בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 26/04/04 17:01
שאלת ספין-אוף בעקבות 214870
הקשה המקשה • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר יום ג', 27/4/2004, 4:38
דיון 1912:
מי השאיר את הרוח שאיננה מדברת על רצפת חדר העריכה?
שאלת ספין-אוף בעקבות 215249
הקשה המקשה • בתשובה להקשה המקשה יום ד', 28/4/2004, 23:55
אלתרמן חתם את "שיר משמר" בבית:

"...שמרי נפשך, הלא טובות צופן הערב
ורק עוד אין לדעת ביד מי ואיך.
הלא הרוח, שאיננה מדברת,
לא לחִנָּם רכּוֹת נוגעת בכתפֵך.
באור ירח וחשמל העיר מוארת.
שמרי חייך, בינתך, שמרי נפשך."

(מתוך "חגיגת קיץ", ספר שהוא חגיגה גם בכל עונה אחרת)

מי השמיט את הבית מהגירסא המולחנת? איני יודע. ברור שלסשה ארגוב יד בעניין. האם אלתרמן עוד היה בחיים ונתן (-; לכך אישור?

כוונתי המקורית היתה לפתח משאלה זו פתיל (תחת דיון 1912) שיעסוק ביחסים שבין השירה הכתובה למולחנת. בינתים עבר לי החשק. לכן אציין רק שלדעתי "שיר משמר" די יוצא דופן גם בקרב השירים ה"מותאמים", הן בשל כמות השורות שנחתכו והן בשל מרכזיותן של שורות אלה בשיר (כמה מהן, לטעמי, מהיפות והחזקות ביותר בשירת אלתרמן). כאילו לא די בכך, יופיים של המנגינה והביצוע של חוה אלברשטיין, מקבעים עוד יותר את השיר המסורס בתודעת הציבור ומרחיקים אותו מהמקור, כולל אלה שאוהבים מילים בכלל ואת אלתרמן בפרט (הערכתי שהשאלה תפתר בדקות; נו, אז הערכתי...).

רציתי להביא לינק לנוסח המלא. בעוד שהחלק המולחן די נפוץ ברשת, לא מצאתי את השיר בשלמותו. הייתי עושה זאת כאן בעצמי (נראה לי שהגיע הזמן שהשיר יהיה נגיש למתעניינים). שתי סיבות מרתיעות אותי: הטכנית (השיר מכיל כ- 90 שורות, כולל הרווחים) והעקרונית (למרות שכוונתי דוקא לקדם את ההתעניינות בשירת אלתרמן, איני רוצה לפגוע בזכויות היוצרים).
שאלת ספין-אוף בעקבות 215281
סרבן וחייזר של כבוד • בתשובה להקשה המקשה יום ה', 29/4/2004, 8:26
הביקורת החריפה ביותר על לחן של אלתרמן היא על לחנה של נעמי שמר ל"פגישה" נמצאת אצל דן מירון במאמר שכתב באסופת מאמרים בשם "אגרא" בשנת 1984 בהוצאת כתר. במאמר בשם "זמירות מארץ להד"ם" שעורר סערה גדולה עקב התקפתו על כלל מפעלה של חמותה התיאורטית של רנה זלווגר, מוקדש פרק שלם לניתוח הלחן הזה, שלדברי מירון בנייתו בתבנית סימטרית של בית ופזמון חוזר יוצרת "שיוויונים מדומים בין חלקיו השונים של השיר, כאילו הקבילו או התאימו הבתים המולחנים במסגרת אחת מן הקטגוריות של הלחן אלו לאלו" וכן הוא טוען שנעמי שמר חונקת את המתח האלתרמני הבא לביטויו בעיקר בשיר זה בין "תשוקה מתפרצת לוהטת לגעת בעולם, באשה, בחוויה" לבין תחושה של "רפיון אימפוטנטי" כשהיא מלבישה על זה לחן פשוט מדי ומתקתק. "כמו בשירים רבים אחרים של אלתרמן מאותה תקופה רוחשת כאן מתחת לפני השטח אלימות אכזרית - שאמנם מופנית בעיקר כלפי הדובר עצמו...מה מכל זה נותר בשיר לאחר שנעמי שמר עטפה אותו בצמר הסוכר המלודי שלה? היכן כאן הסערה, סחרחורת הייאוש, ההודאה הנכאבת באימפוטנטיות, ההילוך הכפייתי עד קצווי הלילה, הנפילה אל בין המרכבות? היכן הביטוי המוסיקאלי לנוכחותה המדהימה והמשתקת של האשה התבל המיתית? היכן זעקת התשוקה אינה יכולה למצוא את סיפוקה?"
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות