בתשובה לעידן סובול, 29/05/04 1:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"הישראלי" עדיין מוכל ב"יהודי", ולא התגבש תרבותית, היסטורית ולשונית ללאום בפני עצמו... אם תשים לב למשפט שפז מצטט תראה שמילת המפתח היא "עדיין". זאת אומרת שכל ההתנגדות שלו איננה מטעם מהותי קונקרטי אלא שזה רק עניין של הגדרה והסכמה חברתית תלוית זמן. אם נניח שפז צודק, הרי שבעקרון ה"ישראלי" דווקא *כן* מופרד מה"יהודי", ולו בפוטנציה מהותית ויום אחד יגיע בה הפירוד הזה יקבל ממשות וגושפנקא חברתית-משפטית. אם כך, וודאי ווודאי שיש טעם למאמץ שלכם משום שהוויכוח בינך לבין פז נסוב אך ורק על עניין הגדרת אותה נקודה בזמן בה ה"ישראלי" יממש את מהותו הנפרדת מה"יהודי". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שלום רב לך רון. אולי לא הסברתי את עצמי נכון, ואולי צריך לעשות זאת בכמה משפטים נוספים, גם למען שופטי העליון: כשאני מתייחס ל"לאום ישראלי" אני מתכוון ללאום של מדינה דמוקרטית מתקדמת. לאום שכל אזרח במדינה הזאת יוכל להיכלל בתוכו, בלי קשר לדתו, לגזעו ולמינו - ולא רק אזרחיה היהודים של המדינה. מניעת כינונו של לאום ישראלי במדינת ישראל, הוא בעיני חתרנות מסוכנת, עיקשת ומתמשכת תחת עתיד קיומם של הדורות הבאים שיוולדו בארץ הזאת, בין שיהיו יהודים, או נוצרים או מוסלמים או בודהיסטים וכיוצא באלה השתייכויות דתיות או גזעיות; חתרנות תחת אושיות הדמוקרטיה, השוויון בפני החוק ואחוות האדם; חתרנות אבסורדית שכל ממשלות מדינת ישראל, מיום הקמתה ועד עצם הרגע הזה, במשך למעלה מחמישים ושש שנים - לא רק שאינן עושות למניעתה אלא אף נותנות לה יד, מתקצבות אותה ומטפחות אותה. באופו מפתיע, ואולי כבר לא כל-כך מפתיע את מי שחי כאן באופן רצוף למעלה משישים שנה,החלה מדינת ישראל הריבונית לדשדש אחר התהליכים ההסטוריים זמן קצר לאחר ההכרזה המהפכנית של דוד בן-גוריון על הקמתה. איך החל ומדוע החל ולמה מתמשך הדישדוש המנוון והמסוכן הזה - זה עניין להסטוריונים; איך להפסיק אותו ולנסות להשיג את התהליכים ההסטוריים ואף לעמוד בראשם, כמו שעמדנו פעם אחת ויחידה, עד כה, לפני 56 שנה - זה עניין לאזרחי ישראל החיים כאן היום. יש לקוות שבית המשפט העליון ייאפשר לעשות את הצעד הרשמי הראשון לקראת כיננו של "לאום ישראלי" שמדינת ישראל הייתה זקוקה לו ביום הקמתה וזקוקה לו שבעתיים כיום. ואני מציע לכל אחד מאיתנו להציץ ברשימת הלאומים הרשמית שמשרד הפנים כה טרח להסתירה מעינינו במשך שנים כה רבות. אני הצצתי ונפגעתי כי לא האמנתי למראה עיני, ואני עדיין מנסה להתאושש מהאיוולת שפיצלה אותנו למאה שלושים וחמישה לאומים, כולל " לאום בלתי-ידוע"... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"... מובן שכוונתם של אלה הקוראים לאימוץ המונח "לאום ישראלי" במקום "לאום יהודי" היא הפוכה. הם רואים את התווית הישראלית כאזרחית, חילונית ומכלילה יותר מזו היהודית. ואכן, ניתן לטעון כי עם עצמאי היושב על אדמתו ומדבר בשפתו, טבעי שיקרא לעצמו על שם מדינתו. מבחינת ההיסטוריה והתרבות של העם שבו מדובר, מובן שהתווית הישראלית היא "כשרה" לחלוטין. טועה מי שחושש (או מקווה) כי תווית זו תחייב את ניתוק הקשר עם יהודי התפוצות. ניתן תמיד לקרוא בשם "ישראל" כל מי שמשתייך לעם היהודי. טעות היא גם לחשוב שהתווית הישראלית היא בהכרח חילונית יותר מזו היהודית: השם "ישראל" הוא הרווח ביותר במקורות הדת היהודית. מכל מקום, זכותו של לאום הרוב, כמו כל לאום, להגדיר את זהותו לפי רצונו. אולם מבחינת היחסים בין היהודים לערבים במדינה, המגמה לקרוא ליהודים הישראלים "ישראלים" סתם, כהגדרת זהותם הלאומית, כפי שגורסים חסידי רעיון הלאומיות הישראלית, יכולה רק להזיק - בניגוד גמור לכוונתם של המטיפים לרעיון זה". מעט מטיעוניו של הד"ר אלכסנדר יעקובסון, מרצה בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית ומחבר הספר "ישראל ומשפחת העמים - מדינת לאום יהודית וזכויות האדם" ביחד עם הפרופ' אמנון רובינשטיין (טל כהן כתב על הספר באייל), היום ב"הארץ": |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |