|
||||
|
||||
ואני טרם הבנתי - אם אי אפשר באמת לתת את המעשר למי שהוא מיועד לו, למה לעשות את החצי הראשון ולהפריש את המעשר בכלל? דמיין זאת כך: נניח שמדינה כלשהי רוצה לאסוף מיסים כדי לממן מלחמה. אבוי, אין אף עם בסביבה שרוצה להלחם בה, ומכיוון שמדינה שוחרת שלום היא, היא אינה יוזמת את המלחמה בעצמה. עכשיו - האם הגיוני יהיה להמשיך וללקט את המס מהאזרחים ואז לשרוף את הכסף, או שיותר הגיוני יהיה פשוט להפסיק לקחת את המס? אין שום הבדל בין הסיפור שלי לסיפור של המעשר, חוץ מהעובדה שמס המעשר הועבר להזנת הפקידות של המדינה (=כהנים ולווים) והמס שלי הועבר למימון מלחמה. |
|
||||
|
||||
מר פז טרוד בענייני החג, ולפיכך התגייסתי להשיב על השטויות אתה פולט ממקלדתך. אתה הוזה מליבך סיפור טפשי על מלחמות באויבים לא קיימים ומבקש לגזור מהם מוסר השכל לגבי מצוות מפורשות מתורתנו הקדושה. אגב כך אתה גם מערבב מין בשאינו סקס, וטוען שהכהנים והלויים היו פקידי המדינה, בשעה שכל בר בי רב יודע שהם היו משמשים בקודש. אם כבר אתה מתעקש לחפש את ההגיון החילוני הרדוד שלך במצוות התורה, אתה יכול לשאול על מנהג הקרבת הקורבנות בכלל - מה בצע לבורא עולם בבשר אילים ופרים1, ולמה, לכל הרוחות, אם כבר יש לו תיאבון כביר, הוא לא צמחוני בכלל2? אחרי שתבין את שלמדונו רבותינו בעניין זה, ממילא תקבל תשובות גם לשאר תהיותיך שאינן מעידות אלא על בורות תהומית, כמו עניין התפילה (לא, דוב פותה שכמוך, הקב"ה אינו צריך שידברו אליו כדי שיידע את מחשבות ברואיו. בני האדם הם אלה שנזקקים לתפילה), ועניין מעשרות הכוהנים, והרבה עניינים אחרים שנראים תמוהים למי שאינו מבין מימינו ומשמאלו את עקרונות היהדות. בעניין זה אינך טוב יותר ממי שטרם למד לחשב כמה הם 2+2 וכבר הוא מצטווח ביוהרה שמשפט באנאך-טרסקי הוא אידיוטי. _______________ 1- כאן תמצא כי רבים מנביאי ישראל היו שותפים לתמיהתך 2- כאן תמצא תנא מסייע מכובד לא פחות: אסף עמית. |
|
||||
|
||||
נביאי ישראל מעולם לא התתנגדו להקרבת קורבנות, כמו שמעולם לא דיברו נגד אף אחת ממצוות התורה. הנביאים טענו נגד הקרבת קרבנות רשות תוך עבירה על התורה שזהו כמובן דבר שיש לצאת נגדו. אבל על עצם הקורבנות לא התלוננו מעולם. ''והביאותים אל הר קודשי ושמחתים בבית תפילתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים.'' (מפי אחד הנביאים - מהמפורסמים שבהם) |
|
||||
|
||||
לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה, שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים; וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים, לֹא חָפָצְתִּי (ישעיהו א, י"א - גם הוא לא נביא זוטר) |
|
||||
|
||||
והוא זה שאמר :והביאותים אל הר קודשי ושמחתים בבית תפילתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי" (ישעיהו נו) ומכיוון שיש בי אמונת חכמים יודע אני שלא סתם אמר דבר והיפוכם אלא יש למצוא את ההבדלים ולהבין את כוונתו. והוא אשר אמרתי: בני ישראל גנבו חמסו ורימו והלכו והביאו קרבנות כאילו לקנות כפרה על חטאיהם (משהו כמו תשלום שוחד למשטרה כדי שתעלים עיניה מהמאפיה). על זה אומר הנביא אין בי רצון בזבחיכם (כינוי המשמש אך ורק לקורבנות רשות - למעט זבחי שלמי ציבור המובאים פעם בשנה בשבועות) אבל אם נקיים את המצוות - אז ודאי יתקבלו גם זבחי הרשות ברצון ובוודאי ה' ירצה את תפילותינו וקורבנותינו אשר מקויימים כחובה כגזירת מלך שלא על מנת לקבל פרס. |
|
||||
|
||||
ברשותך אני אמנע מויכוח תיאולוגי איתך, רק אפנה את תשומת לבך למילה "ושמחתים" בפסוק שציטטת, שממנה עולה עפ"י פירוש הרשכ"ג שאין מטרת הקורבנות אלא לשמח את בני האדם, באותו אופן בו הספרדים שמחים עד ימינו אנו כשהם מריעים לטוריאדורים שלהם. האנשים הנורמליים שמראה בהמות מומתות אינו גורם להם שמחה מיוחדת משוחררים, איפוא, מחובה זאת, ומותר להם להסתפק בצפיה בסרטי אימה ("כִּי בְּאֵימָה עֲלֵיהֶם" עזרא ג' ג') אם קשה עליך הפירוש, הבה נסכים בינינו שמצוות הקרבת הקורבנות תהיה האחרונה בתור, אחרי שנקיים את כל השאר, ואת מעשר הכהנים אפשר לשים מיד לפניה (אני בטוח שעוזי יעזור לנו להגדיר סדר טוב). |
|
||||
|
||||
אחזור ואומר שוב שאנו מקיימים את המצוות כי צווינו לעשות כן ולא מתוך בחירה או למען ההנאה. אמנם יודעים אנו כי לטובתינו קיום המצוות, אולם גם אם לא נראה את אותו טוב הצפון לצדיקים לא נבעו במצוות. וזה ההבדל בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו. כלומר עובד אלוקים ממשיך לקיים את המצוות גם כשהוא חושב שהוא לא יקבל שכר ואשר לא עבדו בועט במצוות כשהוא רואה בן שמת בגלל קיום מצוות אב ואם. טעמי המצוות תועלתם על כן להקל עלינו את קיום המצוות ולתת לנו חשק לקיימם, ולא חלילה תנאי לקיום המצוות. פרושך על כן יכול להכלל בתוך שלל טעמי המצוות הניתנים לקורבנות אולם אין הם נוגעים לגוף קיום המצווה. לגבי הסיפא, לצערי ישנם דתיים ואפילו רבנים המסכימים איתך שיש סדר למצוות ורוצים לשים את הקורבנות בסוף. אני, לא כן עמדי. המצוות כולם גזרת מלך. כולם אהובים, כולם ברורים - ומתוך כולם יתגלה כבוד המלך עלינו. תורת ה' תמימה משיבת נפש. |
|
||||
|
||||
ההבדל בין המס למעשר הוא שאת המעשר אנו נותנים מרצונינו על פי צו של בורא עולם ואת המס המדינה גובה בכח. לגבי הסיבה - שינויים בחוק בעקבות מצבים הם מאוד בעייתיים ולרוב מקבלים חיים משל עצמם. אם נבטל את המעשר לבינתיים אנו עלולים א) לא לעשות מאמץ לתקן את המצב שלא ניתן לאכול מעשר ב) כשיחזרו ימינו כקדם נמשיך בתואנות שונות ומשונות לא לתת מעשר. שים לב מה קרה לשינוי הזמני במספר השרים שעשה ברק, אשר עד היום נמשך. |
|
||||
|
||||
אבל אותם טעמים תקפים גם לגבי העלאת זבחים בביהמ''ק - מצווה הרבה יותר ''מרכזית''. ובכל זאת מצווה זו היא התבטלה מאליה, ואיש לא מייחס משמעות לקיום החצי הראשון של המשפט. שים לב - אין שום צורך בשינוי החוק מכיוון שאין שום יכולת לקיים אותו. האינרציה שאתה חושש ממנה והתואנות השונות והמשונות הן דוקא בזריקת המעשר לפח. הרבה יותר סביר שכשיחזרו ימינו כקדם, ימשיכו לזרוק אותו לפח (ולא ימסרו אותו לכוהנים). |
|
||||
|
||||
יש מצווה להפריש מעשר שהוא קודש. מכיוון שהכהנים טמאים הם לא אוכלים אותו. לעומת זאת בהעדר בית מקדש לא ניתן להקריב קורבנות. הפסקת הפרשת תרומה ומעשרות מחייבת על כן שינוי החוק. לגבי החשש של השלכת המעשר לפח - מצויין יש לנו עכשיו עוד בדיחה על דתיים פנאטיים. |
|
||||
|
||||
האם יכול לקום הרב שיפסוק כי את המעשר יש לחלק לעניים? |
|
||||
|
||||
אולי לעניים כהנים צעירים מתחת לגיל בגרות אבל מסופקני. יש חוץ מזה מעשר לעניים, פעמיים בשבע שנים ובמקרה זה יוצא השנה. מדובר ב 9% מהיבול ולא באחוז אחד כך שעל פני שש שנים זה יוצא 18% מיבול שנה לעומת 6% מיבול שנה של תרומת מעשר הנזרק. כמובן שבשמיטה אין תרומות ומעשרות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |