|
||||
|
||||
אחרים ואחרות כבר הגיבו להודעתך ואמרו הרבה ממה שהתכוונתי להגיד. למרות שהתעלמת מכך שלא התייחסתי לעצמי ולמרות שכמובן שיש השפעה גם על האבא, האם אתה לא מכיר בכך שנשים רבות נפלטות לא רק ממעגל העבודה/קריירה, אלא גם מחוגים חברתיים אחרים? האם בחנת את התפתחותן של מערכות יחסים בקבוצות של חברות וחברים אחרי שחלקם הופכים להורים? את ההשפעה הפסיכולוגית של מעבר מאורח חיים חסר דאגות למצב בו הבית הופך לפתע למכשיר שנועד לתקוף את התינוק, לחשמל אותו (צריך לכסות את התקע), להפיל עליו מגהץ, לתפוס לו את היד בציר של הדלת...? חיי המין נפגעים... גם בגלל הכדורים נגד דיכאון, גם מסיבות אחרות. אין אפשרות למעשה לצאת מהבית - הסבתות לא מסכימות שתיקחי בייביסיטר חיצוני ומצד שני עושות פרצופים כשהן נאלצות להיות תקועות עם הפלא ביום שישי בערב במקום לשחק רמי עם חברותיהן... אז תעשה לי טובה ולך תמכור את הסיפורים שלך לעצמך, ניכר שאתה לא ממש מאמין בהם. |
|
||||
|
||||
כאב חדש (וגאה), אני מכיר את רוב ה"בעיות" כפי שאת מציגה אותן, החל מ"אובדן" חברים לא נשואים (שבא יותר מהצד של ההורים החדשים, שכבר אין להם נושאי שיחה משותפים עם אלו ש"נשארו מאחור", והסליחה עם הרווקים, ומצד שני היכרות של חברים אחרים שהם הורים של תינוקות באותו גיל), דרך לקיחת אחריות חדשה על יצור חסר ישע, כולל מיגון הבית, אבל אלו דברים ש"באים עם הטריטוריה" - הורות היא שלב חדש ואחראי יותר בחיים, ולכן כדאי לעשותו רק כאשר מוכנים אליו, ויודעים לקראת איזה אתגר הולכים. דברים כמו "הסבתות לא מסכימות שתיקחי בייביסיטר"?! מי שואל אותן בכלל?! הילד הוא שלך ובאחריותך, ואין לסבתות זכות התערבות מלבד ייעוץ (שמתקבל בברכה, אך לא בהכרח בציות). ומכיון שניתחת אותי פסיכולוגית, אחזיר לך טובה: אמנם התנצלתי בתגובה קודמת, כי חשבתי שלא הבנתי אותך נכון, אך בעקבות תגובתך האחרונה, ניכר כי צדקתי בתחושתי הראשונה, וברור לי שהבאת ילד לעולם מבלי להיות מוכנה לכך מבחינה נפשית. בכנות, צר לי עליך וצר לי על ילדך. |
|
||||
|
||||
:-) מעניין שפתאום מוכרות לך ה"בעיות". מסכן קטן שלי, נראה שאתה בכלל תואם דובי שלא חווה דבר ורק יודע להציג מצגות אינטלקטואליות. |
|
||||
|
||||
ולשם הבהרה, לפני שאתה ממשיך להתלהם, אלו חוויות שאספתי תוך התנדבות במרכז תמיכה, לא אישיות שלי. הסבתות אצלנו הן במרחק של אלפי קילומטרים והפגר, כשעוד היה חי, עזר בהחלט בגידול הילד. |
|
||||
|
||||
טוב, קודם חשבתי שאת סתם אגואיסטית (''ילד הוא מטרד שמונע לחיות חיים תקינים''), אך בעקבות התגובה האחרונה שלך (''הפגר, כשעוד היה חי...'') אני מבין שאת פשוט סובלת ממיזנטרופיה קשה. לבי לבי על בעלך המנוח. |
|
||||
|
||||
זה בדיוק העניין. ניתן לראות את המצב החדש כ''בעיות''. מצד שני, ניתן גם לראותו כאתגר. חוץ מזה, עברנו כבר בעיות גדולות מאלה... |
|
||||
|
||||
What you said about the broken relationships between "people with children" and "people without children". These relationships get so loaded with stereotyps and lack of communication that it really gets sad. Whereas some parents look at people with no children as people who have "stayed behind", as if whoever is not a parent ("yet"!) is underdeveloped in some way, and negate any other alleys for personal growth and service to others and the community, some people without children treat their parent friends as if they'd undergone a lobotomy and cannot be engaged in anything except diapers.
It's sad, really. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |