* פחות ומקבלים *הרבה* יותר. ההגדרה שלך ריקה בערך באותה מידה. |
|
||||
|
||||
מסתבר כי הכיול שלי היה נחוץ ביותר. אם הויכוח בינינו הוא על האם בסיטואציה נתונה יש או אין כשל שוק (במובן שנתת) מוטב שנסיימו מיד. לא אמרתי כלום על האם תחרות היא דבר טוב או לא. הדיון היה על שוק חופשי, והאם הוא טוב או לא. שוק חופשי גורם פעמים רבות לתחרות (אבל לא תמיד, כפי שהסכמנו), אך תחרות אינה המטרה. המטרה היא שיהיה טוב יותר לכולם (במקרה זה הלקוחות). נכון, "טוב יותר" הוא מושג מעורפל במקצת, ועדיין ניתן להסכים שסיטואציה בה הלקוחות משלמים פחות ומקבלים יותר היא טובה יותר. טענתי היא כזו: לו מחר בבוקר קמה מדינת ישראל ומסירה את כל המגבלות על השוק הסלולרי, המצב יעשה גרוע יותר במובן זה שככלל הלקוחות יאלצו לשלם יותר עבור אותם שרותים. את הנימוקים כבר פרשתי במקום אחר. |
|
||||
|
||||
לי יש הרגשה שהכיול שלך רק הגדיל את הערפול. מטרה ככמו "שהלקוחות ישלמו פחות ויקבלו יותר" היא הגדרה מעורפלת שאיננה תורמת דבר להתקדמות הדיון. אתה אומר "התחרות אינה המטרה. המטרה היא שיהיה טוב לכולם" אבל אם תחרות עושה טוב לכולם אז תחרות היא כן המטרה (ואם היא לא טובה לכולם אזי המטרה צריכה להיות הפוכה). המרכיבים שעושים "טוב לכולם" הם, בסופו של דבר, נתונים טכניים, באיזה טכנולוגיה משתמשים, איכות כוח האדם, צורת ניהול החברה וכו. אלו הם נתונים שלא אני ולא אתה מבינים בהם דבר וגם אם היינו מבינים, הרי שהם ממילא נתונים דינמיים המשתנים כל הזמן. אין טעם לדיון על המרכיבים האלו בדיוק כמו שאין טעם לדון בפרוצדורות השונות לניתוחי בטן בדיון על מערכת הבריאות. הדבר היחידי שיש טעם לדון בו הוא המבנה הכללי של השוק (אם זה שוק). האם צריך חברה אחת גדולה, שתיים, עשרים, לתת לכל דכפין? אולי הממשלה צריכה לנהל את זה? אולי צריך לתת לאנשים פרטיים אבל שהממשלה תפקח וכו. אבל כדי להחליט בסוגיות מעין אלו אנחנו חייבים, לדעתי, לגבש עמדה, כזאת או אחרת בנוגע לתחרות. אתה טועה אם אתה חושב שהרגולטור הישראלי או כל רגולטור אחר עוסק באותם פרטים טכניים. משרד התקשורת איננו אומר לסלקום מאיזה ספקים לקנות, כמה לשלם לעובדים או אפילו כמה לגבות עבור שירות זה או אחר (או איזה שירותים להציע). הרגולטור עוסק, וזה תפקידו הנומינלי, בהנחיות כלליות ובאיתור "כשלי שוק" אשר בהם הוא אמור להתערב. ההנחה העומדת בבסיס קיומו של הרגולטור היא שתחרות זה דבר טוב אבל צריך לרסן אותה או, לחילופין, שייתכנו כשלי שוק בהם צריך לטפל וכו. מכאן שכאשר אנחנו דנים בתפקוד הרגולטור אין לנו מנוס מלדון בשאלה, האם מקרה זה או אחר מהווה כשל שוק או לא. |
|
||||
|
||||
>מטרה ככמו "שהלקוחות ישלמו פחות ויקבלו יותר" היא הגדרה מעורפלת שאיננה תורמת דבר להתקדמות הדיון. מה מעורפל בה? אני עדיין מחכה לתשובה לטענתי מהתגובה האחרונה. > שכאשר אנחנו דנים בתפקוד הרגולטור אנו לא דנים בתפקוד הרגולטור אלא בעצם הצורך בו. לשיטתך, במקרה זה אין צורך בו כיון שאין כשל-שוק. ואכן, אני מסכים שאין כשל שוק על פי ההגדרה שנתת. הדיון כאן החל כדיון על השוק החופשי ועל הטענות העולות מפעם לפעם כי זהו הפתרון המיטבי בכל הנסיבות. ניתנה דוגמא כנגד (שוק הסלולר) ואתה התחלת לדבר על כשל שוק ולמה אין כאן כזה. למען הסר ספק: כאשר אני (וסבורני שגם אחרים) דיברתי על כשלון השוק החופשי (חסר הרגולציה) לא התכוונתי לכשל שוק ולא בטיח. אני התכוונתי שבעזרת רגולציה ניתן לקבל מצב טוב יותר. עכשיו אשאל ברורות (שוב): האם, לדעתך, שוק סלולרי חופשי חסר מגבלות ורגולטורים יתן את המצב הטוב ביותר האפשרי? האם יתן מצב טוב יותר מהמצב הנוכחי? |
|
||||
|
||||
אוקי. אני חושב שמיצינו... נתראה בשמחות |
|
||||
|
||||
חבל מאוד, קיוויתי לקבל תשובה ברורה סוף כל סוף. אני אפילו מוכן להסתפק ב-כן או לא בלתי מנומק, ולו רק בכדי שאדע על מה התווכחנו. |
|
||||
|
||||
כן או לא (בלתי מנומק). |
|
||||
|
||||
אחחח, זה כל כך אופייני וכל כך מא/ע/לף, שאתה הגדרת הגדרה המדברת אפילו אל הדיוטות/אידיוטים כמוני - "שהלקוחות ישלמו פחות ויקבלו יותר", והדוקטור פסק את פסוקו - "הגדרה מעורפלת שאיננה תורמת דבר להתפתחות הדיון". הפלנטה האיילית היא מין מקום כל כך מוזר ומופלא. בפלנטה האיילית (ואולי במיוחד בפלנטה הביצועיסטית) - ה*דיונים* הם העיקר, הם העולם כולו, תבל רבה, לא רק בתוך הפלנטה עצמה אלא בכלל, באופן כולל ובלתי מתפשר. זה שבמרחק מטר-שניים מן העולם הזה מתקיים, עפ"י השמועה, עולם אחר, כזה שיש בו בני אדם בשר ודם - זוהי בסך הכל טעות טבע מצערת שיש להתעלם ממנה בנימוס ובאדיבות - ולהתרכז בדיון!!! בעולם האחר ההוא, זה של בני האדם בשר ודם, במצב שבו הלקוחות, כפי תיאורך, משלמים פחות ומקבלים יותר - זה תורם ל*לקוחות*. נראה שגם זו, אליבא דפלנטת איילים-ביצועיסטים - טעות טבע מצערת שיש להתעלם ממנה בנימוס ובאדיבות ומיד לשוב ולהתרכז בדבר שבו אנחנו ממש-ממש טובים - בדיון!!! פעם, מזמן, אמרתי כאן כי בסופו של דבר, ההתחככויות האינטלקטואליות בין האיילים הזכרים אינן אלא התכתשויות למי-יש-יותר-גדול. הדבר עורר סערה רבתי (כיום אולי לא היה מעורר סערה כזו, נראה שהאיילים נעשו פחות רגישים בכגון אלה) והפתיל ההוא, פתיל ארוך למדי, הוסר עד מהרה. אחר כך הצטערתי, לא בגלל הסערה ולא בגלל ההסרה אלא משום שחשבתי שהאמירה עצמה היתה משוחדת ופרובוקטיבית. בדיעבד, אולי צדקתי. |
|
||||
|
||||
לא נעשינו פחות רגישים, פשוט השאלה נפתרה במפגש האלמונים האחרון: לי. |
|
||||
|
||||
נו בטח, כי אצלך הוא נישחק הכי מעט. |
|
||||
|
||||
וכשאיילות משתתפות בדיון? |
|
||||
|
||||
ההתרשמות שלי עד הנה היא שכשהאיילות משתתפות, הן משתדלות, ברמות משתנות של להט, להסביר, לנמק, לשכנע - ואין בהן, כך נדמה לי, את הצורך האיילי-זכרי להוכיח כי ה"אוייב" הוא אידיוט מושלם ואח"כ לקצוץ אותו לקיצוצין זעירים ולהכין ממנו קבאב, שישליק, שווארמה ומעורב ירושלמי1. מובן שהצורך הנ"ל אינו מאפיין את כולם, רק חלק, אך החלק הזה הוא המותיר, בהרבה מקרים, את רישומו. אם להזכיר דוגמאות הפוכות, יש כאן למשל בחור אחד, אלון עמית, שהוא מין חייזר זר ומוזר, ונראה שיש בו צורך אמיתי להבין את דעתם של בני הפלוגתא שלו והוא תמיד מתבטא בעדינות ובנימוס, אבל אולי הוא איננו דוגמה מייצגת. ----------- 1 ולו גם ידעתי את ההבדלים בין הארבעה, כי אז היה העולם הזה מקום יפה יותר ואני הייתי מעט חכמה יותר. |
|
||||
|
||||
ההתרשמות שלי שונה משלך (לא בנוגע לאלון). מה לדעתך זה אומר על נשים שבוחרות להיות איילות, זה שהן בוחרות להיות במקום כל כך איילי-זכרי בו קוצצים את "האוייבים", עושים מהם אידיוטים וכדומה? |
|
||||
|
||||
אולי זה אומר שנושאי הדיון מעניינים אותן. אולי זה אומר שהן חשות, כמוני, כי מעבר לאי הנעימות שבהתלהמויות - האייל הוא מקום מחכים ומעשיר. |
|
||||
|
||||
רציתי להעיר על כך שזה נראה לי חוסר עקביות: נשים הן רציונאליות ומחפשות להחכים ולהעשיר, בעוד שאצל גברים ההתחככויות האינטלקטואליות אינן אלא התכתשויות למי-יש-יותר-גדול. אבל אז תפסתי שתסיקי מזה שיש לי ז-- קטן, אז נעזוב את זה. |
|
||||
|
||||
ההתחככויות האינטלקטואליות באות לשרת צורך זכרי פנימי עמוק ואמיתי - להוכיח שהבחור השני הוא אידיוט - ולכן ביסודן הריהן פעולה בריאה, בונה, אולי אפילו הכרחית, ומכאן - רציונלית לחלוטין (ובזאת החלתי בנושא זה באופן קצת עקיף, או מאוד עקיף, משהו שלמדתי כאן מחסידי הקפיטליזם בענייני סיפוק צרכים בשוק חפשי הפועל תקינות. אם כי אני בטוחה שלא לזה הם התכוונו). ואני לא מסיקה שום דבר אישי ביחס אליך. זהו, עזבנו. |
|
||||
|
||||
זה לא תחרותיות, זה קריזות. וזה לא בגלל שאנחנו גברים, זה בגלל שאנחנו גברים ישראלים, ועולה לנו הסעיף כל פעם מחדש לשמוע את ה<דעה מסויימת> המטופשת של <תת-קבוצה כלשהי בחברה הישראלית | מתדיין מסויים> שהיא וההליכה ההזויה אחריה היא חלק לא מבוטל מהסיבה ל<מצב כלשהו>. |
|
||||
|
||||
בין נשים בכלל , והן כולן שוחרות שלום ואהבה. משום מה עולה לי דימוי של גיישה עם פיגיון מורעל, לא יודע למה. (זה אגב לא אומר שאין תחרות בין גברים) |
|
||||
|
||||
ודאי שיש תחרותיות בין נשים, ואני חושבת שיש הבדלים בינן לבין הגברים במינונים ובדרכים בהן התחרותיות מתבטאת. לא אמרתי שהן כולן שוחרות שלום, ניצה וגאולה כהן אינן שוחרות שלום כלל ועיקר (ואני חוששת, לצערי, שכולן אכן שוחרות אהבה - ודווקא זו מן הסוג הנחות, הבלתי מציאותי, הרומן-רומנטי, מה לעשות :-)). לא יודעת מספיק על הגיישה והפגיון. במספר חברות לא ציויליזציוניות בדרום מזרח אסיה נצפה שוויון יחסי (לא שוויון מוחלט, שוויון מוחלט כנראה אינו קיים) בין המינים - וממש באותם אזורים עצמם גם אין מלחמות וזה כמאה ועשרים שנה (ולפי השערות - יותר, כנראה כמה מאות שנים, אך בלא סימוכין) שלא ידועים בהן מושגים לשוניים ותרבותיים העוסקים במלחמה (ונא לא לבקש ממני עכשיו שמות וגיגולים, הפעם האחרונה שעסקתי בנושא זה היתה בערך לפני חמש עשרה שנה). |
|
||||
|
||||
לגבי הרומן הרומנטי צר לי אך כשאני חושב על זה מדובר , יותר בפנטזיה הדומה לפנטזיית התעשרות , כלומר בטח מפנטזות מפנטזות על הגבר שיתן ויתן ויתן ולא יפסיק לתת (כסף מחמאות, האדרתן , על ידי תשוקה אליהם וכדומה) ושלא יהיה ספק זה לא שאני לא חשוב שהגברים הם מלאכים או משהו. |
|
||||
|
||||
זה לא הכשל הססטיסטי של הסיבה והמסובב ? אולי בגלל שבאיזור מסויים אין מלחמות, מכל מיני סיבות, מעמדן של הנשים השתווה לזה של הגברים, כיון שהתפקיד הגברי מכל אינו נחוץ ? אולי השלום גורר את אי-המיליטנטיות באופיים של האנשים האלה, ולא להיפך ? |
|
||||
|
||||
וממש באותם איזורים לא התפתחה ציויליזציה, שלא לדבר על מדע, פילוסופיה או טכנולוגיה. |
|
||||
|
||||
"במספר חברות לא ציויליזציוניות בדרום מזרח אסיה נצפה שוויון יחסי (לא שוויון מוחלט, שוויון מוחלט כנראה אינו קיים) בין המינים - וממש באותם אזורים עצמם גם אין מלחמות וזה כמאה ועשרים שנה (ולפי השערות - יותר, כנראה כמה מאות שנים, אך בלא סימוכין) שלא ידועים בהן מושגים לשוניים ותרבותיים העוסקים במלחמה (ונא לא לבקש ממני עכשיו שמות וגיגולים, הפעם האחרונה שעסקתי בנושא זה היתה בערך לפני חמש עשרה שנה)." ובכל זאת, הפניות? הנושא מעניין וחשוב. לכל הפחות, תני איזה קצה שם ומפתח לנושא כדי שאפשר יהיה לגגל. |
|
||||
|
||||
החברות הללו הן בד"כ כאלו שעברו פסיפיקציה ע"י חברות סמוכות. פסיפיקציה, משמע: חברה סמוכה וחזקה יותר דאגה לרסן, לנטרל (ולסרס) את החברה החלשה יותר, כך שהלוחמנות שלה נעלמה מעל פני השטח. בתנאים כאלה, מובן כי הגברים מאבדים את היתרון שיש להם בד"כ1, ותוך כך וכך שנים, נוצר פחות או יותר (בעיקר פחות, אבל בכל זאת) שיוויון בין המינים. הפנייה: War Before Civilization של Keeley, אם זכרוני אינו מטעני. 1 שזה אותו התהליך שעובר על העולם המודרני פחות או יותר מאז המהפכה התעשייתית. באיטיות, אבל עובר. |
|
||||
|
||||
[This is the third version of this post. Maaan, these gender-related posts are so tricky]
I have to say I agree. One of the things I dislike in the Ayal is the rudeness and crassness of the arguments. I'm spoiled in that my other virtual community, which is a private conferencing enterprise, is much more civilized without losing its intellectual edge. Sometimes it's enough to drive me away from here for a week or two; but I end up coming back, because most of the articles are insteresting and I enjoy the news updates. There are also many people here who are a joy to talk to, who are civil and pleasant to argue with; but one rude comment from someone is enough to drown many polite comments from others. My personal pet peeves are nitpicking, assuming [negative] things about the other person, derogatory group references and name-calling. All of which are made worse, in my opinion, by anonymity. I must be honest, though, and confess that my tolerance for content, too, has limits, and that even the nicest, most polite person can piss me off (which is not his or her fault) when expressing chauvinistic, racist, and socially-uncaring comments. This is more my personal fault than it is the other person's; I wonder how many of us can boast perfect, unlimited tolerance for ANY content expressed in a civilized way. |
|
||||
|
||||
טוב, נו, אני צריך לאשש את התזה של החשמנית. חלק מהחן של האייל הוא בקצוות המחודדים. כותבים כאן אנשים בעלי דעות מנוגדות בתכלית, שחיים את האידיאולוגיה שלהם ומחויבים לעמדותיהם. זה נראה לא אנושי (וגם לא ממש כיף) שבמהלך דיונים מתדיינים לא יאבדו מדי פעם את הסבלנות ויכתבו דברים שלא היו עוברים בסלון אנגלי מהוגן. זה המחיר של ליברליות אמיתית: לא להיות PC, שהיא דרך מזוויעה לכפות שיח מסוים, אלא להביע את העמדה שלך בלי להתיפייף. אם את מתעצבנת, זה לא נורא שאת מראה את זה, ואם זה מעצבן את הזולת, הוא יצטרך להתמודד (במקרה שלי, אני יכול להעיד שלפעמים כשאני מתעצבן זה דווקא מניע אותי לחפש תשובות טובות יותר). אנחנו לא נייטרליים, לא מכונות של טיעונים, ולא מנהלים דיון "נקי", "טהור" ומנותק. לא בהכרח קשור, אבל אני נזכר במאמר מעניין של גדי טאוב: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... |
|
||||
|
||||
I realize that political correctness is considered the Antichrist on the Ayal, and bashing it (often without knowing much about Foucault or the American left) is very much part of the folklore here. I've also heard countless versions of the "sterility versus authenticity" debates a-la Gadi Taub, which, though they make an interesting point (I, too, cringed at the quote he put at the top of the page), are seriously plagued by ignorance and by a will to appear Warmer-Than-Thou or More-Authentic-Than-Thou. You're right, though, this isn't strongly connected to our little discussion here, so we'll save it for another time.
I will say, though, that political correctness does not equal civility, and that ideological passion does not equal rudeness. I can see the differences quite clearly. Telling someone "what you say is dangerous/unfounded/problematic" is not the same as telling someone "you're a fascist/idiot". I see too many examples of the latter here. |
|
||||
|
||||
למען האמת, אני לא שייך לאלו שנהנים לבעוט בפוסט-מודרניזם, אם כי ככל שאני מבין יותר עמדות פוסט-מודרניסטיות אני מגלה שאני מתנגד להן יותר. בכל מקרה, זה באמת דיון שעדיף לדחות למועד אחר. אני חושב, כמוך, שאין מקום באייל לתיוגים כמו ''פשיסט'' או ''אידיוט''. נראה לי שרק משתתפים בודדים יחלקו עלייך כאן. חשבתי שאת והחשמנית מדברות על סגנון יותר כללי, שבעיניי מזכיר יותר התכתשות ספורטיבית וידידותית מאשר השוואות אנטומיות. לא רק שהעקיצות הנלוות אינן מפריעות לי, אני מוצא שהן נותנות צבע לדיונים שבלעדיהן היו עלולים להיות יבשושיים מדי. לפעמים זה חורג מגבולות הטעם הטוב, אבל זה תמיד סיכון בהומור או סרקאזם. |
|
||||
|
||||
I guess it's a matter of personal preference of communications. I don't tend to enjoy very much humor that comes at the expense of others, and I recognize the majority of the Ayal readers have different tastes. I also have a personal preference for communications that express doubt and leave open questions, rather than being 100% convinced of what one is saying. The self-confidence that one "has it right", to the point of discrediting any alternative perspective, deters me from entering a discussion, even when I think I could illuminate something the person didn't. I acknowledge that many others prefer these polarized communications, because the passion ignited by the conflict brings out the best in them. The preferences that lead me and the hashmanit to enjoy this type of communication less might be credited to gender, but could also be related to other cultural factors. I don't know her well enough to assume things about her cultural background, but I can say that mine was shaped in a society much more conflict-shy and chivalrous than Israel (Catholic South-America). So perhaps gender isn't everything.
|
|
||||
|
||||
אני חושב שהגזמת. את מעריכה שרוב קוראי האייל נהנים מלצחוק על חשבונם של אחרים? אני עוד לא השתכנעתי שיש איזו דיכוטומיה בין סוג אחד של איילים לסוג אחר (בנים-בנות, או כאלה שגדלו כאן או שם). יש פה כל מיני אנשים, חלקם עדינים יותר, חלקם תוקפניים יותר, חלקם משוכנעים בעצמם עד מאוד, חלקם פחות. אפשר לעשות clustering, אבל אני לא בטוח שאפשר יהיה לפרש את התוצאה ע"י נתונים אישיים. |
|
||||
|
||||
Let me rephrase: I agree that there would not be strong dichotomies, but more a combination of factors, some of which can be attributed to personality and some to cultural issues. Isn't it interesting, though, that whenever gender issues in the Ayal are discussed, it is the women who feel the difference and the men who argue there is no difference? Not needling, just bringing this up for discussion. We could argue whether there is a male dominant culture here (it's a complex question and I don't have an answer for it), but if there is, it has certainly been identified by the females and immediately discredited by the males in every discussion where it was mentioned (then again, we might be slipping into our previous discussion of female and male methodology, and I don't want to take this discussion there).
As to the humor at other's expense, I've reread my post and I might have exaggerated; at least, I can see how my words could be read like that. However, I need to stress that this is a personal perspective. What someone with a thicker skin might not even see as a "yerida" on someone else, or not even notice an "akitza", someone with a thinner skin, such as myself, would. Jonathan mentioned ealier that for him, such "akitzot" (heck, I must fix the English on this computer. Ugh) liven up the discussion and make it "peppery", whereas for me they divert my attention from the argument and upset me sometimes. So we both locate the "responsibility" on different parties. While he says that the receptor should learn to "deal with it" and develop a thicker skin (not necessarily a bad idea), I say that the transmittor should learn to assume thinner skin (not necessarily a bad idea, either). In Brainstorms, my virtual community, we go by a thuumb rule called Assume Good Will. Whenever something can be interpreted as innocent or as hurtful, the assumption is that the person didn't mean to mock us, or insult us, or discredt us. The communication is sometimes less heated, but I don't think it "sterilizes" the discourse. It's not a bad tool for internet dicsussions, where much can be misunderstood, and might not be a bad idea to live by here. |
|
||||
|
||||
אהבתי! אנסה בפעם הבאה, אם לא יקפצו לי הפיוזים קודם. |
|
||||
|
||||
>Isn't it interesting, though, that whenever gender issues in the Ayal are discussed, it is the women who feel the difference and the men who argue there is no difference? אני מקבל את טענתך ועל ידי כך מפריך אותה.
|
|
||||
|
||||
אישית, אני לא מרגיש שהטיעון "כל פעם שהנושא עולה, אלו הנשים שטוענות שיש הבדל" משכנע יותר מקודמיו; אפשר להסביר את התופעה הזו בכל מיני דרכים. יש כאן פשוט פחות מדי איילות בשביל להכריע. מספרית, יש בוודאי דומיננטיות גברית באייל. האם יש כאן "תרבות" גברית, אין לי מושג. אני לא בטוח שאני יודע מה זה, בדיוק. |
|
||||
|
||||
ל"הנחת הרצון הטוב" אפשר להוסיף את "הנחת החסד" מכאן תגובה 147464 |
|
||||
|
||||
אני נוטה להסכים עם טענתך ש"נכונות פוליטית אינה זהה לנימוסיות." גדי טאוב עולה על נקודה חשובה מאוד – אותה בריחה וסלידה מן המציאות באמצעות שפה "עוקפת מציאות" צוננת, מרוחקת ורוחצת בתמיסה קרבולית. אבל הוא מחמיץ, לדעתי, את החלק החשוב יותר: השפה הנכונה-פוליטית לא באה רק כדי לעקוף את המציאות או להתעלם ממנה, היא באה לברוא מציאות חלופית ו"טובה יותר." אם מסתכלים על הרעיונות של הפוסט-מודרניזם ביסודם, הם אינם מרחיקים מעבר לתוספת גיזום וטיפוח לרעיון הנושן של אפלטון לפיו אין מציאות אלא רק תפישות סובייקטיביות שלה. ההבדל העקרוני היחיד הוא שרעיונותיו של אפלטון מועברים כאן מתחום האפיסטמולוגיה לתחום האתי והפוליטי. מכאן, מבצע הפוסט-מודרניזם שורה של סאלטות, פליק-פלאקים וצוקאהארות לוגיות שהולכות בערך כך: 1. אין תפישת מציאות כפי שהיא אלא רק תפישות סובייקטיביות של היבטי מציאות שונים. 2. לכן, אין ערך רב יותר לתפישת פרט או קיבוץ אחד על פני אחרות. 3. שפה היא האמצעי היחידי לתיקשור התפישות הסובייקטיביות. 4. אבל גם השפה נגועה בהטייה תרבותית וחברתית של המשתמשים בה. 5. לכן, יש לטהר ולחטא את השפה מכל הטייה כזו. 6. הדרך היחידה לעשות זאת היא להסיר ממנה כל קישור למציאות סובייקטיבית ספציפית. ישנם כמה תוצרים לוגיים הנובעים מהסדרה האקרובטית המרשימה הזו שמבצע הפוסט-מודרניזם,1 כשהמעניין שבהם – בעיקר בגלל הפירכה הבסיסית המובנית בו – הוא בתחום הלשוני. מטרת הפוסט-מודרניזם, כזכור, היא להסיר מהשפה כל קישור להטייה (מציאות סובייקטיבית) ספציפית. כדי לעשות זאת, חייבים לקלף מן השפה כל קישור קונקרטי (עובדה, נושא, נשוא), יחס או אומדן (טוב יותר, רע יותר) קיימים ולהמיר אותם באחרים, נטולי מטען. גם זה לא מספיק, משום שהמרת המונחים נטולי המטען עדיין מתבצעת למונחים לשוניים טעונים ומוטים. לכן, השפה צריכה להתקדם צעד נוסף ולהכיל את עצמה. כלומר, גם המונח בו משתמשים וגם המונח שאליו ממיר הקורא אותו בראשו צריכים שניהם להמצא בתחום הלשוני בלבד. יותר מזה, השפה צריכה גם להתנער מהמרות דו-שלביות כאלו ולהשתמש במונחים שאינם ניתנים להמרה ונעולים תמידית במישור הלשוני שבו נוצרו. כלומר, השפה צריכה להיות משל תמידי ללא נמשל, מתמטיקה ללא מספרים או אופרטורים. כל זה נועל את הכותב או המדבר אל תוך השפה ולמעשה, דן את כל הרעיון הפוסט-מודרניסטי להיעדר משמעות מוחלט. אלא שכאן נכנסת לפעולה הזרוע האתית-פוליטית של הפוסט-מודרניזם, הנכונות-פוליטית (נ"פ). היא לוקחת כמה אלמנטים מן הפוסט-מודרניזם ומתרגמת אותם, אגב שורה של אלמנטים אקרובטיים משלה, לסדר יום אתי-פוליטי מוגדר. מאחר ואין להדיוט סתם אפשרות להנעל אל תוך השפה ולחיות שם בגלל צרכים קטנוניים של חמצן ופרנסה, מגישה התפישה הנ"פ את הפוסט-מודרניזם באריזה קליטה יותר שאומרת כך: אם נשנה את ייצוגי המציאות בשפה באופן ייסודי, כך שיטוהרו ממנה כל סיגי ההטייה התרבותית, ניוותר עם שפה נטולת הטיות. מאחר והדרך היחידה לתקשר את תפישת המציאות היא השפה, שפה נטולת הטיות תביא לתפישת מציאות נטולת הטיות. ובניסוח פשטני במיוחד: מאחר ושפה = מציאות, אם משנים את השפה, משנים את המציאות. לדוגמה, אם במקום להגיד על מישהו "טמבל" כולנו נאמר שהוא "מאותגר שכלית" או "נתון בתחום המתח היחסי שבין שדה הצבת השאלה לשדות כינון תשובתיות מתוקשרת שדה חידה" מציאות האמירה המקורית תעלם ותומר באחרת. או, בעברית: אם לא נקרא לטמבל "טמבל" (שינוי השפה) אז הוא יפסיק להיות טמבל (שינוי המציאות). מאחר והיומרה הזו דינה לעורר גיחוך בלב כל, אומצה גרסה פושרת יותר שאינה טוענת ליכולת לשנות את המציאות, אך מבקשת, לכל הפחות, לנטרל את היכולת לקרוא לטמבל "טמבל" ולהמיר את המונח הפוגע במונח נטול-הטייה אחר שיביא, בסופו של דבר, לריכוך או שינוי של תפישה שלילית ומוטה של אנשים על בסיס המונח המוטה המיוחס להם. התפישה הנ"פ חזקה במיוחד בארצות הברית וקשורה במסורת חזקה בת מאות שנים של בחינה עצמית וצנזורה חיצונית ופנימית בסימן "אם חמדת אותה בלבבך, כבר חטאת." כלומר, עצם המחשבה או האמירה של דבר אינם חמורים פחות מעשיית דבר ולמעשה, ישנו קו ישר המחבר בין המחשבה הרעה וה"לא מוסרית" והמעשה הלא מוסרי. המעניין הוא שהתפישה הזו ממשיכה ושורדת למרות שהיא מפגינה אפס אחוזי הצלחה לכל אורך הדרך. ברגע שמונח מוכרז פוגעני מומר במונח לא פוגע, מייד המונח הלא פוגע קונה לו אותה משמעות בדיוק ולמעשה, הופך לשם נרדף נוסף לאותו דבר. אפשר לראות מה קרה, לדוגמה, למונח "טעון טיפוח" – מונח שכובס באופן מיוחד כדי לסלק הטייה והיום נחשב לעלבון – או לכיתה המסייעת, שהפכה לכיתה טיפולית, שהפכה לכיתה מקדמת, שהפכה לכיתה אורגנית. אף אחד משינויי השם לא סייע לילדים שלמדו בכיתה כזו להמנע מקישור מהיר ומדוייק בין "טיפולי" ו"אורגני." ==================== 1 לדוגמה, בתחום האנתרופולוגיה גורס הפוסט-מודרניזם כי כדי לבקר את ההטייה הבלתי-נמנעת של החוקר ביחס למושאי מחקרו, ההטייה הנובעת מקיומו כזר בין מושאי מחקרו, יחסי חוקר-מושא, וכו', על החוקרים לנסות לא רק לחטא את שפתם ככל האפשר ולהבהיר באופן מתמיד באיזו קואורדינטה הוא נמצא ביחס למושאים. במקרים רבים, התוצר הוא עיסוק כפייתי במטא-מחקרים, ביקורת על ביקורת על ביקורת בסבבים אינסופיים ושפע מחקרים חסרי-ערך שבהם ההטייה האתנו-צנטרית מומרת במגלומניה אוטו-צנטרית. החוקר צריך לדווח לנו על המיקום שלו ביחס למושאים, לא? אז הנה הוא מדווח. |
|
||||
|
||||
הזכרת את אפלטון בתור אבי התפיסה "אין מציאות, רק הכרה סובייקטיבית". אני מכיר את המונח "פלטוניזם" (בפילוסופיה של המתמטיקה) במשמעות ההפוכה בדיוק: הפלטוניסט מאמין, למשל, שהמספרים הטבעיים *קיימים*, ובאופן כללי, שלרעיונות המתמטיים יש קיום מחוץ למחשבה האנושית1. האם אפלטון כתב גם כך וגם כך, או שאלו פרשנויות שונות (הפוכות?) לדבריו (למושג האידאות, אולי)? (סליחה על הגלישה מהנושא). 1 ראה בסעיף Mathematical realism. |
|
||||
|
||||
שני הדברים קיימים בו זמנית. לפי אפלטון, במצב התודעה הרגיל שלנו איננו מסוגלים להשיג את המציאות בחושינו ואנו קולטים, כלשון המשל שלו, רק צללים על קיר המערה. במקביל, הוא טוען כי ישנה מציאות-על שבה קיימים האוניברסלים, אידאות מושלמות, שהאדם מסוגל לקלוט משהו מהן בעת התעלות. במובן זה, המתמטיקה אכן קיימת לדידו בלי קשר לבני האדם, ואלו פשוט מגלים אותה. ======= הערה בצד: למיטב ידיעתי הגיית חלק משמות חכמי יוון מעוותת בעברית בהשראת הערבית (אפלטון, אריסטו) אך בכל זאת מקובל לומר "אפלטוניזם" ולא "פלטוניזם." |
|
||||
|
||||
הגעתי מאוחר, אבל רק נקודה אחת: הדמיון בין הסגנון בסלון אנגלי מהוגן לבין תרבות ה-PC האמריקנית הוא בערך כמו הדמיון בין חליפת ג'נטלמן מוקפדת פלוס כובע תואם, לבין טרנינג נילון צבעוני של קשיש במיאמי. הראשון אלגנטי, מדויק, מרומם נפש - השני פרטאץ'. |
|
||||
|
||||
רק שלוש? אני כתבתי חמש (ארוכות) ועל כולן לא לחצתי אשר. זאת התגובה השישית במספר (ולשמחת כולנו, הקצרה שבהן) :) מעבר לכך שאני מסכים עם כל מילה בתגובתך, אני חושב שתגובה 244252 נופלת בדיוק תחת הקטגוריה הסגנונית המדוברת (שמרחיקה אותי קצת, בימים אלה, מהשתתפות בדיונים וקריאה של ממש בהם1), וזאת למרות קבוצת המגדר אליה שייכת הדוברת2. יש בתגובה הזו כל אחד ואחד מהדברים עליהם התגובה מתלוננת (חוסר נימוס, סיסמאות פרובוקטיביות, שובניזם, חוסר סובלנות, "נימוקים" חפוזים, הכללות גסות, נסיון לעשות שיש-קבאב מבר הפלוגתא3 והעלבות4 קולקטיביסטיות כנגד "האויב"). _______ 1 ולפני שייחסו לי התנשאות חסרת הצדקה: לחוסר שביעות הרצון שלי מחלק מהתגובות שלי עצמי, יש חלק בעניין. 2 דעתי האישית היא שהסגנון לא נובע מגבריות, אלא מדבר אותו אני מכנה "מציאותיזם" (עד שאמצא מונח קצת יותר מוצלח). 3 לעשות לו ולטעוניו רדוקציה לכדי אינפנטיליות שניתן להסביר ע"י פרוידיאנוית בשני זוזים. הרי אין סיכוי שמניעיו, גובה ספקנותו העצמית וסגנונו (גם אם הוא לא נעים במיוחד) נובעים מגובה האידאליזם או מהאבסולוטיות המדומה של ערכיו. 4 איך בדיוק אמורים להגיד derogatory בעברית? מורפיקס לא ממש רוצה לעזור לי. |
|
||||
|
||||
מה אני אגיד? אתה פשוט צודק. ואם כבר, נראה לי שתגובה 244272 שלי גרועה אף מזו שכנגדה יצאת. לא הייתי רוצה להיות מן הסיבות המרחיקות אותך מכאן. אגב, כנראה כבר לא אצליח להסביר את מה שלא הצלחתי מקודם - אבל מעבר לכל המדובר, התכוונתי גם ל*פשט*, שבתגובה ההיא - לניתוק, באמת, של הדיונים מסוג זה מן המציאות, או לפחות מחלקים גדולים ממנה - החלקים הלא נוחים (זאת בהנחת הדיוטות-מן-הרחוב - שהכלכלה אמנם אמורה *לטפל* במציאות ולאו דווקא לשמור על אקסטריטוריאליות קבועה ביחס אליה). לא הבנתי את הערה 2, אתה יכול בכ"ז להסביר קצת? |
|
||||
|
||||
אבל קשה קשה |
|
||||
|
||||
אז כנראה הבדיחות קצת נכונות - כלכלן ראה משהו שעבד במציאות, ויצא מדעתו ואושפז, אחר שבדק וראה שזה לא עובד בתיאוריה... |
|
||||
|
||||
תודה על המחמאה, אבל אני בכנות לא חושב שאני כזה זר ומוזר. נדמה לי שגם אני (כמו יהונתן) לא התרשמתי שהאיילים מתנצחים בדרך-כלל והאיילות מסבירות בדרך-כלל. יש כאלה ויש כאלו, ואני לא בטוח שהפער הסטטיסטי הוא חד (אולי גם אין מספיק איילות כדי להכריע). הנה, הראיתי לך :-) עם זאת, ייתכן שגברים בויכוח (או בכלל) נוטים להיות תחרותיים יותר. לא לגמרי בלתי-סביר. יודעים על זה משהו? מחקרים וכאלה? |
|
||||
|
||||
אבל מה יהיה עם השישליק והקבאב? אף אחד באמת לעולם לא יסביר לי? כמה עצוב. |
|
||||
|
||||
אה, שכחתי. קבאב נראה כמו... הממ... כמו גלילים כאלה. שווארמה זה בשר (כבש?) קצוץ די קטן (לעיתים חותכים אותו לעינייך ממין שיפוד אנכי מסתובב כזה), שישליק זה שיפודים (אני לא בטוח אם שיפודים באופן כללי או משהו ספציפי), ומעורב ירושלמי זה צלחת עם כל מיני בפנים, בפרט שווארמה, קצת כבדים אני חושב, ועוד. אני לא ממש מבין בזה, כמובן, ובטח תיכף יבוא אייל שכן ויכניס לי. |
|
||||
|
||||
עדיף דווקא לשכוח, וסתם לאכול. |
|
||||
|
||||
לחדד את דברי אלון: קבב הוא גלילים (לעתים יותר רחוקות: כדורים קטנים; לעתים עוד יותר רחוקות - קציצות שטוחות) שעשויים מבשר טחון (כבש או בקר או תערובת) וצלויים על גריל או משטח צלייה. לפעמים הם עשויים על שיפוד, לפעמים בלי. יש ז'אנר ערבי וז'אנר רומני, שנבדלים, נדמה לי, בעיקר בתיבול (אבל רומני עושים רק מבקר). שווארמה: מה שאלון אמר; אבל לא יצא לי לראות שעושים מבשר כבש ממש. במקומות הטובים עושים מבקר ושומן כבש. במקומות הנפוצים, מהודו; ויש גם שווארמה עוף (פרגית). שישליק: נתחים של בשר כלשהו (אני מכיר הודו או כבש בעיקר, אבל בטח הכל הולך), מתובל בעוז, צלויים על שיפוד. מה שמסבך את התמונה: במקומות אחרים בעולם מוכר השם "שיש-קבאב", ונדמה לי שמדובר דווקא בשווארמה. באירופה עושים המהגרים הטורקים שווארמה (או משהו דומה) וקוראים לה "דונר קבאב". |
|
||||
|
||||
במשחק המחשב הוותיק והחמוד Monkey Island, מאיימים הפיראטים הנלחמים בסיף "תיכף תלבש את חרבי כמו שיש-קבאב" או משהו כזה. נדמה לי שניתן להסיק מכך שהכוונה דווקא לשיפוד. |
|
||||
|
||||
בהמשך המשחק, על אי הקופים עצמו (ליד הכניסה אל ראש הקוף הענקי, מקום שתקע אותי במשך שבועות רבים עד שהיה לי פיקסל הנט ממוזל) אתה זוכה לראות כמה שיש-קבאבים בגודל טבעי - אז כן, הכוונה היא לשיפוד. |
|
||||
|
||||
היי חשמנית על מונית. אני מבקש להציע לך לנסות לפתוח תגובה למשהוt שאת לא מסכימה עם מילה מדבריו בנוסח הבא: אכן אתה צודק בהחלט אלא ש.... ,ומכאן להשמיע את הביקורת שלך. אני משוכנע שתופתעי מהתגובות. זה עובד מצויין ואפילו על אורי!. |
|
||||
|
||||
תגובה 244252 שהתחילה את הבלגן-זוטא (ואני מניחה שאליה יכוונו דבריך), לא נועדה בדיוק להיות כזו שתאחד את עמישראל מסביב למדורה כשהוא שר את התקווה בארבעה קולות ודמעות גיל בעיניו. פתיחת "צודק..." היתה מחבלת מעט בimpact שלה. חשבתי שזה מובן, ושאורי יבין, כי באותה תגובה לא דיברתי אליו ישירות אלא, באמצעותו, אל... הממ... אל מישהו אחר. טעיתי, זה לא היה מובן והוא כנראה לא הבין. לא נורא, וממילא כל העניין חשיבותו כקליפת השום והוא כבר חלף עבר. אבל בעקרון אתה באמת צודק ואני לוקחת את עצתך לתשומת ליבי. תודה. |
|
||||
|
||||
אם אורי זה אני, הרי שלא נעלבתי כלל מתגובה 244252, וגם היה לי ברור שהיא אינה ממוענת אלי. למעשה, אני חולק איתך את התיסכול על כך שלא הצלחתי לקבל מד"ר בר-בי-רב תשובה ברורה לשאלה ברורה, אם כי אני בספק אם הסיבה היא גאוה גברית. מההשערה שלא הבנתי את זה, לעומת זאת, אני נעלב כקליפת השום אשר חלפה לה מכבר. בכל מקרה, נדמה לי שנעם התכוון לאורי ולא לאורי גוראל-גורביץ', אבל אולי אני טועה. |
|
||||
|
||||
מה... נעם לא התכוון אליך? מה אני יודעת (חשבתי שאולי דבריו קשורים בבדיחות שן השום הזערורית/ענקית ההיא, שהתבדחת פעם-פעמיים-שלוש בעקבות תגובתי). נו טוב, זאת לא הפעם הראשונה שאני טועה. לא התכוונתי ש*ה*סיבה היא, באופן ישיר, גאווה גברית. דיברתי באופן מאוד פשטני משום ש... משום שככה אני מדברת. המקום (המרכזי למדי?) המוענק לאנטומיה הגברית ול"גבריות" בכלל, בתרבות המערב, בייחוד אחרי פרויד ובאופנים אחרים גם לפניו, ייתכן שהוא מהווה חלקיק מסויים במכלול, שבאחד מקצותיו אפשר למצוא את הבעיה (אם יש, ונדמה לי שיש) העומדת ביסודם של ויכוחים ואי הבנות מן הסוג המתעורר כאן לפעמים. אבל באמת לא ניכנס לזה יותר, חשוב לשמור על שלוות רוחו של עמישראל. |
|
||||
|
||||
הנה עוד כמה הגדרות שידברו אולי אל הדיוטות כמותך: תוכנית מדינית: השגת שלום ללא נסיגה פלוס בטחון מלא מגובה בקונצזוס גורף. רפורמות כלכליות: יותר כסף לכולם ובעיקר לאלו שאין להם מספיק. חברה: איחוי הקרעים, הגברת האחווה בין האזרחים מניעת רגשות תסכול בקרב האוכלוסיה. דת ומדינה: הפרדה מוחלטת של הדת מהמדינה תוך כדי שמירה קפדנית על הסטטוס קוו. יחסי חוץ: הידוק היחסים עם כל מדינות העולם. באופן כללי: אני חושב שכדאי שנדאג שלכולם יהיה טוב יותר וכולם יהיו שמחים בחלקם ומאושרים. אני משוכנע שהודעה זאת לא רק פורצת דרך בהיותה ההודעה הראשונה שלי באייל לה כולם יכולים להסכים בכיף היא גם מהווה תשתית מצויינת לתוכנית פעולה פוליטית מקיפה שתטפל בכל בעיותינו. וישא"ק. |
|
||||
|
||||
שכחת את "צדק חברתי": תליית העשירים בכיכר העיר, טרם עריפתם בגיליוטינה. |
|
||||
|
||||
שלום ללא נסיגה זה בשביל יעקב, לא בשבילי. לי נראה ששלום ממילא לא יהיה, ונסיגה מושכלת היא רצויה בכל מקרה. לא צריך יותר כסף לכולם. צריך רק *החזר* - לא תרומות, לא נדבות, לא טייבעס - *החזר*, לו מעט מזעיר, שהמחזיקים בקפיטלים ישלמו - ישלמו! - לא "יתנו"! - ישלמו! - לשכבות שעל גבן עשו את קפיטליהם. אפילו בחור חכם כמוך הרי לא *באמת* מאמין שהאדונים X Y Z המיליונרים, הלא הם השכבה השלטת כלכלית, ולכן שלטת *באמת* - יותר מן השכבה הפוליטית - במדינה X Y Z - עשו את מיליוניהם בעשר אצבעותיהם. אתה הרי יודע איך זה נעשה. |
|
||||
|
||||
איך, באמת, זה נעשה? על ידי מתן בקשיש לשכבה הפוליטית? |
|
||||
|
||||
לא, לא בהכרח אם כי גם זה מגיע, בשלב כלשהו. בימים עברו זה נעשה באמצעות שוד וגזל פשוטים וישירים, ומי ששדד יותר והקדים לשדוד - קיבל, בד''כ, גם תואר אצולה. כיום זה נעשה באמצעות רבים העובדים קשה עבור מעטים, באמצעות ילדים בני עשר היושבים בבתי חרושת במזרח הרחוק ומרכיבים את השעונים שבני העשר שלנו עונדים. |
|
||||
|
||||
א. שאלת מה מעורפל בהגדרת מטרה כמו "שהלקוחות ישלמו פחות ויקבלו יותר". הערפול נובע מכך שלא הגדרת פחות ממה ויותר ממה. אלו סתם נקודות אבסטרקטיות באוויר שבאמת אין מה לעשות איתן. בלי שתגדיר, לפחות באופן כללי, מהו טווח "פחות" ו"יותר" ההגדרה שלך דומה להגדרת מטרה כמו "שיהיה טוב לכולם." אופס, בעצם אתה משתמש גם בהגדרה הזו. ב. "אנו לא דנים בתפקוד הרגולטור אלא בעצם הצורך בו. לשיטתך, במקרה זה אין צורך בו כיון שאין כשל-שוק. ואכן, אני מסכים שאין כשל שוק... [אבל] כאשר אני (וסבורני שגם אחרים) דיברתי על כשלון השוק החופשי (חסר הרגולציה) לא התכוונתי לכשל שוק ולא בטיח. אני התכוונתי שבעזרת רגולציה ניתן לקבל מצב טוב יותר." נו, אז מה הועיל הדוקטור בתקנתו? אחרי שהוא עמל להוכיח לך שאין כשל שוק ולכן אין מקום לרגולטור – ובסופו של דבר, אתה מקבל את טענתו – אתה בורא טענה חדשה ש"בעזרת רגולציה ניתן לקבל מצב טוב יותר." כלומר, אתה סבור שהגדרת תפקידו של הרגולטור שגויה מעיקרה ותפקידו אינו צריך להיות בקרה של פעולת השוק למקרה של כשל אלא משהו אחר, קסום ופלאי, שלא הגדרת כלל עד כה. שאלתך בסוף, על כן, היא חסרת משמעות כלל כל עוד לא הגדרת מהו תפקיד הרגולטור. |
|
||||
|
||||
אבל עכשיו הוצאת את תגובתו של אג"ג1 מהקשר הפתיל. הוא לא נתן הגדרה מופשטת בעלמא; הוא התחיל מדוגמה ספציפית, של תעריפי הסלולרי. כל מה שהוא אמר עכשיו הוא שלא משנה לו אם קוראים לזה "כשל שוק" או לא. וכל מה שהדוגמה מנסה להראות הוא מצב בו התערבות הרגולטור מביאה למצב שאפשר להסכים שהוא טוב יותר מהשוק החופשי, אפילו אם (כפי שטוען הד"ר) גם בשוק חופשי יש גורמים מרסנים. 1 מצטער, אוּרי... אם אתה מתנגד, לא אחזור על כך. |
|
||||
|
||||
>1 מצטער, אוּרי... אם אתה מתנגד, לא אחזור על כך. אין לי שום בעיה עם קיצור שמי לראשי תיבות, ינ"ב. הסיבה שאני מרשה לעצמי להגיב כך היא, כמובן, שלי יש (הרבה) יותר גדול2. בקיצור, אין לי התנגדות לקיצור. מה שכן, שמי אוֹרי ולא אוּרי. בנוסף, עלי להודות לך על שענית תשובה המבהירה את עמדתי בדיוק כאשר כוחותי אפסו עקב ההתכתשות עם הביצועיסט3. 2תגובה 244252 3 ואין בזה להעיד על כך ששלי קטן יותר משלו. נהפוך הוא - שלו גדול יותר משלי. |
|
||||
|
||||
כנ''ל, גם אני בחולם. |
|
||||
|
||||
ירדן. אג''ג לא הדגים באמצעות נימוקים כאלו ואחרים שהרגולטור אכן ישיג את את המטרה המעורפלת שהוא הציג. הוא טען שאם יהיה רגולטור אז המצב יהיה יותר טוב משוק חופשי נקודה. עצם הקמת הרגולטור איננה פטנט אוטומטי שהופך את התעריפים לזולים ואת השירות טוב. הרגולטור צריך לפעול, וקיימת סכנה, לפחות תיאורטית, שהוא יפעל בצורה שתהפוך את התעריפים ליקרים ואת השירות למחורבן. ומכאן שצריך להבין את הבעיות שאותן אמור הרגולטור לפתור. כדי להבין את הבעיות הללו צריכים להבין איך פועלת המערכת הנוכחית, נטולת הרגולציה - כלומר - איך פועלת המערכת בשוק החופשי. ומכאן שלא תהיה לך ברירה אלא להשתמש במילים כמו ''תחרות'' או ''כשל שוק'' וזה בכלל לא משנה אם אתה מחסידי השוק החופשי או מממתנגדיו - זאת הטרמינולוגיה. הסיבות שהובילו את אג''ג להתנגדות כל כך נמרצת לשימוש במילים הללו ולדיון בבעיות השוק נשארו מסתוריות כשהיו. |
|
||||
|
||||
>אג"ג לא הדגים באמצעות נימוקים כאלו ואחרים שהרגולטור אכן ישיג את את המטרה המעורפלת שהוא הציג. הוא טען שאם יהיה רגולטור אז המצב יהיה יותר טוב משוק חופשי נקודה. לא בדיוק, אבל בערך. אני טענתי שהמצב הנוכחי יותר טוב ממצב בו יבוטלו כל המגבלות והרגולטורים. מאחר ומוסכם עלינו שבמצב הנוכחי יש רגולטור (אני מקווה) אין צורך להכנס לספקולציות לגבי מה יעשה הרגולטור - אנו יודעים מה המצב כעת. כל שיש הוא לנסות ולהסיק מה יהא המצב עם ביטל הרגולציה והאם הוא טוב יותר. חשבתי שזה נושא הדיון עד אשר הבהרתי לי שהדיון עוסק בכשל שוק ותחרות שהם העיקר ולא, נגיד, כמה ישלמו הלקוחות. |
|
||||
|
||||
הבהרתי צ''ל הבהרת. |
|
||||
|
||||
אורי. יש כאן איזשהו קצר תקשורת מאוד יסודי. ראשית, נושא הדיון בהודעה המקורית אשר פתחה את הפתיל בעניין הקישוריות תגובה 243039 כתוב: "אותם "דמי קישוריות" הם בדיוק פתולוגיה מהסוג שמראה את כשל היד הנעלמה במקרים מסויימים. שום תחרות לא תעזור כי המחיר לא מוטל על לקוחות החברה אלא דוקא על הלקוחות של המתחרים. איך תחרות יכולה להועיל כאן?" שים לב למילים "כשל היד הנעלמה במקרים מסויימים". הכותב שייך לאותם אנשים הסבורים שהיד הנעלמה איננה כושלת ב*כל* המקרים אלא רק במקרים מסויימים. את אותם מקרים מסויימים נהוג לכנות "כשל שוק". תיאור יותר תמציתי של המשפט הזה יגיד "דמי הקישוריות הם דוגמה פתולוגית ל"כשל שוק"". בעודך קורא את אותה ההודעה, עלה קצת למעלה להודעות שקדמו לה ותבחין שאני דן, למשל, עם "צדק" בשאלות כמו "האם הרגולציה עוזרת או מונעת תחרות". (למשל תגובה 242713 בה כותב בן שיחי "...כלומר קיומה של מערכת של ריגולציה לא מבטיח את התחרות היא גם צריכה שיניים..." וכן הלאה). ההודעה הראשונה שלך בפתיל הזה נגעה באופן ישיר לשימוש שלי במילים "כשל שוק" וניסתה לטעון שזה לא נושא הדיון (בו לא השתתפת). מי שנכנס והתחיל להתווכח על הרלוונטיות של מושג זה או אחר הוא אתה. לא אני.(אתה כמובן לא נימקת את חוסר הרוונטיות וסרבת להקשיב לטיעונים מדוע כשל שוק הוא כן רלוונטי) עובדתית. נושא הדיון אליו הצטרפת במועד מאוחר למדי היה תחרות, רגולציה, והקשר ביניהם והטענה שלך שאני דחפתי את הנושא כי התחשק לי היא באמת קצת מרגיזה. זה היה באופן הכי מפורש שיש נושא הדיון. שנית, עניין הרגולטור הרגולטור אכן קיים עכשיו. השאלה האם יהיה יותר טוב או פחות טוב עם ביטול הרגולציה הקיימת היא שאלה *זהה* לשאלה האם יהיה יותר טוב או פחות טוב עם כינון הרגולציה כאשר היא לא קיימת ומכאן שהתיקון שלך הוא לא ממש משמעותי. את הנקודה החסרה בטיעון שלך לא מילאת. לא הסברת למה עדיף שיהיה רגולטור? (או למה לא צריך להסיר את הרגולציה, היינו הך). אתה אולי סבור שתשובה אפשרית היא "כי הוא יגרום/גורם למחירים להיות נמוכים ולשירות להיות טוב" אבל זאת לא התשובה. זאת, לכל היותר, היא המטרה. המטרה של הרגולטור היא לפעול בדרכים אלו ואחרות לטובת הצרכנים, היות דבר זה מטרתו איננו גוזר שזאת אכן תוגשם או שלא יהיו מכשלות משמעותיות בדרכו. מכאן נגזר בהכרח שאנחנו חייבים להבין מה בדיוק אמור הרגולטור לעשות וכדי לדעת את זה אנחנו חייבים לדעת מה ה*בעיה* אותה הוא מנסה לתקן. כדי להבין את הבעיות אנחנו צריכים להבין את המצב *ללא* רגולציה, לאתר את הפגמים, ולנסות לתקן אותם.1 אתה כמובן חושב שזה לא חשוב ואומר: "מאחר ומוסכם עלינו שבמצב הנוכחי יש רגולטור (אני מקווה) אין צורך להכנס לספקולציות לגבי מה יעשה הרגולטור - אנו יודעים מה המצב כעת." כלומר, "אל תבלבלו לי את המוח עם התיאוריות. יש רגולטור, אנחנו יודעים איך הוא עובד ולא כדאי לבטל אותו!". אבל זה פשוט לא מספיק. אם ב"תיאוריה" יכול הרגולטור לפעול בצורה שמנוגדת לאינטרסים של הצרכנים2 נשאלת השאלה האם ייתכן שגם עכשיו, מעשית, הרגולטור בעצם לא עושה לנו טוב או שאולי היה יכול להיות יותר טוב. אתה אומר "אנחנו יודעים מה המצב כעת". האמנם? האם אנחנו יודעים מה המצב כעת? איך אתה בכלל יודע שהמצב עכשיו הוא טוב? למה אתה משווה אותו? האם שוק הסלולר הישראלי היה אי פעם לא מרוגלץ? יש לך דוגמאות מארצות אחרות? על מה מבוססת הטענה שלך? על כלום בריבוע. מנקודת המבט שלי השיחה שלנו נראתה עד כה ככה: אג"ג: בלי רגולטור יהיה רע ומר. בר ביצוע: יופי. למה בדיוק? איך הוא יעשה את זה? אג"ג: זאת לא השאלה. אני סבור שזאת השאלה הכי חשובה... 1 ואם תשים לב התהליך צריך להיות הפוך. קודם מאתרים בעיה, אח"כ מוצאים פתרון. מכאן שהרגולטור נוצר לא בגלל ש"רגולציה זה טוב" אלא בגלל שהייתה בעיה (אמיתית או מדומיינת) וניסו לפתור אותה. לפני שהיו רגולטורים, לא היו רגולטורים. הרגולציה איננה "המצב הטבעי". משרד התקשורת לא נברא ביום השישי וכו... השאלה "מה פגום בשוק החופשי" היא השאלה ה י ח י ד ה שבאמת מעניינת. היא מקור הקיום של הרגולציה. 2 ומעשית יש דוגמאות לכך שהרגולטור הישראלי לא פעל כמו שצריך למען האינטרס של הצרכנים. |
|
||||
|
||||
ברשותך, אתיחס רק לקטע קטן ממנו נובעת כל האי-הבנה1 >שים לב למילים "כשל היד הנעלמה במקרים מסויימים". הכותב שייך לאותם אנשים הסבורים שהיד הנעלמה איננה כושלת ב*כל* המקרים אלא רק במקרים מסויימים. את אותם מקרים מסויימים נהוג לכנות "כשל שוק". תיאור יותר תמציתי של המשפט הזה יגיד "דמי הקישוריות הם דוגמה פתולוגית ל"כשל שוק"". הנה שורש הבעיה. בא הכותב המקורי ונותן דוגמא למצב בו היד הנעלמה לבדה אינה נותנת פתרון טוב (לדעתו). לזאת הוא קורא כשל. אתה בא וקורא לזה כשל שוק. חולפות 30 תגובות והנה מתברר לנו שההגדרה שלך לכשל שוק אינה כוללת את המקרה הזה. מחר כשאעזור מספיק כח, אענה על השאר. רק עוד הערה קטנה: >על מה מבוססת הטענה שלך? על כלום בריבוע. אנא, בעקבות תגובה 244252 כבר הודיתי בקטנותי היחסית היחסית, על כן אפשר להמנע מהערות כאלה. 1 לכל הנוקדנים: כן, כך יש לאמר. |
|
||||
|
||||
אורי. אתה יכול לחסוך לעצמך את הזמן והמאמץ. עשיתי כאן מאמץ גדול כדי להבהיר את עמדתי ודומה שנכשלתי. אינני חושב שיש הרבה תקווה שאוכל למצוא דרך להסביר את זה בצורה שתוכל להבין. |
|
||||
|
||||
אכן קטונתי מלהבין. אולי תנסה להסביר כך שמישהו, נגיד ירדן, יבין? |
|
||||
|
||||
אז צ''ל ''אאזור מספיק כח''. |
|
||||
|
||||
גם 'אא''גור מספיק כח' היה הולך. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אתה בטוח שיש לאמר "האי-הבנה" ולא קובה? |
|
||||
|
||||
מחר כשאעזור מספיק כח - שגוי1 מחר כשאאזור מספיק כח - כן, כך יש לומר (אבל קצת צורם מבחינה פונטית וצורנית) כן, כך יש לאמר - שגוי כן, כך יש לומר - כן, כך יש לומר 1-בשל עייפות החומר והנפש |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |