בתשובה ליעקב, 16/06/04 9:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אבל מה שאני מנסה להגיד זה שההורים לא צריכים לריב עם בית הספר מראש, לפחות ברוב המקרים. כי כשהכול מגיע לילד, אז הוא לא צריך ללמוד ויכול להתנהג איך שהוא רוצה (כולל באלימות) - והמורים צריכים להסתדר עם זה, ועוד לקבל תלונות על איכות החינוך וההוראה. אני בכלל לא מדבר כאן על מקרים (הרבה יותר נדירים) שבהם הילד מקבל יחס לא ראוי. מה שקורה בד"כ זה שהמורים פועלים כראוי, אבל התלמידים מתפרעים בצורה שמחריפה משנה לשנה. למה? כי כל פעם בודקים את הגבולות, וכשרואים שהגבולות פרוצים אז אפשר להמשיך לשלב הבא. עד שתלמיד לא ירצח מורה זה לא יהיה ברור פה כנראה, ובקצב הזה זה כנראה לא יקח כל כך הרבה זמן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1) אני לא מוכן להאשים את הילדים בכלום. ואני מניח שגם אתה לא. 2) מישהו הכניס לילדים את האלימות הזאת, את החוצפה ואת כל השאר. 3) הכלל הנקוט בידי הוא שמשמעת צריך להיות בנוי על שניים: דרוש מהילדים כמות מינימלית ועמוד עליהם בכל הכח. 4) אתה מתלונן על כך שהמורים לא עומדים על מה שהם דורשים מהתלמידים (כי אין להם כלים). אני מסכים איתך אבל מוצא את עיקר האשמה בדרישות הבלתי אפשריות. דחיסת 35 ילדים במבחר של רמות בתוך כיתה אחת ודרישה שהילדים ישבו בשקט ויקשיבו או ינהגו כעדר בדרך אחרת הינה דרישה כמעט בלתי אפשרית מהילדים. האלימות והחוצפה נובעים מכך. 5) על כן נדרשת רפורמה במערכת החינוך שתשנה את הגישה אל הילדים. 6) גם בלי רפורמה זאת, אם ההורים היו בוחרים את בתי הספר הם היו בוחרים את המתאים ביותר לילדם והיו מתאימים את עצמם אל ביה"ס. למורים היו יותר כלים לעמוד על הדרישות שלהם. 7) עצם הושבתו של ילד בכיתה הינה יחס לא ראוי. אמנם ל 50% מהילדים זה נחשב סביר, ואתה כנראה ביניהם, אבל הייתי מצפה למחשבה על החצי השני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) בטח שאני מוכן להאשים את הילדים. אמנם לא בכל מקרה, אבל במקרים של אלימות (למשל) מצד הילד הוא האשם. נכון שיש גורמים נוספים כמו הסביבה, חינוך, הידיעה של הילד שלא ייענש בצורה חמורה וכו', אבל עדיין הילד אשם גם הוא. 2) נכון, אבל זה לא אומר שהילד לא אחראי למעשיו. 3) מסכים. אבל פה אין את החלק של לעמוד בכל הכוח - יש רק דרישות מינימליות (שקטנות כל הזמן). 4) גם פעם היו 35 ילדים ויותר בכיתה, אבל המצב לא היה כמו היום. דווקא היום מספר התלמידים קטן יותר בד"כ. האלימות והחוצפה נובעים בעיקר מאי-ההענשה. 5) ניסו כבר הרבה רפורמות, יש לך אולי רעיון לאחת יעילה ? 6) אני לא חושב שאם ההורים יוכלו לבחור את בית הספר זה ישנה את הסירוס של יכולת הענישה של בית הספר. 7) כדי לשנות את המצב הזה צריך רפורמה בכל מערכת החינוך, שכוללת שינוי מוחלט של מבנה בתי הספר - או אולי אפילו ביטול שלהם. שוב, כמו קודם, אין ערובה שהשינוי יהיה לטובה (במיוחד אם להסתמך על נסיון העבר), או שהוא אפשרי בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) אתה צודק שיש להאשים את הילדים אבל זה לא יעיל במסגרת דיון זה. תפקידינו למנוע מילדים להגיע למצב זה. 4-5-6) הרפורמה שאני מציע היא פתיחת מערכת החינוך לתחרות. הבת של חבר שלי למדה בכיתה א' בבי"ס ממלכתי דתי. הוא הלך דווקא לממ"ד (למרות האפשרויות הקורצות ויכולתו הכספית) מתוך אידיאל. כשבתו חטפה מכות, והמנהלת הגיבה באופן רופס, הוא העביר אותה לבי"ס פרטי. יש קוים אדומים ומישהו עבר אותם. אני שמעתי על ילד, מהטובים והמעולים שבהם, שבמהלך משחק בכדור פגע (אולי בעט) בלי כוונה בילד אחר. למרות שהיה ברור שהילד לא עשה דבר רע, הוא הורחק מביה"ס וההורים היו צריכים להגיע למחרת, כי בביה"ס היה כלל שבכל מקרה של אלימות כך נוהגים. ההורים היו שמחים על כך - אפילו מאד שמחים. ההורים יודעים שגם אם יפגעו בילדם תהיה תגובה דומה. אני מניח שרוב ההורים יבחרו בבתי ספר מהסוג הזה ולעומת זאת יברחו מבתי ספר בהם לאיש לא אכפת, שם ישארו כל הילדים שלהוריהם לא אכפת. כשהם יגלו מה עשו לילדים שלהם הם גם יעזבו ובתי ספר אלו ישתנו או ייסגרו. אין ספק שהפעלת קשיחות מעין זו היא קשה. יבואו הורים ויתלוננו ויצעקו. אבל הורים אלו הם מיעוט שבמיעוט. אם הם יבחרו את ביה"ס הם לא יתנהגו כך, יבחרו לעצמם בי"ס שמתאים להם או יוקעו. אבל חשוב לציין, הורים מעין אלו יהיו מיעוט רק אם ההורים ידעו שאכן הם בחרו בביה"ס. כשביה"ס נכפה עליהם ויש בו כל מיני דברים חשודים גם כך, הם יחשדו גם בעניין זה ולא ישתפו פעולה בעניינים אחרים. תחרות הוא העניין. תחרות גם יאפשר למצוא שיטות יותר טובות ויותר מתאימות לילדים בימינו (הרי הכיתות היום מתנהלות בערך כמו במאה ה 19 כשלכל הורה היה שוט?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוף סוף אנחנו מסכימים על משהו! שני המקרים שדיברת עליהם מביעים את הדיעה שלי - בתי הספר צריכים להגיב בחומרה כלפי מקרי אלימות כאלו. אומנם באמת במקרה השני רוב ההורים היו מתלוננים (ואכן אפשר להבין זאת), אבל זה צעד בכיוון נכון, כך שכל מקרי האלימות מטופלים. בנוגע לתחרות, זה פשוט יהפוך למצעד מכירות של בתי ספר. ואם נניח (כפי שטענת) שרוב ההורים לא מוכנים לגישה כזאת של בית הספר, אז ברוב בתי הספר המצב יישאר כמו היום, ונגמרה הרפורמה. ובנוגע לשוט מהמאה ה-19: היום תלמידים (גם ביסודי) מאיימים על המורים שיעזו לגעת בהם. "מה תעשי לי? תרביצי לי? נראה אותך נוגעת בי!" - ציטוט לא מדוייק אבל זאת רוח הדברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו בהחלט מסכימים על המטרה. העניין הוא שהדרך כאן הוא העיקר. האם באמת נראה לך שרוב ההורים ירצו בתי ספר שטופי אלימות? האם באמת רוב ההורים (או מיעוט בעל משמעות צרכנית) אדישים לגורל ילדיהם? נכון. בהתחלה יהיו בתי ספר שימכרו להורים כאן לא נבלבל לכם במוח והמורים לא יענישו את הילדים שלכם. כשההורים יגלו שזה לא טוב הפיקציה הזאת תעלם. אבל בהעדר תחרות שום דבר לא נעלם ושום דבר לא נבחן. הכל הופך להיות האשמות וקרקס של חלקלקות לשון. אחד אומר השיטה שלי נהדרת אבל המורים לא יודעים כלום, השני אומר השיטה מזוויעה והשלישי אומר שאין מזגנים. לכשלון יש אבות רבים ורק ההצלחה יתומה - כי אין הצלחות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |