בתשובה לג. שמעון, 26/06/04 11:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
התבלבלת קצת, נדמה לי: "זמר נודד" הוא "הדרך ארוכה היא ורבה, רבה". את "הי, ציוניוני הדרך, אבנים לבנבנות" ("שיר הנודד") חיבר אהרון אשמן, והלחין זעירא. אני אנצל את ההזדמנות כדי להגיד משהו בשבחו: עם כל קלישאיותו, "גיליתי" אותו רק לאחרונה. נדמה לאנשים שהוא שיר על טיולים (הוא היה אות תוכנית הטיולים הטלוויזיונית הישנה "נקודת חן"), אבל מילותיו (העדינות והמקסימות) בעצם מספרות סיפור אחר: של אהבה לאישה. למעשה, הסוף הטוב שלו הוא שהדובר מוצא אהבה, מתיישב ו*מפסיק* לטייל. אבל מי שם לב. לנעמי שמר קרה דבר דומה. יום אחד היא החליטה למרוד ולבעוט, וכתבה שיר שעושה שימוש ציני בתודעת שמירת הטבע הגוברת, ובו הדובר מתלונן על חוסר הפרטיות שלו, ועל כך שכולם רומסים אותו ולוקחים ממנו1. איך הגיב הציבור הישראלי לצעקה הזו? בקלילות: התעלם בבוטות מהציניות, והפך את השיר ללהיט ענק ותמים, סמל לשמירת הטבע, שנותנים לילדים לשיר בט"ו בשבט. למי שלא זיהה, כוונתי ל"ואלס להגנת הצומח". 1 וזה עוד לפני עידן האינטרנט, ובעיות זכויות היוצרים שבו! |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שחשבתי ש''שיר הנודד'' הוא של נעמי שמר בגלל הסגנון המוסיקלי, סוג העליצות והקפצוץ שלו. מובן מאליו שנהגו לשיר גם בלי סוף גם את ''הדרך ארוכה היא ורבה'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכיתה ה או ו למדנו את השיר הזה. אני זוכר שהיה לי ברור שמדובר על תלונתה של אישה על היחס המשפיל שהיא זוכה לו בחייה. גם המורה נדרשה לסוגית ה"רק עלי אין החוק" אבל לפי פרשנותה מדובר היה על *צמחים* "שעוד לא הוכרזו כמוגנים". את המופרכות הזאת אני נושא עד היום. גם בימי ילדותי היו מורות אטומות, אבל אני מוכן לתת לה ( היום) את הקרדיט שהיא דווקא הבינה יפה מאוד את השיר, אבל אולי חשבה שילדים בכיתה ה לא יוכלו להבין את האירוניה. בכל אופן, מורים, הזהרו בלשונכם, בעקבות הפרשנות הטפשית הזאת(ואחיותיה) החלטתי כנער שכל ניתוחי השירה האלה הם טיפשיים. לקח לי הרבה שנים עד שהתעשתתי, ועכשיו כבר מאוחר מדי, אני לא אוהב שירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד כמה מורות, כנראה. גם לי נתנו להבין משהו כזה (אין לי זכרון מוצק, אבל זה מה שהיה לי בראש שנים, ואני דווקא לא חשבתי על כך ביקורתית עד שנפל לי האסימון, לא מאוד מזמן), וזו גם היתה תגובתה הראשונה של אחותי כשחלקתי איתה את הממצא המרעיש. היתכן שזה היה בחוזר מנכ"ל לבתי הספר? |-: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את סיפור האטימות המורית האהוב עלי ביותר 1 שמעתי מידידה שנולדה בברית המועצות. סבה, שהיה סופר ומשורר ציוני במחתרת, נתן לה את השם "איוה": ברוסית משמעו עץ תירזה, שבתרבות הסלבית יש לו קונוטציה רומנטית 2, ובעברית הוא מכוון למה שהלב איוה (מלשון תאווה). שם יפה ומיוחד בשתי השפות. בגיל שבע נכנסה איוה לכתה ב' אי שם בקריות, והמורה פסקה "אין דבר כזה בעברית. אביבה". וכך היתה איוה לאביבה עד סוף התיכון. 1 וסליחה על הסטיה מהנושא 2 ע"ע "תירזה יפה ועבותה" וגו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אינני טועה, בסיום ציוניוני הדרך (שירת הנודד, אשמן/זעירא) גורס הכותב: בין אילת למטולה תרמילי נפל בגיא יד רכה שם בליל חושך גזזה מחלפותי (לפי: http://212.68.158.143/kehil/music03/music/latzafon/g...). אני, אגב, זכרתי את השיר תמיד כשיר אהבה עצוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקישור שלך חסר הנוסח השונה של הפזמון בסוף: "לא אצא עוד, לא אפליגה, אל [אי?] בלי אן הרחק לנדוד". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק... אבל זה לא נשמע כמו סיום טוב אלא כמו התפגרות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תמיד חשבתי לתומי שואלס להגנת הצומח הוא שיר על מצבן של הנשים ופחות מזה על הקיום האנושי בכללו. בכל אופן, ככה אמא שלי שרה את זה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חברה טענה פעם בתוקף שזה שיר על חיילים (?!). אמרתי שזה נשמע לי מוזר. *אני* יודעת שהשיר נכתב בכלל על הזונות של תל ברוך. ________ העלמה עפרונית, חולה ובלי גימ"לים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו שודרה ברדיו תוכנית ישנה עם נעמי שמר, ובה תשובה מפי הגבורה על מה הואלס. אורי (או אמא שלו) די קלעו: "האם את חברה בחברה להגנת הטבע?", שואל בחגיגיות המנחה יצחק שמעוני. "לא", עונה שמר, [ועכשיו בלי מרכאות, כי אני מצטט ומתמצת מהזכרון]. אנשים חושבים שהשיר נחכתב בהזמנת אברהם יופה[?]. למעשה, מה שעניין אותי הוא לא הגנת הצומח, אלא הגנת החי1. תמיד היה נראה לי מוזר, לראות כרזות גדולות על צמחים מוגנים - שימו לב לניקוד - ולצידם בעיתון כרוניקות על מעשים מגונים - שימו לב לניקוד. השיר נכתב על בחורות מוטרדות. קצת התאכזבתי לשמוע את זה - מסתבר ששמר גם כאן עדיין דאגה לאחרים, ולא לעצמה, או לפחות העדיפה להציג זאת כך. אבל <תפנית אפופידית> כמה שעות קודם היום שמעתי את הואלס בביצוע המוכר של להקת הנח"ל, ופתאום קלטתי שהקול הגברי הדומיננטי שם הוא של שלום חנוך. מאוד שעשע אותי, משום מה. 1 כיף היה לשמוע אותה כמרואיינת! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השגת אותי... אבל איזה זיכרון! אני יכול להעיד שאברהם יופה ( מנכל החברה ל' ) זה ציטוט מדויק. היה גם נחמד לשמוע את סגנון הראיונות מ1970. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא משהו, הזיכרון; המשפט האחרון בתמצות שלי לא באמת דומה מילולית לשום דבר שהיא אמרה ("בחורות" אולי, אבל אולי "בנות"; "מוטרדות" בוודאי שלא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אברהם יפה: http://www.knesset.gov.il/mk/heb/mk.asp?mk_individua... (ראה בעיקר "פעילות ציבורית ופרסומים") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש להוסיף כי בתוכנית המענינת הזאת נעמי שמר גם הזכירה כי רוב שיריה נכתבו בהזמנה, וכדי שיושרו בציבור. זה לדעתי פתרון לבעיה אחרת בדיון הזה- זהו לדעתי ההבדל בין פזמון לשירה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרקוויאם של מוצארט, כמו רבות מן המשובחות שביצירותיו וביצירות באך, נכתבו לפי הזמנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי קצת צפוף להעלות את חליל הקסם, על שלל התפקידים והקולות, במקלחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי טיפה קשה לשיר בציבור את הרקויאם של מוצרט, אפילו אם אתה לא באמבטיה. יש שרה'לה שרון בקהל? (אבל אולי נניח לועדה ממשלתית להחליט) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לגמרי מובן לי איך נכנס כאן ענין השירה בציבור. כשדני סנדרסון כתב את "נתתי לה חיי" הוא עשה זאת בשביל 1 שכורת תבצע אותו בפסטיבל, בתקוה להגיע לאירוויזיון. זה שכיום לפיד ואריסון 2 מזייפים אותו בגרונות ניחרים תחת ניצוחה של הגברת שרוף, זה כבר ספור אחר. האם "נתתי לה חיי" לא היה ראוי להתקטלג כפזמון כבר בעת בצוע הבכורה? מתי כספי נתן פעם הדגמה פומבית (שתועדה בטלויזיה) עד כמה קשה לשיר כמו שצריך לחנים מסוימים של סשה ארגוב (התרגיל התבצע באמצעות "מעבר לתכלת" של רחל שפירא). מה זה אומר עליהם? 1 בוא נניח שזה נכון. 2 כדי שלא להסתכן בתביעת דיבה מצד גורמים שממש עלולים להגיש אותה, אציין שייחוס שירת "נתתי לה חיי" ללפיד את אריסון נעשה לצרכי המחשה בלבד (זייפו שירים אחרים, אבל לא בהכרח את זה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניין השירה בציבור נכנס הנה ב תגובה 230037 . את הטענות נא להפנות למחבר התגובה ההיא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני, בתגובה 230220, בסה"כ ציינתי איזה פריט טריוויה דל חשיבות בנוגע לכתיבה בהזמנה. אם אני מנסה לבדוק את "נתתי לה חיי" באמצעות הקריטריון (*המלא*) של האלמוני, יוצא לי כי זה אינו פזמון. מישהו קבל תוצאה אחרת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניין השירה בציבור, שהיא שירה של ציבור ולא של אינדיבידואלים יש בו לדעתי כדי רידוד הטקסט ושינמוך המנגינה- כפי שהוזכר כאן, ישנן יצירות מוזמנות שהן מורכבות מאוד- וזה לא תקף לז'אנר של השירה בציבור, כלל שתקף לז'אנר הוא שתמיד יהיה את האחד שיטעה וישיר בקול את הבית הלא נכון אחרי הפזמון החוזר ליי לה לה לה ליי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה ששמתי לב, לא מעט שירים מורכבים ו/או גבוהי שפה זוכים להיות מבוצעים לעתים תכופות במסגרת סשנים של שירה בצבור. (בשורה האחרונה התכונת ל"הללויה"?) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |