בתשובה לדב אנשלוביץ, 19/06/04 7:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה מערבב בין הרבה נושאים וקצת קשה לי להתייחס. א. כשאני מדבר על מדיניות - ברור שאני מדבר על מדיניות עקרונית כלשהי. אם המדיניות היא "להוציא את איש הימין רע - לא משנה מה", ברור שהיא לא מקובלת עלי (ואני גם לא חושב שקיימת מדיניות כזאת באחד מכלי התקשורת הארציים). ב. יש הבדל משמעותי בין ראיון מגזין עם אדם כלשהו, לבין דקה של טור אישי, או של "פרשנות" של אמנון אברמוביץ' בטלוויזיה. אבל בכל מקרה, בעצם, הנושא שאתה מתייחס עליו הוא הבעייתיות שבהסתמכות התקשורת על מקורות שאותם אין היא יכולה לחשוף. זה נושא גדול ומורכב (וקצת שחוק מבחינתי), אבל אם לתמצת את זה ממש לשורה אחת אז התקשורת לא יכולה להסתדר ללא מקורות כאלה, והבעייתיות שבכך אמורה להיפתר (בין הייתר) ע"י אמינות לטווח ארוך. ג. לגבי פייגלין, לדעתי הראיון לא מוציא אותו עילג או לא רהוט, וגם בלינק של ניצה לא מוזכר שהוא התלונן על כך, ככה שזה לא רלוונטי. לפי הגישה של "כדי לשפוט אם יש עניין בדבריו על זהות יהודית, היית צריך לשמוע אותם" אני לא יכול להתייחס לאף ראיון עיתונאי, שלא נחשפתי למלוא חומר הגלם שלו (אני מקווה שברור לך שכל ראיון עיתונאי של 5 שעות, עובר בדרך על הדפוס, קיצוץ ועריכה משמעותיים). *הערכתי* היא שאין עניין לציבור בדבריו אלה. גם אם לא מקובל עליך ששיחה בין עיתונאי למרואיין תתמקד בנושא א', ובוספו של דבר הדגש בראיון המפורסם בעיתון יהיה על נושא ב' - הנקודה היא שהגישה הזאת מופעלת ע"י העיתונות כלפי מרואינים רבים מסוגים שונים, ולכן אין יסוד לטענתו של פייגלין שהפרקטיקה הזאת היא אפליה נגדו על רקע פוליטי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהתברברנו קצת וברצוני לעשות סדר. לגבי פיגלין, כפי שאמרתי איני יודע את הפרטים, ובקשר אליו כל מה שאמרתי הוא שטענותיו כלפי התקשורת נשמעות סבירות לנוכח עובדות אחרות שאני מכיר. אני התערבתי בויכוח רק בגלל הפיסקה, שפיגלין לא יודע "איך פועלת התיקשורת". לי כקורא וצופה יש ניסיון רב מאד באופן שבו פועלת התקשורת ולכן הבאתי דוגמאות (1)שממחישות על מה אני חושב כשאזניי שומעות את המלים האלה. אבל הבנתי שאתה לא התכוונת למשהו שלילי מעיקרו, אלא למשהו שהוא חלק מכללי משחק מחויבי המציאות, ולכן שאלתי אותך למה התכוונת. בתשובתך הבאת רק פרט אחד, והוא שמדברים עם מרואיין מספר שעות כשרוב הראיון עוסק בנושא מסויים, ואחר כך מתפרסמת כתבה עם כל מיני סיפורי רקע, והמרואיין מופתע מכך שהדברים העיקריים שאמר כלל לא הוצגו בכתבה, ובמקומם באו דברים יותר שוליים. אני, בניגוד לך, חושב שהפרט הזה בלבד מציג ליקוי חמור מאד, ולא כך צריכים הדברים להיות. בסדר. אז בנקודה זו יש חילוקי דעות. על מה עוד חוץ מזה חשבת כשאמרת: "כך פועלת התיקשורת" ? (1) הוידוי המרשים של גולדפינגר, השיטות של אברמוביץ ותכנית שיפוט ממשלת נתניהו בערוץ שתיים, לאחר שנת פעולה אחת, תכנית שבה כל השופטים הם עיתונאים שמאלנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרשימה (1) שלך אני מבקש להוסיף את תגובה 225427. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמה הראשונה שלי אכן הייתה שאין לעיתון שום מחויבות לכך שהדגשים בראיון, יהיו דווקא אלה שחשובים למרואיין. אם העיתון היה רוצה שהדגשים של פייגלין יועברו אל הקוראים אחד לאחד, אפשר היה לתת לו לכתוב מאמר. תפקידו של העיתון (כלומר של הכתב, ושל עורך הכתבה/המוסף) הוא דווקא לברור את דבריו של המרואיין, ולהדגיש את הדברים החשובים והמענינים מביניהם, על פי מדיניות קוהרנטית וידועה, פחות או יותר. אבל בכל מקרה, כפי שכבר ציינתי, גם אם לך זה לא נראה, לא זאת השאלה כאן. השאלה כאן היא האם הפרקטיקה הזאת הופעלה נגד פייגלין בגלל דעותיו. לדעתי, כפי שכבר ציינתי, התשובה היא לא. עובדה שאותה פרקטיקה מופעלת באין ספור ראיונות אחרים. הדוגמה השניה שהזכרתי בהודעתי (תגובה 226952) היא טענותיו של פייגלין על מחזור חומרים מלפני 10 שנים, בעוד שעד כמה שאני מבין הוא בסה"כ עומת עם אמירות שלו, כפי שהן מופיעות בארכיוני העיתונים (למשל), וקיבל הזדמנות הוגנת להתייחס אליהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, אין לי שום טענה על כך שלפעמים המקורות של העיתונאים חסויים. אבל מה שמטריד אותי אצל אברמוביץ', ועל כך דברתי, הוא שבכל סיפורי ההבל חסרי המשמעות שלו , העובדה הזאת עוזרת לו להימנע מתביעות דיבה, והוא מנצל אותה כדי לקשקש את קשקושיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל עובדה שאתה מתייחס אל החיסיון הזה1 כאל איזה טריק שעוזר לעיתונאי כמו אברמוביץ' להגיד מה שהוא רוצה בלי שאפשר יהיה לתבוע אותו. כלומר, ברור לך שאברמוביץ' בעצם המציא את מקורותיו. מי בעצם אמר לך שהניצבים (או חלקם) לא באמת מזלזלים בתפקודו של לנדאו כשר לבטחון פנים? 1 שאגב הוא לא מוחלט, ובתנאים מסוימים ביהמ"ש כן יכול להורות לעיתונאי לחשוף את מקורותיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה מי בעצם אמר לך שהניצבים (או היתר) לא באמת מזלזלים בתפקודו של לנדאו כשר לבטחון פנים, היא שאלה קצת טריקית. זה כמו אותם עדים בציטוט של עוזי מבזוקה, שלא ראו אותי שובר את החלון. לא שמעתי את האמירה המיוחסת לאברמוביץ, אבל לו היו הניצבים מזלזלים בשר הממונה, הייתי מצפה לשמוע את זה מפי עיתונאים נוספים פרט לאברמוביץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמה שלך היא לא מוצלחת, והיא מתייחסת אל דבריי מחוץ להקשרם. גם המבחן שהצעת (אם זה נכון, אז אני מצפה לשמוע את זה גם מעיתונאים אחרים) לא נראה לי מוצלח, ונראה לי שהוא די סותם את הגולל על המונח ''סיפור בלעדי''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הידיעה שהניצבים מזלזלים בשר הממונה מוגדרת כ"סיפור בלעדי", יש בזה זילות מסוימת של מושג ה"סקופ" ו/או תעודת עניות ליותר מדי עיתונאים אחרים, המסקרים את המשטרה ו/או המערכת הפוליטית, ולא עלו על הסקופ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי משהו חשוב להוסיף לדיון, חוץ מזה שבסיפור על אברמוביץ' עניין חיסיון המקורות הוא רק חלק שמשתלב בתמונה הכללית בביקורת שלי עליו. זה לא רק שאיש לא יעבור מבית ניצב אחד לשני, יצעק "לנדאו", ויבדוק אם מספר הצחוקים עלה על אחד, אלא שכל העניין הוא זריקת בוץ שיכולה ליצור אווירה כללית שעושה אישיות ציבורית מסוימת לנלעגת, מבלי שהעיתונאי בכלל מתחייב על משהו ממשי. (נניח אפילו מצא אברמוביץ' [דבר שאני מאד מפקפק בו] ניצב אחד או שניים שחושבים שלנדאו מגוחך, האם לא ייתכן שאותו ניצב או שני ניצבים, הם עצמם מגוחכים לא פחות מאברמוביץ' ?) אבל פתאום נזכרתי (ובדקתי לאחור), שאתה הוא זה שהביא את הסיפור על אברמוביץ' והניצבים. ראה, בעצם, באיזה הקשר הבאת את הדברים. דובי, שאומרים עליו שהוא רוצה להיות עיתונאי כשיהיה גדול, נראה שכבר החל להפנים "איך פועלת התקשורת", ולכן זרק את "שמתנהג לפעמים כמוקיון" שלו, מבלי שברגע שכתב את הדברים הייתה לו אפילו דוגמה קונקרטית אחת (לפי עדות עצמו) שתוכיח את טענתו זו. וכיוון שהוא עצמו לא מצא שום דבר, היית אתה אחד משניים שמיהרו לעזור לו. ואז באה אותה דוגמה על דברים שאמר לנדאו בקשר לקבוצות מרעננה, שלמיטב שיפוטי (אחרי שקראתי עכשיו את הידיעה באייל) באו כדי להעביר מסר מסוים בצורה ציורית, ולא מצאתי שום דבר שהופך את אומרם למגוחך או למתנהג כמוקיון. זה נכון שאם אחרי אמירת הדברים תהיה מקהלת עיתונאים שיגידו שוב ושוב שזה מגוחך, יתחילו רבים להאמין להם בגלל "אפקט בגדי המלך החדשים". והדוגמה שלך היא בדיוק "מעשה דובי" (או שאולי דובי עשה "מעשה אברמוביץ'). לא הבאת שום דבר שמחזק אמירתו של דובי, אלא משהו שהוא בדיוק אותו דבר, ופסול בגלל אותן סיבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שברור לך שכשאברמוביץ' דיבר על הניצבים שפורצים בצחוק, זאת הייתה דרכו הציורית לומר שאותם ניצבים מזלזלים (או זלזלו) בתפקודו של לנדאו כשר. לא שהם ממש, מילולית, פורצים בצחוק בכל פעם שהם שומעים את השם הזה. האם לא יתכן שאותם ניצבים "מגוחכים לא פחות מאברמוביץ"'? הכל יתכן, אבל במקרה כזה לא תוכל לטעון שאברמוביץ' מנצל באופן בלתי הוגן את חיסיון המקורות שמתיר לו החוק. בדברים של אברמוביץ' בעצם מובלעת ההנחה שהדרגים המקצועיים (כלומר, הנציבים במקרה זה) הם אינטרסנטים פחות ומקצועיים יותר, מן הפוליטקאים הממונים עליהם, ולכן אם הם אומרים את מה שהם אומרים אז כנראה שיש דברים בגו (כמו שלפעמים מצטטים גורמי ביטחון שמותחים ביקורת "מקצועית" על מהלכים אסטרטגיים או מדיניים, של שר הביטחון או רה"מ). אבל מובן שאתה לא חייב לקבל את ההנחה הזאת, ובכל מקרה דבריו של אברמוביץ' היו יותר אנקדוטה (לא ראויה, לדעתי, בהקשר בו היא נאמרה), ולא איזושהי הוכחה מתמטית לנלעגותו של לנדאו. אני לא כאן כדי להגן על דובי, אבל אני לא חושב שזה הוגן להשוות בין מה שהוא היה כותב, אם הוא היה כותב, בכתבה עיתונאית, לבין מה שהוא כותב בהודעה באייל, שדומה הרבה יותר לשיחת סלון, שבה רובנו נוטים לחלק ציונים לפוליטיקאים גם בלי להסתובב עם רפרנסים מתחת לבית השחי. מה שכן, חבל שלמרות שהסברתי לך למה התכוונתי כאשר כתבתי על "איך פועלת התקשורת" אתה ממשיך להשתמש ב"ביטוי" הזה כציטוט שלי, בהקשרים לא נכונים. אני מבין שזה קצת איכזב אותך לגלות שבמשפט הזה לא התכוונתי לרמז לקנוניה השמאלנית הגדולה שעומדת מאחורי אמצעי התקשורת, אבל תשתדל להתגבר. לגבי הדוגמה שהבאתי "לעזרתו" של דובי, קודם כל שים לב שהבאתי אותה בצורה די מסויגת, ולא כהוכחה ניצחת. שנית, בגלל שבניגוד אליך אני לא רואה בחיסיון המקורות פטנט נגד תביעות דיבה, אני כן חושב שהיא מחזקת במידת מה את דבריו של דובי. העובדה שאתה לא מוצא שום דבר מגוחך (או פסול) בדבריו של לנדאו נגד תושבי רעננה ורמת אביב ג', יוצרת אצלי את התחושה שאתה לא מצליח להפריד בין הזדהותך הפוליטית עם עמדותיו של לנדאו, לבין התבטאויות ספציפיות שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מתוך דברי הקודמים אפשר היה להבין שלא התכוונתי לצחוקים ממש, ולא היה צורך שתקווה וכו'. 2. אני חוזר שוב ואומר שניצול החיסיון הוא רק חלק קטן מהביקורת שלי על אברמוביץ', ולכן ייתכן בהחלט שהיו בדברי גם אלמנטים שאינם קשורים בחיסיון הזה. 3. העובדה שאתה מוצא דבר מגוחך (או פסול) בדבריו של לנדאו נגד תושבי רעננה ורמת אביב ג', יוצרת אצלי את התחושה שאתה לא מצליח להפריד בין אי הזדהותך הפוליטית עם עמדותיו של לנדאו, לבין התבטאויות ספציפיות שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו הייתי בכיר משטרה מקליקת מזרחי, הייתי גם אני מתגלגל מצחוק. עוזי לנדאו כל כך שבוי בדימוי ההדר הז'בוטינסקאי של עצמו, שלא היה אפילו צורך לתפור לו תיק כדי להזיז אותו. הוא לא איים על הקליקה בשום דרך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמאות להדר הז'בוטינסקאי ניתן לגלות באוסף הנאומים הזה של מנחם בגין. לקרוא ולהנות מהאופוזיציונר הטוב ביותר שהיה בכנסת. 1 הנאומים החמים הם כמובן אלה העוסקים ביחסים עם גרמניה ובאלטלנה. חילופי הדברים עם קוראי קריאות הביניים והיו"רים הנוזפים בו כי חרג ממכסת הזמן, או סתם כי "השמיץ" את בן גוריון, מעניינים גם הם: 1 עם כל הכבוד ליוסי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |