בתשובה לעוזי ו., 24/08/04 21:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כמובן שיש גם דרכים להסביר את החלטתו של שמעון לדחות סכום ''מעליב'' באופן רציונלי טהור. הכל תלוי במודל. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושב שיש "אופן רציונלי טהור?" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי אומר שנתחיל בלהגדיר מהו אופן רציונלי טהור, אלא שזו נקודה בעייתית עד למאד. כאן הטעון הרציונלי הולך (בניסוח לא פורמלי) כך: מבחינת שמעון, כאשר מוצע לו סכום כלשהו מצבו יכול רק להשתפר (כלומר יהיה לו יותר כסף בסוף המשחק) אם יסכים לקבלו, ללא קשר למצבו של ראובן. על כן ההחלטה הרציונלית היא לקבלו. כעת מוסכם עלינו מה שמעון יעשה בתורו (יסכים) לכן ראובן יציע לו מעט ככל האפשר כדי למרב את הרווח לעצמו. עכשיו ננסה משחק אחר. במשחר יש 100 תורות שבהם ראובן ושמעון יכולים להפסיק את המשחק או להמשיכו. התשלום לכל אחד הוא מספר התורות שבהם נמשך המשחק, עם בונוס של שני שקלים לזה שמפסיק את המשחק. מה לדעתך יקרה כאשר שני השחקנים משחקים באופן "רציונלי טהור"? ועוד שתי נקודות קצרות: - מה יקרה במשחק המקורי אם שמעון לא ידע מה הסכום שהוצע לראובן מלכתחילה? - מה היתה עושה לו נקלעת למשחק זה (בתור שמעון) על סכום כסף רציני (נאמר מליון דולר) וראובן מציע לך סכום כסף "מעליב" אך משמעותי עבורך (נאמר 20000$ 1 ). יתכן, כמובן, שפספסתי לחלוטין את הנקודה שלך שהיא פשוט שאין דרך טובה להגדיר מהו "אופן רציונלי טהור". במקרה זה סתם שיפרתי את יכולת ההקלדה בעברית שלי... 1 זהו סכום משמעותי עבור כמעט כל האנשים שאני מכיר. במקרה שלא כך הוא בעבורך, אנא: א) אל תעלב ב) אל תהסס להעליב אותי בסכום שכזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהנסיון לחשוב שאפשר לתאר מצב בו אנשים פועלים אך ורק על פי הגיון צרוף, נועד לכשל מובנה. סימולציה חישובית לוקה לפחות בחסר אחד ברור - היא איננה מבוססת פחמן. זה לא רק שאין דרך להגדיר ''רציונלי טהור'', זה שאין דרך לבדוק אם ההגדרה הזו משמעותית. יותר מזה, אולי בכלל אין אפשרות להגדיר דבר כזה כי אף פעם לא התנסינו בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס, שכחתי להוסיף שהדוגמא שלך יוצאת בכלל מדבר מה שלא ברור לי שהוא רציונלי - ''שיפור'', ''הסכמה'', ''העלבות.'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להסביר את ההחלטה אם מתמחרים את הרצון שהצדק יעשה - אבל אז התוצאה מובנית בתמחור (וזה שוב מעקר את ה''רציונליות'' מתוכן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"במודל המתאים", למשל - המשחק הוא משחק חוזר (איטרטיבי, כמו במציאות?). בתנאים האלה, גם הגדרה שמרנית של רציונליות מובילה לכך שכדאי לדחות סכומים נמוכים. נראה לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, במקרה של משחק חוזר (נניח אינסופי) כל הטיעון ה''רציונלי'' מעוקר מתוכן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משחק איטרטיבי זה משהו אחר לגמרי. אנשים מוכנים לוותר על סכומי כסף משמעותיים1 במשחק *חד-פעמי*, רק כדי ללמד את הצד השני לקח. חוץ מזה, מעניין מהי האסטרטגיה (הרציונלית2) האופטימלית במשחק חוזר. 1 (200 ש"ח בממוצע, מתוך האלף, לפי ההרצאה) 2 המחיר של "עשיית צדק" הוא 0 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענתי היתה שניתן להסביר את הסירוב של שמעון מתימטית (ללא תמחור של צדק וכו') בעזרת מודל מתאים. לאחר מכן כל שנשאר הוא להתווכח על התאמת המודל למציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה מודל יכול להסביר סירוב לקבל חמש אגורות במתנה, בלי להתייחס למשמעות הערכית של הסכמה לקבל את הכסף? (נניח כמובן שמדובר במשחק יחיד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המודל לפיו אתה משקלל את האפשרות שתיפגש שוב עם אותו נדבן קמצן, או שהידיעה על הסכמתך לקבל סכומים מגוחכים תהפוך לנחלת הכלל (אחרי ככלות הכל, אין ''ערוצים חשאיים'' מאובטחים באמת, כפי שאופיר עומד ללמוד בדרך הקשה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה תירוץ מעניין, אבל אני לא חושב שהסיכוי להפגש עם אותו אדם שוב *כאשר ממילא פוגשים אותו בפעם הראשונה והאחרונה במסגרת ניסוי פסיכולוגי*, יכול להסביר ויתור על 200 ש"ח (כפי שקרה בניסויים בפועל). (אם כבר, מעניין איך התוצאות משתנות אם מאפשרים לשמעון להציב אולטימטום לפני תחילת המשחק). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין גם מה יהיו התוצאות אם התקשורת בין השניים תתבצע באמצעות ממשק מחשב מוגבל (כלומר, הם לא יוכלו לדבר ביניהם דרך המחשב, אלא אפשר יהיה רק לשלוח הודעות קבועות מראש: בעל הכסף יכול לשלוח הצעות מחיר, והמקבל יכול לשלוח "מסכים" או "לא מסכים". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אתה יודע שזאת הפעם האחרונה שאתה עומד לפגוש אותו אדם? בסביבה בה ההתנהגות שלך עוצבה, האנשים שפגשת היום היו (בקירוב טוב) האנשים שתפגוש מחר. במסגרת ניסוי פסיכולוגי, יש סיכוי מצויין שתפגוש את האדם השני מחר בהרצאה על "פסיכולוגיה אבסטרקטית". מישהו כבר העיר כאן פעם ש 200 שקל הם לא מחיר מספיק כדי לשאת את הכתובת "פראייר" על גבך. לא בגלל הבושה אלא בגלל ההפסד המוחשי העתידי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שכבר הזכרתי את הניסוי הזה פעם באייל, וכתבתי אז איזשהו הסבר ששמעתי מיוחס לישראל אומן: אנשים מייחסים מחיר למושג המעורפל "לצאת פראייר". אפילו אם יבטיחו לנבדק שאיש לא יידע מה קרה (וזה לא לגמרי נכון, כי לפחות מארגני הניסוי ידעו) זה לא יעזור. אם העלות של להצטייר כחלש אופי היא בערך שני שקלים, סביר לסרב לחמש אגורות. ההסבר הזה הוא אולי לא מלא, אבל נשמע לי סביר. נכון שאתה לא באמת יוצא פראייר (אתה מרוויח חמש אגורות במקום כלום), אבל זה עדיין נראה ומרגיש כמו ברווז. אמממ, פראייר. תנאי הניסוי אמורים להקהות את ההרגשה, אבל הם מלאכותיים מכדי להצליח בכך לגמרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אפשר לתמחר את העלות של "לצאת פראייר" בסדרה של משחקים? (נניח כמובן שמספר המשחקים מתפלג גאומטרית, עם פרמטר ידוע מראש). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג, כמובן. אני לא בטוח שאני יודע איך לתמחר אותה אפילו במשחק אחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה כל העניין: במשחק אחד, העלות היא אפס (כי אחרי המשחק השחקנים הולכים לישון ולא פוגשים זה את זה לעולם). לכן כדאי לשמעון לקבל כל סכום שיוצע לו. אבל אם שניהם יודעים שבסיכוי מסויים הם עומדים להמשיך לשחק, מן הדין שהאסטרטגיות ישתנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה של אומן היא שהעלות איננה אפס אף פעם. גם אם אתה מאמין בכל מאודך שהשחקנים הולכים לישון ולא פוגשים זה את זה לעולם, אתה חש את הגיבנת "פראייר" על גבך. לכך התכוונתי כשאמרתי שהתנאים המלאכותיים מקהים, אך לא מחסלים, את ההרגשה. ברור שהיא לא מוצדקת רציונלית, אבל היא שם; אני מאמין שאנשים רבים פועלים מתוך תחושה ש"מישהו" "מסתכל" עליהם. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |