 |
|
 |
||
|
||||
 |
תמיד הייתי משוכנע שהאמנים דווקא רוצים להיות מושמעים ברדיו, כי רק כך יכול הציבור להיות מיודע על אלבומיהם החדשים, ולקנות אותם. בכל ראיון שני עם מוסיקאי, הלה מתלונן שלא משמיעים אותו מספיק ברדיו. אין כאן סתירה מסוימת? אתה גם רוצה שישמיעו אותך ברדיו וגם לוקח על זה כסף? תהייתי גוברת כשמדובר בתחנות רדיו ציבוריות בעליל, כמו גלי צה"ל, אשר במקורה נועדה, כמדומני, כשרות לחיילים. גל"צ לא מרוויחה כסף, ואין בה פרסומות, אז למה שתשלם כסף על השירים? במיוחד אירוני הדבר כשמסתכלים על אין ספור המוסיקאים בישראל שמתנדבים להופיע בחינם מול חיילים. אז להופיע כן, אבל להשמיע בחינם מוסיקה לחיילים המסכנים זה לא? (בהקשר הזה, מעולם לא הבנתי מה פתאום אגד ודן לוקחות כסף על הסעת חיילים. שצה"ל יגיד שאין יותר כסף לשלם לאגד, לפיכך החיילים לא יכולים להגיע לבסיס, ולפיכך המחבלים והמטוסים הסוריים מתקרבים עתה באין מפריע לביתם של חברי הנהלת אגד במטרה להפציצם. טוב, זה קצת אוף טופיק). ושאלה אחרונה: מה עם אומנים מחו"ל? הם מקבלים תמלוגים מישראל? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גל"צ לא מרוויחה כסף, ואין בה פרסומות? מתי לאחרונה האזנת לגל"צ? אגב, האם צה"ל צריך לשלם לבזק עבור שיחות טלפון? לפז על הדלק שהוא ממלא במכוניותיו? לתנובה על הקוטג'? לאנשי הקבע על עבודתם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן לא האזנתי לגל"צ זמן רב, אבל אני מוכן להישבע שפעם, לפחות, לא היו בה פרסומות. בגלגל"צ, אם איני טועה, יש רק פרסומות ציבוריות, מפעל הפיס, מכללות וכדומה. אני טועה? אנא פרט בקשר לכסף שגל"צ מרוויחה. באמת שלא ידוע לי כלום על זה, אבל איך זה מסתדר עם היותה תחנת הרדיו של צה"ל? אם היא תפסיק להרוויח כסף, האם היא תיסגר והחיילים יאלצו לקרוא ספרים בזמן השמירה? צה"ל לא צריך לשלם לבזק, אבל כן לפז ולתנובה. בזק, אגד ודן הן חברות של המדינה, וגם אם יפסידו כסף הן לא ייסגרו לעולם. בנוסף, אין להן מתחרים. תנובה היא חברה פרטית. אם היא תיסגר, כולם ישתו חלב של טרה. ואכן, מה עם טרה ויטבתה? האם המדינה תצטרך להקים מנגנון שיפקח על כך שכל אחת משלוש החברות תורמות באופן שווה, או באופן יחסי לגדלן? זה מסובך ובלתי אפשרי. באשר לאנשי הקבע: לא הצעתי שאזרחים תמימים ישועבדו לשרות הצבא. לא הצעתי שנהג האוטובוס של אגד לא יקבל משכורת. אבל היות ואגד שייכת לממשלה, וצה"ל שייך לממשלה, תהיתי אם הדבר לא משול לכך שאני אוציא חלק מהכסף שלי מהמזרון ואעביר אותו לבלטות. הדפסת מיליוני הכרטיסיות נראית לי כבזבוז מיותר, ומקרים שפורסמו, בהם נהגים הורידו מהאוטובוס חיילים במדים, כי לא היתה להם כרטיסיה, נראים לי אבסורדיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוכן להסביר למה התכוונת במשפט בזק, אגד ודן הן חברות של המדינה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וידיעות הוא (ע''פ עדות הנחתום, או העיסה) העיתון של המדינה. אי לכך זכאים חיילי צה''ל לקבלו ללא תשלום, ואף לפרסם בו את מודעותיהם חינם אין כסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה ודורון יודעים למה התכוונתי, אבל רוצים לנגח סתם. הכותרת של הודעתי היא "שאלת תם". אני לא כלכלן, ובכל זאת נראה לי שיש הבדל מסוים בין שלוש החברות הללו לבין סלקום או אסם. קראתי פעם, למשל, ש"בשבוע הבא יחליט שר התקשורת על מינוי המנכ"ל הבא של בזק". בנוסף, כפי שציינתי, אין לבזק, אגד ודן מתחרים, ולפי מיטב הבנתי, אסור בחוק להקים להן מתחרים (האם מותר לי לחפור באדמה ולהניח קווי טלפון ברחוב שלי?) אז אם אתם רוצים להיות נחמדים, אנא הסבירו לי את כל הנ"ל. ואם לא, אז לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, בשנים האחרונות יש מגמה מתמשכת של יצירת חלופות לאגד, בקווים מסויימים. בבאר-שבע יש כבר שנים רבות חברה פנימית שמספקת נסיעות בתוך העיר, גם בקווים מסויימים אל ובתוך מודיעין יש חלופה. גם חברת ''גוונים'' (אאז''נ) מספקת נסיעות באזור ראשל''צ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אז האם זה אומר שאגד היא בכלל לא חברה ממשלתית? מה יקרה אם אגד תיסגר? מי יסיע את מסעודה משדרות? 2. איך זה שאגד קיימת מאז קום המדינה, ורק בשנים האחרונות יש מגמה ליצירת חלופות? האם זה היה לא חוקי בעבר? ומצד מי עלתה היוזמה הזו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגד ודן הן חברות פרטיות ולמעשה שתיהן נוצרו מהתאחדות של חברות תחבורה קטנות. יש כיום כ10 חברות אוטובוסים שמפעילות קווי תחבורה ציבורית בארץ. עד לאחרונה אגד ודן היו מונופולים, שכן הפעלת קווי תחבורה ציבורית כרוכה ברשיון מהממשלה, ורשיון כזה לא ניתן לאף חברה אחרת. בשנים האחרונות מוצעים הרשיונות הנ"ל במכרזים לפי אזורים. נדמה לי שהיוזמה היתה של בייגה שוחט מתישהו בשנות ה90, אבל היישום היה מאוד איטי ורק בשנתיים האחרונות נוצרה כמות משמעותית של קווים שאינם בידי אגד ודן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, סוף סוף משהו צבאי שאני מבין בו. הסיבה המאוד פרוזאית לקיומן של כרטיסיות לחיילים היא החשש (המוצדק בהחלט) שחיילים ינצלו הסדר של נסיעות חינם גם עבור נסיעות שאינן בעניינים מבצעיים. ידוע היטב שחיילים עושים שימוש "אסור" בכרטיסיות (כלומר, נוסעים לחברה שלהם בנתניה על חשבון צה"ל), אבל לפחות כך יש לאגד פיקוח על כמות הכסף שמגיע להם מצה"ל1. עבור בנות הגיעו להסכמה כבר מזמן שיתאפשר להן לנסוע חינם בקווים בינעירוניים, תמורת תשלום "גלובלי" המבוסס על הערכה, וגם עבור בנים הגיעו להסכם כזה לפני מספר שנים (זמן קצר אחרי שחרורי בשנת 2000, אאז"נ), אבל שמעתי מאז שהיו בעיות עם חידושו, ואין לי מושג מה מצבו כיום. אולי אחד האיילים במדים יוכלו לעדכן בנושא. אגב, זו גם הסיבה שהנסיעות בקווים לאילת חסומות בפני חיילים שאין בידיהם "כרטיס ערבה" (כלומר, חיילים שאינם גרים או משרתים באזור הדרום). אחרת, אגד היה צריך לקבל עליו את הוצאות הנסיעה של אלוהים יודע כמה חיילים בחופשה בשנה. 1 גם צה"ל עצמו עושה קולות שכאילו הוא מונע שימוש קלוקל שכזה בכרטיסיות, ע"י סדרה ארוכה של נהלים כיצד יש לחלק ולקבל חזרה כרטיסיות משומשות, וכן סמכויות מופרכות של פקידי רישום ותשלום (שלמים, בעברית) להעלות חיילים על מת"ש בגלל מגוון מטופש של סיבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת ביטלו את הכרטיסיות מלבד "כרטיסיות ערבה" בסביבות יולי 2001, אחרי כמה חודשים היה חודש שלם שבו כל חייל שעלה באגד הציג חוגר וקיבל חשבונית (ממוחשבת)- כנראה כדי לדעת כמה חיילים נוסעים. יש לציין את הקוים של דן שבדרך לשחרור לא הסכימו לקבל את האישור לנסיעה בבגדים אזרחיים למרות החוגר שהיה בתוקף ביומו האחרון והכתוב בפתק: "עבור חברת האוטובוסים" זה קו של 7 שקלים לכל כיוון! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהנסיעה חינם היא רק נסיעה בינעירונית, בעוד שנסיעה בשווי שבעה שקלים (דאז) עדיין נמצאת תחת ההגדרה של "קוד 3", שזו הנסיעה העירונית היותר יקרה מאשר נסיעה עירונית רגילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודעת מתי בפעם האחרונה פורסמו מקרים בהם נהגים הורידו מהאוטובוס חיילים במדים כי לא הייתה להם כרטיסיה, אבל אני יכולה לשער שזה היה די מזמן. היום שום חייל לא צריך להשתמש בכרטיסיה. כל חייל במדים, בהצגת חוגר, יכול לנסוע חופשי (לפחות נכון לעכשיו) בכל קו אוטובוס1 או רכבת. וחוצמזה, שחיילים ממש לא אמורים לקרוא ספרים בשמירה. אלא אם מתחשק להם לעמוד למשפט אחר כך על שבירת שמירה. 1חוץ מאלו של אילת, ואחד שנוסע מתל-אביב לנתב"ג. מצד שני, אין להרבה חיילים מה לחפש בנתב"ג, ככה שזה באמת לא מאד רלוונטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כרגיל, אני נהנה לגלוש מהנושא). פרופ' שהרן שלח, מתמטיקאי מפורסם ומבכירי הלוגיקאים בעולם, יושב לו בש"ג נידח לעת מילואים1 ומביט בעיון בפרק מתקדם בספר בתורת המודלים (ספר ש*הוא* כתב, אגב. זה תחום שהוא כמעט המציא). חולף שם מילואימניק אחר שלא בדיוק מכיר אותו, מציץ מעבר לכתפו, טופח לו בעוז על השכם ומכריז (בשיא הרצינות) "אז מה, שלח, משלימים בגרות?" 1 אח"כ מצאו משהו יותר טוב לעשות איתו, אבל גם זה עלה לו בשבר בכתף (וזה כבר סיפור אמיתי-אמיתי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
_________ העלמה עפרונית, לא עושה מילואים וגם לא שמירות, אבל מרגישה דחף שכזה להגיב ולא בדיוק יודעת איך. סליחה, לא יקרה שוב בקרוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי ביחידה זה היה קורה כל הזמן. שילוב של בערך חצי מהסגל האקדמי של הטכניון יחד עם כל מיני עוברי בטל ירושלמים שלא הצליו להשיג פטור (וזה לא שהם לא ניסו). היה בידור. אני זוכרת שפעם איזה פסיכולוג שכמה פציינטים שלו היו בנקודת משבר הביא סלולארי, אחד מהראשונים שנראו בארץ בגודל סביר*. תיכף החברה פירקו לו אותו לבדוק איך בנויים הזהויים** מבפנים. הרכיבו בחזרה. לא כל כך פעל. בסוף הם מצאו איזה פרופסור להנדסת חשמל ואלקטרוניקה והתחנפו לו עד שהוא הרכיב בחזרה. _________ * ל.ב.פ. מסגירה את גילה. *** איך עוד אומרים בעברית WHACHYOUMACALLIT? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אוהב לתרגם WHACHYOUMACALLIT כ"דברימצ'יקים". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*** צ'ופצ'יקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המה-שמם-האלו | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משמואים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*** שמידג'קינים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הכרתי את זה. אני יודע מה יותר טוב מצאו לעשות איתו אבל "שבר בכתף"? (אורי נותן לאלון את התגובה המיוחלת באיחור של שבועיים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(מה, עוד לא הגעת אז לענף? ואיך לא סיפרו לך? הנה בקיצור:) פעם שלח עשה מילואים אצלנו, והחליט לבלות את הלילה ב"ענף". על-כן הסתגר באחד החדרים עם מיטה מאולתרת ונעל את הדלת מבפנים. בבוקר הגיע אחד הקצינים החרוצים (א"ג, אבל זה לא אתה), ניסה להיכנס לחדרו, ולהפתעתו לא הצליח לפתוח את הדלת. לא היה לו מושג שמישהו ישן שם. אי לכך שינס מותניו, הרים מרצפת אחת מהרצפה הצפה, זחל מתחת לרצפה אל חדרו, הרים (הפעם מלמטה) מרצפת נוספת, הוציא ראשו ולפתע ראה מול עיניו את פרופ' שהרן שלח נם לו בשלווה. מיד נסוג בחשאיות מודיעינית לאחור, יצא חזרה למסדרון והלך לעבוד במקום אחר. את המרצפת ההיא, בתוך החדר, השאיר פתוחה. כששלח התעורר, מן הסתם מעורפל קמעה עדיין, צעד צעד וחצי לפנים ומיד צנח משהו כמו 60 ס"מ אל עבר החלל מתחת לרצפה. למי שלא מכיר את הסיטואציה, נפילה שלא מצפים לה, אפילו קטנה, יכולה להזיק לא מעט, ומכאן הכתף וכו'. א"ג הסתובב שבועות אח"כ עם פרצוף נבוך מאוד מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מתחרה רק בסיפור (האגדה?) על נחמן אינגבר, שבשבתו כמרצה בקורס "מבוא לתולדות הקולנוע", היה שם את כסאו קרוב מאוד לקצה הבמה, כדי שיוכל לצפות עם הסטודנטים בקטעי הסרטים המוקרנים על הבמה ולהעיר הערות. יום אחד בזמן הקרנה, בחושך, אינגבר התיישב והכסא התהפך אחורה. אינגבר התהפך איתו, והתגלגל לרצפה (מגובה מטר). למרות הכל קם, המשיך בשיעור כאילו לא קרה דבר, ורק אחר כך הלך לרופא שאבחן לו שבר ברגל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ראשית, בדומה למה שהיערתי כבר קודם, עצם התפיסה ששירים המושמעים ברדיו הם פרסומת למכירת תקליטים, רק תמסחר עוד יותר את חרושת התרבות, הממוסחרת ממילא. שנית, את התמלוגים על השמעות רדיו מקבלים יוצרי השירים, המלחין והתמלילן (לא האמן המבצע, אם כי לעיתים יש חפיפה בין השניים). בפועל, תמלוגי השמעות הם הכנסתם היחידה של היוצרים. בחינם, הם כבר נותנים את יצירתם לאמן המבצע, שגם הוא לרוב נהנה מהמכירות במידה זעומה ביותר אלא אם מדובר בלהיט היסטרי. זאת ועוד, חלק ניכר מההשמעות ברדיו הם של שירים ישנים, שכבר אינם מוכרים דיסקים. יש יוצרים ותיקים שמתפרנסים כמעט רק מתמלוגי ההשמעות. 2. לידיעתך, תמלוגי ההשמעות הם סכומים קטנים ביותר, (ואינם מרכיב כבד-משקל בהוצאותיה של תחנת רדיו) ויכולים להתפרנס מהם ממש רק יוצרים שמושמעים לעיתים תכופות. אקו"ם כן מתחשבת בכך שגל"צ היא תחנה עממית המשרתת חיילים. ידוע לי שעד לפני מספר שנים גל"צ שילמה תמלוגים בשיעור של כשישית ממה ששילמה רשת ב' (לא ידוע לי בדיוק מה ההסדר היום). 3. כן, אמנים מחו"ל מקבלים תמלוגים מישראל, ואקו"ם עושה את הגבייה למענם ע"פ הסדרים שיש לה עם גופים דומים מחו"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מובן שלא אני המצאתי את התפיסה הזו, וכפי שציינתי, רבים האמנים שמעודדים אותה בעצמם. ובכל זאת: מה בעצם שגוי בתפיסה הזו? אולי לומר שפרסום הוא המטרה העיקרית של ההשמעות ברדיו יהיה קצת דרסטי, אבל אולי מטרה משנית? דבריך באשר לשכר יוצרי השירים הינם חידוש בשבילי. מדוע אין הסדר בין יוצר השיר לבין המבצע, על חלוקת ההכנסות? אני מבין את הבעייתיות של השירים הישנים, אבל על האמן להמשיך ולייצר כל הזמן אם הוא רוצה להשתכר, לא? גם אסם לא מקבלת תמלוגים על במבה שיוצרה בשנות השבעים, ואם היא רוצה להמשיך להרוויח, עליה לייצר עוד במבה, לא? (לא שאני תומך בכל הנ"ל, במיוחד כשזה נוגע לאמנים. אני רק תוהה איך זה עובד). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אכנס לכל שאלותיך על מבנה ההכנסות בתעשיית המוסיקה (זה ממילא לא עניין מרנין לב, כפי שניתן היה להתרשם, בין השאר מדבריו של שלמה ארצי בכנסת, כשהוא שימש פה להרבה מאוד יוצרים לפני שבוע). כל העסק סבוך למדי. מה שדומה בתעשיית המוסיקה לייצור ''במבה'' אלו הדיסקים עצמם שמייצרת חברת התקליטים. השוואת זכויות יוצרים לייצור ''במבה'' מבטלת את עקרון זכויות היוצרים מעיקרו, זה, לדוגמה, כמו לבטל את זכויות היוצרים בגין פטנט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צריך לחשוב על זה מהכיוון השני. תחנות הרדיו משלמות עבור השמעה משום שהשירים אותן הן משדרות הם חלק מחומר הגלם באמצעותו הן מייצרות את השידור. בדיוק כפי שהן משלמות עבור הציוד או החשמל שהן צורכות. תחנות הרדיו *צריכות* את השירים ולכן נגבה תשלום עבורם. לעומת זאת, תחנות הרדיו אינן צריכות את תשדירי הפרסומת ולכן הן דורשות תשלום עבור שידורם. העובדה ששידור שיריו של אמן מסויים מקדמים את עסקיו האחרים מתבטאת, מן הסתם במחיר הנמוך יחסית שמשולם עבור ההשמעה (בהשוואה לתשלום הנדרש להפקת חומר אלטרנטיבי כמו משדר חדשות או הרצאה) "אני מבין את הבעייתיות של השירים הישנים, אבל על האמן להמשיך ולייצר כל הזמן אם הוא רוצה להשתכר, לא?" האמת היא שזה בכלל לא משנה. הרעיון הוא שהשיר הוא קניינו של האמן והוא רשאי לדרוש תשלום עבור השימוש בו. במציאות הישראלית, בכל אופן, קצת קשה להתפרנס רק מזה אלא אם כן אתה שלמה ארצי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי יש שאלה: זה שהתמלוגים הולכים לכותבי המילים והלחן (ולא למבצע), זה חוק מדינה, או סתם הסדר מקובל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג אם זה חוק מדינה. מכל מקום, דומני שזה הכלל בכל רחבי העולם. על הביצוע מקבל האמן תמלוגים מחברת התקליטים ע''פ כמויות המכירה ובאחוז שהוסכם ביניהם מראש עם חתימת החוזה ביניהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הסתירה בין הרצון להשמעות והתשלום על כך? אם אתה מוציא ספר ונורא רוצה שהוא יהיה בכל חנויות הספרים, האם הדבר סותר את העובדה שאתה רוצה למכור אותו בכסף? ואם אמן רוצה להופיע בקיסריה, משמעות הדבר שאין הוא רוצה גם דמי כניסה למופע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל הוא שתחנת רדיו אינה מוכרת תקליטים, בניגוד לחנות ספרים, אשר מוכרת ספרים. אם אני מוציא ספר, אני רוצה למכור אותו בכסף, אבל אני לא אתנגד אם יקריאו פרק ממנו ברדיו, למשל, ואני לא אדרוש כסף. נו טוב, לאור כל התגובות לעיל, אני מניח שיש הבדל בין שתי הדוגמאות. שידור שירים ברדיו אינו משמש כפרסומת בלבד. אנשים רבים לא קונים תקליטים כלל, ונחשפים למוסיקה רק מהרדיו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |