בתשובה לרודי וגנר, 04/06/04 18:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני רוצה לצטט את המשפט הראשון בהודעתך ההיא: "אתם יודעים שאני לא אוהד את הגישה הזו, אבל הפעם נראה שהיא בדיוק קולעת." אני חושב שדי בהבנת הנקרא ברמה מאד מינימלית כדי להבין שמה שבאת אז לטעון הוא שלמרות שבדרך כלל אינך חסיד של התורות המשונות האלה, הרי במקרה שרון והמשאל אתה חושב שזה בדיוק כך. אחר כך גם המשכת והתווכחת אתי על התזה הזאת מבלי לתת שום רמז לכך שהכל "תרגיל אינטלקטואלי". ולא היית היחיד. ארז (שנעלם ממקומותינו. מישהו יודע היכן הוא ?) היה הראשון שהצהיר שאינו מאמין ששרון באמת מתכוון לממש את תכניתו. אחר כך הצטרף גם דורון הגלילי. ומהמחנה של שרון הצטרף דורין ישראלי שטען ממקום עמידתו המנוגד שבאמת שרון התכוון להפסיד. איש מכם לא אמר שזה תרגיל, ואתה הראשון בחבורה שהיום מודה, בעצם, ששרון מתכוון לתכניתו ומשקיע מאמצים מרובים לשם כך, כפי שאני טענתי מתחילה (האחרים עדיין לא הרימו את הדגל הלבן.) כמו כן לא הגבת לטענתי שאין כל הוכחה ממשית שתכניתו של שרון היא "קול העם", ושלפני שהולכים לקראת צעד כה מכריע צריך לבדוק ממש מה הוא "קול העם" (אני חושב שהדרך הטובה ביותר היא בחירות.) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. טוב, אם לא הייתי נראה רציני איך הייתי מצליח לעורר דיון על הנושא? המקרה נראה כל-כך "בלבניסטי" שתהיתי למה אף אחד מהאיילים לא ננעל עליו (אחרי שהעליתי את הרעיון היה מי שהמשיך אותו...) בהזדמנות זו, התפתחות העניין הוכיחה שהבלבניזם טועה (שוב). אנא אל תכניס אותי לחבורת הבלבניסטים, מעולם לא הייתי בה. 2. אין כל הוכחה ממשית שתכניתו הכלכלית של נתניהו היא "קול העם" (לפני הבחירות הוא בכלל לא כיוון לתפקיד שר האוצר). אין כל הוכחה ממשית שחיסול אחמד יאסין היה "קול העם". גם ההחלטות על היציאה למלחמה בלבנון ועל פינוי ימית והסכם השלום עם מצרים התקבלו ברוב בכנסת, בלי שום משאל. 3. הממשלה והכנסת נבחרות לקבל החלטות. קול העם, שהובע בבחירות, מתבטא בהרכב הכנסת. תכנית ההתנתקות נתמכת ע"י רוב חברי הכנסת, ואם תובא להצבעה בכנסת, היא *תעבור*. 4. אילו היה שרון חושב שהתכנית מהווה שינוי משמעותי יחסית למצב שהיה לפני בחירת הכנסת, היה עליו להביא את ההצעה ל*משאל עם*. למה משאל עם ולא בחירות? כי בשל השיטה המפלגתית, איננו יכולים לדעת בוודאות, עפ"י תוצאות הבחירות, את דעת הציבור על המהלך הספציפי הזה. כי השאלה הבעייתית היא בתחום יחיד, ובכל שאר התחומים נראה שלרוב העם יש עדיין אמון בראש הממשלה. שרון ויתר על דרך משאל העם, ובחר באופציה הלא-דמוקרטית והמטופשת של משאל בליכוד. כעת הוא חוזר סוף סוף לאחת משתי האופציות המשקפת את רצון *העם* (ולא את רצון מתפקדי הליכוד): במקרה זה מדובר על הכנסת, שתיתן אמון בממשלה חדשה שההתנתקות תהיה בקווי היסוד שלה. ייתכן, כמובן, שלא יצליח, אבל זו כבר שאלה פוליטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טוען שמדובר היה בתרגיל אינטלקטואלי. או קי. מוזר ותמוה אבל שיהיה ככה. לא אביע פקפוק בהצהרתך, ורק אומר שהתרגיל האינלקטואלי שלך עלול לתת בידי משתתפים חסרי יושר אינטלקטואלי פתח מילוט מכל הערכה ותחזית שלהם מכל סוג שהוא, שהתגלו כבלתי נכונות. לגבי רשימת המעשים שלדבריך אין הוכחה שהייתה להם תמיכה של ''קול העם'', אומר שמעולם לא טענתי שהייתה כזאת, וגם לא חשבתי שיש צורך בכזאת כדי לעשותם. לעומת זאת, את טענת ''קול העם'' בקשר לתכנית ההתנתקות אתה טענת. אשר ל''קול הכנסת'', אותו עדיין לא שמענו, וכרגע קשה לי לחשוב על הנימוקים של שרון (שללא ספק יימצאו) בדלגו על העניין ה''קטן'' הזה, וגם על נימוקי ''המחנה הדמוקרטי'' באייל בהצדיקם את מהלכו זה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |