בתשובה לערן בילינסקי, 23/05/01 18:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. כוחותיו של ג'יבריל רג'וב כנראה כן משתתפים בלחימה. אם נכונה גרסת צה"ל שנורו יריות מביתו, ואף נפצעו חלק מאנשיו בירי חוזר, אזי הם משתתפים בלחימה. איש לא היה יורה מביתו של ג'בריל ללא רצונו. זכור את הסיפור ששמענו מפי שלמה בן עמי בראיון ברדיו. ג'בריל אמר לו בפרוש שלא יהיו מהומות עם ביקור שרון בהר הביית, ואז בן עמי אישר את הביקור. ג'בריל פשוט היה חלק ממנגנון הפתוי שהצית את האש. זה ברור שהוא חלק מהמזימה. בדיוק כפי שמפקד המשטרה שלהם בעזה שעד כה נראה מאד תמים, התברר היום שהוא היה אחראי על ייצור פגזי המרגמות. אבל זה באמת לא חשוב. הפלשתינים לא מפעילים את מלוא כוחם. זה בדיוק העניין. הם רוצים מינון מאד מסויים של לחימה, כזה שלא יחזיר לפיל המסומם את עשתונותיו. והם מחלקים את העבודה. גם בדיבורים. גם בלחימה. 2. אני ממשיך לא להבין. אם אין הסכמה פלשתינית על סיום הסכסוך אין שלום, ויש להם עילה לשוב ולתקוף בעתיד. זו מהות הסכסוך בינינו: היותם תמיד בעלי התביעה. כל עוד יש להם תביעות אין שלום. 3. אני לא מאמין בהגיון. אם יש כאלה אני רוצה לדעת מי הם. ברור שאיני יכול לדעת מה קורה אצל כל אחד ואחד שם. ויכול להיות שיימצאו אחד או שניים שרוצים בקיומה של מדינת ישראל כאן. אבל אם הם קיימים אין להם שום כח, והם לא ניכרים ולכן לעובדת היותם כאלה אין כל חשיבות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. אתה ואני כנראה מקשיבים לתחנות רדיו שונות. אם עקבת אחרי הבלבול בהודעות דובר צה"ל אחרי הירי היית מגלה שלוש גרסאות או יותר שהשתנו משעה לשעה. גם שר הביטחון בראיון ברדיו אמר כשנשאל האם המטרה הייתה לפגוע ברג'וב "לא, היית מטרה אחרת" ולא פרט. בעקבות שיחה עם ידידה אני יותר ויותר משוכנע שמטרת הירי על ביתו של רג'וב (אגב, יש לו כמה בתים) היה להעלות את קרנו בקרב הפלשתינים כחלק מהמאמצים הנמשכים של שרון (שהיו כבר גם אצל ברק) לתמוך במנהיגים חילופים לערפאת. קח לדוגמא את ההצהרה של שרון מדצמבר "צריך לחסל את דחלן" – הוא יכל לומר "צריך לחסל את רשות הפלשתינית ואת ערפאת במיוחד" אבל בחר להתייחס דווקא לדחלן. זה תרגיל מקובל בפוליטיקה כדי לקדם/לפגוע במישהו מהצד היריב (לכאורה) – "לחבק" את אלו שמטרותיהם המעשיות הפוכות לשלך (וכך ליצור אנטגוניזם אצל תומכיהם) או "לסמן" את אלו שמטרותיהם המעשיות זהות לשלך (וכך להעלות את מעמדם אצל תומכיהם). אני גם תמהה על מה שכתבת על מפקד המשטרה בעזה, הגנרל ראזי ג'יבלי – כל-כך מהר שכחת שהוא מבוקש מזה כמה שנים על ארגון חוליית חבלה? אני אנצל את הנקודה (הכבר ארוכה) הזו לטיעון אד-הומינם כנגדך ואחזור ואטען שנראה לי שאתה לא רואה את המציאות אלא את מה שאתה חושב שצריכה להיות המציאות – אצלנו יכולה להיות מחלוקת אבל אצלם לא – הם כולם מתואמים ולכולם אותה מטרה – זה לא קורה בשום מקום בעולם, לא רק אצלנו. בכל מדינה ובכל ארגון שיש בו מספר אנשים ישנו מאבק מתמיד. מדוע הפלשתינים יוצאי דופן? איזו "מתת אל" ניתנה להם שהם מצליחים לשתף פעולה בצורה כל כך מושלמת לפי תאורך? גם "תנועת המרי העברי", שאולי ניתן להשתמש בה כאנלוגיה, החזיקה מעמד תקופה די קצרה. 2. לא נכון. קח לדוגמא את יפן ורוסיה, אמנם לא היה הסכם שלום רשמי ביניהן בגלל כיבוש האיים הקורליים בידי הרוסים בסוף מלחה"ע השנייה אבל אינך יכול לקרא למצב ביניהם "מלחמה", יש סכסוכים אחרים בין מדינות על רקע כלכלי או שטחים שאינם מתדרדרים למלחמה כוללת עקב חולשת הצד ה"מקופח" או מסיבות אחרות (ראה דוגמאות גרמניה של אלכס מאן, כאן זו כמובן לאו דווקא חולשה. אם תזכר גם בימי וואי העליזים התעופפו הצעות להסכם שלא כולל את סוף הסכסוך (למשל להשאיר את ירושלים והפליטים כנושאים פתוחים) וכן, זו הסיבה שברק, לדעתי, סרב לרעיונות כאלו – הוא לא רצה שלום בנוסח "דוקטרינת מאן", שהוא לא יותר מהפסקת אש והמשך הלגיטימציה לטרור. 3. מיהם? רוב אנשי המשלחת הפלשתינית לשיחות מדריד/וושינגטון, אבו-מאזן – סגנו של ערפאת, עימאד פלוג'י – שר התקשורת הפלשתיני שאמר כי "אינתפדת אל-אקצא" הייתה מתוכננת מראש, ג'יבריל רג'וב ודחלן (אריאל שרון "אמר" לנו שהם מתנגדים לערפאת לפי טענתי ב-1) וכל אחד אחר שבמעשיו/אמירותיו מחבל בניסיון של ערפאת לבנאם את הסכסוך. נכון, קשה לבלוט מול אישיותו הכריזמטית ומעמדו העל-אנושי של ערפאת אצל הפלשתינים אבל מכאן ועד לזלזול שלך – רחוקה הדרך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתייחס רק ל 3 . ביתר העניינים, לדעתי מציתי את עצמי. אני לא שמעתי מפי האישים ששמעת שום דבר שגרם לי להאמין שהם רוצים בקיום מדינת ישראל, ואני חושב שאין שום סיבה לחשוב שכך הוא. לא אמרתי שאין שם אישים שרוצים לרשת את ערפאת ולבוא במקומו ושכך אולי אפשר להבין את "האופוזיציוניות" שבהם. דברתי רק על הייחס שלהם אלינו. את הציטטה היחידה שהבאת (מפי עימד פלוג'י) אני מכיר. הוא אכן אמר את האמת, שאינתיפדת אל אקצה הייתה מתוכננת מראש אך לא הייתה התוספת "וזה היה לא בסדר", אלא ההפך הגמור. הוא התגאה בכך. נכון שחלק מחבריו תקף אותו וטען שגילוי הלב הזה מביא נזק. אבל מכאן להבין שהוא מחסידי אומות העולם ? מוגזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תאזין היטב תגלה את האמירות כיוון שאתה מתרכז בסגנון ולא בתוכן אתה מפספס את העיקר. כמה דוגמאות: דיון 364 (התייחסות לאבו-מאזן) דיון 392 (וגם זו שאחריה, התייחסות לסלאח תעמרי) נושא האופוזיציה ברשות (הפנימית באש"ף והחיצונית) אינו סתם משחקי כבוד – הנושא העומד על הפרק הוא דמותה של המדינה הפלשתינית העתידית – דמוקרטיה או דיקטטורה במסווה דמוקרטי כמו ברוב מדינות ערב. השלטון הישראלי לאורך זמן יצר בסיס כוח לא קטן לגורמים המעוניינים בדמוקרטיזציה של המדינה הפלשתינית. ולכן, אני מפרש כל אמירה שנוגדת את מה שנראה לי כאינטרס של ערפאת – בנאום הסיכסוך, כביטוי לאופוזיציה שמטרתה דמוקרטיזציה, ובעקבות כך פתרון הסכסוך. כאשר עימד פלוג'י אומר כי האינתפדה הנוכחת תוכננה מראש הוא מציג את ערפאת כשקרן והוא לא צריך להוסיף את התוספת "וזה לא היה בסדר" ואפילו לא כדאי לו להוסיף את התוספת הנ"ל. עליך להבין שכללי המשחק ברשות הפלשתינית שונים. לקום ולומר "ערפאת טועה" שקול לנידוי במקרה הטוב ולגזר דין מוות במקרה הרע. לכן, המעטה שלובשת הביקורת שונה. סיפור קצר שיסביר את הרעיון: בשנות השבעים ביקר פרופ' לפילוסופיה מברה"מ בארץ לרגל כנס. במהלך הכנס הוא נשאל האם העובדה שאין חופש דיבור בברה"מ לא מפריעה למחקר. הפרופ' תמה ושאל "מדוע אתם חושבים שאין חופש דיבור בברה"מ?". מייד נשאלה השאלה "האם אתה יכול לומר מה שאתה רוצה? למשל שמרקס טעה?". אז ענה הפרופ' "ברור שמי שאומר שמרקס טעה זקוק לבדיקה בסיביר, לא אומרים כאלו דברים, אומרים "מרקס צדק, אבל..." וב"אבל" אומרים את ההפך ממשנתו של מרקס". ואז נשאל "כן, זה באקדמיה, מה עם למשל התנגדות לפלישה לצ'כוסלובקיה ב68'-?" "אה, גם זו לא בעיה. שוב, לא אומרים "אני מתנגד לפלישה לצ'כוסלובקיה" אלא למשל "חבל שיש מלחמה בין אחים". כעת לא משנה מדוע הייתה הפלישה, האמירה הזו היא בגדר התנגדות לה". לכן, אל תצפה לשמוע קריאות לפיוס ואחווה כרגע, אלא לאמירות שפוגעות באינטרסים של ערפאת. אני בפרוש מפעיל כאן את הכלל "אויבו של אויבי הוא ידידי", כלומר מי שאמירותיו משקפות התנגדות לערפאת בהכרח תומך בסיום הסכסוך ובדמוקרטיזציה של הרשות. כן, ברור לי שזו דיכוטומיה חדה מדי, אבל ברור לי שהיא עדיפה על הדיכוטומיה שלך שמניחה אחדות חסרת פשרות בקרב הפלשתינים באופן יוצא דופן מכל מדינה או ארגון בעולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי עיינתי אך לא מצאתי בלינקים ציטוטים מפי אבו מאזן או סלח תעמרי. אנא הנחה אותי ביתר פרוט וזכור שאני מחפש אמירות שישכנעו אותי ברצונם בשלום. לא די באמירה חד פעמית בנוסח: "אנחנו רוצים שלום". את זה אמר גם ערפאת המון פעמים, אבל מעולם לא האמנתי לו ואירועי הימים האלה לא הוסיפו למידת האמון. כיון שהזכרת את סלאח תעמרי, נזכרתי בדברים שאמר בעת "מהומות הר חומה" שמהם בקעה קיצוניות שלא שמעתי מעולם מערפאת. יש בדברים ההם רמז לכך שהשלב הסופי במלחמה בנו יהיה בעזרתם של ערביי ישראל. דווקא בו מצאת את איש השלום ? תמהני. לעניין יתר דבריך ונושא "אויבו של אויבי הוא ידידי", אני חושב שהפתגם הזה שגוי ביסודו. לפעמים זה נכון במקרה. במקרה שלנו, לדעתי כלל וכלל לא. הרי גם החמס הם אופוזיציה לערפאת, בעצם האופוזיציה הראשית. אז הם ידידנו ? יש אומרים שהם פחות ידידים לנו מערפאת עצמו. אני כפי שאתה יודע לא כל כך קיצוני וחושב שהם שונאים שלנו במידה שווה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוב יקירי, קראת בעיון את מה שכתבתי? כי זה לא נראה כך. הסברתי בדברי מדוע אין לצפות לשמוע אמירות *מפורשות* בגנות ערפאת או הארועים אלא אמירות מרומזות, בעיתוי מחושב, שמהן אני מסיק את מסקנותי. אם תחזור ללינקים שפרסמתי ותקרא בעיון, לאור דברים שכבר אמרתי לגבי סוגיית השיבה, תבין שסיכום הראיון עם סלאח תעמרי הוא בחינת סטירת לחי מצלצלת לערפאת – תעמרי (כמו ערפאת לטענתי) מכיר בכך שאי אפשר להחזיר מיליוני אנשים לתוך תחומי מדינת ישראל אבל בניגוד לערפאת מוכן לפתרון פרגמטי. ואגב, אם יש לך אמירה אחרת (מלאה! לא חצי, אני רוצה את הכל!) אתה מוזמן לפרסם אותה ונדון בה. אשר לאבו-מאזן, כאן כבר מדובר בסגנו של ערפאת. אם סגנו של ערפאת אומר ש"איתו לא התייעצו" וקורא לחזור לשולחן המשא ומתן באותה עת בה ערפאת עושה נפשות באו"ם לרעיון שליחת כוח בינלאומי לשטחים (שכפי שהסברתי כבר כמה פעמים, זהו ההפך הגמור לסיום הסכסוך) אזי אין לי שם אחר לכך פרט לאופוזיציה. אשר לחמאס, האם ד"ר יובל שטייניץ שציין בכישרון רב לפני כחצי שנה את העובדה שהחמאס לא פעל מאז שחרורו של השייך אחמד יאסין (מאז חזר החמאס לפעול) הוא עדות מספקת בשבילך? נסה לשבור את מבגרות החשיבה שהתרגלת אליהן ולהתייחס לארועים באופן מעשי ולא ערכי ותגלה גדולות ונצורות! אני שב ומזכיר לך את חוסר ההיגיון (שאתה העדת עליו בעצמך!) בפרשנותך את הארועים. לא ייתכן שהפלשתינים לא מפולגים סביב שאלת אופי המדינה העתידית כיוון שזו השאלה עומדת על הפרק כעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע מה הד"ר אמר, אבל הוא בטח התכוון שהחמאס ביצע הפסקה של כחצי שנה לאחר שיחרורו של יאסין. או אולי להפסקה שעשה החמאס במשך 10 חודשים עד לפני איתיפאדת אל אקצה. יאסין שוחרר באוקטובר 97. מאז ועד פרוץ אינתיפאדת אל אקצה ביצע החמאס לפחות 13 פיגועים מתוכם 6 גדולים בתוך הקו הירוק. מספר הנפגעים היה מועט יחסית למה שאמור להיות ממכוניות תופת, אולי זה היה הגורם לרושם המוטעה שנוצר. אשר לאופוזיציה של ערפת. אמנם נראה שהשליטה שלו לא טוטאלית, ובאחרונה (תוצאה של מדיניות החיסולים?) קמו נגדו בעיקר חבריו הותיקים מתוניס, מקורבו, ראש הטלויזיה הפלסטינית נרצח. אך ערפת העומד בראש ארגון אש"פ כבר עשרות שנים לא נולד אתמול. מפקד המשטרה הפלסטינית (שים לב למעמד) הוגלה לשגרירות לוב, וקציני משטרה בכירים נידונו למוות באחרונה. בסיכומו של דבר, אני בטוח שיש לערפת מתנגדים, אבל אין מקצוען ממנו בסילוקם, מי ברצח מי בהגליה, ומי בריסון באמצעות אדם דומיננטי אחר(האשם בלווי-מרואן ברגוטי). אני נוטה להאמין שכל אחד מקבל את הטיפול הראוי לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהתכוונת לחכים בלאווי, שכנראה אירגן את חיסלו של אסד סיפתאווי בשנת 1994. לא טענתי שערפאת נולד אתמול – טענתי שיש מאבק שאנו לא מודעים לו בתוך הרשות ובגופי האופוזיציה על דמותה העתידית של הרשות. נכון, ערפאת שולט במוקדי כוח רבים, אבל כמו שטענתי במקום אחר, גם דיקטטור לא יכול לשלוט לבד ולעשות מה שהוא רוצה. ניקח לדוגמא את האמירה של עימד פלוג'י. האם היא משרתת את האינטרסים של ערפאת בעת שוועדת מיטשל ממשיכה בחקירותיה (זה היה הקונטקסט, אגב)? לדעתי לא. היא מטילה את האשמה בפריצת המהומות על ערפאת במקום על אריאל שרון (מי יודע, אולי האמירה הזו אפילה הובילה לדו"ח המרוכך יחסית כלפי ישראל). האם הטלת האשמה על ערפאת משרתת אותו? גם כאן נראה לי שהתשובה היא לא. ערפאת רוצה להגיע למצב של בינאום הסכסוך בטענה שישראל פוגעת בפלשתינים והם זקוקים להגנה בינ"ל, אולם דו"ח שמטיל את האשמה על ערפאת מוציא את העוקץ מבקשה כזו. לכן, לדעתי, האמירה נוגדת את האינטרסים של ערפאת, וגרמה לו נזק. האם עימד פלוג'י עדיין בחיים? כן. גם ערפאת לא יכול לעשות הכל. אשר לחמאס, אתה יכול לפרט 6 פיגועים גדולים בתוך הקו הירוק? אני זוכר בעיקר סיכולים (האחים עוודלה ו"המפעל" ותיקי המסמכים) התזה עיקרית שלי מול דב היא שברשות ובאופוזיציה יש מספיק אנשים שירוויחו והרוויחו מקשרים עם ישראל ובנוסף להם אחרים שמתנגדים לדיקטטורה של ערפאת, ומתוקף הכלל שהצעתי (ודוב סרב לקבל) הופכים לתומכים ברעיון סיום הסכסוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דעתי קרובה יותר לשלך מאשר לזו של דוב. אני משוכנע שיש אנשים רבים שמתנגדים לערפת. אך יש לי מספר הסתייגויות קריטיות, וזאת *בהתעלם* מחוסר היכולת שלי להשתכנע ממגדלי הקלפים שאתה בונה במסגרת הפוליטיקה הסמויה מן העין, זה נושא אחר שאתייחס אליו בפעם אחרת אם תרצה. קודם כל מפריע לי חלק ניכר (אם כי לא כל) מההקבלות שאתה עושה בין דברים שקורים בפוליטיקה הישראלית לבין דברים שקורים בפוליטיקה של הפלסטינים. את הפוליטיקה של הפלסטינים ראוי להשוות לפוליטיקה של ארצות ערב, או יותר נכון, לפוליטיקה של המשטרים בארצות ערב *טרם* ובתחילת עלייתם לשלטון. (ספר מומלץ בנושא: "אסד", ספר הביוגרפיה של אסד, כמובן "ברח" לי שמו של המחבר, אך בחנויות הספרים הפופולריות הוא היחידי, אז אולי אתה יודע על מה אני מדבר). צריך להבין שהחוקים שם מאוד שונים מהחוקים שבפוליטיקה המערבית. בישראל אף פוליטיקאי לא נתון בסכנת חיים מצד פוליטיקאי אחר (מצד פעילים משוגעים אולי כן), העתיד של הפוליטיקאי תלוי בפופולריות שלו, ובסופו של דבר בתוצאות של בחירות. גם כאשר סידר ביבי לאיציק את משרת שר הביטחון זה לא היה קורה אם איציק לא היה פופולרי או לפחות היה בעל פוטנציאל לעבור מסך. אצל הפלסטינים שולט מי שחזק, פשוטו כמשמעו. ומי שמסוגל לשלם משכורות, זה עוזר מאוד. הבחירות הן פיקטיביות. מי שרוצה להחליף את ערפת יכל לעשות זאת רק בדרך האלימות. כידוע לך (נטען יש לומר) ברגוטי הפסיד בבחירות לעמדת המזכיר הכללי של הפתח ליריבו חוסיין אל שייך, ערפת ראה כי רע, ופשוט ביטל את הבחירות. אני מתקשה להאמין שישנם ממש בצמרת אנשים שמסכנים את מעמדו של ערפת, אם היו כאלה אז יש בכוחו של ערפת לסלק אותם, או שהוא לא מודע לסכנות, זה אפשרי מאוד, חפאז אל אסד נקט בשיטה כזו בזמנו. בכל מקרה אין לו זכות קיום לאורך זמן בלי זה. ועוד נקודה חשובה. ארגון ארבע אמהות עשה תעמולה במשך שנים עד שלבסוף קנה את לב הציבור, והפולוטיקאים התיישרו בהתאם. לעומת זאת, פוליטיקאי פלסטיני שרוצה נניח להגיע לפתרון הסיכסוך עם ישראל, לא יעזור אם יביע דעות בפומבי על מנת להשפיע על דעת הקהל וכך לפגוע בערפת. כך שהבעת דעות פומביות במקום שדעת הקהל לא יכולה להחליף שלטון/דרך היא חסרת כל טעם. במיוחד כשהשליט עושה לעצמו פולחן אישיות, הוא לא צריך לשכנע אף אחד. ולכן אני נוטה יותר להאמין שרוב ההתבטאויות האלה, במיוחד של הבכירים ביותר, הן חלק ממערכת ההסברה הפנטסטית של ערפת. ------------------- 19 יולי 98 מכונית תופת בירושלים 27 אוגוסט 98 מטען חבלה באלנבי ת"א 24 ספטמבר 98 מטען בתחנת אוטובוס בירושלים 19 אוקטובר 98 פיצוץ רימונים בתחנה המרכזית בבאר-שבע 5 ספטמבר 99 שני פגועי מכוניות תופת בחיפה ובטבריה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהייתה כאן אי הבנה. לא חיפשתי הסברים שלך. חיפשתי את הציטוטים המקוריים שעליהם דברת. אכן לא קראתי בעיון אלא עברתי ביעף ולא מצאתי את הציטוטים האלה אלא רק דברי פרשנות שלך. אני רוצה לצאת מקריאת המקור ולא מפרשנות שלך כהתחלה. לכן בקשתי ממך להנחות אותי איפה במאמר מצויים הציטוטים עצמם. ולדבריו של תעמרי אני מוכן לפרט יותר. זה היה כשהיו מהומות בחברון בעקבות התחלת הבנייה בהר חומה. הוקם אוהל מחאה בו ישב בין השאר תעמרי. הוא נשאל : מדוע אתם יושבים כאן בשקט כשחבריכם בחברון נאבקים. והוא ענה (ציטוט מהזכרון): אנחנו יושבים כאן בשקט ומחכים כמו שעושים אחנו הפלשתינים אזרחי מדינת ישראל. זה היה לפני המהומות של אותם אזרחי ישראל. וזה לדעתי גם מראה את הצפוי לנו בעתיד. בסוף דבריך יש איזו פנייה שלא כל כך הבנתי אותה . מה זה "מבגרות חשיבה" ? אבל בסך הכל זה נשמע די מתנשא כפניית מורה לתלמיד, ואני פשוט לא חש שהדברים הם כאלה, ומוחה על כך. אני חושב שלא הבנת גם את עניין ההגיון. איני חושב שאמרתי פעם שאני מפרש את האירועים בצורה לא הגיונית. כל אשר אמרתי ואת זאת הסברתי למשתתף אחר שמשפטים שמתחילים ב: "לא הגיוני ש . . . וכו"' ללא הנמקה נוספת איני מאמין בהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |