|
||||
|
||||
נדמה לי שזו פעם ראשונה בחיי שאני שומע את המילה חגולגולות. במה מדובר? |
|
||||
|
||||
אתה רואה? אם ברוריה היתה נשארת בחיים כדי לספר, אולי גם אתה היית מכיר את המילה הזו. |
|
||||
|
||||
סליחה, ו-פרפחיניה אנחנו כן מכירים? ניחוש- זרעונים. |
|
||||
|
||||
או זרעונים ממשפחת הקצח - או (ההסבר שלי) המנגנון העומד בבסיס הסביבון החשמלי. |
|
||||
|
||||
אני דווקא נזכר בפארפעלאך - מין קוסקוס של אשכנזים. |
|
||||
|
||||
חייב להיות סוג של אוכל; בירושלמי "פעפועין וגדגדניות וחלוגלוגות מערבין בהן", ומסבירים שהכוונה ל"קקולי וחנרקוקי ופרפחוני"... |
|
||||
|
||||
עכשיו הכל ברור. "איך תרצה את הקקולי שלך, אדוני?" "וול דאן עם נייר טואלט פרחוני בבקשה" |
|
||||
|
||||
יש מאכל לובי שניקרא קוקלא. זה עשוי מסולת ושומן ומתבשל בסיר של החמין. דומה קצת למילוי של הקיקשקע רק יתר מוצק (כי אין לו קישקע שיחזיק אותו) ויותר מתובל. אולי לזה הם מתכוונים. |
|
||||
|
||||
קוקלה מקובלת במטבח הספרדי בכלל, וזהו שם כללי ל''קציצה'' מפחמימות ושומן שנוספת לתבשיל (בד''כ חמין אבל לא תמיד) כדי להוות תוספת עמילנית, למלא את קיבות הסועדים בזול ולספוג את הרוטב. |
|
||||
|
||||
תגובה 231176 |
|
||||
|
||||
רב תודות לך. חיפשתי ''חגולגולות'' ויגעתי לריק. |
|
||||
|
||||
איך אתה מעז לכנות עיון במסכת ראש השנה "יגעתי לריק"? העתקתי לכבודך את החלק הרלבנטי, והדגשתי את המילה (חלוגלוגות, לא הוריאנט השני): דף כו,ב גמרא קבען פלניא לא הוה ידע מאי קאמר ליה אתא שאיל בי מדרשא <אמר> [אמרו] ליה גזלן אמר לך דכתיב (מלאכי ג) היקבע אדם אלהים וגו' א"ל רבא מברניש לרב אשי אי הואי התם הוה אמינא ליה היכי קבעך במאי קבעך ואמאי קבעך וממילא הוה ידעינא ואיהו סבר מילתא דאיסורא קאמר ליה לא הוו ידעי רבנן מאי סירוגין שמעוה לאמתא דבי רבי דחזתנהו רבנן דהוו עיילי פסקי פסקי אמרה להו עד מתי אתם נכנסין סירוגין סירוגין לא הוו ידעי רבנן מאי ***חלוגלוגות*** יומא חד שמעוה לאמתא דבי רבי דחזית לההוא גברא דקא מבדר פרפחיניה אמרה ליה עד מתי אתה מפזר חלוגלוגך לא הוו ידעי רבנן מאי (משלי ד) סלסלה ותרוממך יומא חד שמעוה לאמתא דבי רבי דהוות אמרה לההוא גברא דהוה קא מהפך בשעריה אמרה ליה עד מתי אתה מסלסל בשערך לא הוו ידעי רבנן מאי (ישעיהו יד) וטאטאתיה במטאטא השמד יומא חד שמעוה לאמתא דבי רבי דהוות אמרה לחבירתה שקולי טאטיתא וטאטי ביתא לא הוו ידעי רבנן מאי (תהילים נה) השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך אמר רבה בר בר חנה יומא חד הוה אזלינא בהדי ההוא טייעא הוה דרינא טונא ואמר לי שקול יהביך ושדי אגמלאי: |
|
||||
|
||||
ואילו אני חיפשתי בכוונה את המונח מהתגובה 231048. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
בקש יפה ואתרגם... |
|
||||
|
||||
אנא, ידידיה היקר באדם, במטותא ממך, אם ייטב הדבר בעיניך, תרגם עבור עבדך הדל לפחות את הסיום, ההוא עם השדיים של הגימלאי. בתודה מראש, שכ''ג |
|
||||
|
||||
תרגום חופשי, סליחה אם איני מדייק: לא ידעו חכמים מה פירוש "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך". אמר רבה בר בר חנה: יום אחד הלכתי [במדבר] ופגשתי בערבי [רבה בר בר חנה נפגש עם הסוחר/הגַמָּל הערבי מספר פעמים, על אחת מהן מיוסדת הפואמה "מתי מדבר" של המשורר הדגול ח.נ. ביאליק, נולד וכו']. סחבתי משא, ואמר לי "קח משאך והשלך על גמלי". |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |