בתשובה לסמילי, 06/04/01 1:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
התגובה היא גם לדובי: אני מסכים שיש בעייתיות בהגדרה. עם זאת, בעלי חיים מגיעים בסופו של דבר לאיזשהו איזון עם סביבתם: מעבר לסף התרבות מסויים יש דלדול משאבים וצמצום אוכלוסייה כתוצאה מכך. אנחנו, ע"י שימוש בטכנולוגיה, הגענו למה שאף בע"ח לא הגיע אליו - שליטה על העולם כולו והשפעה על האקלים. מבחינה זו אכן הייתי מגדיר את מעורבות האדם (בפרט האדם המודרני, שאינו חי בטבע אלא בסביבה שעוצבה לצרכיו - ערים וכבישים) - כ"על-טבעית". מה גם שבמקרים רבים מידת מעורבות זו הובילה לנזקים בלתי הפיכים (הכחדת בע"ח וצמחים) שכמעט ולא התרחשו בעבר בקנה מידה נרחב (במאות מיליוני השנים האחרונות היו רק קומץ ארועי הכחדה מאסיביים כמו זה שבו נכחדו הדינוזאורים). מעבר לכך, זהו מבוא לדיון פילוסופי שלם. הנקודה היא: האם עלינו לאפשר לאפקט החממה להימשך בלי ניסיונות ממשיים לצמצם את הנזק? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שההגדרה שלך היא לא מדויקת. בעלי חיים (שאינם אדם) משנים את סביבתם עד שהם מגיעים לאיזון עם הסביבה (שהשתנתה), וגם האדם משנה את סביבתו (עד שהוא יגיע לשיווי משקל עם הסביבה...). היו (לפחות לפי הממצאים שקימים בידנו) הרבה בע"ח וצמחים שנכחדו מאז הדינוזאורים. לכן ההגדרה של פעולת האדם כ"על טבעית" היא משהו-צנטרית (אולי ספיציסצנטרית ???). האדם הוא יצור טבעי וכל תוצריו (כולל כבישים, ערים, תעשיה וכו') הם תוצרים טבעיים (להבדיל למשל מסופרמן שמחזיר את הזמן להציל את חברתו, שזה משהו שמנוגד לטבע ולכן על טבעי). אני לא מבין למה אי אפשר פשוט לומר "כתוצאה מטכנולוגיה מתקדמת" כמו שהציעה חן או "כתוצאה ממעשי אדם" או כל אפשרות אחרת שלא תהיה בעיתית. וכל זה כמובן לא שייך לעובדה שיש לנסות לצמצם את נזקי הטכנולוגיה לסביבה ובכלל (כמו גם לנסות לצמצם את המחלות / הרעב / העוני / המלחמות / חוסר השיויון / הבורות / האי צדק / הפקקים / ...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא כיצד תגדיר טבע. רוב האנשים לא יסכימו להגדיר את ערי האנוש כחיק הטבע רק משום שנבנו ע"י יצור טבעי. בהגדרה שאני נוקט בה, החיים העירוניים-תעשייתיים אינם נמצאים בהרמוניה עם הסביבה, לכן לא יוכלו להיקרא טבעיים. זאת להבדיל מקהילות כפריות (אינדיאנים, בדווים נודדים (שאין כבר בארץ), בושמנים וכו') שחיים בהרמוניה יחסית עם הטבע. (אני אומר יחסית - תלוי האם קיים איזון סביבתי או לא. המאורים שהגיעו לניו-זילנד רק בימי הביניים הכחידו כליל חלק ממיני העופות כמו המואה, ובפירוש לא חיו בהרמוניה עם סביבתם לפני שבא האדם הלבן במאה ה-17 ותרם את חלקו). הרבה מהמינים שנכחדו לאחר הדינוזאורים נכחדו או בעת שינוי אקלים (למשל הממותות שנכחדו עם תום עידן הקרח האחרון) שלא נגרם ע"י אדם, או כתוצאה מהאדם - שזה בעיני לא דבר טבעי. עם זאת אני מסכים להצעה להגדיר "כתוצאה ממעשי אדם" בדיונים מסוג זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"רוב האנשים" לא מתייחסים לאדם כיצור טבעי (אלא כיצור שנמצא מעל הטבע), אני לא מסכים אם "רוב האנשים". לא ברורה לי ה"הרמוניה" אליה אתה מתייחס, פילים, ארבה, בדווים ובונים חיים ב"הרמוניה" אבל אדם לא? בכל מקרה, משום שכנראה לא נסכים בדיון על השאלה האם האדם הוא יצור טבעי או לא, כדי שפשוט לא נשתמש במושג "טבעי" בהקשר הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הבדווי הרובץ שעות במטבוליזם נמוך ותוך דיכוי עצמי של פונקציות חיים שונות במצב של "בדואיזם" מתחת לעץ מצל בשרב הינו "טבעי"? האם הוא "טבעי יותר" כאשר כוחותיו שנשמרו במידת האפשר במצב זה תחת אילוצי הסביבה נעורים לחיוניות מחודשת לשעות ספורות. ואז מתרחש הספקטקל בו הוא מתפעל באופן מיומן להפליא, באמצעים הדלים העומדים לרשותו, בתושיה גבוהה ממש נוסח מגאיוור כלים ופונקציות שונות בצורה אוטונומית למדי? האם ניתן לדבר על "האדם" כמהות נתונה, או על "אדם" כסטנרד להשגה, כלומר "היות אדם בן מינו" תוך ירידות ותנודות סביב סטנדרט זה? ומהו? מהי התכונה המובהקת ביותר לאדם? מהי התכונה שתפעולה לא אלימינטיבי, כלומר לא מוריד מהפרק תפעול מערכות אחרות (רגשות וכד"), אלא דווקא מביא לתפעול מירבי שלהם באינטגרציה מושלמת, הנצפית כמצב חיוניות גבוה (בנבדל ממצבים "אלימינטיביים" של חידוד פונקציה על חשבון אחרות, באופן בו תחושת עוצמה מדומה תחת סם או צלילים מונוטוניים, תוך "שלפריות" תפעולית, שונה ממצב טבעי של חיוניות אמיתית.). דומה שהפונקציה היצירתית יצרנית תוך תפעולם המיומן והמשולב של כלים הינה התפקוד האנושי הבסיסי ביותר במובן של היות האדם אז "בן מינו". זאת ממש כשם שמלתעותיו של הכריש בצרוף לכישורי השחייה והניווט שלו - תפעולם התקין בנבדל מנכות קריטית נרכשת כלשהי - היא ההופכת את הכריש ל"בן מינו". אכן, האדם שמתפעל את הפונקציה האנושית הבסיסית הזאת, "האדם כראוי למינו" הוא חלק ממסכת הטבע, בניגוד לאדם האלימינטיבי שאכף על עצמו, תכופות עקב נסיבות שונות ואידאולוגיה זו או אחרת נכות נרכשת קריטית. תפעול עצמי אינטגרטיבי של האדם כבן מינו, כיוצר, בצד תפעול כלים, שכלולם, והרחבת אפשרויות הקיום בר -חיוניות כתוצאה מכך, יוצר במעין מעגלי היזון חוזר את המסכת הגדולה של ההתפתחות האנושית. ואת והתפתחות הציויליזציה כחלק מהמסכת הגדולה של הטבע. האדם כאשר הוא מתייצב כחלק מהטבע במובן זה, ניתן לראות בתוצריו, כל תוצריו חלק ממסכת טבעית המאזנת את עצמה. כתבתי כבר שקפיצות מדרגה טכנולוגיות אכן מצמיחות באופן אורגני את משאבי היצירתיות הטבעיים המקזזים את נזקיהם. בוודאי שחיים בערים,בספקם פתרונות מוכנים לקיום, פרי הגותם ומיומנותם של אחרים הופכת רבים מאיתנו ליצורים מבוייתים מדי שאיבדו חלק ניכר מפונקציות הבסיס שלהם. קיום כזה שתכופות ויתר על מירב האוטונומיה הופך חלק מאיתנו "לדחוקים לפינה" ואלימינטיביים באופן קיומי. תוצרה של אלימינטיביות כזאת הינו מקוטב: הן נסיונות השאה עצמית של עוצמה מדומה היסטרית ויחוס עצמי של תעצומות כתחליף לחיוניות יוצרת אמיתית, והן מינוריזציה ואכיפת עליבות על החיים. שני הקטבים הינם גילוייו של אותו תהליך עצמו. מובן שאין לשלול את החיים האורבניים, אלא נהפוך הוא, ניתן לראותם כאתגר אמיתי לקיום כאדם בן מינו בסביבה זאת שאפשרויותיה פתוחות. יש ערים כעורות הרות עליבות ומצמצמות הוויה, גם חרף בנינים נישאים בשלל סיגנונות, שכולם מישמש אחד של אנרכיה נפשית. ויש ערים אינטגרטיביות, המשלבות צמחיה, ואלמנטים מרחיבים נוספים כגון נוחות גישה וספקטרום ארכיטקטוני כליל טעם. ניתן לאמר שאלו ערים המגבירות את החיוניות האמיתית שלנו, והינן "טבעיות" וצומחות כתוצאה מהוייה פחותת-אלימינטיביות בסקלה הגדולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. בגלל שהבדווי בכל מצבי הצבירה שלו הוא חלק מהטבע, אז אי אפשר לומר עליו שהוא "לא טבעי" או "טבעי יותר". 2. אני לא מסבר על האדם כסטנדרט אלא כעל מין מסויים מהמינים שנמצאים על פני כדור הארץ. 3. מה שמאפיין בן אדם הוא הצירוף הגנטי האופייני לו, כמו שמה שמאפיין כריש הוא צירוף גנטי אחר. 4. כל פעולה של כל אדם משאירה אותו כבן מינו (אולי מלבד הנדסה גנטית קיצונית), ולכן לא יכולה להוציא את עצמו מהטבע. מכאן ברור שאני לא מסכים לשאר התגובה שלך (ולמען האמת לא הבנתי את הכל, ומה שהבנתי נראה לי כמו אוסף מילים פוסט מודרני וניאו אליליסטי), ולא מוצא אפילו שפה משותפת להמשך הדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השימוש באיזמים שנקטת בו (ניאומודרניזם, ניאו-אלי--) הינו פעולה מיונית (קלסיפיקציה) בניגוד לתהליך של חקר, כמקובל במדע). הדבר נעשה למטרות אוריינטציה (מהו זה הדבר שלפני? כיצד אתייגו לקטגוריות מוכרות לי)? הבעייתיות היא שמהלך כזה הינו תכופות מהלך דוגמתי המתכנס למספר מצומצם של מאפיינים מוכרים הנמצאים זה מכבר ברפרטואר שלך. הדבר מביא במקרים רבים לאי הבחנה במאפיינים יחודיים וחדשים המובאים מתחת לאפך ממש. זאת כאשר אתה מבצע כאן הפחתה (רדוקציה) שלהם למאפינים מוכרים, תוך סיכויי החטאה לא מבוטלים של פרמטרים חשובים, וחשוב מכך, אפשרות החלפת דבר בהיפוכו המוחלט ("הי, כיצד לא ראינו זאת קודם? הרי זה היה ממש מתחת לאפינו. איזו שלומיאליות"). הסיבה - קלסיפיקציה מפחיתה כתחליף לתפעול הברגים האפורים בתהליך של חקר וזיהוי הקשרים בין תופעות, והשלכותיהם ביותר מהקשר אחד,במספר קונטקסטים). ולאחר הערה מתודית זאת אמשיך לגופו של עניין (אבל פריסת עניין הינה פעולה של חקר, בעוד מיון מביא תכופות לאובדן עניין. ממש כשם שחתול הבוחן מחשב משוכלל שהוכנס הביתה, מקיש עליו בכפותיו, מריח אותו, כלומר מתפעל קטגוריות המוכרות לו, ומאבד עניין, עקב אי השגת התכונות היחודיות). ובכן בניגוד לכל אורגניזם אחר המוכר לנו, האדם הינו יצור שמתפתח גם במהלך חיי הפרט, ולא רק הגנום, בעוד כל פעולות בעלי החיים מובנות בהם מראש באופן גנטי. האדם הינו היצור היחיד המתכנת את עצמו, היוצר אלגוריתמים והוירוסטיקות חדשות במהלך חייו, בעוד אפשרויות הלימוד של בעלי החיים קבועות מראש תחת אילוצים גינטיים חזקים. אף הפרימטים הקרובים לנו, קופים עיליים, בלימוד שפת חרשים אלמים למשל, עשויים ללמוד אמנם מילים חדשות, אך אופן הצרוף של מילים אדיש לכללי הנבעה.הקוף לא יבחין בין "אוכל טעים" ו"טעים אוכל" בעוד כללי הצרוף שהינם רק נחלת האדם, מאפשרים להפיק מספר צרופים אין סופי בין מילים או בין מושגים. במובן זה האדם מהווה קפיצת מדרגה ביולוגית/גינטית, שכן יכולת ההמצאתיות שלו אין סופית ולא חסומה, והוא יכול להפיק מכשירים וכלים חדשים. בעוד הכלים של בעלי החיים נטועים בהם גינטית, ואינם משתנים, או משתנים בקצב איטי מאד, בטווחי שנים נרחבים. לכן, להיות "קוף בן מינו" או "עטלף בן מינו" הינו עניין נתון. בעוד להיות אדם בן מינו הינו בחזקת אפשרות שאנו יכולים לממשה או לא לממשה, אך אינו דבר נתון.במובן זה, היות האדם חלק מהטבע, נאמן לטבעו, הינו עניין של בחירה, ולא נתון מראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר שבחרת להראות את יחודו של האדם דווקא תוך שימוש באי יכולת הפרימטים להתבטא ולהבחין בין מבנים תחביריים דומים, שכן באותה תופעה בדיוק תוכל לצפות גם בבני האדם. כאשר אנשים לומדים שפה חדשה, בה הדרך לחבר בין שם עצם לתואר השם הפוכה מהשפה(או השפות) אותם הם כבר יודעים, טעויות מהסוג הנ''ל נפוצות למדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אבל ברור שאם תדירות השגיאות במקרה זה בשפה חדשה בנוכחות שפת אם עולה על מספר השגיאות בצרוף הנ''ל בשפת האם בלבד (אצל בעלי נתונים דומים), הרי הדבר דווקא מעיד על נוכחות כלל צרוף תחבירי, הפועל לחולל שגיאות במקרה של היפוך הכלל. מכיוון שקופים ''אדישים'' לכללי צרוף תחביריים, סביר שלא נצפה בעליה ניכרת (ואיני כותב ''משמעותית סטטיסטית'')במספר שגיאות הצרוף במקרה של היפוך-הכלל (ואימון בכלל החדש) גם אם אומנו מסיבית בכלל המקורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלב - למשל - נולד עם התכונה הגנטית לשבת כשמורים לו "שב!"? כדאי שתספר את זה לשלי. בהרבה מן המינים ישנה התפתחות אינדיוידואליסיטית שלא במסגרת גנטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כל אדם מקבל במהלך יום קלט רב מאשר הוא יכולתו לנתח במהלך חייו ולכן הפעולה המיונית היא פעולה מחשבתית חשובה ביותר, שבלעדיה לא יוכל המוח האנושי לבצע שום פעולה (כולל פעולות חיוניות) מלבד ניתוח המידע הנכנס. לכן, הניסיון שלך לשלול ממני את זכות הפעולה המיונית הוא נסיון למנוע ביקורת (וזו שיטה פוסט מודרנית מקובלת). ב. האדם הוא לא היצור היחידי שמתפתח בהתאם לתנאים, תהליך למידה מאפיין בעלי חיים רבים (למעשה קשה לי לזכור בעל חיים שלא לומד). כך לדוגמא כל כלב פשוט ונסה ללמדו לדעת ממה לפחד. ג. אדם תמיד יהיה בן מינו (כל עוד הוא לא שינה את המבנה הגנטי שלו, בצורה ממש קיצונית). אין לזה שום קשר להבדלים בין אדם לבהמה. גם אם כישוריו המנטליים של האדם עדיפים על אלה של העטלף, אין לאדם אפשרות להתעלות מעל חוקי הטבע. ד. כמו שאמרתי, לא הכלים שיוצר האדם מאפיינים אדם, גם אם נצליח ליצר אינטלגנציה מלאכותית (או להנדס בעל חיים) שתייצר כלים, עדיין לא ניצור אדם. ה. ה''לכן'' בפסקה האחרונה לא ברור לחלוטין, לא הוכחת שום דבר, לא סתרת דבר ממה שאמרתי (למעשה לא התייחסת למה שאמרתי, תוך כדי פעולה מיונית מרושעת מצדך), ולכן היית צריך להשתמש במילה כמו ''לדעתי''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל איש חביב, היכן אתה רואה ששללתי ממך את אפשרות הפעולה המיונית? והלוא אמרתי רק שהיא עשוייה לגרום לשגיאות קשות. אין בכך אלימינציה של פעולה מיונית, אלא רק המלצת תפעולה בנוכחות פונקציות ביקורתיות נוספות. גם לא שללתי את אפשרות הלימוד של בעלי חיים, אלא ההפך, אפילו הבאתי דוגמא כזאת. נו, אז כיצד לא הבחנת בכך קודם? הדבר עשוי אולי לאושש באופן נוסף את הנחתי שתפעול מסיבי של מיוניות עשוי להביא פשוט לאי ראיית מה שלפניך, במקרה זה, דברים הכתובים שחור על גבי לבן. אמנם כן, העפתי מבט נוסף בחומר הנכתב, פונטים שחורים על רקע לבן, אך יכותי גם לטעות עקב הנחה מושרשת, וכאן אין מנוס מתפעול תשומת הלב או הקשב. מה שמביא אותי לעניין מקומה בסלקציית מידע של המיוניות. כל מה שאמרתי היא שהיא מועדת לנפנף החוצה הרבה יותר מהדרוש, וגרוע מכך, להכניס פנימה דברים של היו שם. ואמנם מה שכתבת כרגע היא אכן עדות לכך (שאמנם נאספה באופן לא מבוקר מחקרית, אך חשובה כתצפית תומכת). ברם, עומדת לרשותנו עוד פונקציה של סלקציה והיא הקשב, שתפעולו הנכון עוזר לנפנף החוצה דברים שאינם באמת נחוצים במצב, ולא נפנוף בהתאם לקטגוריות מיקדמיות מושרשות החוצניות לחומר שלפניך. נלאיתי קצת להביא עדויות מחקריות רבות הקיימות בספרות לכך. אך הקשב ותפעולו התקין עוזר בצורה יותר צמודה לדברים להיות עם יד על הדופק, ולהבחין בתכונות אמיתיות של דברים, בצרופים מכלוליים או מקבצי מאפיינים הקיימים באמת בסביבה, ולא לבלבל בין תכונות אוביקטים. שונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כל הציטוטים שאני מביא בתגובה זאת הם מתגובותיך השונות, ההדגשות בכוכביות שלי) איך מסתדר "*לא שללתי* את אפשרות ה*לימוד* של בעלי חיים, אלא ההפך, אפילו הבאתי דוגמא כזאת." עם "ובכן *בניגוד* לכל אורגניזם אחר המוכר לנו, ה*אדם* הינו יצור שמתפתח גם במהלך חיי הפרט, ולא רק הגנום, בעוד כל פעולות בעלי החיים מובנות בהם מראש באופן גנטי. ה*אדם* הינו היצור ה*יחיד* המתכנת את עצמו, ה*יוצר אלגוריתמים* והוירוסטיקות חדשות במהלך חייו" (דרך אגב, לתהליך יצירת אלגוריתם והיוריסטיקות קוראים בעיברית לימוד, אני לא רואה סיבה להשתמש במילים לועזיות ארוכות, כאשר יש מילים עבריות קצרות, מלבד שחצנות, או ניסיון להתחמק מביקורת) ואיך "ה*בעייתיות* היא שמהלך כזה הינו תכופות מהלך דוגמתי המתכנס למספר מצומצם של מאפיינים מוכרים הנמצאים זה מכבר ברפרטואר שלך. הדבר מביא במקרים רבים ל*אי הבחנה* במאפיינים יחודיים וחדשים המובאים מתחת לאפך ממש. זאת כאשר אתה מבצע כאן הפחתה (רדוקציה) שלהם למאפינים מוכרים, *תוך סיכויי החטאה* לא מבוטלים של *פרמטרים חשובים*..." עם "אבל איש חביב, היכן אתה רואה *ששללתי* ממך את אפשרות ה*פעולה המיונית*?" אני לא יודע איפה אתה קראת שחור על גבי לבן אבל זה בטח לא היה בתגובותי (אליהם אתה פשוט לא מתייחס, וכנראה גם לא קורא אותן) או בתגובותיך (שסותרות זו את זו) מכיוון שאתה לא מפעיל שום סלקציה מיונית אפשר להסיק מכך ש??? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע, יודע לקרוא, אבל קריאה סלקטיבית באופן פרוע, סלקציה המובילה ישר למה שאתה רוצה להוכיח. אז למי אני עמל? אם אתה מסמן את העיגול מסביב לחץ, אז למה אתה בכלל לומד לקלוע למטרה, כלומר איפוא הלימוד במקרה שלך? קיימות בדיוק שני אפשרויות: או שיש מה ללמוד כאן או שאין מה ללמוד כאן. אבל אם אתה מניח מראש, על סמך הסקת מסקנות נמהרת הנאטמת תוך שניות, כפי שהדברים נראים כאן, שאין מה ללמוד, כיצד תלמד ותתעדכן? אם הנחותיך המקדמיות מכתיבות מראש את הסלקציה שאתה מפעיל, כיצד תעדכן הנחות אלה להתאימם יותר למציאות? האם אינך מפעיל כלים הגורמים לכך להנעל על חלקי דברים ולהתעלם מאחרים באופן שיאשש תמיד את הנחותיך המקדמיות ויחסן אותן מפני ביקורת? דוגמאות להתעלמות, סלקציה, וחיתוך ביד קצבים - הטיית משמעות על פי מה שאתה מאלץ: המשך הפסקה: "בעוד אפשרויות הלימוד של בעלי החיים קבועות מראש תחת אילוצים גינטיים חזקים". אפילו לא היתה כאן פיסקה חדשה. החיתוך המשנה את משמעותם של הדברים - בהתאם למשמעות ההפוכה שאתה רצית לאכוף - נעשה באמצע הפיסקה. הבנת הנקרא מחייבת גם מסקנות הנגזרות באופן ישיר מהכתוב. ניתן להסיק מהכתוב שאילוצים אלו נמוכים בהרבה אצל האדם, ובהתאם לנאמר במקום אחר, באופן המחולל קפיצת מדרגה. אשר לפסקה השנייה, כיצד האפשרות לטעות שוללת את אפשרות השימוש בפונקציה ברת-הטעות? האם מכך שעשויות להיות לך הפרעות בעיכול שניתן לתקנן תפסול את השימוש במערכת העיכול? האם מכך שמערכת הראייה עשוייה לטעות במקרים שונים כמו פאטה מורגנה, נשלול את תקפות הידע שהיא מספקת לנו? לא, אך נמליץ רק כיצד ובאיזה פונקציות נוספות נשתמש כדי למנוע טעויות (במקרה זה, מישוש) גיחכתי לעצמי כאשר הפכת בהבל פה אדם שקידם במשך שנים טעונים ואוריינטציה קטלנית במיוחד כלפי הפוסט מודרניזם, לפוסט מודרניסט. אמרתי לעצמי שהדבר מתאים לתמונה של מישהו שהיה בעבר חסיד שוטה של הפוסט מודרניזם, והפך לחסיד שוטה לא פחות של הגישה ההפוכה, אבל גם זה לטובה.זה שביצעת כאן מעין היפוך תפקידים, ניחה.יכולתי לשנות את המתרחש בתודעתך או את הצהרותיך (במקרה שדווקא בפנימיותך למדת) ממילא מוגבלת כפי שכבר נוכחתי. גם בעניין השחצנות המיוחסת לי חייכתי לעצמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה כותב ''היחיד'', ''כל פעולות'' או ''בניגוד לכל'' אתה לא יכול בהמשך הפיסקה לצמצם את משמעותן של המילים ללא ביטולן המוחלט. קבעת ש''אפשרויות הלימוד של בעלי החיים קבועות מראש תחת אילוצים גנטיים חזקים'' וש''האדם הינו היצור היחיד המתכנת את עצמו'' המסכנה היחידה משילוב שני המשפטים האלה באותו משפט היא שאתה מייחס לבעלי חיים לימוד אבל שלא ב''מהלך חיי הפרט, ולא רק הגנום'' (גם זה מופיע באותו משפט קסום). אני, להבדיל, מייחס לבעלי חיים (ולכמעת כולם) יכולת לימוד במהלך חיי הפרט, ויש לי, כמובן, הוכחות מפה ועד הודעה חדשה. בגלל שתוך כדי הצבעה חריפה על חסרונותיה של פעולת המיון, לא הצבעת על דרך חלופית לה (כמו מישוש במקרה של ראיה) ולא ציינת את חשיבותה, מכאן אפשר להסיק שאתה שולל את הטכניקה הזו באופן קטגורי. כמו שבודאי הסקת מהכינוי שבחרתי לעצמי, כל חיוך הוא יחסי ציבור מוצלחים בשבילי, לכן בלי שום קשר לעובדה שאנחנו מדברים בשפות שונות, ולא נגיע לשום הסכמה, יש לי לפחות סיפוק אחד קטן מהדיון הזה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |