בתשובה לשוקי שמאל, 05/07/04 12:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בעצם, החוק הכתוב לא קבע במפורש שתושבי יו''ש הערביים רשאים לעתור ולקבל סיוע מבית המשפט העליון. בית המשפט העליון בנצוחו של ברק, שמסתבר שהוא גם הגוף המחוקק האמיתי במדינתנו חוקק חוק בלתי כתוב כזה, ולקח את התושבים האלה תחת חסותו. הצעד הבא היה שהתושבים האלה מקבלים, להערכתי, סיוע הרבה יותר מוגבר ממה שמקבלים אזרחי המדינה, שהם לכל הדעות הקליינטים החוקיים האמיתיים של בית המשפט הזה. אין זה נכון שפגיעות ברכוש בתושבי יו''ש אינם מפוצות. הם מקבלים פצוי על הפקעת אדמה למשל לצורכי צבור בדיוק כמו התושבים היהודיים. יתר דבריך עוד רחוקים יותר מנושא הדיון ולכן לא אתייחס אליהם כרגע. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
החוק גם לא קבע שהם אינם רשאים. החוק התיר לביהמ"ש העליון לקבוע למי יש "זכות עמידה" מולו. בית המשפט קובע, אם כן, מי רשאי לעתור אליו, והקביעה הזו משתנה מעת לעת. לכן, לא "הגוף המחוקק האמיתי" וגם לא "חוקק חוק בלתי כתוב". בסך הכל קבע מה שקבע על פי הרשות שניתנה לו ע"י החוק הכתוב. מרבית החוקים בישראל מקנים לגוף שאמור ליישם אותם חופש פעולה רחב - מרבית החוקים קובעים כי על השר הממונה לתקן תקנות שעל פיהם יפעלו. האם זה אומר שהשר הממונה הוא "הגוף המחוקק האמיתי"? או שהתקנות שהוא קבע הן "חוק בלתי כתוב"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בג"ץ מפעיל ביקורת חוקתית בשטחים עוד הרבה לפני "ניצוחו של ברק". למעשה זה החל בימיו של לנדוי (שקשה להאשימו בשמאלנות או באקטיביזם), והמשיך אצל שמגר (שקשה להאשימו במורך-לב, בהתנגדות לצורכי ביטחון או בשמאלנות). ההתערבות החלה כנראה בשנת 1972, לפני שאהרן ברק נתמנה שופט. כמו שהבנתי מפסקי הדין, המדינה לא חלקה בתיקים האלה על הסמכות של בג"ץ לתת סעד לתושבי השטחים נגד הצבא. יוצא, שלא בג"ץ "בניצוחו של ברק" הוא האופנה החדשה; האופנה החדשה היא נסיון ציבורי לסגת מאותם עקרונות של צדק שהנחו את גישת ישראל בשטחים בשנות הכיבוש הראשונות. למרבה השמחה הפרקליטות לא שותפה לנסיון הזה, אלא רק קולות בציבור ובצבא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |