 |
עם כל הכבוד למכון וויצמן וללימודים ריאליים, היו לי שני מורים שאני מחשיב אותם מורים מצויינים בלימודי הקדם-אוניברסיטאיים - מורE למתמטיקה, ומורA להיסטוריה. שני המקצועות אינם מקצועות חזקים עבורי, ואת שניהם עברתי עם ציונים ממוצעים מינוס. אך מי מן המורים הללו השפיעו עלי יותר, מבחינת הבן אדם שאני היום? המורה להיסטוריה. אגב, לאחרונה גיליתי שהיא ד"ר להיסטוריה, והלימודים בתיכון הם עבורה שליחות, מה שרק מסביר למה היא הייתה כזו מורה מצויינת.
לפני כמה זמן קראתי משהו איפשהו, שהסביר לי מה זה מורה טוב שמשפיע על התלמיד שלו, וזה תופס בעיקר לגבי המורה הזו. כשמורה ממליץ לך על ספר, ואתה אחר כך הולך וקורא את הספר הזה - סימן שהוא השאיר עליך רושם חזק.
מורים כאלה יכולים לגרום לך לאהוב מקצוע גם אם אתה לא טוב בו. המורה שלי במתמטיקה סייע לי להשיג ציון סביר בבחינת הבגרות, אבל הוא לא גרם לי לאהוב מתמטיקה. התחומים שלימדה אותי המורה להיסטוריה (ואזרחות, חשוב לציין. כיום אני לומד מדעי המדינה, לא במעט בזכותה), דבקו בי מעבר לבחינות הבגרות.
דווקא מחשבים (ברמת תיכון, כוונתי) למדתי לגמרי לבד מתוך הספר, בלי להעזר במורה הנוראית שלנו.
מקצועות הומאניים מצריכים הרבה יותר דיון, הרבה יותר התפתחות רגשית ורגישותית, כדי לאפשר התייחסות רצינית ומשמעותית לטקסטים המוצגים, ולכן למורים המלמדים אותם יש הרבה יותר מקום להשפיע ו*לחנך* את התלמידים באופן משמעותי כלשהו. גם מורה למתמטיקה יכול לחנך, את לא כהשפעה ישירה של חומר הלימוד, אלא כמשהו נפרד. העצוב הוא שמורים בתחומים ההומניים בישראל, בד"כ, אינם מחנכים ואינם מעוניינים לחנך. מאמר מאלף (שכבר המלצתי עליו כאן בעבר) בנוגע למורות לעתיד בישראל ניתן למצוא בכתב העת "פנים" (גליון 15), תחת הכותרת "מיומנו של פדגוג מתוסכל".
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש