בתשובה לדובי קננגיסר, 01/04/04 12:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מר פז טרוד בענייני החג, ולפיכך התגייסתי להשיב על השטויות אתה פולט ממקלדתך. אתה הוזה מליבך סיפור טפשי על מלחמות באויבים לא קיימים ומבקש לגזור מהם מוסר השכל לגבי מצוות מפורשות מתורתנו הקדושה. אגב כך אתה גם מערבב מין בשאינו סקס, וטוען שהכהנים והלויים היו פקידי המדינה, בשעה שכל בר בי רב יודע שהם היו משמשים בקודש. אם כבר אתה מתעקש לחפש את ההגיון החילוני הרדוד שלך במצוות התורה, אתה יכול לשאול על מנהג הקרבת הקורבנות בכלל - מה בצע לבורא עולם בבשר אילים ופרים1, ולמה, לכל הרוחות, אם כבר יש לו תיאבון כביר, הוא לא צמחוני בכלל2? אחרי שתבין את שלמדונו רבותינו בעניין זה, ממילא תקבל תשובות גם לשאר תהיותיך שאינן מעידות אלא על בורות תהומית, כמו עניין התפילה (לא, דוב פותה שכמוך, הקב"ה אינו צריך שידברו אליו כדי שיידע את מחשבות ברואיו. בני האדם הם אלה שנזקקים לתפילה), ועניין מעשרות הכוהנים, והרבה עניינים אחרים שנראים תמוהים למי שאינו מבין מימינו ומשמאלו את עקרונות היהדות. בעניין זה אינך טוב יותר ממי שטרם למד לחשב כמה הם 2+2 וכבר הוא מצטווח ביוהרה שמשפט באנאך-טרסקי הוא אידיוטי. _______________ 1- כאן תמצא כי רבים מנביאי ישראל היו שותפים לתמיהתך 2- כאן תמצא תנא מסייע מכובד לא פחות: אסף עמית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נביאי ישראל מעולם לא התתנגדו להקרבת קורבנות, כמו שמעולם לא דיברו נגד אף אחת ממצוות התורה. הנביאים טענו נגד הקרבת קרבנות רשות תוך עבירה על התורה שזהו כמובן דבר שיש לצאת נגדו. אבל על עצם הקורבנות לא התלוננו מעולם. ''והביאותים אל הר קודשי ושמחתים בבית תפילתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים.'' (מפי אחד הנביאים - מהמפורסמים שבהם) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה, שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים; וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים, לֹא חָפָצְתִּי (ישעיהו א, י"א - גם הוא לא נביא זוטר) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והוא זה שאמר :והביאותים אל הר קודשי ושמחתים בבית תפילתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי" (ישעיהו נו) ומכיוון שיש בי אמונת חכמים יודע אני שלא סתם אמר דבר והיפוכם אלא יש למצוא את ההבדלים ולהבין את כוונתו. והוא אשר אמרתי: בני ישראל גנבו חמסו ורימו והלכו והביאו קרבנות כאילו לקנות כפרה על חטאיהם (משהו כמו תשלום שוחד למשטרה כדי שתעלים עיניה מהמאפיה). על זה אומר הנביא אין בי רצון בזבחיכם (כינוי המשמש אך ורק לקורבנות רשות - למעט זבחי שלמי ציבור המובאים פעם בשנה בשבועות) אבל אם נקיים את המצוות - אז ודאי יתקבלו גם זבחי הרשות ברצון ובוודאי ה' ירצה את תפילותינו וקורבנותינו אשר מקויימים כחובה כגזירת מלך שלא על מנת לקבל פרס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברשותך אני אמנע מויכוח תיאולוגי איתך, רק אפנה את תשומת לבך למילה "ושמחתים" בפסוק שציטטת, שממנה עולה עפ"י פירוש הרשכ"ג שאין מטרת הקורבנות אלא לשמח את בני האדם, באותו אופן בו הספרדים שמחים עד ימינו אנו כשהם מריעים לטוריאדורים שלהם. האנשים הנורמליים שמראה בהמות מומתות אינו גורם להם שמחה מיוחדת משוחררים, איפוא, מחובה זאת, ומותר להם להסתפק בצפיה בסרטי אימה ("כִּי בְּאֵימָה עֲלֵיהֶם" עזרא ג' ג') אם קשה עליך הפירוש, הבה נסכים בינינו שמצוות הקרבת הקורבנות תהיה האחרונה בתור, אחרי שנקיים את כל השאר, ואת מעשר הכהנים אפשר לשים מיד לפניה (אני בטוח שעוזי יעזור לנו להגדיר סדר טוב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחזור ואומר שוב שאנו מקיימים את המצוות כי צווינו לעשות כן ולא מתוך בחירה או למען ההנאה. אמנם יודעים אנו כי לטובתינו קיום המצוות, אולם גם אם לא נראה את אותו טוב הצפון לצדיקים לא נבעו במצוות. וזה ההבדל בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו. כלומר עובד אלוקים ממשיך לקיים את המצוות גם כשהוא חושב שהוא לא יקבל שכר ואשר לא עבדו בועט במצוות כשהוא רואה בן שמת בגלל קיום מצוות אב ואם. טעמי המצוות תועלתם על כן להקל עלינו את קיום המצוות ולתת לנו חשק לקיימם, ולא חלילה תנאי לקיום המצוות. פרושך על כן יכול להכלל בתוך שלל טעמי המצוות הניתנים לקורבנות אולם אין הם נוגעים לגוף קיום המצווה. לגבי הסיפא, לצערי ישנם דתיים ואפילו רבנים המסכימים איתך שיש סדר למצוות ורוצים לשים את הקורבנות בסוף. אני, לא כן עמדי. המצוות כולם גזרת מלך. כולם אהובים, כולם ברורים - ומתוך כולם יתגלה כבוד המלך עלינו. תורת ה' תמימה משיבת נפש. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |