 |
|
 |
||
|
||||
 |
תיאור של ירושלים ההיא, ללא כל יומרות לשלמות אבל יפה נורא, יש ב''סיפור על אהבה וחושך''. לפי הביקורת הצוננת הזו, אם מישהו מתעניין בעיר ובתקופה, עדיף שיקרא את עוז. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מסכימה. למרות שאת עוז קשה ואפילו מייגע לקרוא, את ''סיפור על אהבה וחושך''נהנו הורי והורי בעלי לקרוא, בעיקר כדי למצוא שם שמות מוכרים (ברשימת הכיתה) ותיאורים מהימנים של העיר. עם זאת, מדובר בתקופה מאוחרת יותר של ירושלים. אני כן רוצה להבהיר, ''הסיפור של אפרים ומרים'' הוא לא רע. הוא פשוט מייצר ציפיות ולא עונה עליהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קצת מופתע - את עמוס עוז קשה לקרוא? בעיני הוא דווקא קולח וקל... אבל אולי זה עניין של טעם. קשה לקרוא, מבחינתי, זה "עם, מאכל מלכים", נניח. או "חמסין וציפורים משוגעות". שניהם שברו אותי, למרות שאומרים לי שכדאי להתאמץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לעם מאכל מלכים - הגעתי עד הסוף וזה לא היה שווה את המאמץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 157336 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשתי על "חמסין וציפורים משוגעות": הפרקים הראשונים קשים, אבל אחר כך הוא קולח, ושווה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אנסה שנית, ודיר באלאק לא קולח :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו? __________ עכשיו קראתי את הספר בעצמי. אני דווקא יכול להבין את מי שיתקשה, גם אחרי ההתחלה, עם הסגנון. כשלעצמי, התפעמתי מהספר כפי שלא התפעמתי משום ספר אחר בחיי הבוגרים, חוץ מ"מלכוד 22", להבדיל די הרבה הבדלות. לא שזה אומר המון, כי קראתי די מעט ספרים בחיי הבוגרים, ומשום מה כמעט שום פרוזת מקור עברית, שהיא קבוצת הייחוס של הספר. יש לי רתיעה קלה, חסרת סיבה והצדקה, מהמעין-קנון המקומי - עוז, יהושע, שלו, גרוסמן. או שאתגבר, או שאקפוץ ליואל הופמן. אבל קודם הספר הראשון של אביגור-רותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, נכשלתי, אלא מה. אבל עתה נראה שאין ברירה אלא לנסות בשלישית. (עכשיו אני מחטט בקדחתנות בזיכרון, לראות אם אני יכול לשלוף משם איזה ספר שריגש אותי לאחרונה, ונראה שגם בכך אני נכשל. אפילו מ-Saturday של מקיואן האהוב עלי מאוד לא התפעמתי.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אדגיש שוב: הספר הוא לא לכל טעם, ואם אינך מסתדר איתו, זה לא מוריד כהוא זה מהערכתי לטעמך הספרותי (גם אם זה הדבר היחיד שאני יודע עליו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
'אשה בורחת מבשורה' הוא אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי ואחד היחידים שריגשו אותי בשנים האחרונות. למזלי הגדול קראתי אותו לפני שידעתי עליו משהו ולא הצליחו לספלייר לי אותו | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה גרם לך לקרוא אותו פתאום דווקא עכשיו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גמרתי כמה ספרים שבערו לי יותר, חיפשתי ספר חדש להתחיל, זה היה בארון בבית (תגובה 199756)... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד, ובכל זאת: את יהושע אני מחשיב שתי רמות מתחת לעוז, שלו וגרוסמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מעודד, כי הרומן היחיד של מישהו מהם שקראתי הוא של יהושע, ''המאהב'', בלימודי ספרות בתיכון, והוא לא עורר בי תאבון רב (ולפני שיקפצו מי שיקפצו, בסך הכל דווקא אהבתי את לימודי הספרות בתיכון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא קראת את ''רומן רוסי'' של שלו, הייתי מתחיל ממנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רומן רוסי מצוין, אבל יונה ונער יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי עכשיו את יונה ונער ואת פונטנלה ונהנתי אבל לא כמו שנהנתי מה'טרילוגיה' (רומן רוסי, עשו, כימים אחדים). אני מניח שלפחות חלק מהסיבה היא ההבדל בין ספר שקוראים בגיל תיכון וכזה שקוראים ממעלה גיל 30+. חלק נוסף הוא שהסגנון כבר מוכר וידוע. כמו שהספר הראשון שקוראים של פול אוסטר הרבה יותר יפה מהחמישי, לא משנה באיזה מהם התחלת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק שאני קראתי *קודם*1 את רומן רוסי (ואז את פונטנלה) ורק אחר כך את יונה ונער (שהגעתי אליו מאד סקפטית2 לאור ההתלהבות הכללית ממנו) 1אבל עוד קודם את הכינה נחמה. 2וחבל שלא אימצתי את הגישה הזו כלפי הבטמן החדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אהבתי רק את רומן רוסי, ובכל השאר הוא חוזר על עצמו בסגנון כתיבה מאוד טרחני, להבדיל מהטורים הפובליציסטים שלו בימי שישי ומ'תנ''ך עכשיו' (שהוא עומד להוציא לו המשך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שהוא טרחני. מה שכן הוא באמת די חוזר על עצמו. מסיבה זו נטשתי אותו ליותר מעשור. בכל מקרה, לאחר ההפסקה בהחלט נהנתי מחדש מהכתיבה שלו. אגב, לעמוס עוז ו- א.ב. יהושע אף פעם לא הצלחתי להתחבר (אבל האמת היא שגם לא ניסיתי יותר מדי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהסופר הישראלי הקריא ביותר עבור הקורא הלא אנין הוא אהרון מגד. מלבד סיפרו הקלאסי המומלץ בתגובה 477535 (שם תמצא המלצות לספרים הטובים ביותר של כל סופר) מומלצים גם ספריו על עצים ואבנים, מחברות אביתר, העטלף, היינץ ובנו והרוח הרעה והגמל המעופף ודבשת הזהב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההמלצה. עד היום יצא לי לקרוא רק שני ספרים של הבן שלו :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם סיפרו החדש 'זבובים' מהנה מאוד, סיפרו הטוב הראשון מאז הגמל המעופף. (אל תזכירו לי את פויגלמן. זה ספר משעמם.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיה ערד כבר הצהירה על השפעתו של אהרון מגד על כתיבתה והדבר ניכר במיוחד בסיפרה האחרון והטוב ביותר, אמן הסיפור הקצר - העיסוק בגיבור תלוש, השירטוט הקריקטורלי של הדמויות, העיסוק בעולם הסיפרות, הפרודיה על יצירות ספרותיות וכתיבת סיפור בתןך סיפור. הספר מהנה מאוד ושנון ביותר, מסוג הספרים שלא רוצים לסיים. מומלץ ביותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהניתי מ"ראשית", אבל אני לא זוכר את תנ"ך עכשיו במידה מספקת כדי לומר אם "ראשית" מחדש לקורא. אולי אתה יודע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ראשית'' עוסק בענינים שונים מ''תנ''ך עכשיו'' כך ששניהם משלימים אחד את השני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי ממש לא, ועל סמך ההכרות הוירטואלית שלי את ירדן, אני מרשה לעצמי לנחש שהוא יסכים איתי אחרי שיקרא את שניהם. התערבות, מישהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב להזכיר את יוסל בירשטיין, למי שלא מכיר כדאי להתחיל עם יצירתו המאוחרת ''סיפורים מאזור השלווה'' שהיא פיסגה בספרות העיברית, ואם מצא חן להמשיך בכל ספריו מהמאוחרים לראשונים, מכיוון שהוא מספר את אותו הסיפור שוב ושוב בשינויים שהזמן מחייב,אפשר ללמוד על הליך היצירה מלידתה עד לשיא פריחתה במשך שנים,(כמו בורחס המספר את אותו הסיפור כל פעם מחדש). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה בורחס מספר את הסיפור על הסיפור שהוא מספר אותו כל פעם מחדש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול באותה מידה לארגן התערבות מכהונתו בראשות הממשלה של מי אהיה מרוצה יותר, דב חנין או יוסי שריד, לאחר ששניהם יכהנו. בהתחשב בקצב הקריאה שלי, ובסנטימנט מתגובה 486747 שעדיין קיים, המחשבה על לקרוא את *שניהם* נראית לי כרגע בדיונית. בינתיים התחלתי את הראשון של אביגור-רותם, ואחריו אולי טייק שני של "חמסין". אבל מי יודע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחור צעיר, טול לידיך את ''רומן רוסי'' והנח בצד את השטויות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אני מזהה כאן הזדהות עם הגיבור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יורשה לי, אני נהנתי יותר מ''כימים אחדים'', ובהפרש ניכר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז התחלתי דווקא מ"בביתו במדבר", פשוט כי זה מה שהיה לי בבית, ואחרי כחמישים עמודים אני כבר מתחיל לאבד סבלנות, ולשקול לנטוש. לפי המדגם הקטן של הפתיל הזה, לא רבים חושבים ש"בביתו" הוא הטוב ביותר של שלו, אבל חשבתי שאולי ההבדל קטן דיו שאוכל לומר שנתתי לשלו צ'אנס הוגן. מה דעתכם? יותר בפירוט, למה אין לי סבלנות: אולי זה האפקט העצום שהיה עלי ל"חמסין וציפורים משוגעות", שקשה לרומנים אחרים להתמודד איתו. "בביתו" כתוב בשפה יפה, והסיפורים שיש בו בינתיים לא נטולי עניין ושעשוע. אבל זה לא זה. "חמסין" הוא ספר שניכרת בו בעירה פנימית של המחברת, צורך עז לספר דווקא את מה שמסופר בו, ודווקא בדרך שבה הוא מסופר. "בביתו" גורם לי לדמיין את הסופר אומר לעצמו, "אשבה לי ואכתובה לי ספר. על מה אכתוב? אולי על...". זה ספר שבע, שלו מדי; "חמסין" הוא ספר רעב. מעניין שביניהם קראתי את "מוצרט לא היה יהודי", הראשון של אביגור-רותם, ולהפתעתי הוא הרבה יותר דומה ל"בביתו" מאשר ל"חמסין", מכל בחינה אפשרית. לא הייתי מנחש לעולם שהם נכתבו על-ידי אותה סופרת, ובסדר הזה דווקא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהבתי את ''עשו'', אבל את ''יונה ונער'' יותר. אני לא יודע לגבי הלהט של המחבר, ואולי אני רגשן מדי, אבל ברגעי השיא של ''יונה ונער'' ממש רעדתי בהתרגשות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיימתי את יונה ונער לא מזמן ומאוד נהנתי, אבל קטע ''השיא'' קצת הגעיל אותי ( אם אנחנו מדברים על אותו הקטע). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רומן רוסי הוא כמעט המלכוד 22 של שלו, אחרי זה שאר הספרים שלו (מלבד תנ"ך עכשיו, שנכתב לפני רומן רוסי, וספרי הילדים שחלקם מאד מוצלחים) נראים מאולצים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיני ''בביתו במדבר'' הוא בפירוש הפחות בספריו של שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים איתך, למרות שבסקר חסר כל משמעות סטטיסטית זכה בכבוד המפוקפק פונטנלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיני, שני ספרים אלו היו מצוינים (של לאור טוב יותר) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(בחשש) אבל אתה מסכים שהם פחות "קלים" לקריאה מעמוס עוז? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עמוס עוז כותב על ירושלים אחת אחרת שאינה מופיעה בספרו של אבישר...יש כל מיני ירושלים...וזאת של אבישר מיצגת גם סגנון גם תרבות וגם שפה מקום אחר.. שעמוס עוז לא ידעו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר המופלא של דן בניה סרי. עגנון בטעם של ס''ט, על החיים בשכונות הספרדיות של ירושלים. (לצערי, הספר השני שלו נפל ברמתו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספרים שמשקפים ערים: לתל אביב יש הרבה כאלה (אפשר להתחיל פה רשימה ארוכה), לירושלים יש קצת פחות ולחיפה יש... הספרים של יהודית הנדל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תשכחי את סמי מיכאל, ''חצוצרה בואדי'' ועוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממ. טוב, נכון. ונדמה לי שגם החלק הראשון של ''בגוף אני מבינה''. לא חותמת על זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חביב, דווקא. ''זרם תודעה'' יעני, כלומר די מעט סימני פיסוק, אבל איכשהו באמת קריא ונחמד (לפעמים שיטת הכתיבה הזו סתם מעצבנת). אני לא באמת זוכר כמה חיפה ''חשובה'' שם, אבל מסתבר שזכרתי שזה בחיפה, אז משהו נכנס. אני לא זוכר כמעט כלום מהספר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הספר "קרית ארבע", שנדפס בירושלים "בדפוס המשובח של השותפים הר' אג"ן ויצחק גאשינצקי וקאמפ" בשנת תרל"ו, היה הספר הראשון שצונזר בירושלים, לפחות מאז גנז חזקיהו מלך יהודה את "ספר הרפואות". כך מתחיל דב גניחובסקי את הפרק הראשון בספר היפה הזה. את הספר הוא מסיים בהתנצלות: ספר זה נולד במקום הראוי לו, ב'בוידעם', ומעשה שהיה כך היה...אך אל יהיו הדברים קלים בעיניכם. כתיבת סיפורים הנוגעים בתולדות ירושלים ואנשיה עלולה אף להיות מסוכנת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הוא מסביר מדוע מסוכנת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וודאי. ''אין כירושלמים ערים לעירם...קנאים נלהבים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, כנראה שהייתי צריכה לקרוא את דוב גניחובסקי לפני שקראתי את הספר הזה... :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לב תל אביב של נתן שחם מחזיר אהבות קודמות של יהושע קנז שירת הסירנה של עירית לינור עיר קטנה ואנשים בה מעט של נחום גוטמן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי, זו רשימה ארוכה מאוד, וזכרוני דל מאוד. זכרון דברים של יעקב שבתאי (כמובן), ועוד ספרים שלו. ללכת יומם ולילה - משה אופיר (ספר חדש של סופר צעיר, ומומלץ). נדמה לי שכל הספרים של לימור נחמיאס. וגם ספר הקאלט ''יומולדת שמח נוח'' של נועם זיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יו, אני שמחה לשמוע שעוד מישהו אהב את "ללכת יומם ולילה". לי יש אותו עם הקדשה אישית (ורומנטית להפליא) של המחבר... יום אחד זה יהיה שווה הרבה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד הרבה אנשים אהבו, אני חושבת. למרות שאין להם עותק חתום :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את בטוחה? כי על המדף שלי נמצא.. כן, כן.... רק שמזכרת כזו מאיש כזה אני לא מתכוונת למכור. להתגאות בה- זה כן! אני חוזרת אל הספר הזה כל פעם מחדש. הוא קסום בעיני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אמרתי שאני אמכור? יום אחד אני פשוט אצטרך לקנות כספת, זה הכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וממש לא צריך למהר לקרוא את אחוזת דג'אני של חילו. גם הספרים של אהרון מגד ספוגים בניחוח תלביבי ישן, החל מחדווה ואני, עבור בהיינץ היינץ ובנו והרוח הרעה, הגמל המעופף ודבשת הזהב, ואחריהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היינץ ובנו מתרחש במושב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכרת שהיינץ גר באותו בניין בתל אביב מהספר דבשת הזהב של הגמל. תמיד חשבתי שהוא רוכב על האופניים לרמת השרון איפה שהיו הכוורות שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוד השרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוכרת באיזה רחוב? (את הגמל קראתי לפני שנים רבות, את היינץ עדיין לא). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |