בתשובה לאורי, 25/02/04 11:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
'סדר, אז אני רואה שאנחנו לא חלוקים מהותית , בניגוד למה שחשבתי... חבל כי זה הופך את הדיון לפחות מעניין. לגבי מידת הקנאוניות - אני לא רואה דרך טכנית לברר אותו, אבל גם לא לגבי המינון (זיהויות ומהותיות?). מן הסתם זה משהו שהוא מאוד תלותי בבני אדם ותרבותם הנוכחית (שכן "העתקה" או "סימפול" נועדו בפירוש להיות מזוהים ע"י בן-אדם ככאלו) ולכן רצוי להשתמש במבחן ה"אדם הסביר" שמשמש במקרים משפטיים בעייתיים אחרים (בנוסף לכמה כללים מנחים). לגבי פארודיה, היא עניין גבולי, במיוחד על סרטים שהם שטאנציים גם ככה (סרטי אימה, סרטי פעולה, סרטי ג'ימס בונד) שלפעמים הפרודיות מחקות אותם כמעט אחד לאחד. עקרונית הייתי תמיד מתיר פארודיה בתנאי שהאדם הסביר מזהה זאת כפארודיה (ועפ"י כללים מנחים של מה זאת פארודיה, שבטח אני לא כשיר לניסוחם). כנראה שאחת הבעיות המרכזיות היא שהמזייפים תמיד ידעו ותמיד ידעו (בעתיד) לצעוד על הגבול של החוק ו/או של יכולת האכיפה. לכן גם אם תהיה לנו איזושהיא נוסחת פלא מתמטית שעולה על רוב הזיופים המוזיקליים (נניח, כי זה יחסית קל), קשה להאמין שהיא תתפוס לאורך זמן. כמו כן, יודעי דבר מספרים לי שבענף מסויים של מדעי הטבע, יש זיופים והעתקות במידה מסמרת שער. ושם האכיפה היא בעייתית הרבה יותר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הבעייה עם מבחן "האדם הסביר" היא שהוא יעבוד רק ביחס לקבוצה מצומצמת יחסית של יצירות מאוד פופולריות שנוצרו בזמן האחרון. ביחס ליצירות קנוניות האדם הסביר הוא מבחן בעייתי מאוד, אם בכלל. לדוגמה, אפשר להניח כי האדם הסביר יוכל לזהות ספר המעתיק בצורה בוטה את "בשקתולי התנופה" של רם אורן שיצא לפני כשנה. באותה מידה, עם זאת, קשה להניח כי האדם הסביר יזהה העתקה מספר שגילו יותר מעשר שנים, שלא לדבר על זיהוי העתקה משייקספיר, סטופארד, קורניי או ראסין. 99 אחוז מהאנשים פשוט לא מכירים את היצירות הקנוניות של יוצרים אלו. בתחומי יצירה אחרים, המצב עשוי להיות אף חמור יותר: רק מתי-מעט יזהו גניבה מחצ'טוריאן או סטרווינסקי, ג'ויס או וולף, שיימוס היני או ייטס. במלים פשוטות, בוחן האדם הסביר מוגבל מדי לאומדני קנוניות. אפילו במקרה שלפנינו, האלבום האפור, האדם הסביר ייכשל קרוב לוודאי בזיהוי Long, long, long או piggies של ג'ורג' האריסון והסברה הנקוטה בידו תהיה כי אלו יצירות חדשות ומקוריות, פרי מוחו הקודח של עכבר הסכנה. במובן מהותי אחד כל הדיון שלנו קצת מיותר, כי הסוגיות האמיתיות בין יוצרים או מעתיקים לבעלי זכויות יוצרים קשורות יותר לסוגיות פרוצדורליות מאשר לעקרונות נעלים כלשהם. לדוגמה: א. מידת הפשטות והאוטומטיות של הליך קבלת הרשאה להשתמש ביצירה. ב. מידת השרירותיות בסכומים הנגבים עבור קבלת הרשאה כזו. ג. הליך הבירור של מצבים בהם אין הסכמה. מקרים נוסח מפעל הפיס וצ'רלי צ'פלין הם החריג. במקרים רבים הבעיות בקבלת הרשאה לשימוש נוגעות ליחסים בין חברות תקליטים או סכסוכים אישיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך טעות מהותית: אתה חושב ש"האדם הסביר" הוא זה שאמור לזהות את המקור מתוך היצירה המעתיקה, לפי קרטריון X (נניח קנוניות). ולא היא, אף אחד לא מצפה מאדם סביר לעשות זאת, זאת עבודה למומחים (או פשוט עניין לתביעה של בעלי הזכויות על המקור). כל מה שהאדם הסביר צריך להכריע לגביו הם לגבי אותם עניינים מעורפלים: האם המקור מהווה יצירה קאנונית, האם המינון הוא מספיק גדול על-מנת להחשב כהעתקה. אין גם שום מניעה שהכרעה זו תתבצע לאחר קבלת חוות דעת של מומחה (שמסביר למשל שיש פה העתקה של המקצב ושל תימות מרכזיות, או שמסביר מה היצירה המקורית ומהי חשיבותה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שיש לי טעות מהותית – יש לשנינו הבנה שונה מאוד של המונח "אדם סביר." לפי הבנתי, מבחן האדם הסביר הוא צורת בחינה משפטית של סוגיה ששואלת: האם אדם סביר היה נוהג בצורה מסוימת או מבין דברים מסוימים בסיטואציה מסוימת או לא. אתה, לעומת זאת טוען כי "מה שהאדם הסביר צריך להכריע לגביו הם לגבי אותם עניינים מעורפלים: האם המקור מהווה יצירה קאנונית, האם המינון הוא מספיק גדול על-מנת להחשב כהעתקה. אין גם שום מניעה שהכרעה זו תתבצע לאחר קבלת חוות דעת של מומחה" כלומר, אתה מלהק לתפקיד זה כאן את השופט או חבר המושבעים, השם עצמו במקומו של אותם אדם סביר אחר שמיעת העדויות מטעם מומחים. לדעתי, זו הבנה שגויה של המונח ומעיון באינטרנט עולה כי פרשנותך לכל הפחות שנויה במחלוקת. כאן למשל: "האדם הסביר הוא מי שהתנהגותו משקפת את הערכים והתפיסות המקובלים בחברה שלו... בית המשפט נדרש לעתים לקבוע כיצד היה נוהג אדם סביר בנסיבות דומות אליהן נקלעו הנאשמים העומדים בפניו. אם בית המשפט מוצא שהתנהגות הנאשם היא התנהגות סבירה בנסיבות הנתונות (כלומר תנהגות שהולמת את האדם הסביר באותן נסיבות), הרי שאין להרשיע את הנאשם או שיש להקל בדינו. וכן כאן: וכאן (מסמך וורד): וכן כמה דוגמאות נוספות שתוכל למצוא בהרצת החיפוש: http://www.google.com/search?q=אדם+סביר&ie=UTF-8... כלומר, מבחן האדם הסביר היה מבקש לראות אם אדם סביר (לעניין זה, הנאשם בהעתקה) היה יכול לסבור כי מדובר ביצירה קאנונית, האם המינון מספיק גדול להחשב העתקה, וכן הלאה. הנאשם הוא שאמור לעמוד במבחן, לא השופט או בית המשפט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שהתנסחתי בצורה צולעת. כוונתי היתה זהה לזו של שועל: בתגובתך הקודמת תמהת כיצד אדם סביר יוכל לזהות העתקה מייטס ביצירה ספרותית, כשהוא בקושי יודע מי זה רם אורן. ובכן, מה שהתכוונתי לומר זה שאף אחד לא מצפה שהאדם הסביר יוכל לזהות מהו המקור מתוך היצירה החדשה. הציפיה היא *שלאחר ששתי היצירות לפניו*, האדם הסביר יאמר שהמקור נחשב לקאנוני, ושהמינון של המקור בתוך היצירה החדשה הוא גבוה מאוד עד כדי העתקה. באשר לתגובתך הנוכחית - היה סמוך ובטוח שאין שום מחלוקת לגבי המשתתפים בהליך משפטי: שופטים, עורכי דין, ועדים (+מושבעים אם אתה חי במדינה פרימיטיבית). אין שום מקום לאדם "סביר" מן הרחוב. כפי שהציטטה שהבאת מתארת באופן כה קולע: "*בית המשפט* נדרש לעתים לקבוע כיצד היה נוהג אדם סביר". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי ששניכם טועים. מבחן האדם הסביר מתבצע לאחר שהאדם הסביר מקבל את כל הנתונים לידיו. כלומר, אף אחד לא מצפה שהאדם הסביר ידע לזהות קטע בן 50 שנה של מלחין עלום המסומפל בשיר חדש - המבחן הוא האם לאחר שהאדם הסביר הקשיב לשני הקטעים הוא רואה בשני העתקה של הראשון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ולא. שאלת האדם הסביר נוגעת אך ורק לנאשם ברגע ביצוע העבירה. במבחן מועמד במקום הנאשם ''אדם סביר'' דמיוני ונעשה נסיון לברר אם אדם סביר, לו עמד במקום בו עמד הנאשם ברגע ביצוע העבירה לכאורה, היה מבצע או לא מבצע את העבירה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |