בתשובה להאייל הבוהה, 24/07/04 22:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נגד איזו חברה יצא בשיא ונגד אלו עקרונות? נגד החברה הקיבוצית?! משום שאני מכיר לא מעט תומכים (בלשון המעטה) ב"תוכנית" בקרב הקיבוצים. או אולי, כפי שמבצבץ בליבי החשד, כונתך לחברה הדתית לאומית ואם כך הדבר אנה ממך פרט:מי ניכלל תחת ההגדרה "דתי לאומי"?,באלו עקרונות הוא מחויב?,מי קבע אותם? ועל כמה דורות בדיוק מדובר? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לגיטימי שבשיא יחזיק בדעה שונה מרוב הציבור בקרבו הוא חי. לגיטימי אפילו שיפגין וילחם למען דעתו זו. אבל לקחת על עצמו להיות המוציא לפועל של שרון, נגד הקהילה שלו זה צורם ואפילו צורם מאד. נראה לי שטני משהו מצד שרון לבחור למשימה דווקא אדם חובש כיפה, אני לא רוצה להפליג באנלוגיות, כי אני עלולה להגיד דברים חמורים מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין ראשוני היועצים הארגוניים שהובילו תהליכי הפרטה ופירוק של קיבוצים, עוד בימים ששכר דיפרנציאלי היה מילה גסה ובזויה, היו קיבוצניקים, למשל יהודה הראל לימים חבר כנסת בדרך השלישית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה "שטני"? לא עדיף דווקא מישהו שמגיע מתוך הציבור ומכיר אותו ואת עולם הדימוים ויודע כיצד לפנות אליו מאשר מישהו "מבחוץ" שאינו מכיר את הרגישויות של הציבור? דניאלה וייס כתבה ב"הצופה" שאריאל שרון שלח יד אל לב ליבו של הציבור הדתי. אני יכול להבין את זה שלציבור הדתי קשה יותר כאשר מישהו שנחשב "משלנו" נשלח לעשות את המשימה הזו. ולכן, לדעתי, אנחנו רואים גם נסיונות לסמן את בשיא כמי שנמצא בכלל מחוץ למחנה (ע"ע הכרוז של תנועתו של ברוך מרזל), כי הרבה יותר קל כאשר הגבולות הם ברורים וישנם "טובים" ו"רעים". אז אם שרון היה מביא חילוני עירוני מרמת-אביב היה קל הרבה יותר לסמן אותו כחילוני ה"רע", הכמעט-מתבולל, מעריץ אלילי אמריקה ואירופה, שבא לגרש את היהודים האמוניים. אבל בעובדה ששרון מצא מישהו מהציבור הדתי יש בבירור משהו מעצבן, שמישהו "משלנו", מ"הטובים" יעשה כזה דבר? אבל אם לנסות לשפוט את החלטתו של שרון, הרי שאפשר להסתכל עליה בשני אופנים. דרך אחת היא אכן לראות בה משהו שטני, ניסיון לפלג את הציבור הדתי מבפנים, שמזמינה קריאות כמו "יודנראט" ו"גם בשואה היו פקידים" (לפי מה ששמעתי אמנון שפירא כבר התנצל על האמירה הזו). אבל דרך שנייה היא להסתכל עליה כהחלטה של חמלה. על בחירת אותו אדם שידע במהלך פינוי ישוב לעצור הכל ולהוביל בכבוד את ספר התורה מתוך בית הכנסת לפני פירוקו. את אותו אדם שיגיע לפנות ויבכה יחד עם המפונים על אובדן ביתם. את אותו אדם אשר יחוש סמפטיה למפונים ולא יראה בהם אויבים, אם וכאשר יגיע יום הפינוי. ובלי קישור למאמר של אסף ענברי שמתגלגל לי בראש כבר יומיים אי אפשר. "מאה שנים של בדידות": http://inbari.co.il/100.htm |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר מצוין, מרתק, כתוב היטב, ובעיני - נכון בכל מילה. הייתי שמח לפתוח פה דיון עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקח לי הרבה זמן עד שהתפנתי לקרוא את המאמר. אבל גם אני ממש מודה לערן על ההפניה. מאמר מרתק. כמשתתפת בסאגה שהוא פורש, אני לא ממש מסכימה אתו על כל מילה, אבל יש לו כמה תובנות עמוקות, ומאוד אמיתיות בעיני. אשמח להשתתף בדיון על המאמר, אם יפתח כאן. אתחיל אולי בשאלה מה נראה לך מעניין במאמר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מה את כן מסכימה איתו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכימה אתו על התפקיד אותו צריכה למלא הציונות הדתית במדינת ישראל, אני גם מסכימה שהיא פספסה אותו בינתיים. הסיבה לכך, לדעתי שונה לחלוטין ממה שהוא כותב, אבל התחושה שלו לגבי ה''אנדרדוגיות'' של הקבוצה הזאת נכונה. גם הענווה היתרה, שהצד השני שלה הוא חוסר המוכנות לשאת באחריות הכללית, מאפיינת (או לפחות אפיינה) את הדתיים הציוניים. כמו כן התחושה שזו קבוצה שלא חיה באופן אמיתי ומלא, דבר שמתבטא במחסור (שהיה) ביצירה אומנותית, ובאמירה אוטנטית, נראה לי נכון. ההסתגרות האליטיסטית בתוך בתי הספר שלה ובשכונות וביישובים הומוגניים של הציונות הדתית גם הם נכונים, ומהווים חלק המסיבות לכך שהם לא ממלאים את תפקידם הנכון במדינה. יש לי הסבר אחר לכל התהליך, וכן לגבי מהם הסיבות ומהם המסובבים בהיסטוריה הקצרה של התנועה הזאת. לדעתי היה קשה מאוד להמנע משלבים אלו בתהליך אותו היא עברה. גם למעשה התנחלות עצמו יש לי פרשנות הפוכה. את דעותיהם של הרבנים קוק, האב והבן, הוא קצת עוות לדעתי והוציא מהקשר. טוב, אבל את בקשת שאכתוב למה אני כן מסכימה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל התפקיד שאותו צריכה או לא צריכה למלא הציונות הדתית במדינת ישראל, לא תלוי רק בה. לחילונים יש הרבה מה להגיד בעניין הזה. מודל היהדות המשנאית, שאותו מציע הכותב כדרך הנכונה לציונות הדתית, הוא עדיין מבוסס-אלוה, לא פחות ממודל היהדות התלמודית. וכאן קבור הכלב, מבחינת הלא-מאמינים. לא ברור לי מה יש ליהדות המשנאית להציע ללא-מאמינים, ולאנטי-מאמינים, יותר ממה שמציעה להם היהדות התלמודית. כלומר, בעוד שהדתיים אולי מתחבטים בינם לבין עצמם מה הם היו צריכים או לא צריכים לעשות אחרת, כדי לקרב את העם ליהדות ולהפך, לי כחילונית ההתחבטויות האלה נראות מיותרות. כי אפשר אולי להוליך את הסוס אל השוקת, או לחפור תעלה מהשוקת אל הסוס, אבל אם המים לא טעימים, הוא לא ישתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את נוגעת בלוז הבעייה. זו בודאי אחת הסיבות לכך שהציונות הדתית לא ראתה את עצמה מסוגלת לקחת אחריות על ניהול המדינה, ונוח היה לה יותר לנגן תמיד את הכינור השני. הציונות הדתית התעצלה, או לא יכלה, להתמודד עם הבעיתיות של היחס לכל חלקי העם היהודי, כולל החילוניים שבו. אולי לכן היא בחרה בדרך ההסתגרות הנוחה, על אף שזה נוגד את האידאלים שלה. (לא בטוח שהיתה לה ברירה). לדעתי, הדרך בה ניתן להתמודד עם המציאות הזאת, וכתבתי את זה הרבה פעמים באייל, היא שההתנהגות הלאומית שלנו תהיה יהודית מובהקת. ההתנהגות הפרטית, כולל האמונה, או אי האמונה, יהיו עניינו של הפרט. האוירה של המדינה, התרבות שלה, והמוסר שלה, צריכים להיות יהודיים. המאמינים יפעלו כך גם מתוך האמונה בבורא עולם, והלא-מאמינים יתיחסו לאוירה, המוסר, והתרבות הללו, כמו שצרפתי מתייחס לצרפתיות שלו. אתה לא צריך להאמין כדי שהתרבות, המורשת, והמוסר היהודי, יהיו חלק ממך. נכון שהרבה מאוד מהיהדות מושתת על האמונה, וללא אמונה, התרבות הזאת לא תחזיק מעמד בטווח הרחוק, כפי שלצערנו קרה בציונות החילונית, שתוך מספר דורות איבדה חלקים גדולים מהתרבות היהודית. אבל כאשר יש קבוצה מספיק גדולה וחזקה של אנשים מאמינים, המעורבים ביצירה ובתסיסה של החיים הרוחניים בעם, התרבות היהודית תוכל להשמר, גם אם תהיה קבוצה גדולה של אנשים שרואים בה את תרבותם, אולם אינם מאמינים. יתכן ואפילו זה ימריץ את שני הצדדים להתפתח, כדי לעמוד באתגרים המוצבים בידי הצד השני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, את דעותייך לגבי מהו המרחב הציבורי שבו תקויים התנהגות יהודית (ומהי אותה התנהגות יהודית), ומהו המרחב הפרטי, שבו מותר להיות דברים אחרים, אני כבר מכירה מרחבי האייל... ושוב- פה קבור הכלב.. (רמז: "צרפתיות" הצרפתי איננה מורשת מלאה איסורים לא-הגיוניים. והגבול בין חיי-הפרט לחיי-הכלל בצרפת ברור יותר, ושומר יותר על פרטיות הפרט. אם כי אולי גם לצרפת יש עוד מה לשפר בתחום, לעומת ארצות אחרות). אך כאמור, הנושא נטחן כבר עד דוק, אז בואי נוותר לעצמנו הפעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הרעיונות שלי מכירים, אבל אם כבר אנחנו כאן, אז אנצל את ההזדמנות לשאול מה את חושבת על הדרך הנכונה בה צריכה ללכת מדינת ישראל, עם היותה מדינת העם היהודי, ועם היותו של העם היהודי ....יהודי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מה לחדש, על מה שחילונים אחרים כבר אמרו כאן בלי סוף. אבל ה"חזון" שלי בקצרה: מדינת העם היהודי שלי היא מדינה חילונית, עם נישואים וגירושים אזרחיים למעוניינים בכך. קבורה אזרחית למעוניינים בכך. ואפשור חיי דת באופן המלא ביותר, למעוניינים בכך. שזה אומר שמבחינתי מותר לקיים שכונות ואיזורים שבהם מכובדים במרחב הציבורי חוקי השבת, כשרות, צניעות, וכו'. מצידי הציבור הדתי יכול גם לשמור על "רשימות לבנות" של כל מי שהוא אקסטרה טהור, וראוי להצטרף לקהל הקדוש דרך נישואים, או בכל דרך אחרת. [רשימות לבנות נראות לי יותר סימפטיות מרשימות שחורות. ויש סיכוי טוב שהן גם יהיו קלות יותר לניהול ומעקב]. אבל מחוץ לאזורים המוגדרים [גיאוגרפית, ודמוגרפית כמוצע לעיל]- יציאה מוחלטת של הרשויות מחיי הפרט. כל זה בצד המשך תפקודה של המדינה כמקום מפלט ליהודי העולם, אך עם צמצום מסויים של חלות חוק השבות. וביטוי המורשת היהודית בשפה העברית, וציון השבת והחגים, כאשר לגבי אלה אני מעדיפה להתמקד על המותר ולא על האסור... [כלומר- קיום תחבורה ציבורית בשבת, מכירת חמץ בפסח למעוניינים בכך, וכו']. בקיצור, נצטרך כנראה לפתוח פה שתי מדינות, אחת לי ואחת לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי להתייחס לתיאור של המדינה שכתבת, אבל זה באמת עשה לי הרגשה של "דז'ה וו", כיון ששתינו ותיקות, חבל לחזור שוב על הדברים. הדעה שדרך הציונות הדתית צריכה היתה להיות דרכה של המדינה, נאמרה בעצם על ידי אסף ענברי, במאמר שלונקק על ידי ערן. אני לא מכירה אותו, אבל מהמוסיקה של המאמר אני מעריכה שהוא לא גדל בתוך בציונות הדתית. יותר מכך, אני חושבת שהוא אינו כזה עד היום. מה לדעתך גורם לו לחשוב כך? האם נראה לך שהוא התכוון למשהו אחר מזה שאני אמרתי? ואם כן, למה הוא התכוון לדעתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודעת מה זה "המוסיקה של המאמר", אבל קשה לי לדמיין מישהו שלא שייך לציונות הדתית, שכותב מאמר כזה. בכל אופן, בהיעדר מידע נוסף עליו לא נותר לי אלא להניח, שהוא התכוון למה שהוא כתב... :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראת מאמרים אחרים שלו? למשל http://inbari.co.il/afikim.htm ומתוך http://www.faz.co.il/story_1728 "אסף עינברי, הוא קיבוצניק מאפיקים, דור שלישי במשק. כבן 30+-." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון לומר שהוא חילוני מוחלט? גם בהווה? הוא אפילו לא משהו כמו חילוני-דור-שלישי-לאוכלי-שפנים, שנעשה רפורמי? עדיין- יתכן בהחלט שהוא חילוני למשעי עד עצם היום הזה. האמת היא שכשקראתי את המאמר שלו הנחתי במעומעם שהוא "דתי נאור" מסוג כלשהו, אבל בלי לתת על כך את הדעת יותר מדי. והאמירה של ניצה הפתיעה אותי, אבל בלי שזה נראה לי -באותו רגע- חשוב מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המ... "הדעה שדרך הציונות הדתית צריכה היתה להיות דרכה של המדינה, נאמרה בעצם על ידי אסף ענברי" זו פרשנות מרחיבה-משהו לטעמי, בלשון המעטה. אני חושב שהוא התכוון לסינתזה מוגברת והפריה הדדית בין החברה החילונית לחברה הדתית, על חשבון האמריקניזציה, במיוחד הפנים הוולגריים שלה, שאוכלת כאן חלקות טובות. ענברי, להבנתי, קורא לאנשי הציונות הדתית לוותר על "עבודת האדמה" (יש"ע) שהפכה למרכז חייהם בהשפעת הרצי"ה קוק מחד, ומההתחרדות מאידך, ולהשקיע את מרצם ב"עבודת האדמה" האחרת - בגליל ובנגב, במעורבות חברתית ופוליטית, ובעולם התרבות הישראלי, תוך שהם מביאים איתם מעולם התוכן היהודי שנדחק הצידה לטובת "כוכב נולד" ושאר ירקות. אבל זו כבר כנראה מחלוקת פרשנית. לטובת כולם, הנה פסקאות הסיום: "הציונות הדתית בת מאה, וזה לא זמן לסיכומים אלא לפתיחתו של דף חדש. החברה הישראלית זקוקה לאיכות האנושית של חניכי בני-עקיבא וישיבות-ההסדר. התרבות הישראלית צמאה ליהדות. החומרנות הריקנית מעוררת ערגה לאנשי ערכים. בתוך כל הניכור האנוכי-תחרותי של מירוץ-הקריירות בעיר עצבנית, חסרים כאן מאוד אנשים המכירים בחשיבות הקהילה. בתוך כל הציניות החומצית של חיינו, יש געגוע לאנשים שמבטם אינו כבוי, ושאינם מצחקקים על מושגים כמו "אכפתיות" ו"רוח-התנדבות". המחנכים הנלחמים כאן על מה שנשאר ממערכת-החינוך החילונית המדורדרת (שמפלס האלימות והסמים בה הוא, היום, מהגבוהים בעולם), ישמחו לקבל קצת עזרה. "העברית הנבובה, הקלוקלת, שטופת האמריקניזציה וניבולי הפה, שעליה גדל כאן הדור הצעיר, זקוקה למי שבפיהם עברית טובה ונקיה. הפוליטיקה הישראלית המסואבת, שרמת-השיח ורמת-המוסר שלה מעוררות את טווח הרגשות שבין בושה לגועל, כמהה לזן אחר של שליחי ציבור. מערכת-המשפט בישראל תרוויח מנוכחותם של תלמידי-חכמים כמו השופט העליון המנוח חיים כהן וכמו השופט העליון בדימוס מנחם אלון יבדל"א, שייגשרו בין המשפט הכללי לעברי. "אם מכאיבה לציונים הדתיים התפוררות החברה לשבטים חסרי-דבק, הרי שתפקידם להתמודד כאן על איחוי של עם פרום; אם התפוררות התא המשפחתי טורדת את מנוחתם, הרי שתפקידם להתמודד כאן על ערכי המשפחה. השקיעה הכפרית של המושבים והקיבוצים מהגליל ועד הערבה - שקיעת החקלאות, שקיעת הספר, שקיעת האמונה במשימה השיתופית - מייחלת לכוח-תיגבור מיידי; תאילנדים לא יצילו את מפעל ההתיישבות. "הציונות, אשר הפכה זה-כבר לשק-החבטות של כה רבים באקדמיה, בתקשורת, איפה לא, זקוקה למאה-אלף ציונים אשר יואילו בטובם לצאת מהשטחים, להתערות בעם ולהשפיע. ההלכה היהודית זקוקה לפרשנים רבי מעוף ותעוזה, שיגאלו אותה מהגלותיות החרדית וייעשוה לתורת הארץ, על פי חזונו של הרב קוק האב. המשנה, כדגם ארץ-ישראלי של עיצוב החיים בחברה יהודית, זקוקה ליהודים-ישראלים שיהפכו אותה מטקסט עלום לטקסט נוכח ורלוונטי, שיזמין את כולנו לחשוב לאורו וליצור לאורו חידושים הנובעים ממסורת. הרב קוק האב רק סימן את היעד; הוא חשב בגדול, אך מרוב "הליכה אל הגודל" - כפי שהעיר אבי רביצקי בספרו "הקץ המגולה ומדינת היהודים" (1993) - הוא הותיר לנו חזון כוללני נשגב, במקום תשובות פרטניות על שאלות מעשיות." "גם את התנ"ך צריך לחזור ולהנחיל, אך לא תוך סילופו. יש לשחרר אותו מהפירוש ה"כנעני" שהעניק לו בן-גוריון (הארץ כ"מולדת") ומהפירוש הלאומני-דורסני של הרב צבי-יהודה קוק. בניוול החברתי של השנים האחרונות, זקוקים כולנו, חילונים כדתיים, לתנ"ך כמצפן חברתי-מוסרי. הפערים המתרחבים בין עשירים לעניים, הריקבון והשחיתות, אינפלציית הרוצחים, האנסים והנוכלים, הסחר בנשים, היווצרותו של מעמד עובדים (או עבדים) זרים - כל אלה כתובים על דפי התנ"ך, ותוכחות-הנביאים הן מאמרי-המערכת שכדאי לקרוא היום. "התלמוד זקוק גם הוא לפעולת התאזרחות. לא את ההלכה הגלותית שבתלמוד, אלא את אוצר האגדה שבו, יש להפוך לנכס כלל-ישראלי. התלמוד אינו שייך לחרדים (אשר לומדים אותו כטקסט של הלכה, ודי מרפרפים על חטיבות האגדה); כמו התנ"ך וכמו המשנה, התלמוד הוא של עם-ישראל, ולא צריך לשמור מצוות כדי ללמוד אותו ולקבל עירוי-חוכמה מסיפוריו. "החילונים לא יחכו. הם לא חיכו. יש כבר יותר ממאה מדרשות ומכללות ומכוני-מחקר בארץ (חלקם חילוניים לגמרי וחלקם מעורבים) העוסקים בלימוד וליבון של מורשת-התרבות העברית-יהודי ת ובעיצוב אורחות-חיים, החל ביציקת תכנים רעננים לחתונה ולשבת ולחגים ומועדים, וכלה בהקמת בית-כנסת חילוני, כמו זה אשר נפתח באחרונה בנהלל. ממדרשות תל-חי ואורנים בצפון עד מדרשת "קולות בנגב", מאפעל ו"עלמא" בגוש-דן עד "מכון הרטמן", "אלול" ו"מרכז שלם" בירושלים, מתרחש רנסאנס יהודי מרתק. המתנחלים ושאר הציונים הדתיים מוזמנים להצטרף. בלי פאטרנאליזם, בלי תוקפנות. לבוא כשותפים, כדי לתת לרנסאנס מוטת-כנפיים כלל-ישראלית. "החילונים לא יחבשו כיפות. לא זו המטרה. כפיה דתית לא באה בחשבון. מה שדרוש, הוא לעצב כאן דור חדש של חילונים שזהותם היהודית ברורה ועשירה, ודור חדש של דתיים שיהיו ישראלים לכל דבר. החילונים צריכים להיגמל מהבורות ביהדות, והציונות הדתית צריכה להיגמל מנתחים שלמים של הלכות-הגלות. הדת במדינה לא תהיה מה שהיתה, אם יוגשם חזונו של הרב קוק האב. היא תהיה פחות נוקשה, פחות תקועה ומרתיעה - ודווקא משום כך, יותר גאולתית. גאולתית לא במובן דוחק-הקץ של תלמידי "מרכז הרב", אלא במובנה הסובלני, הסבלני, של יצירת תרבות, חברה, אומה." (אני מקווה שלא חרגתי מהמגבלות של חוקי השימוש ההוגן) אסף ענברי גדל בקיבוץ אפיקים (http://inbari.co.il/ayala1.htm), והוא מרצה במכללת עמק הירדן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק שאסף ענברי לא אמר את מה שכתבתי במפורש. אבל בתחלת המסה שלו הוא כותב: "את העובדה הזאת, שנעלמה מעיניהם של מייסדי הציונות החילונית, צריכים היו לתפוס הציונים הדתיים. שהרי מה היתה הציונות הדתית בראשית דרכה, אם לא תנועה שבחרה באופציה המשנאית. עצם המושג "ציונות דתית", הוא מושג ניאו-משנאי: מושג המבטא את השאיפה להיות ישראלי יהודי (ולא רק ישראלי, או רק יהודי). אך במקום לתפוס את עצמה כמוליכת האופציה הלאומית-תרבותית הראויה לשמש, יותר מכל אופציה אחרת, לעיצובה של החברה הישראלית-יהודית, פיתח הציונות הדתית תסביך-נחיתות מול האופציה החילונית, והסתפקה בקיום לצדה ובשוליה. היא הניחה לתנועת-העבודה לעצב את החברה, את התרבות, את המדינה, ולא ביקשה אלא מקום צנוע בפינת שולחן-הממשלה. היא לא הציבה דרישות, רק בקשות חרישיות מבעלי-הבית. היא נכנעה מראש בפני החילונים, ולא עלה בדעתה כי מן הראוי ומן האפשר להטות את המפעל הציוני לדרך אחרת, פחות מקראית, יותר משנאית." נראה לי שדי אפשר להבין מפסקה זו את מה שאני הבנתי. ענברי רוצה שהציונות הדתית תתעצב לפי החלק החסר ב"פאזל" של החברה הישראלית, כפי שהוא מבין אותה. לדעתי, הוא לא מספיק קשוב למה שמניע את האנשים הללו, ולמסלול ההתפתחות של הציבור הזה. הניתוח שלו, על אף שיש בו תובנות יפות מאוד בשביל מי שלא צמח בתוך הציבור הזה, וכן יש בו גם יכולת לראות דברים לאמיתם בלי המסך של ההשתייכות הקבוצתית, אינו נכון ביסודו. כלומר, אני לא מסכימה שהדתיים הלאומיים הבקיעו גול עצמי בכל המהלך של ההתנחלות ביש"ע. אני גם רחוקה מאוד מהתחזית הפסימית שלו לגבי ילדי המתנחלים, וגורל דור ההמשך של הציונות הדתית. לדעתי ללא מפעל ההתנחלות הציונות הדתית היתה מורכבת היום מכמה זקנים שהיו ממשיכים את המניין ב"נוסח האחיד", בלי הדור האדיר שקם אחר כך. בלי מפעל ההתנחלות (ובלי מפעלו של הרב צבי יהודה קוק), לא היה היום ציבור ציוני דתי שניתן היה לנהתייחס אליו כגורם בעל השפעה. מעניין לציין שהפסקאות שצטטת מהמאמר, בתגובה שלך, דומות בתכנן למה שכותב מוטי קרפל בסיפרו "המהפכה האמונית". קרפל שהוא ממיסדי תנועת "מנהיגות יהודית" כותב על "תרבות הבית השלישי" שתיווצר "כסינתזה חדשה וסלקטיבית של הרעיונות החיוביים המוכרים לנו בחברה הישראלית על כל גווניה" תוך דילוג על הסיווג דתי/ חילוני. ברור לי ששני הכותבים יוצאים מנקודת מוצא הפוכה: ענברי רוצה שמה שחיובי בעיניו בציבור הדתי לאומי יוטמע אל תוך כלל הציבור הישראלי, מתוך מבט חילוני מערבי, בעוד שקרפל רוצה להטמיע את הדברים החיוביים בעיניו בישראליות, אל תוך התודעה האמונית. מכל מקום, שניהם רואים את העתיד החיובי בעיניהם בסינתזה, ולא בהפרדה, או נצחון של צד אחד על השני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פסקת הפתיחה מתארת את המצוי בעיני ענברי, לא את הראוי - מה שהוא כותב במפורש בסוף מאמרו. גם כשהוא כותב שם ''מן הראוי'', הרי שהוא להבנתי מתייחס לראוי (או לראוי אפשרי) מנקודת מבטה של הציונות הדתית, ולא מנקודת מבטו שלו. על כן הפרשנות שלך עדיין נשארת, בעיני, יותר בגדר משאלת לב שלך שזו אכן דעתו של ענברי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתלות בשכונות מעורבות כמו שמואל הנביא בירושלים מודעות: היכונו למאבק במתנ"ס החילוני, המייצג רק 5% מתושבי שכונתינו (בעיניים שלי ראיתי את זה, לפני כמה ימים). לשנוא את השמאלנים, ההומואים, הרפורמים, האחרים, להתבדל עליהם ולומר טפו טפו על גוי. להאמין שסתם מציקים ליגאל עמיר. לומר ברוך שלא עשני אשה, ולקלל כל אחת ההולכת בלבוש לא צנוע. אוטובוסים נפרדים, מודעות פרסומת ואפילו הגדות מצולמות של פסח (עבדתי פעם בסטודיו כזה שהוציא הגדות מצולמות לתנועת המאבק נגד החזרת הגולן, ונאלץ להוציא גם את תמונות הנשים מכל הצילומים הסרוקים) ללא תמונת אשה, אפילו אם היא לבושה וחבושה מכף רגל ועד ראש. להתנכל למצעד הגאווה. להתנכל לכל מי שהוא לא משלנו, לירוק ולקלל כנ"ל. להתפלל ששולמית אלוני, יוסי שריד, טומי לפיד וכל השמאל החילוני ימ"ש ימותו. לזכור שהשמאל שכח להיות יהודים (וגם, שאין כותבים "שמאל" כך, אלא "סמול" או "סמאל"). לרצות לגרש מכאן את הערבים, הגויים, וכל מי שלא מתאים ("אין סמולנים, אין ערבים, אין פיגועים"). לא, תודה ל א ר ו צ י ם ! ! ! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיהו אסף ענברי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פובליציסט. לא כתוב עליו הרבה. נסה להתחיל מכאן: http://inbari.co.il | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה מצאתי אותו. מרצה במכללת עמק הירדן. דוקטורנט לתקשורת: http://www.yarden.ac.il/Personal/ItemIndex.asp?Categ... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסף ענברי הוזכר גם באייל מספר פעמים, החל מתגובתו של אפופידס תגובה 66865 דרך תגובתו של סמילי תגובה 100159 (עם הפניה למאמר המקורי) ג. שמעון תגובה 152949 ואלי תגובה 174188 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הקישורים פה לאתר מעריב הישן לא שווים כלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאה שנים של בדידות http://inbari.co.il/100.htm דור הקריסה http://inbari.co.il/krisa1.htm |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, תודה. עם ענברי הסתדרתי. ההתעצבנות על הקישורים שמעריב קבר אחרי מתיחת הפנים האנרגטית היא עקרונית. ביום ש''האייל הקורא'' (חלילה) יעשה את זה, מצידי שאל גור יסגור את האינטרנט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיכאל שרון פעם זעם על זה. החלפנו מהלומות מילוליות: http://www.faz.co.il/thread?rep=31867 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לבי עם שרון למרות שסגנונו לא ראוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאמר שם משהו שהיה נכון לזמנו - שקישורים ישנים מ''הארץ'' אינם נגישים עוד. נדמה לי שהמצב השתנה מאז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אבל הוא טען כי הוא המציא אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי ראיון עם וינט סרף, אחד מאלה שבאמת ''המציאו את האינטרנט'' והוא דוקא פירגן לאל גור שתמך והקצה משאבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהורים נותנים לילד שלהם שם כמו ynet surf מה הם חושבים שהוא ימציא בדיוק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Vint Cerf, אבל גם אני חייכתי כששמעתי את שמו, שכן Cerf מבוטא בדיוק כמו surf. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לא ממש קשור, אבל אין לי מקום יותר טוב לשים את הקישור) דובי- מצטטים אותך בלמהרשת: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטטים, עורכים, משנים, ואפילו לא דאגו שהיא תענה על השאלות. נו, שויין. פעם אחרונה שאני מנסה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמה מצפים הורים שנותנים לילדה שלהם את השם רשת ניו יורק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה? אפשר לשאול מי, איפה, מתי ולמה? (למרות שסביר להניח שגם אתה שואל למה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
NYNet?
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המעבר מקישור ישן במעריב לקישור חדש ב NRG הוא פשוט למדי. למשל, http://images.maariv.co.il/cache/ART347558.html הפך ל http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/347/558.html או http://images.maariv.co.il/cache/ART551832.html הפך ל http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/551/832.html | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עשית שירות חשוב לציבור. הצלת עמנו! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה רבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן מאמר מצוין, מרתק, כתוב היטב. נכון בכל מילה? נראה לי שלא. יש לפחות 6 נקודות חשובות יותר או פחות שבהן לדעתי אינו מדייק. 1) הוא קובע שהמתנחלים הם היום תנועה קטנה ושולית שרוב הציבור מתנגד לה. לדעתי התיאור הנכון הוא: אחת מהתנועות החזקות ביותר בצבוריות הישראלית. היא שואבת את כוחה לא רק מהמספרים אלא בעיקר מהקנאות של חבריה המסורים. רוב מוחלט של הציבור אינו עויין אותה. חלק גדול מהציבור אוהד אותה למרות שאינו שותף למטרותיה וחלק אחר אדיש למטרותיה אך שמח לשתף אתה פעולה במלחמתו באליטות. 2) הוא מתעלם מהצד החרדי של הראי"ה. גם אם הציבור הדתי-לאומי היה נשאר דבק בערכיו של הרב קוק האב, החילונים לא היו יכולים להסתדר איתם אלא בתור מיעוט זעיר. 3) ההנחה ש"עלמא" ו"אלול" שקולים כנגד מערכת החינוך המתנחלית-מפדלית-חרדלית נראית לי משאלת לב. 4) המחשבה שאפשר להפריד בין ההתלהבות והמסירות הרוחנית לבין המטרות הלאומניות-פאנאטיות של המתנחלים היא בבחינת טעון הוכחה גדול (וראה את מידת ה"מסירות" של אנשי מימד). 5) "נכות רגשית ועצירות מינית" - כל זה מנין? לא נראה לי שיש לצעירים אלו בעיה להשתלב בטיולים שלאחר השחרור של שאר בני גילם. 6) הוא כותב שאנשי העלייה הראשונה היו דתיים. אותם "דתיים" תוך 20 שנה חדלו לשמור שבת וכשרות מבלי שמישהו יפצה פה ויצפצף. הם ככל הנראה היו יהודים מסורתיים ושומרי מצוות כמו רוב יהדות מזרח אירופה. דתיים במובן החרדי הם לא יכלו להיות, שכן החרדים התנגדו בנחרצות למפעל הציוני. ובלי קשר - אפרופו דברים ראויים למעמדו ומקומו של אדם, האם אני היחיד המתרגז מן העובדה שיו"ר הכנסת ריבלין רואה לעצמו רשות לפגוע ולטרטר אלפי אזרחים שכל עוונם הוא שנקלעו להפגנה פוליטית שהוא חפץ ביקרה? האם כל מחאה בישראל חייבת להיות על ראשם של אנשים שכלל אינם קשורים לעניין והאם הדבר מותר לכל אדם ללא קשר למעמדו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק בקשר לסעיף הראשון שלך: המאמר פורסם לפני כשנתיים (15.9.2002), לדעתי זה היה לפני גל ההזדהות עם המתנחלים (שאת אחד משיאיו אנו רואים היום). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי זה עבד כל כך טוב בפעם הקודמת? ספר את זה לרב הצבאי של פיקוד המרכז, שחטף מכות על כך שהיה שותף לפינוי בית הכנסת במאחז רמת-תפוחים-ט'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר את הסיפור של סא"ל הרב יקותיאל ויזנר (דיון 2008) אבל לדעתי מדובר באוכלוסיות שונות בקרב המתנחלים, מה שלא פוסל, כמובן, תגובות שכאלו מצד הפלג הקיצוני. אני עדיין חושב שהבחירה של שרון באדם חובש כיפה עדיפה, גם מסיבות מעשיות, וגם מסיבות ערכיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם הרעיון שמדובר בחפרפרת, שאמורה לטרפד את המהלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חפרפרת זה בעיקר שם של בעל חיים. האם שרון מינה את בשיא כדי לטרפד את ההתנתקות? כרגע אין לי סיבה להניח זאת. אולי ימים יגידו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התובנה הזואולוגית. בתמורה אציין שימים לא יכולים לדבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אוהב כינויים כמו ''חפרפרת'' כי הם מבליעים בתוכם קביעה ערכית, בניגוד לביטוי נייטראלי כמו ''ימים יגידו''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכינוי בנוסח "גיס חמישי" אתה כן אוהב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה לעשות שזאת כוונת המשורר? איך היית מגדיר אדם שמונה לתפקיד מסוים, לא על מנת למלאו בהצלחה, אלא דווקא על מנת לסכל את הביצוע? ___ אין האמור לעיל בא לחוות את דעתי על מנויו של יונתן בשיא, אלא להבהיר את הטרמינולוגיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאול יהלום לקח על עצמו את הכינוי ''גיס חמישי,'' לחיוב דווקא. בחדשות של אתמול, הוא ניסה לעודד את הפעילים נגד ההתנתקות בכך שהמפד''ל תהיה גיס חמישי בתוך הממשלה ותתרפד את התוכנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שאודיסאוס לא ראה בביטוי ''סוס טרויאני'' כינוי גנאי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אבל הוא היה נעלב מכך שלא קראו לו ''סוס יווני,'' על שם עמם של הוגיו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |