|
||||
|
||||
I don't think that any person could survive without a screening system. Have you given thought to the kind of person this would be? One that gives the same amount of attention to _all_ given ideas? I believe the appropriate term would be "vegetible." Such a person could not function in this world, a world filled with a huge amount of ideas, coming from all directions.
|
|
||||
|
||||
קצב פעולתו של המוח לדעתי אינו מקסימלי כלל כיום. לדעתי - אם היית מתרגל מגיל "אפס" להתמודד עם *כל* המסרים אותם אתה קולט - היית מתמודד איתם הרבה יותר מהר וביעילות רבה יותר. השאלה היא איזה מחיר זה היה גובה... |
|
||||
|
||||
כנראה שאתה לא מודע (מן הסתם) לזיליוני המסרים שמוחך קולט אך נאלץ לסנן. למשל: אתה נמצא במסיבה סואנת, מוזיקה בקולי קולות (שגם בה יש הרבה ערוצי קול), הרבה אנשים כולם מדברים. אם רק אחד מהם היה באולם היית יכול לשמוע אותו בבירור. אבל ביחד כל הקולות מתערבלים ל"רעש", למרות שברור שכל גלי הקול מגיעים לאוזניך (אלה אם כן גלי קול יכולים לחסום גלים אחרים, האמת שאין לי מושג). בכל זאת, אם מישהו יקרא בשימך בתווך שמיעה, אתה תבין אותו בבירור. מה שאני רוצה להיגד זה שגם אם תנצל את המוח פי מאה, עדיין רוב מוחלט של הגירויים של יגיע אל התודעה. אני חושב שההגדרה הנכונה לחכם לפי הממים תלויה בהקשר. אם הכוונה להישרדות יכול להיות שכמות הממים הניתנים לשקילה תוך זמן נתון (למרות שזה לא מדיד, הממים הם לא מפושטים כמו שהם מוצגים במאמר). אבל מבחינת "חוכמה תמידית", לקבל רעיונות שיהיו נכונים בפני עצמם (אם יש דבר כזה בכלל), אז כאן צריכה להיות נכונות לשקול ממים "בסיסיים" יותר. כמובן שגם הרעיון הזה הוא מם בעצמו ולכן על המוח לעשות את החישוב אם כדי להחזיק בו או לא. אני חושב שכמה שיותר ממים שיבנו על מם הטלת הספק, ככה הוא היה איתן יותר. מצד שני, תמיד יש סכנה בהטלת ספק. לאו דווקא מאנשים אחרים. |
|
||||
|
||||
אדם חכם (ממטית) הוא אדם המסתדר בצורה בה הוא מסנן מעט ממים (יחסית לאחרים). |
|
||||
|
||||
המונח ''אדם חכם'' איננו רלונטי בכל הקשור לממטיקה משום שהאדם הוא כביכול כלי להעברת הממים ועל כן אין לו חשיבות . זה כמו לנסות להגדיר מהו דיסקט חכם... מה שאינני מבין הוא מה העניין המדעי בתאוריה הנ''ל. ישב אדם עם דמיון מפותח והמציא תאוריה שמשנה את נקודת המבט שלנו על עצמנו. לא עוד האדם הוא מרכז העולם היוצר את הרעיונות אלא הרעיונות הם אלו המשתמשים באדם. אמנם רעיון המגרה את המחשבה , אך לא יותר מכל ספר מדע בדיוני. |
|
||||
|
||||
אם על סמך התיאוריה הזו יוכלו להמציא ''טכנולוגיה'' (למשל לשפר שיטות פרסום) הרי שיש לה שימוש והיא לא פחותה בחשיבותה מתיאוריות אחרות בתחום מדעי ההתנהגות והחברה. |
|
||||
|
||||
למעשה,נדמה שאנחנו מתרגלים מגיל אפס את היכולת שלנו לסנן את הגירויים הנקלטים ברמה החושית ולהתמודד רק עם גירויים רלונטיים. קיימות עדויות לכך שגירויים רבים מאוד מגיעים לרמה ראשונית של עיבוד ורק חלקם עוברים אל רמת העיבוד שבה אתה מרגיש "אהה, הנה X". דוגמא לכך היא "אפקט מסיבת הקוקטייל": אם אתה נמצא במסיבת קוקטייל וממקד את הקשב שלך באדם אחד שאיתו אתה מנהל סמול-טוק, סביר להניח שלא תהיה מסוגל לדווח מה הוא הסמול-טוק המתנהל בין זוג אנשים העומדים במרחק מה ממך. לעומת זאת, אם אחד מהם יאמר משהו כמו: "מרלין הזה, הוא קוסם משהו משהו" סביר להניח שאלומת הקשב שלך תוסט אל השיחה שלהם ותהיה מסוגל לדווח כי שמעת את המשפט. יש בכך עדות לכך שגם לפני שנאמר שמך, היה חלק כלשהו ממך ששמע את השיחה שהתנהלה ביניהם. נראה כי יש ערך הישרדותי רב ליכולת למקד קשב ולהסיט אותו בצורה יעילה אל גירויים רלוונטיים, כך למשל לא היית רוצה להיות קשוב לזימזום המאורר של המחשב שלך כל הזמן שאתה עובד עליו ולכן אתה מסיט את הקשב שלך מהזימזום אל המסך. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |