בתשובה לאביב י., 15/04/04 9:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זו תחושה מוזרה מאוד לבלות ערב סימפטי עם חברים ישראליים בגולה, לשוחח על הא ועל דא כאילו שהם באמת ישראלים רגילים לכל דבר, ואז להגיד בחיוך בתגובה למשהו ''עוד באירופה...'' ופתאום לגלות במבטיהם התמהים שהם בעצם לא ישראלים בכלל. כלומר, הם פשוט נסעו כמה שנים לפנינו, אבל זהו, הלך עליהם, הם לא היו בזמן הקובע. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מזכיר לי ישראלי שישב בחו"ל, וביקש שישלחו לו רק את "השער האחורי" של עוזי וייל (מעיתון העיר) בכל שבוע. בכל אופן, זה לא מאוד מחמיא, להגביל את הזהות הישראלית/לאומית לכל הג'אז התקשורתי-בידורי הזה. בכלל, החמישייה אינה ישראלית בהכרח. היא סתם ייצרה בדיחות וסיטואציות טובות, חלק מהן עסקו בשואה. תוריד את המערכון על השואה (ואולי גם את זה על השירה בציבור), ותוכל לשדר את הפרק בדיבוב לתורכית או לשבדית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, גילוי נאות- אני בעצמי ישבתי בחו"ל רוב שנות החמישייה, וכששבתי צפיתי בעיקר בשידורים החוזרים :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולי זכור שהסתובבתי לי בפסטיבל ארד, שתיתי לי חשיש (נו, לא באמת) וצעקתי במשך שעות רצופות לאורך כל הלילה (כמו כולם), תוך כדי רטינות של האופטימים המסכנים שניסו בכל זאת לישון - "תשע וחצי? תיישע וחצי? תיייישע וחצי?! תעעעששע וחאאאצי???". אוי, הנוסטלגיה. כמה שלא הייתי רוצה לחזור לימים ההם :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מערכון של החמישיה. בזמנו העבירו את שידורי החמישיה משעה X אל השעה תשע וחצי. במהלך שבועיים לפני השינוי נטחן פרומו בו דוב נבון מביט בתדהמה אל המצלמה וצורח שוב ושוב בחוסר אמונה מוחלט, תוך כדי נפנופי ידיים ושאר אפקטים דוב נבוניים : "תשע וחצי? תשע וחצי?!". זה נדבק לאיזה חודש (באופן הרבה יותר חמור מהקשה, קשה של לובה) ובני נוער גיקיים במיוחד (כולל יורס טרולי) נהגו לצעוק את זה בקולי קולות אחד על השני (גם ובעיקר כשזה ממש לא היה קשור לשום דבר). ________ דיסכלייזמר: האמור נדלה מזיכרונו הערפילי של הח"מ. הח"מ אינו לוקח כל אחריות על אי דיוקים או חריגה מהעובדות בשטח. מציאות זה לא הכל בחיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה :-) (אגב, במשך שנים נהגתי לומר "קשה, קשה" כמחווה לדודה שלי ז"ל, שתמיד התלוננה שהחיים קשים. עכשיו נהיה לא נעים לומר את זה. ובכלל לא ראיתי לובה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם את? אי אז בתחילת שנות התשעים הייתה כתבה במבט שני על החיים של עולים חדשים מרוסיה בשכונת קרואנים אי שם בדרום. אחת העולות התלוננה למראיינת ש"אין דירה, אין עבדה, קשה קשה". בבסיס שלי הייתה חיילת אחת שהצליחה לעשות חיקוי די מצחיק שלה ודי מהר ה"קשה קשה" החליף את ה"בסדר" כתשובה מקובלת לשאלה "מה העניינים". לפני כמה חדשים נאלצתי לעבור ל"לא מציאה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפחה שלי לא מרוסיה ולא מהדרום, אז כנראה שמדובר פשוט באנחה יהודית קלאסית (שהצברים החליטו שהיא מצחיקה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יחד איתי בטירונות (גם כן תחילת שנות התשעים) היתה קבוצה די מגובשת שבאה מאוכלוסיה די מצוקתית. והיה להם מם מאוד פופולרי של לומר "קשה, קשה" בחיקוי מבטא פרסי. הנחתי שזה מסרט בורקס כלשהו. יכול להיות שאנחנו מדברים על גלגול של אותו מם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להאמין שעולה חדשה מרוסיה שבקושי מדברת עברית תכיר סרטי בורקס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא לא צריכה להכיר סרטי בורקס, היא צריכה לשמוע מתישהו מישהו שהכיר (מישהו שהכיר (...)) סרטי בורקס. השאר שייך לממטיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא היה דב נבון אלא רמי הויברגר. קדימון ענק. ענקקקקק!!! מדהים שיש אנשים שעדיין זוכרים אותו.... כלומר, עוד אנשים חוץ ממני :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ורגע גילוי מזעזע - החמישייה אף פעם לא הצחיקה אותי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה... זה היה בצחוק, כאילו? ואני ממש לא מסכים לעניין הדיבוב. חלק עצום מהמערכונים לא היה עובר (למשל כל הצבאיים, אבל לא רק. גם המשלחת לאולימפיאדה, ועוד). עוד סיפור: בסירה בראפטינג בנפאל היו, כמה מפתיע, תשעה ישראלים וקנדית קצת נבוכה אחת. כמובן שכל הוראות השיט ניתנו ע"י המדריך הנפאלי בעברית (אבל לא, לא שרנו "אל המעיין", יש גבול). אני לא אוהב לראות אנשים סובלים אז התנדבתי להיצמד לקנדית ולקשקש עימה בשפת אימה, אך המצב נהיה בלתי-אפשרי לעת ערב: כולם ישבו מסביב למדורה והעבירו קטעים מהחמישייה. בהתחלה ניסיתי לתרגם לה למה אני צוחק, אח"כ נאלצתי להתחיל לתת הרבה חומר רקע, ודי מהר התייאשתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העיקר שנצמדת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלו, גם חברה שלי היתה שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני יודע שבשלישיה זה הכי כיף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Accountants do it by the book.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כמה שנים התפרסם ב"תזה" של סטודנטי אונ. ת"א איזה סקר (לא יודעת מי בדיוק עשה אותו. טוב, אני כן יודעת, אבל נעזוב את זה) על חיי המין של הסטודנטים. מן הסקר עלה כי בניגוד למצופה (בניגוד למה שציפתה הכתבת), אלו מן החוגים לתיאטרון, קולנוע וכיו"ב, למרות העגילים שבאזניהם ושערם הצבוע בכל צבעי הקשת - נאלצו להסתפק במועט, מועט שבמועט. דווקא אלו מהמתימטיקה נהנו, כך הוברר, מחיי מין סדירים ודי אינטנסיביים. ועל ה"דווקא" הזה כתב מישהו, אא"ט מתואר שני במתימטיקה, בערך כך (לא ציטוט, רק רוח הדברים ועיקרם): "מה זותומרת 'דווקא'? מה אתם חושבים, שאם אנחנו לובשים בגדים שסבתא קנתה לנו לבר-מצווה, זה אומר שאנחנו לא יודעים מה טוב בשבילנו?!!" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפור חמוד. אני, אישית, מאמין שאין שום קורלציה מהותית בין תחום הלימוד לעושרם של חיי המין. וודאי שאין כל תוכן ממשי בסטריאוטופים המקובלים של ''המתמטיקאים'', ''האלה מהחוג לקולנוע'' וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אולי זה לא רק השואה. אבל המון מערכונים שראיתי משלהם (בעיקר ביקורת על יאפים, פסאודו-אינטלקטואלים ודומיהם) הם לא ישראלים דווקא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שיש לחמישיה הרבה מערכונים אוניברסלים, וברור שיש לה הרבה מערכונים ישראליים במהותם. השאלה היא מה היחס, ואיך הוא לעומת יוצרי מערכונים אחרים. ההרגשה שלי היא שהחמישיה היא ישראלית עד לשד עצמותיה: בהחלט לא רק השואה, ולא רק הצבא, ולא רק כל העונה שבה הם הגיבו על האקטואליה; עצם הטיפול בצורות התבטאות ישראליות. נדמה לי שהם ישראלים יותר, למשל, מהגשש (אם נוריד מאלה את המבטאים1, ויותר משמונטי פייתון אנגליים. 1 לכאורה לא טריק הוגן, כי המבטאים הם חלק ממהותם של הגששים; אבל נראה לי שתוכלי לייצא הרבה מהמערכונים שלהם לתרבויות אחרות, פשוט תוך אימוץ של מבטאים אחרים. אצל החמישיה זה יעבוד בפחות מקרים - שוב, להרגשתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר ישראליים מהגשש? צריך להיות אריק איינשטיין בשביל להיות יותר ישראלי מהגשש. נדמה לי שאתה נסחף מעט. הגשש לא בנויים רק על המבטאים, אלא משקפים הלכי רוח וזרמי עומק תרבותיים - נרחבים הרבה יותר מאלה שהחמישייה טיפלה בהם. וכן, גם יותר "עממיים", כלומר מתייחסים לא רק לשכנים מרמת אביב. בוא נסכים שהחמישייה, כשכבר טיפלה במשהו, עשתה לו טיפול שורש כואב. הגשש הגיעו מעט פחות עמוק (ופחות כואב), אבל כיסו שטח ע-נק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שנסחפתי. אבל אני חושב שהחמישיה טיפלו בהרבה הרבה זרמי עומק והלכי רוח, וגם עממיים: המושבניק בפרק הראשון(?) המפחד מהמשמש; מונולוגי החייל הטרמפיסט; הזוג במושב האחורי במונית; וזה רק בהיזכרות מאוד חפוזה. את לא מבלבלת במקרה בין "המטופלים" שלהם לקהל היעד שלהם? (זה, בלי ספק, היה פחות כלל-ישראלי מזה של הגשש.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוב, אז דווקא אותך אפשר לשאול "מה זה ישראלי?" (ביחס לגשש-חמישיה-אריק...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה בגוף השאלה (אחרי ''ביחס ל-''). (או שדווקא אותי אי-אפשר לשאול). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפחד ממשמש? הלו, זה רדיו? (כאמור, אני לא מכירה את כל המערכונים שלהם, ראיתי בערך 5 או 6 תוכניות). שאלה טובה. אני חושבת שקשה מאוד להפריד את קהל היעד מהמטופלים. לפחות מצד אחד: אם כל שכבות העם נמנות על קהל היעד, סביר שגם המטופלים כאלה (הגשש). אבל כנראה שלא להפך (החמישייה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחמישיה הופק פיילוט בריטי, אחד המערכונים נמצא כבונוס באוסף הכחול. לא עובד... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשלחת לא היתה רק לאולימפיאדה, היא הגיעה גם לנשיא ארצות הברית "יו טל בוב.." "ביל!" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני לא טועה, מישהו אכן סיפר לי שהחמישיה הקאמרית הוקרנה בטלוויזיה השבדית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו מדינות-שבהן-מחלקים-פרס-נובל-ויש-בהן-תושבים-עם-מבטא-מצחיק, נזכרתי במערכון של החמישייה על תגובות הנורווגים לשיחות אוסלו ("פרוזן יוגורט?") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"יודן? באוסלו?!" | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |