בתשובה לאלון עמית, 03/03/04 8:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא הבנתי אם אתה צוחק מ... מלגלג על... או רק לא יודע(*) 1. שים לב למושגים הבאים: "חוויה דתית", "התעלות הרוח", "ביטול העצמי", "המתמזגות עם האל/האינסוף/היקום", "התגברות הנפש על החומר", "שלוות הנפש", "התגלות", "חלומות", "קולות שמעבר", "אלוהים דיבר אלי מהסנה/מהפרח/מכיסא בית השימוש", "חזיונות", "מראות", "אורות וניצוצות", "חווית המוות", "שיחה עם מתים" ועוד. האם גם רואי חשבון ופרות משתמשים במושגים האלה? אם התשובה חיובית, אז אתה צודק ויש מקום לניורובוכלטריה. 2. קבלה >= מדיטציה, והיא כוללת דרכים, שיטות והוראות מפורטות למדיטציות שונות. (*) אני, כמובן, צוחק. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
צחקתי, צחקתי, אם כי לא ממש הצחקתי כנראה. את השאלה על מדיטציה וקבלה שאלתי ברצינות - לא ידעתי שיש בקבלה (איפה? בספר הזוהר?) הוראות למדיטציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא יודע שכל חוכמות הגויים נמצאים בהלכה, או שרק לגבי המיקום המדויק לא היית בטוח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב*קבלה* התכוונת, רשכ"ג. אם יש התייחסות הלכתית למדיטציה זה באמת יפתיע אותי... מעמדה של הקבלה ביהדות היום מעניין אותי. נדמה לי שכבר שאלתי על זה פעם ונותרתי ללא מענה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקבלה אינה חלק מההלכה? חשבתי לתומי ש"הלכה" הוא שם כולל ל"ארון הספרים היהודי". כמו שאמר עוזי, אפילו תינוקות שנשבו וגו'. שאעמוד בפינה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כעולל לכוד, סבורני שהקבלה אינה חלק מההלכה, ההלכה אינה בדיוק שם כולל לארון הספרים היהודי, ואני אפילו לא בטוח אם ''הזוהר'' הוא חלק מארון זה. אבל עזוב את הפינה, הפינס שלך לא שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שם כולל ל"ארון הספרים היהודי". "הלכה" משורש ה ל כ, ויש סבורים שמקור המונח בפסוק כ שבפרק י"ח בספר שמות, בו אומר יתרו למשה: "...והודעת להם את הדרך ילכו בה...". לפי אבן שושן, הלכה: דין, חוק. המצמצמים מכוונים במילה "הלכה" בעיקר לאותם חלקים בספרות ה*תלמודית* העוסקים בפסיקות ובדינים, להבדיל מחלקי ה"אגדה" התלמודית. המרחיבים עשויים להכליל במונח זה את החומש, השולחן ערוך, חלקים ניכרים מן התורה שבע"פ ועד לפוסקים בני ימינו. הקבלה על ספרותה העניפה (שספר הזוהר הוא הידוע בה. ספרים נוספים, גם כן ידועים: "ספר הבהיר", "ספר היצירה") היא המיסטיקה היהודית, ויש המכלילים בה (ויש המפרידים בזעם) את ה"קבלה המעשית", העוסקת בברכות, סגולות, קמיעות, לחשים וכולי, וביצירת תרופות ושיטות למציאת בן/בת זוג באמצעות שחיקת עיני זאבים וקרפדות לאבקה דקה. במסגרת לימודי היהדות האוניברסיטאיים היתה הקבלה שנויה במחלוקת כשדה מחקר אקדמי עד שבא גרשום שלום ז"ל, יצר לה בסיס לסיסטמה מדעית (מבלי להיכנס כרגע לויכוח הכללי והאיילי לגבי אופיה של ה"מדעיות") וגאל אותה ממעמדה כבת חורגת באקדמיה. לא זו בלבד שאין האחת חלק מן השניה אלא יש טוענים: השתיים צהובות זו לזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, עשיתי מיש-מש לא קטן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעקבות המחלוקת על הסנכרון מן הדיון ההוא, נזכרתי בדוגמה לקבלה מעשית, כיצד תוכלי לסדר שאהובך יהיה נאמן לך לכל חייו - יש לקחת טיפה מדם המחזור החדשי ולשים אותה במזונו מבלי שידע. אחר שיאכל וישבע - אהבתו מובטחת לך לנצח. והרי ברור שזה מנוגד לחלוטין להלכה ואף מהווה עבירה חמורה - דיני נידה וכו'. (שששש! אני שומעת את ה"איכס" עד הנה. גם אני אמרתי, אז מה? מישהי העידה בכתבה עיתונאית כי עשתה את זה - שמה את השיקוי האמור בכוס הקפה של אהובה, "וזה עובד יופי, כבר חמש שנים" - כך אמרה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה עובד, אז זה כמו משאלות: אם היא מגלה לבעלה שהיא עשתה את זה, זה מפסיק לעבוד. בעעעעעעע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה עובד זה בגלל שהיא מאמינה שזה עובד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה כוונתך? איך זה עובד בפועל (ושאר השיטות מסוג זה)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי אפשר להכליל לגבי "כל השיטות". זה כמו שתשאלי "איך עובדות מכונות?". כל אחת עובדת בצורה אחרת. באופן כללי יש כמה אפשרויות, לעיתים משולבות, ולכל אחת יש את הבעיות שלה, ואחרי 11 שנים של לימודי מאגיה, אני לא טוענת שאני מבינה אף אחת מהן לעומק. אני ספק אם אי פעם אוכל לתת תשובה שלמה לשאלה שלך. אפשרויות תאיסטיות/דתיות: 1. כמו תפילה, אלוהות משתתפת בתהליך וגורמת לזה לעבוד 2. יש קשר רוחני בין כל הדברים ביקום, וכל הדברים מחוברים ביחד (אנשים, תופעות טבע, רעיונות, תהליכים, דוממים, הכל). נפש האדם היא המקום שבו הוא מתחבר לשאר הדברים, והכישוף הוא שיטה להשפיע על הנפש ולהפעיל את אותו "קשר". אפשרויות אחרות: 1. זה עובד בדומה לאפקט הפלצבו 2. זה עובד כי הריטואל/כישוף/טקס נותן לאנשים את הבטחון העצמי והתמיכה הנפשית לעשות שינויים פרקטיים בחיים שלהם או להתנהג בצורה כזאת שתומכת בשינוי שהם רצו ליצור. כאן, כמה שהאדם יותר חזק באמונה שלו לגבי עוצמת הריטואל, כך יהיה לו יותר כוח לעשות את מה שצריך כדי להשיג את מה שהוא רוצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נתעלם מהאפשרויות הדתיות, שמהוות פריצה של חוק שימור החומר/אנרגיה, הרי שמה שאת אומרת הוא שזה לא "עובד". אנחנו עובדים, בעיקר על עצמנו, אם אנחנו משתמשים בשיטות הללו. אין שום דבר עדיף במאגיה על סתם שקרים שגורמים לנו לקום בבוקר ולעשות דברים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול לראות את זה כך, אני מניחה. כן. מצד שני, אני לא מאמינה שהאדם הוא יצור רציונלי בלבד. אני חושבת שיש בנו חלק לא רציונלי. ולפעמים, מה לעשות, קשה לאנשים לקום בבוקר ולעשות מעשה רציונלי מסוג X. גם אם X הוא משהו מאוד קריטי (נגיד, לעזוב בעל מכה). אז אם יש ריטואל מאגי, והוא מה שיגרום לאשה לעשות את X, אני לא אזלזל בו ואקרא לו "שקר". אני אקרא לו "טכניקה". טכניקה לגרימת שינוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עדיין שקר. הונאה, אם תרצי. הונאה פסיכולוגית מחוכמת, אבל עדיין במהותה שקר, שלמרבה השעשוע יש אנשים שבוחרים להאמין בו למרות שהם יודעים שאינו נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי ההיגיון שלך מיליוני פסיכולוגים ברחבי העולם מטפלים באנשים בשקרים? הייתי פעם בתרפיה ארגונית מטעם העבודה. עשינו שם כל מיני דברים עם כריות וצעצועים, שהמטרה שלהם היתה להשפיע על רוח הצוות שלנו. לי זה הזכיר מאוד את הטכניקות המאגיות. ההבדל כמעט היחיד בין שני הדברים היה שבמאגיה משתמשים בסמלים דתיים או מסורתיים יותר, והיועץ הארגוני השתמש בצעצועים. אז מה, כל עמיתיי לעבודה ואני - היינו מעורבים בהונאה פסיכולוגית מחוכמת? מאגיה היא אוסף של שיטות. אולי אותך זה משעשע שאנשים בוחרים להשתמש בהן. זכותך להשתעשע. אבל בשבילם, השיטות האלו מסייעות לגרימת שינויים, ולחיות את החיים שלהם בצורה יותר בריאה ומאושרת. וזו השורה התחתונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא האם פסיכולוגיה טוענת שהיא עושה דברים שהיא אינה עושה, או מתבססת על דברים שהיא עצמה טוענת שאינם קיימים. אין שום חולק על השורה התחתונה במה שאת אומרת, וזה בהחלט יפה מאוד שאנשים משפרים את החיים שלהם בצורה כזו - אבל מה לעשות, זה גם משעשע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה בפסיכולוגיה אני לא מבינה. אבל הטכניקות המאגיות הלא דתיות לא מתבססות על דברים שהיא טוענת שאינם קיימים (הרגשות האנושיים לא קיימים? נפש האדם לא קיימת? העולם הפנימי האמוציונלי והתרבותי שלנו לא קיים?) וגם לא טוענות לעשות דברים שהן אינן עושות (כי הן כן עושות. אם משתמשים נכון בטכניקה, נוצר תמריץ ליצירת שינוי). (וכאן אני מתייחסת למאגיה נקיית כפיים, לא לכל הנוכלים למיניהם שיוציאו לך את כל העין הרע אם רק תשלם להם חצי מהמשכורת שלך). באשר לשעשוע, יש אימרה כזאת במאגיה הויקנית: "all acts of love and pleasure are my rituals" אני לא מהתומכים הגדולים ביותר של סוג המאגיה הספציפי הזה, אבל את המשפט הזה אני כן אוהבת. ככה שאני מתנצלת אם עלה הרושם מדבריי שאני מתרעמת על היותך משועשע. להיפך. אני בעד.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את לקחת את הדוגמאות קצת רחוק ובעקבותיהן עשית השוואה לא הוגנת. בתגובות כאן דיברו על תרופות העשויות מאבקת עיני זאבים וקרפדות ועל מישהי שעשתה דבר (סיפור דם המחזור, תגובה 202770) ש"עבד", אבל לו הבעל/אהוב היה יודע עליו - ייתכן שהיה עוזב אותה. האנשים שקונים את התרופות העשויות מעיני קרפדות משלמים עליהן כסף ומאמינים שהן עובדות ממש, וכך גם זאת שקיבלה מאיזה ידעונית את העצה בקשר לטיפה מדם המחזור - גם היא שילמה כסף והיא מאמינה שהפעולה יצרה איזה קסם שבסופו של דבר עבד באופן מעשי, ואת מתייחסת לכל שיטות האשליה האלה כאל "טכניקה" ל"יצירת שינוי", ל"חיים יותר בריאים ומאושרים" וכולי, היזומה כביכול ע"י האדם עצמו - ומשווה עם פסיכולוגיה. לטעמי, ההבדל הוא עצום. נניח שבפגישת תרפיה ארגונית מטעם העבודה מקבל כל אחד מהמשתתפים בוב-זכר (נניח, רק נניח, סתם ללא כוונות, שמדובר במין זכר באותו מקרה ספציפי) לבוש בחיקוי של חליפת ארמני יקרה. הפסיכולוג(?)-המנחה אומר: "מרגע זה הבובות האלה הם צ'ארלי/ג'ורג'/אדי, הבוס הישיר השנוא שלכם בהיררכיה של המפעל/חברה/עסק. עכשיו כל אחד יגיד לבוב-בוס הישיר שלו בקול רם מה הוא חושב עליו, אבל בלי נסיונות עידון, בלי שום פחד - ישר בפרצוף! ומי שמרגיש צורך - ייקח כרית גדולה ויחנוק את הבוס-בוב שלו, ואז נראה לאן אפשר ללכת מהמצב הזה הלאה" - הרי את לא טוענת שהפסיכולוג הנ"ל והעובדים המשתתפים בפגישה *באמת* מאמינים שהבובות הם אנשים אמיתיים ושהם צ'ארלי הבוס השנוא - הם יודעים היטב שהבובות הן בובות ושזהו רק תרגיל שנועד לבחון מצבים, רגשות ואולי גם פתרונות פוטנציאליים. כך שלהבדיל מה"טכניקות" שתוארו כאן ושאת מדברת עליהן - אין בתרגיל הנ"ל שום הונאה, לא הונאה עצמית ולא הונאה-מטעם-תמורת-תשלום. את באמת לא רואה את ההבדל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהמעט שאני יודע, בראשית דרכה הקבלה נאבקה על מקומה עם הדיסציפלינות האחרות שביהדות. בעצם המאבק הזה המשיך לאורך כמה מאות ורק במאתיים השנים האחרונות, הקבלה קיבלה מעמד שווה להלכה ולאגדה. הקבלה אינה סתם מיסטיקה אלא היא מבוססת - ספר הזוהר - על פרשנות לתורה ולנ"ך. המקובלים יצאו מתוך הקונצנזוס היהודי שמסתמך על התורה ועל הפרשנות, אך הם הציעו פרשנות איזוטרית, פרשנות סוד, שמשלימה או מרחיבה את הפרשנות החוקתית, הפילוסופית והאגדית לתורה. התלמוד(?) קובע (או מנסה להתוות אמת מידה) מיכסות לכל אחת מאופני הפרשנות והלימוד (שליש לכל אחת). הרמב"ם קובע מכסות מעט שונות (קצת פחות מחצי חצי). כיום, אני חושב שכל מי שמחשיב עצמו תלמיד חכם צריך להיות בקי גם בקבלה. הקבלה חילחלה ליהדות ה"קונוונציונלית" - למשל לסידור התפילה, לחסידות (וחב"ד), הרב קוק ועוד. דוגמא לשיטת מדיטציה קבליסטית (ויש הרבה שיטות שהישתנו לאורך השנים ולרוחב התפיסות הקבליסטיות השונות), המבוססת על "שער הקבלה" למקובלים הראשונים (מחוגו של עזריאל מגירונה בסביבות המאה ה-13): "...אם תתפלל או אם תרצה לכוין דבר על אמיתתו תדמה בעצמך שאתה אור, וכל סביבותיך אור, מכל פינה ומכל עבר, ובתוך האור כסא אור, ועליו כאור נוג"ה, וכנגדו כסא ועליו אור הטו"ב..." זוהי טכניקה של תפילה מדיטציונית שמשתמשת בדמיום של אור וצבעים. הצבעים קשורים לניקוד ולמהויות שונות הלקוחות מהספירות. המתפלל צריך לדמות עצמו כאילו הוא עולה בעמוד מרכזי תוך פניה ימינה ושמאלה (כמו שעושים בזמן התפילה). לכל צד יש את המשמעות והכוונה שלו, הצבע והניקוד. למשל, חלק ימין עליון הוא "הויה סגול אור הטוב", או מרכז עמוד התווך הוא "חולם אור הכבוד". ההוראות מתחילות את הטכניקה בשלב שמזכיר מאד את הפילוסופיה הסטואית, "כל הקובע דבר בעיתו". ז"א, לאדם יש כוח מחשבה שבאמצעותה הוא יכול לקבוע לעצמו את הדרך בה יכוון את תפילתו. זוהי צורת ראיה ניאו-הינדית שאיכשהו הגיעה ליהדות, שאומרת שבעזרת ריכוז המחשבה אפשר להשפיע על העולם, או כפי שהטקסט אומר "קביעות השלם". הטכניקה דורשת התרכזות וקיבעון מחשבתי מוחלט ברצון האלוהי (דרך המעבר בין הצבעים, האור והאותיות המנוקדות). אז, אם נתרכז להתאחד עם הרצון האלוהי, הוא ישוב אלינו. אם אתה רוצה,אפשר לדמות את זה לתקליט של המודי בלוז The Seventh Sojourn , שמזכיר מטקסטים טאואיסטים והודיים המדברים על "דרכי נסיעה שונות" המובילות לאור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב - תודה. כיום, לפחות בישראל, נוטים לקשר את המושגים "קבלה" ו"מקובל" לקמיעות ולחשים, מה שמן הסתם עושה הרבה עוול לגוף גדול וכנראה מעניין של הגות יהודית. בכל זאת, אתה יודע האם יש לעניינים דמויי וודו אלה יסוד אמיתי בקבלה המקורית? ותוכל להזכיר דוגמה של השפעה קבלית על סידור התפילה? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |