בתשובה להאייל האלמוני, 12/08/04 15:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לדעתי השאלה של מירי במקום- דנים כאן בהשגת גט מסרבן גט ע"י כליאתו. זה דבר שיכול להתבצע רק בישראל. ונשאלת השאלה מה יכולה לעשות אשה מסורבת גט (כמו מירי, כנראה), שבעלה חי בחו"ל. אין שום דרך להכניסו /שם/ לכלא רק על סירובו לתת גט, ובמצב החוקי הנוכחי, של דיני אישות דתיים מפגרים ששולטים בחיינו, אין לה שום דרך אחרת להשיג את חירותה מהמנוול. אז אולי הניסוח שלה לא היה מדוייק- אבל השאלה שלה טובה מאוד, וזועקת לשמיים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מהמנוול? את מכירה את המקרה מקרוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את החירות להיות רווקה ואת החירות להינשא שוב. אם היא מסורתית במידה ידועה - נמנעת ממנה גם החירות ליצור בכלל קשר מיני עם בן זוג אחר, עם או בלי אופציית נישואין. מובן שיש מי שיאמרו שמסורתיותה-שלה היא המונעת ממנה אורחות חיים מסויימים ולא הבעל, אבל המנוול היה צריך בכל מקרה לשחרר אותה מן הקשר הרשמי איתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לחינם קוראים לזה עול תורה. זה עול, וכשמישהי התחתנה תחת החוזה הלא מוצלח הזה, היא הייתה צריכה לקחת בחשבון שיש בו לא מעט סעיפים שפשוט לא פועלים לטובתה - כמו זה שעוסק בגירושין. בקיצור - בעיה שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה דנן, התשובות לכמה שאלות מאוד בסיסיות אינן ידועות לנו - *מתי* היא התחתנה, באילו נסיבות משפחתיות או חברתיות, מה הרקע שלה וכולי. ייתכן שהיא התחתנה בזמנים (לא רחוקים במיוחד, אגב) בהם לרוב הצעירים בארץ לא היתה ידועה אופציה אחרת מלבד "החוזה הלא מוצלח הזה". נכון, באמת אפשר לומר - "בעיה שלה" - אבל אפשר גם לגלות מעט חמלה אנושית, מעט יותר ממה שאתה מגלה בעמדה מסוג זה שהבעת כאן. ברור שאתה, או אסתי, או אני, איננו יכולים לעשות שום דבר מעשי שיועיל לה - אבל אנחנו יכולים לפחות לבטא איזושהי אמפטיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאולי פרח מזכרונך, גם אם היא התחתנה תחת חוזה אחר אבל עמדה על זכותה להרשם כנשואה בארץ, היא חייבת גט הלכתי, אחרת אינה יכולה להנשא שוב, וילדיה העתידיים יהיו ממזרים. זאת לפחות עד שנציגיך בכנסת ובממשלה יעשו משהו חוץ מאשר להסביר שהסיסמאות הישנות כבר לא בתוקף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואז ילדיה העתידיים לא יהיו ממזרים? גם אם שינוי תהיה בעלת רוב בכנסת היא לא תוכל לשנות את ההלכה. לא שאני מבין למה זה צריך להיות אכפת למישהו. אם התחתנתי בחו"ל, אני לא יכול להתגרש בחו"ל? (ולהתחתן שם מחדש, לכשארצה?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם במקום להנשא (בכל צורה שהיא) יוכלו בני העם היושב בציון להקים "ברית זוגיות" במתכונת שמדברים עליה לאחרונה, לא יהיה צורך בגירושין מכל סוג אלא בסיום הברית הזאת, סיום שיוכל להעשות חד-צדדית ככל חוזה אחר. (אינשללה) הילדים העתידיים לא יהיו ממזרים עפ"י ההלכה, כך שאם להם זה יהיה חשוב, לא הרסת עבורם את הסיכוי לנהל אורח חיים שמתאים להעדפותיהם. למירי וילדיה זה כבר לא יעזור, אבל להרבה מיריות עתידיות זה כן. *אז* אפשר יהיה לקבל את העמדה האדישה שלך, שמניחה לכל אחד לאכול את הדיסה שבישל לעצמו (או בישלו לו הוריו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל חוזה אפשר להפר באופן חד צדדי? אז זה מה שעמד בבסיס ההתערבות שלנו? זכייה שלי ואז הפרה חד צדדית שלך? אולי התכוונת שברית הזוגיות יהיה רישום לא מחייב לצורך קבלת הטבות מהמדינה. אולי שהמדינה תפסיק לחלק הטבות לנשואים כפי שכבר הציע ירדן. שכל אחד יחתום על איזה חוזה שהוא רוצה. ושיהיה רב, עורך דין או עובד סוציאלי שיקריא לכל אישה לפני חתימה על החוזה את כל הסעיפים בחוזה ותבדוק שברור לה מה משמעותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעות חמורה בניסוח שלי. קרא ''שותפות'' ולא חוזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה להקריא לאישה? היא לא יודעת לקרוא לבד? אם כבר להקריא אז לשני בני הזוג (או בנות הזוג במקרה של חוזה של זוג לסבי) ושלום על ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את צודקת. ההתייחסות בלשון נקבה נאמרה בגלל המקרה הספציפי אולם הכוונה היא לנשים וגברים כאחד. אתעלם מתוכן החוזה בין שתי הנשים ורק אציין שגם כשיש חוזה בין שתי נשים חשוב שהן תדענה על מה הן חותמות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את צודקת. אפשר פשוט לדאוג שהחוזה יהיה מנוקד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר גם להוסיף תמונות להמחשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי, הדת היהודית רואה בך נשוי גם אם לא התחתנת כדת משה וישראל, וזאת באם ניהלת אורח חיים של זוג נשוי, וראית בזוגתך רעיה והיא ראתה בך בעל. עד כמה שהבנתי משגת, על פי הכלל הזה, גם אם התחתנת בנישואי קפריסין, אם מי מכם יספיק להגיע לרבנות כאשר תחפצו להתגרש לפני שבן/בת הזוג יספיקו להגיע לרשויות הרלוונטיות - הגירושין יהיו לפי ההלכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הרבה יותר מסובך: 1) זה ממש לא תלוי לאן הלכו להדיין. אם האשה חייבת בגט היא חייבת בכל מקרה ואם לא אז גם אם ילכו לביה"ד, ביה"ד פשוט צריכים להכריז עליהם כלא נשואים. 2) יש מחלוקת לגבי הכוונה של אנשים שלא התחתנו ברבנות אבל ככלל: א) אם אחד מבני הזוג אינו יהודי כמובן שלא צריך גט. ב) אם הנישואין היו רפורמיים לא צריך גט. הרי ברור שלזוג לא היתה כל כוונה להתחתן כדת משה וישראל. ג) אם הנישואין הם אזרחיים כי לא רוצים התחייבות (מפחדים מצורך בהסכמה במקרה של פירוד) - אז אין התחייבות וממילא אין צורך בגט. כמדומני נוהגים לדרוש גט לחומרה אבל אם הבעל נעלם אז עושים מאמץ להכריז שאין צורך בגט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שמטורונטו הרחוקה קשה להבין את הדקויות של החיים בארץ הקודש. ודאי תופתע ללמוד שבניגוד לדימוי האירני שיצא למדינתנו הקטנה ברחבי העולם, יש אנשים שחיים כאן ביחד, בשיתוף מקום מגורים, מקום חניה, חשבון בנק, חתול (!) ואפילו ר"ל ילדים - ובכ"ז אינם נחשבים נשואים, אפילו לא ע"י הרבנות. מפתיע, אה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל זה כן, אבל אם גם התחתנת, אז זה נעשה יותר בעייתי. כאשר זוג סתם גר ביחד ומנהל חיי אישות, זה לא מספיק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אבל בדיוק בשביל זה רוצים להמציא את מעמד הזוגאים: לחיות בלי, להרגיש עם. הממסד הדתי יוכל לנסות לעשות שריר ולדרוש גט לחומרה גם במקרה הזה, עם כל הקונצים של קידושין ע"י ביאה או אחד משבע מאות הסעיפים האחרים ששמורים עימם לעתות דחק, אבל כאן בדיוק המקום בו "שינוי" היתה יכולה לדחוק את הרגל בדלת ולהלחם. אם ידועים בציבור אינם נזקקים לגט כזה, ואם הזוגאים יצהירו בחוזה הזוגיות שלהם שהם אינם מתכוונים להנשא בשום צורה ואופן, יש סיכוי שילדיהן העתידיים של תואמות-מירי יוכלו להתחתן עם בנותיה של ניצה. אם הרבנות תתעקש לשמור רשימות שחורות של זוגאים שלא התגרשו דרכה, אני חושב שהילדים של ניצה ישארו במיעוט קטן, והרוב יוכל, איכשהו, לחיות עם האובדן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהפה שלך לאלו... אמממ... ל...אמממ... טומי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהפה שלו לאלוהים. רק בגלל שהוא לא קיים, זה לא אומר שאי אפשר להשתמש בשם שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל אני גם רוצה שהברכה שלי תתרחש ותניב פירות. אם מילותיו של השכ"ג יגיעו לאל שלא קיים, איך זה עוזר לי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שזה עוזר, רק אמרתי שאתה לא צריך להסס להגיד את זה, רק בגלל שהוא לא קיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שלא. או שמא היה זה זן מוזר של סרקסטיות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד לא מונע ממנה את הזכות להיות רווקה, רק את הזכות להרשם במשרד הפנים כרווקה. אף אחד לא מונע ממנה את הזכות להינשא שוב, רק את הזכות להירשם במשרד הפנים כנשואה. וודאי שאף אחד לא מונע ממנה את הזכות ליצור קשר מיני עם בן זוג אחר, זה לא איראן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעל, סרבן הגט שאיננו בארץ - מונע ממנה את הזכות *להיות מוכרת ע"י הרשויות וע"י החברה - כרווקה*. הבעל, סרבן הגט שאיננו בארץ - מונע ממנה את הזכות להינשא בנישואין דתיים, מונע ממנה את הזכות להינשא גם, ככל שידוע לי, בלפחות בחלק מסוגי הנישואין שאינם דתיים - וגם, כפי שציינת - את הזכות להירשם במשרד הפנים כנשואה. ייתכן ששני הדברים האלה אינם חשובים *לך*, ייתכן שאלה שטויות במיץ עגבניות בעיניך - וייתכן ש*לה*, למירי המדוברת - אלה נושאים *מאוד חשובים*, המעצבים את חייה לטוב או לרע (לרע, עפ"י מה שכתבה). הבעל, סרבן הגט שאיננו בארץ, איננו מונע ממנה חיים עם גבר אחר - אך ייתכן שזוהי אופציה שאיננה קיימת במעגל החברתי בו היא חיה ומתפקדת - כאן אכן לא איראן, אך אנחנו עדיין חיים בחברה שיש בה קבוצות דתיות שונות ובהתאם להן - סייגים חברתיים-פסיכולוגיים שיש להתחשב בהם. אם היא, מירי, חילונית לחלוטין ומודרנית בהליכותיה ובמנהגיה - היא לא תייחס חשיבות רבה לפיסת הנייר המעידה על היותה נשואה, עדיין, ותקשור קשרים מיניים כרצונה עם כל פרטנר שייראה לה. אבל אם היא נמנית על איזשהו איזור אפור, מעט קשה להגדרה אך רחב למדי, להערכתי, בחברה הישראלית - איזור שהוא היכנשהו בין "מסורתית" ל"דתיה" - וכמובן אם היא דתיה ממש - סביר להניח שבהתאם לאופן גידולה וחינוכה - היא תייחס חשיבות לעובדה (העצובה) שבהיותה עדיין נשואה "על הנייר" - ותימנע מקשירת קשר מיני כל עוד מצבה הרשמי אינו משתנה. גם זה - ייתכן שבעיניך אלו שטויות פרימיטיביות, ובכל זאת - רבים בארץ חיים לפי ערכים אלה, וכאשר מדובר בנשים - חייהן מוגבלים יותר ומצבן מצער הרבה יותר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |