בתשובה להדר אבירם, 10/04/04 7:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קודם כל דיסקליימר: אין לי קובלנות על המחקר האנתרופולוגי. למעשה, את צודקת - לא קראתי את המחקר של מעוז ואני לא יכול להעביר עליו ביקורת. את הפיסקה שציטטתי כתב העיתונאי, ולא החוקרת, ומה שהפריע לי היתה דרך הצגת הדברים בפיסקה זו. מהניסיון המועט שיש לי מכתבות עיתונאיות שנעשו על מחקרים המוכרים לי מקרוב אני בהחלט יכול להאמין שפסקה זו לא משקפת את אופן הניסוח של המחקר המקורי. טענת הבולשיט כוונה נגד הרושם שנוצר ע"י העיתונאי כאילו החוקרת הקריבה את אורח חייה למען המחקר. בנוסף, לא כל מחקר אנתרופולוגי מעורר בי תגובה דומה. ממש השבוע קראתי את הספר של ברברה אנרייך ("איך לא לחיות באמריקה") שמתאר אף הוא מחקר אנתרופולוגי פעיל (בקהילת הפועלים באמריקה), והוא כלל לא עורר בי רוגז דומה. מה הפריע לי בפסקה? אני אנסה לזרוק כל מיני פירושים אפשריים כי אני לא בטוח שאני יודע לנסח זאת במדוייק. מבחינה אישית יש לי הרבה במשתותף עם החוקרת - אני בן 25, קרוב לגילה של החוקרת בעת שהחלה במחקרה, וגם אני ממש לפני עבודת המחקר שלי בתואר שני (כן, כן, אני מדען). לא הייתי תרמילאי ואפילו לא עשיתי את הטיול המסורתי אחרי הצבא. אבל, לו הייתי נוסע להודו לטיול, היה לו מן הסתם אופי תרמילאי. הייתי ישן באכסניות עם תרמילאים ואוכל במסעדות עם תרמילאים. לכן אני לא מבין את כוונת המשפט "[במהלך הביקור מעוז] התגוררה באכסניות שבהן הם מתגוררים, אכלה איתם באותן מסעדות". (הדגש הוא על המילה "באותן" לא על המילה "איתם"). מה, אם היא היתה מטיילת בהודו בלי לעשות מחקר היא לא היתה גרה במקומות האלו? או שאולי היא פשוט לא היתה נוסעת להודו? עוד לפני שהחלטתי אם לנסוע להודו או לא היא כבר מבדילה את עצמה ממני. במה בדיוק אנחנו שונים? המשך המשפט מזכיר באותה הנשימה את "מסיבות הטראנס רוויות הסמים שלהם". זוהי סטיגמה. כאן נוצר קשר בלתי-מעורער בין טיול להודו למסיבות (רוויות!) סמים. אין עוד אבחנה בין מסעדות ואכסניות שמאפיינות אורח חיים תרמילאי לשימוש מופלג בסמים. השפה שנבחרה פה נועדה (לדעתי) ליצור אנטאגוניזים אצל אותם הקוראים שממילא מרגישים ניכור קל כלפי אלו היוצאים בהמוניהם אל המזרח. (ואולי העיתונאי מרגיש כך בעצמו). ואולי, כמוך, גם אני מוקף באנשים שאני רוצה שיכבדו אותם. אנשים שטיילו בהודו, ויחד עם זאת שמרו על יחס הוגן למקומיים ולא השתתפו במסיבות סמים המוניות. לא הייתי רוצה שבמחי קולמוס יכתימו את שמם באמצעות הכללות גסות כפי שמדגימה הפסקה המדוברת. הכותבת תיארה תופעה שלילית שמאפיינת חלק מסויים מהנוסעים להודו, ולדעתי היא (או העיתונאי) משליכה ממנה על כלל התרמילאים שעשויים להיות גם אנשים כמוך וכמוני. ולבסוף, אם יורשה לי, בכל זאת ביקורת עניינית: אני לא חושב שהחוקרת מודעת להיקף השימוש בסמים במדינת ישראל, ולכן התגובה שלה לשימוש הגלוי שנעשה בהם בהודו (שם אין צורך לעשן במחתרת) קצת מוגזמת. יכול להיות שהתגליות במחקר היו פחות "מזעזעות" אם היתה בו (ואולי יש בו) התייחסות לשימוש בסמים שעושים התרמילאים בכתבה בעת שהם בישראל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיתי לקרוא את הספר של דריה מעוז "הודו תאהב אותי" כספר טיסה (רעייתי הביאה אותו ונפשה נקעה ממנו במהרה). נשברתי ממש מהר. זה הולך כך: "היא נרכנה לעברו והעבירה לו ג'וינט. "עוד פוף אחד ואתה מסודר," לחשה באוזנו. הוא הביט בה בהכרת טובה. השכטה הזאת באמת תסדר לו את הראש, תביא לו את המנצ'יס למנה שישבה מולו. לא היה לו חשק לחזור לגסט האוס שלו, עם הקירות הטחובים, הסדינים המסריחים ודלי המים בחצר. בבוקר קם בתחושה מה - זה מג'ויפת כשראה את הבגדים שלו מוטלים על הרצפה השחורה מלכלוך, וכל הגוף שלו גירד באטרף מעקיצות פשפשים. "נראה לי מתאים לישון היום אצל אלונה," חשב. "אולי התחת שלה קצת גדול, ולא בא לי עליה בטירוף, אבל יש לה מקלחת טובה בחדר ושירותים נורמליים, שאפשר לחרבן בהם בשקט." המחשבה על הסדינים הנקיים של אלונה, ואולי איזה צ'אי בבוקר למיטה, העלתה חיוך על פניו. כשהסתכל סביבו ראה שכולם מחייכים. הוא תהה אם גם הם מסודרים ללילה, או שהם פשוט מאושרים." אתה יכול לקרוא את הפרק הראשון מהספר כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בדיוק קוראת עכשיו את הספר של ברברה ארנרייך, שאגב קוראים לו "כלכלה בגרוש- איך (לא) להסתדר באמריקה". אני חושבת שזה ספר חשוב ומעניין, אבל משהו מציק לי קצת בסגנון הכתיבה שלה, שהוא עממי מעט. מה דעתך? (אולי הבעיה היא אצלי- אני קוראת יותר מדי מחקרים שכתובים בשפה אקדמית...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהיא כיוונה את הספר לקהל הרחב ולכן סגנון הכתיבה שלה נראה לך עממי (באופן כללי אני לא קורא מחקרים אנתרופולוגיים כך שאני לא יכול להשוות). בכל מקרה, לא חשתי אצלה התנשאות או "זלזול באינטיליגנציה" של הקוראים. מה שלא בטוח שהבנתי הוא מהי מטרת הספר. האם הוא בא לתאר "מלמטה" את ההשלכות של המדיניות הכלכלית בממשל קלינטון (תוכנית "מרווחה לעבודה")? אם כן, אז בהתנסויות האישיות של הכותבת אין התייחסות ישירה למדיניות זו. סיפורי הפועלים שלה מתארים חיים קשים, ניצול וכו', ולכאורה היו יכולים להיות שייכים לכל תקופה שהיא ולאו דווקא לזו של קלינטון [הממ.. לא מדוייק לגמרי, תיכף ארחיב]. ההתייחסות למדיניות זו באה לידי ביטוי רק ע"י הערות השוליים שמביאות נתונים סטטיסטיים ששמים את התנסויות הכותבת בקונטקסט רחב יותר. הערות אלו הן כמו הבלונים שקופצים לפעמים בקליפים, והקשר שלהן לעלילה המרכזית הוא די רופף. בכלל, איך ההתנסויות של אדם אחד בתקופה מסויימת יכולות לתת פרספקטיבה על ההשלכות של מדיניות כלכלית? אולי אם החוקרת היתה עושה מחקר דומה בתקופתו של בוש (האב) ומתארת את ההבדלים ניתן היה להסיק מסקנות מעניינות, אבל כפי שהדברים מוצגים בספר זה פשוט תיאור חייהם של אנשים קשי-יום. אולי המטרה של הספר היא יותר פשוטה. לענות על השאלה "האם אפשר לגמור את החודש" ע"י עבודה בעבודות שלא דורשות הכשרה מיוחדת. ועל השאלה הזו הספר עונה באופן די ברור. החיים באמריקה מאוד קשים, אפילו בתקופה של שגשוג כלכלי. עם זאת הספר הזה לא יכל באמת להיכתב בכל תקופה. למשל, החברות הגדולות שנותנות שירותי ניקוי במחיר מינימום (לצרכן זה עולה 25 דולר. המנקה מקבלת 6.5 דולר) זו המצאה יחסית חדשה. האופן שבו מחנכים את המנקות לנקות בצורה השטחית ביותר (מה שחשוב זה "שידעו שמישהו ניקה" ולא הניקיון עצמו) נראה כמו חלק מתרבות הרייטינג העכשווית. אסור להן, למשל, למלא יותר מחצי דלי מים בשביל ניקוי הרצפה (מזכיר לי גם את תקופת הצבא שבה היינו "מורחים" שכבה של מים על הרצפה כדי שהרצפה תראה כאילו שטפו אותה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו אתנוגרפיה איכותנית. המטרה של המחקר היא לא להביא השוואה בין מספר מקרים, אלא לחקור לעומק תרבות (או תת-תרבות) בנקודת זמן אחת ולתאר אותה באופן מעמיק ככל האפשר. את העבודה ההשוואתית יעשה כבר מישהו אחר, שיבקש לעשות מחקר השוואתי ע"י ניתוח של מספר אתנוגרפיות ממקומות/זמנים שונים. יש בזה מן ההגיון, אם כי לי אישית יש סלידה מרבים מהמחקרים הללו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |