|
||||
|
||||
בנוגע לציניות - זה חלק מהאישיות שלי, משהו שנובע ממני באופן טבעי, במיוחד בדברים שנוגעים לי ומציקים לי במיוחד. אני משתדל מאוד לשמור את השימוש בכלי הזה לפתיחה ולסיום בלבד במהלך הכתיבה שלי, או בכותרת או בהודעה קצרה מאוד (משפט אחד). בתגובה הקודמת אולי באמת הגזמתי קצת, אבל באמת שאין בכוונתי לפגוע במי שהוא אלא רק להדגיש את האבסורד שאני רואה בטיעונים מסוימים. אינני יכול להסיק דבר מהתגובה האישית שלך לסרטון, אבל הוא יכול לשמש סימוכין לכוחה העצום של התמונה הנעה וליכולת שלה לייצר ריגושים וחוויות חזקים ביותר בצופים בה - בכלי רב עוצמה שכזה יש להשתמש בחוכמה ובזהירות, וחוששני ששיקולים אלו אינם עומדים בראש דאגתם של הממונים על ערוץ 2 למשל, וזאת בלשון המעטה. |
|
||||
|
||||
אפשר למצוא פגם בשיקולים של מנהלי הטלוויזיה בקשר לכל דבר שמשודר כמעט; קל מאוד לתקוף את התקשורת. לי אין בעיה עם שידור הסרט, ואני לא מתבייש בכך שהוא ייצר בי "ריגושים וחוויות חזקים"; מה לא בסדר בשני אלו? אני מזדהה עם דבריו של ליאור למעלה - הבנתי את גודל והיקף האסון כבר עם הידיעות הראשונות עליו, אך רק הצפיה בסרט גרמה לו להחרת בזכרוני לנצח; אין כל קשר ל"סף רגישות" נמוך או גבוה. בקשר לפגיעה ברגשות המעורבים באסון, כפי שנאמר למעלה, אז הויכוח בנושא השמעת וגנר רלוונטי גם פה - אין גבול לרגישות, כידוע, ויהיו כאלו שיפגעו מצילומי האולם ההרוס, כאלו שיפגעו מנאומו של אריאל שרון וכאלו שלא אוהבים את הכומתה הכתומה של פקע"ר. הכלל תקף גם פה - לא רוצה, אל תראה. גם טיעון הרדיפה אחר הרייטינג לא רלוונטי בכלל; בין כה וכה כל המדינה ישבה מרותקת מול הטלוויזיה לאחר האסון, אז שידור הסרט לא משך צופים חדשים; אם הם היו מודיעים, "בידינו סרט האסון ונשדר אותו בעוד שבוע בתשע בערב", זה היה סיפור אחר. |
|
||||
|
||||
זו בערך היתה התכנית: "ידיעות אחרונות" רכש את הסרט, והתכוון לממש את ההשקעה בעצמו (באמצעות מהדורה מיוחדת ו/או פרסום באתר האינטרנט השייך לו) טרם יאשר לרשות-השידור לשדר אותו, אלא שחברת החדשות הישראלית טרפה את הקלפים. הסכומים (כסף קטן אפילו במונחים של מקומון) והסיפור כאן: |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |