בתשובה לדה-קארט, 16/02/04 14:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תודה, אבל אני מבין את ההבדל בין סוכן מוסרי ובעל התחשבות מוסרית. לגבי קאנט מה שאתה אומר לא מדויק. הרי האדם הוא תכלית בפני עצמו באשר הוא יישות רציונלית (לא טהורה), ולא רק סוכן מוסרי בעל אחריות מוסרית. אני כיישות רציונלית בלתי מושלמת כפוף לחובה של האימפרטיב הקטגורי אשר אחד מהניסוחים שלה הוא לפעול למען השבחת האנושיות humanity מתוך התחייבות לזולתי הרציונלי. כלומר לפי קאנט במועדון המוסרי חברים כל מי שהם רציונליים, אך האם ילדים הם רציונליים? תינוקות? עוברים? תאים? ובכלל מה הקשר בין רציונליות ומוסריות? בין חישת כאב ומוסריות? בין תועלת ומוסריות? באופן דומה כל תיאורית מוסר אחרת אשר מניחה הנחות מטאפיזיות לגבי טבע האדם נכשלת כאשר הסוגיות נוגעות למקרים שהם גבוליים עבור אותן ההנחות. הכשלון של כל התיאוריות הנ"ל ברור מעצם היותן שקולות אחת לשניה כאלטרנטיבות פילוסופיות. מוסר פילוסופי נורמטיבי זה פרויקט שפשט את הרגל מבחינה חברתית, וטוב שכך. אין מקום לצוים קטגוריים אלא רק לצוים היפותטיים. "ראוי" ו"צודק" הן מילים שמפשטות את הדיון ולא עוזרות לו. ויכוח על ההגדרה שלהן (כמו על הגדרות אחרות) הוא בדיוק מה שמרחיק את הפתרון, כי הרי הן אד-הוק. במקום להתווכח על מה מוסרי, צודק, נכון, אנושי, צריך פשוט לברר מה אנו רוצים להשיג וכיצד אפשר להשיג את זה. שים לב איך הדיון המוסרי בעוברים, הפלות, גנטיקה וכו' תמיד סובב את סוגיית החיים במקום לדון בהשלכות המעשיות של המחקר המדעי. במקרה הרע הצדדים בויכוח מונעים ע"י אמונה דתית, במקרה הטוב ע"י מוסריות פילוסופית טיפה יותר קוהרנטית שמסתירה מאחוריה מטאפיזיקה לא פחות דוגמטית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי אותך (או להפך). נניח שילדים, תינוקות ועוברים אינם חברים ב"מועדון המוסרי". לפי התאוריה של קאנט (וכן תאוריות נוספות) מה שזה אומר עליהם היא שאין לייחס משמעות מוסרית לפעולותיהם, זה לא אומר שפגיעה בהם היא חסרת ערך מוסרי. אני יכול להניח איזה הנחות שאני רוצה על טבע האדם וזה אכן יגביל אותי אם אני אשאל האם פעולה של ילד/תינוק/עובר היא מוסרית. אבל זוהי *כלל לא השאלה שעלתה*. השאלה שעלתה היא האם פגיעה בעובר מוסרית. לא האם פעולה כזו או אחרת של עובר היא מוסרית או לא.... למיטב הכרתי, תאוריות מוסר מניחות הנחות על טבע האדם כדי להסיק מדוע פעולה מסויימת שלו נחשבת מוסרית או לא. הן לא מניחות הנחות על המושא של הפעולה שלו. האם זו היתה הטענה שלך? שהמושאים של הפעולות גם הם חייבים להיות רציונלים/חשים כאב בעצמם? ובכלל, למיטב ידיעתי (הדלה) רוב התורות המוסריות בפילוסופיה מאמינות שאין מקום לצווים קטגוריים, ואף שקיימות סיטואציות מוסריות "לא פתירות". הן מסתפקות בלהגדיר מהי סיטואציה מוסרית ובאיזה קריטריונים לנתח אותה (כוונה, תוצאה, תועלת, וכו' וכו'). הדוגמטיות שאתה מייחס לתורות הללו תמוהה מאוד בעיניי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שלא הובן כאן הוא קאנט. ברור שלא מדובר כאן על פעולות העובר, אלא על המעמד המוסרי שיש לעובר. יש רק דבר אחד במוסר הקאנטיאני שיש לו מעמד מוסרי והוא תכלית לכשעצמו וזה הפועל הרציונלי. נקודה. ההתייחסות לכל השאר (חיות, עצים וכו') היא בעקיפין, מתוך האינטראקציה הבין-אישית. אז כמובן שלא נובע מהמוסר הקאנטיאני שכל מי שלא רציונלי דינו מוות, אבל החשיבות המוסרית שלו היא משנית. אם לפרוט את זה קצת יותר: את הרג החיות אין צורך להצדיק כי מעמדן המוסרי שנייני, אך את הרג בני האדם יש צורך להצדיק כי הם תכלית בפני עצמם (כמובן שהרג הוא אסור באופן קטגורי ע"י קאנט, אבל העיקר שהרעיון ברור). אני מקווה שברור כעת למה התכוונתי כשאמרתי שהמוסר של קאנט הוא מוסר של רציונליים. מכאן נובעת בקלות יחסית הבעייתיות של המוסר הזה. האם עובר הוא רציונלי? האם מגיעה לו התייחסות כאל אדם? האם הוא אדם בפוטנציאל? שאלות הגדרתיות שכאלו עולות עבור כל תיאוריה מוסרית שמבססת את עקרונותיה על הנחות לגבי טבע האדם. הקושי הוא לא בלענות עליהן, כי ניכר שיש לצדדים השונים תשובות יפות מאוד, אלא הקודי הוא בלהבין את הפוטיליות שלהן. אלה שאלות שרק מסיטות את הדיון מהבעייתיות האמיתית ועושות זאת בצורה שלא מאפשרת מציאת פתרון. לבעיות מוסריות יש את הנטיה המעצבנת שהן תמיד צצות בשוליים, בתפרים של התיאוריה המוסרית. לכן אפילו אם ההנחות המטאפיזיות של תיאוריה מוסרית זו או אחרת הן סבירות, עדיין מובטח להן שהן יכשלו בטיפול באינספור בעיות שנוגעות להגדרות של אותן ההנחות. שנית, זה "רק נראה לך" שרוב התיאוריות המוסריות לא מתעסקות בצווים קטגוריים, אלא רק היפוטתיים. פילוסופים במאה האחרונה כבר למדו להצניע את היומרה של התורות המוסריות שלהן ולנסח אותן בצורה לא-מטאפיזית ומאוד אמפירית. אבל ברגע שתיאוריה מוסרית מחליטה להגדיר עבורנו או לגלות לנו מהו "טוב" ומהו "רע" היא חורצת את גורלה במעין חרקירי נטורליסטי. הקפיצה מהמצוי לראוי, ושים לב שזה "ראוי" ולא "ראוי, לשם מטרה X", היא בלתי לגיטימית וכל הדיו שבעולם יכול להשפך על תיאוריה שכזו מבלי להצדיק אותה. זוהי קפיצה מושגית בלתי אפשרית שרק מבט מפוכך מעמדה פילוסופית-לשונית נכונה יכול להציל אותנו ממנה, והיא לצערי מנת חלקן של כמעט כל התיאוריות הפילוסופיות, לבטח רוב המפורסמות ביותר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |