בתשובה לאסף עמית, 16/05/01 20:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"...המטרה היחידה שאנחנו מבקשים להשיג היא שקט בעוד המטרה היחידה שהפלסטינאים מבקשים להשיג היא מדינה." מאין הרעיון המוזר הזה לגבי הפלשתינאים? ממש לא להאמין. אתה עדיין משתמש בטרמינולוגיה הזו? עראפאת אמר במפורש "ללא זכות שיבה - לא יהיה שלום". יוסי שריד אמר "לא יהיה שלום עם זכות השיבה". במקרה זה אני מאמין לשניהם. אני גם מאמין להם שעלינו להכין את האוניות שיקחו אותנו מכאן או לנצח במלחמה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני עדיין משתמש בטרמינולוגיה הזאת. נראה לי שאתה מבלבל צרכים אסטרטגיים אמיתיים עם אמירות טקטיות שנאמרות כחלק ממשא ומתן ודרגת חשיבותם היא בהתאם. נכון, נדרש פתרון לבעיית זכות השיבה, אבל מי אמר שהפתרון הזה חייב לכלול הכנסת מאות אלפים לתוך שטחי ישראל? הדרישה למימוש זכות השיבה הפכה עם השנים למסורת שפלסטינאים מעבירים מאב לבן וה"שיבה" המדוברת הפכה למשאת נפש עבור הפלסטינים למרות שכל אחד יוצק לדרישה משמעות משלו. פתרון לבעיית זכות השיבה צריך לכן לענות בראש ובראשונה לא על בעיות לוגיסטיות אלא פסיכולוגיות, והוא צריך להיות יצירתי מספיק כדי ששני הצדדים ירגישו שאפשר לסמן "וי" ליד הסעיף הזה ולהתקדם הלאה בדיאלוג. הצגת זכות השיבה כמכשול בלתי-עביר בדרך לשלום משרתת (בשני הצדדים) רק את מי שמלכתחילה אינו מעוניין להגיע כלל להסכם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר ורוב ההנהגה הפלסטינית ובראשה ערפת מציגים את זכות השיבה כמכשול בלתי עביר אין הם מעוניינים להגיע כלל להסכם (לשלום אמיתי, ליתר דיוק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב: מי שמאמין שזכות השיבה היא מכשול בלתי-עביר, לא רוצה הסכם. לעומת זאת, הצגת זכות השיבה כמכשול כזה באופן פומבי היא חלק ממשא ומתן קשוח בו כל אחד מהצדדים מנסה להוריד את הצד השני על הברכיים ולגרום לו לחרוג מעמדותיו המסורתיות. כאשר מנהלים משא ומתן ברמות כאלה, הצגת נקודות ספציפיות כ"מכשול בלתי עביר" היא טקטיקה מקובלת ומי שמנוסה בדיונים כאלה לא יתרגש ממנה אלא יקח ויפרוט אותה לפרוטות באופן שלא יהיה ניתן להתייחס לבעיה בצורה שאינה פרגמטית ותוביל בסופו של דבר לפתרון. בהקשר הזה, אני חייב לציין שאני נפעם כל פעם מחדש מהסלקטיביות הגמישה בה בוחרים חלק מהאנשים להאמין לערפאת (וחלק מהם גם "לערבים" ככלל). כאשר ערפאת דיבר לפני שנים ספורות על הצורך בשלום, הוא היה שקרן מתועב שרוצה רק להשמיד את ישראל ואסור להאמין לאף מלה שלו. כאשר הוא (לפחות כלפי חוץ) מביע עמדות נגד השלום, פתאום שותה הימין בישראל את דבריו בצמא ומאמין שכל מלה נאמרת ללא שום כוונה נסתרת. מה קרה? השקרנות עברה לו עם הגיל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז עכשיו צריך לבדוק אם ערפת מאמין בזה או שזה רק לצורך מו''מ. אני בכלל מציע בכל פגישה מדינית לחבר את כל המשתתפים למכשירי פוליגרף, ואז אולי יצא מזה משהו. אני מסכים אתך שהאנטרס הישראלי הוא מדינה פלסטינית, אך רק בתנאי שהיא דמוקרטית. אני לא מאמין או לא-מאמין לשום מילה היוצאת מפיו של ערפת. אני בוחן את המעשים שלו, ומסתבר שהם עולים בקנה אחד עם קריטריונים של טרור. טרור לא הולך ביחד עם דמוקרטיה. מה שמדינת ישראל מנסה לעשות זה להגיע להסכם בר-קיימה עם ארגון טרור, דבר שעד כמה שידוע לי אין לו תקדים הסטורי. תקן אותי אם אני טועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין מקום לסוג כזה של ציניות. ההבדל היחיד בינך לביני הוא הרי הסייג שהוספת בכך שהמדינה הפלסטינית צריכה להיות דמוקרטית, בעוד שאני מסתפק ב"יציבה" (ומצידי שתהיה סוציאליסטית-מרקסיסטית או כל צורת שלטון אחרת שתביא את המדינה הזאת סוף סוף ליציבות ולעצמאות). המעשים של ערפאת, כפי שכתבתי בתגובה קודמת, הם פועל יוצא של מדיניות האנחנו-מבינים-רק-כוח של ישראל. אין לי מושג מה הייתי עושה לו הייתי נמצא עכשיו במקומו. ולך? לגבי שאלת האפשרות להגיע להסכם בר-קיימא עם מה שאתה מכנה "ארגון טרור", היום המצב עוד טוב. ההסלמה באלימות גורמת בעיקר להקצנה בעמדותיו של הציבור הפלסטיני, ולא אתפלא אם בעוד כמה חודשים או כמה שנים יוחלף ערפאת במנהיג של החמאס כראש הרשות ואז באמת נצטרך להגיע להסכם עם קנאי דת אלימים ומטורפים לפי הקריטריונים שלנו. היום, כאמור, יש לנו עדיין הזדמנות לסגור עניינים עם פרטנר שאפשר לדבר איתו, אבל חלון ההזדמנויות הזה רק נסגר עוד קצת עם כל יום שעובר ללא התקדמות כלפי הסכם כלשהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אולי ההבדל האופרטיבי היחידי, אך אני לא רואה בזה משהו שאפשר להתפשר עליו (ואני לא אקבל את זה אם תגיד שבגלל זה אני לא באמת רוצה שלום). כמו שכבר כתבתי באריכות פעמים רבות בעבר (כבר יוצא לי מהאף) אומר בקיצור, ההבדל בין מדינה פלסטינית דמוקרטית לדיקטטורית הוא ההבדל בין שלום למלחמה. "ארגון טרור" זה לא סתם כינוי, יש קריטריונים, פירטטי אותם כבר אלף פעם, אם ברצונך להתווכח עליהם: דיון 510 כל ארגוני הטרור בעבר השליטו משטרים דיקטטורים. שוב, תקן אותי אם אני טועה. ולכן זה הימור פרוע מאוד להפקיר את הפלסטינים המסכנים בידיו של הדיקטטור, שסביר להניח שמדינתו תתאפיין בטרור פנימי (כלפי הפלסטינים) וחיצוני (כלפינו), ממש כפי שזה מתרחש השכם וערב. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |